הטור היומי: דווייט האווארד לא יודע כיצד להזדקן / מנחם לס

 

(כשאני כותב 'להזדקן' אני מדבר במושגי NBA)

דווייט האווארד –  הידוע בכינויו "SUPERMAN” (שהוא העתיר על עצמו!) לדור שלם של אוהדי NBA – כבר אינו סופרמן לרבים מאתנו, ואמש כריס וובר היה הראשון לומר זאת ב-TNT. כשאנליסט אומר זאת בטיווי זה לא דבר אלוקים כמובן, אבל בד"כ  אנליסטים רציניים לא אומרים דברים עד שהם לא בודקים ומתייעצים עם חברים מהבראנז'ה כי דברם הופך ל"הצהרה רשמית". סיר צ'ארלס בארקלי הוא היחיד שמסוגל לבוא עם הצהרות מעמק הבכא ולא לשים קצוץ על אמיתות הצהרותיו.

אני לא בטוח מה זה עמק הבכא, אבל נדמה לי שזה עמק לא טוב ומלא חושך ועינויים. בקיצור, מין גיהנום. אז כמה מהצהרותיו של בארקלי באות משם, אבל כריס וובר לא יעיז מבלי לבדוק.

הווה אומר שזאת הסכמה כללית. מין  OFFICIAL STATEMENT   שדווייט האווארד  איבד את עליונותו האתלטית.

ומה שכריס וובר אמר, בצדק, שאין לו מספיק יכולות התקפיות לפצות את הסופרמן על הירידה ביכולת הפיזית וכך – ולכן – הוא הפך לגבוה רגיל בליגה הקולע 12.6 נק' וקוטף 11.5 ריב' בליגה,  מספרים עדיין טובים אבל רגילים בהחלט. תסתכלו על הסטטיסטיקה שלו ותראו ירידה הדרגתית מ-22 נק' ו-14-15 ריב' למשחק מלפני כמה שנים למקום בו הוא נמצא היום.

הוא הגיע לגיל 30 – גיל לא מבוגר לסנטר – אבל השנים משפיעות על כל אחד בצורה אחרת, והוא – שהגיע לליגה בגיל 18 – נמצא עתה בעונתו ה-12 ב-NBA. כשביל ראסל היה בן 30 הוא היה בעונתו ה-8 בליגה.

כשזה קרה למייקל ג'ורדן הוא עדיין זכה בשלוש אליפויות על ידי שינוי מחלט במשחקו. ממעופף הוא הפך למין שחקן פרימטר עם כניסות ופיידאווייס ממיד-ריינג'.

להאווארד אין לאן לברוח. אין לו את הכלים, ואת האינטיליגנציה הכדורסלנית להמשיך להיות כוכב בדרכים אחרות, כי אין בארסנל שלו דרכים אחרות. הוא אחד השחקנים שכמה שלא ניסה לא הצליח ללמוד לשחק עם הגב אל הסל, ולא הצליח להוסיף לאמתחתו כל כלי נשק התקפיים. הוא היה – ונישאר – שחקן הקולע הרבה גארבג' תחת הסל, מסיים החטאות של אחרים, וזה בערך זה. הוא אחד מהשחקנים היותר ONE DIMENSIONAL בליגה.

גארי אשבורן מהבוסטון גלוב מוסיף:

"הירידה ברמת משחקו של האווארד היא אחת ההתפתחו החשובות והמרתקות ("COMPELLING") ב-NBA  העונה. זה שנתן לעצמו את הכינוי 'סופרמן' ומשך עשור שלם היה 'פריק פיזי' והמודל של כיצד סנטר הליגה צריך להיראות ולהגן, הפך לבן-תמותה רגיל שאיבד את כל היראה ממנו. שנים של בעיות ברכיים וגב – אולי כתוצאה מדרישות כבדות מדי מצעירון בן 18 – דורשות את החזרת החוב עתה. העליונות ההתקפית שלו היתה בגלל עליונות פיזית גרידא, ולא עליונות כדורסלנית. עתה כשהוא איבד את עליונותו הפיזית, וגם איבד צעד במהירות וכמה סנטימטרים בניתור, ה-GIFTED ATHLETE הפך ללא יותר מעוד 11'6 מ' בליגה עם יכולת ממוצעת במקרה הטוב!"

