משחק מפיו של קובי בראיינט/גור גולן

קובי מרוכז

עונת 2013 הייתה עונה גרועה שלנו. לא להאמין, ההנהלה עשתה מה שאמרתי לה והצלחנו סופסוף לאסוף סגל מבטיח. השאק המעצבן הזה כבר מזמן לא כאן ועדיין, שום דבר לא הולך כמו שחשבתי. השחקנים פשוט לא מספקים את הסחורה וכל מה שאני יכול לעשות זה לנסות שוב, ושוב ושוב להציל את ספינת הלייקרז הטובעת לבדי עם משחקים מטורפים. אפשר לחשוב שהחברה לא מסוגלים למאומה.

אנחנו כבר חמישה חדשים בתוך העונה, אמצע אפריל, השניים עשר בו ליתר דיוק, והיום יש לנו משחק גורלי בסטייפל סנטר  נגד גולדן סטייט. אנחנו ממש חייבים ניצחון בו  כדי לשמור על הסיכוי להגיע לפלייאוף, אני עוד אראה היום לגמדים הללו מאוקלנד בראשות קרי, הגמד הראשי והבן של דייל מה זו חמת זעמו של קובי, של הגדול מכולם!

אנחנו מתאמנים כבר חצי שעה לפני המשחק, בזווית העין אני רואה את קרי