כריס וובר היה אתלט עליון בעצמו כשהגיע מאוניברסיטת מישיגן, והגיע ל-NBA לככב בה עד גיל 34. הוא אמר בהמשך לדבריו בשידור: "אני למדתי מקרל מלון שאתה לא יכול להמשיך לשחק בליגה בגיל מאוחר כשהקפיצים כבר לא מתפקדים מבלי לאמץ למשחקך יכולות כדורסלניות ("BASKETBALL SKILLS") שונות. עליך להוסיף 'UNIQUE VALUES' למשחקך, ועליך לפתח יותר ויותר BASKETBALL INTELLIGENCE.

"עליך לצאת לשמירה מוקדם יותר, ורחוק יותר, כי אתה מאבד את יכולתך לנוע לצדדים. עליך לפתח חוש ואינסטינקט שיחפו על אובדן הצעד. עליך לפתח חוש התמצאות וניחוש מה עומד לקרות. כל הדברים האלה יפצו אותך במידה מסויימת על אובדן הפיזיות".

הירידה ביכולת הגופנית קורית לכל אחד כמובן. מה ששונה היא מהירות הירידה הגופנית והקצב בה זה נעשה. אצל כמה זה קורה ככה פתאום. תוך כמה חודשים יכולות גופניות של העבר נעלמות. אצל אחרים התהליך הוא איטי ונימשך (דירק נוביצקי הוא דוגמא לירידה הדרגתית!).

אבל הבדל החשוב ביותר בין השחקנים המתבגרים היא הצורה המנטלית בה מקבל השחקן את הירידה ברמתו. טים דאנקן קיבל את דרך הטבע בצורה החיובית ביותר כשהוא שינה את כל המתודיקה של משחקו. נאמר עליו שהוא ALLOWED HIS AGE TO AFFECT HIM IN A SYSTEM. הוא ידע שזה יגיע; הוא ציפה לזה, והוא הכין את עצמו לשחק אחרת.

קובי? הולך עם הראש בקיר. מסרב להאמין שהוא לא יכול יותר לעשות מה שעשה בעבר, ולעתים נלחם בגילו במקום לשחות עם הזרם.

האוארד? לא נראה לי שישנו איזה שהוא SYSTEM בקבוצה – או בצורת משחקו – כדי להצליח להשתמש בו בצורה הטובה ביותר שאפשר, כי התבגרות כוכב הקבוצה הוא תהליך שכל שאר השחקנים צריכים להבין ולשנות את משחקם בהתאם.

אני לא יודע אם משהו קרה – או קורה – ביוסטון רוקטס, ואם מישהו מקדיש בכלל מחשבה לנושא.
וובר אמר הבוקר:

“If I’m [Howard], I’m trying to offensive rebound a little bit more. If I’m him, I’m running right down the middle of the lane on a secondary break, posting up in the middle, and turning for a jump hook because you’re going to foul me. I’m going to put myself in positions where you have to get me the ball, and when I get the ball I’d be stupid to pass it back out. There’s ways, and he’s one of the best big men in the game still. He should be the second-most-targeted player on that team.”

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. לאור אחוזיו של בלייק והתעקשותו לזרוק מיד ריינג' אני מפחד מה יקרה שיגיע לשלב שבו דוויט\ טוני פארקר מצויים כיום. אוי לבושה….

    1. דווקא זה שהוא מנסה לפתח את המיד ריינג' שלאט לאט נהפכת להיות יעילה יותר ויותר מראה שגריפין מנסה להתפתח וללמוד ולא להשתמש רק באתלטיות העילאית שלו. אני לא אתפלא אם שנה הבאה הוא יתחיל לפתח את הזריקה לשלוש ויהיה מפלצת.

    2. לא מבין מה אתה רוצה מהמיד ריינג'
      כשבלייק רק הגיע לליגה 90 אחוז מהסלים שלו היו דאנקים. לאט לאט הוא מגדיל את הטווח ובאופן טבעי פחות מתבסס על אתלטיות (שלא חסר לו..) הוא גם ה4 המוסר הטוב בליגה (לאב ואולדריג' המתחרים העיקריים) אז דווקא לגריפין אין מה לדאוג בקטע הזה

  2. דוויט עדיין לא יודע איך להתבגר אז ברור שלא ידע איך להזדקן. בכל מקרה החור במקום שבו לשחקן כדורסל צריך להיות לב הוא הבעיה היותר גדולה כאן.

  3. מומי ראה את זה עוד שהיה באל איי
    חבל על הכסף וחבל על הזמן
    הוא רך
    30 זה שיא לסנטר ! שיא !
    אבל הוא בית שימוש של שחקן
    אצל ואן גנדי גל סנטר מציג מספרי קריירה ( תראה את דראמונד )

  4. הכל נכון. כרגע הווארד נראה כמו טייסון צ'נדלר בתקופה של דאלאס רק עם אופי של ילדה קטנה.
    עדיין, כמו עם צ'נדלר, אם משתמשים בו נכון אפשר לקבל תרומה גדולה לקבוצה. רק צריך להבין מי הוא היום. וזה לא שחקן מקסימום.
    יש לו אפשרות לצאת מהחוזה השנה, אני די מקווה שיעשה את זה, למרות שהסיכוי נמוך.

    1. אחד הבודדים שהשתמש בו נכון היה ואן-גנדי, שעושה כרגע קסמים עם דראמונד. היחידי שלא רעה שהמאמן יודע להשתמש בו היה הווארד עצמו שחשב שישחק אותה ב-L.A וברח משם עם הזנב בין הרגליים.

  5. עיר המלאכים הרסה את סופרמן, עד אז הוא היה סופר דופר.שגיאה גדולה שלו ללכת לשם , בפרט שרבץ עליו נאחס מד"ר לס.
    הראו לו תמונות ופסלים של קרים, הבן אדם התחיל באמת להאמין שהוא באיזור החיוג שלו.
    האמת פציעה דופקת הרבה שחקנים, תראו מה קורה לילד כמו דריק רוז, מה קרה לעילויים כמו סטיב פרנסיס, טי מאק.
    לי אישית חבל , אני אוהב את השחקן הזה , הוא עשה שירות נפלא ללייקרס. בחור על הכיפאק.

  6. בהפעלה נכונה מתחת לסל הוא יכול עדיין להיות קטלני. העונה מתוך 8 פעמים שהוא קלע מעל 15 נקודות הם ניצחו 7 פעמים.
    4 מתוך 16 ההפסדים של הקבוצה היו כשהוא לא שיחק.
    בקיצור, הוא יכול וצריך להיות מס 2 בתרגילים ובכל דבר ביוסטון, והם יכולים על בסיס זה להגיע מאוד רחוק.

  7. יש בליגה עוד דווייט האווארד, רק פחות מוכשר – קוראים לו דיאנדרה ג'ורדן.
    משלמים עליו 18 מיליון לעונה כשהוא לא מסוגל לקלוע ב50 אחוז מהעונשין.

    קצת מצחיק לפעמים לראות שחקנים שיש להם אולי 2 מובים (במקרה של ג'ורדן אין אפילו אחד חוץ מלסיים אלי הופ) מקבלים משכורות כאלה.

  8. הווארד עדיין אתלט עליון, הבעיה שהוא עשוק בפציעות או ב"אכלו לי ושתו לי".
    במקום להוכיח שהוא חשוב הוא רק מדבר על זה. הוא כבר היה חייב לפתח איזו קליעה מחצי מרחק או איזה מהלך או שניים מתחת לסל.
    כמו שרשום פה, הירידה שלו תלולה והוא יהפוך לטייסון צ'אנדלר, רק יותר מאסיבי.
    בעייה נוספת שלו היא סגנון המשחק של יוסטון שזה פשוט לתת להארדן את הכדור שיצור משהו ואם לא נעיף מ-3. כנראה שבצורת משחק אחרת הוא היה יותר אפקטיבי.

  9. האוורד הוא has been. הוא אולי לא מפנים את.זה עדיין, אבל הוא לא שחקן עילית, הפציעות גמרו את.היתרון האיכותי היחיד שלו – אתלטיות וכוח.
    זה מזכיר לי את הקרבות בין דנה ברגר לרון שובל בהישרדות. שניהם כביכול הולכים ראש בראש על נישת הזמר של החבורה. ההבדל – ברגר היא has been שמנסה למנף את.הופעתה בתוכנית לטובת סוג של קאמבק וחזרה לתודעה. שובל הוא never been שמנסה לקבל הכרה…

  10. סופרמן? אפילו וונדרוומן מנצחת אותו
    ואתם יודעים מה אני חושב על ספורט נשים(פיקציה)
    גם עווארד הוא פיקציה..סופרמן האמיתי היה שאקיל
    עווארד ידע רק לקפוץ עם גלימה כמו קוקסינל(עם לפגוע בקוקסינלים!)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט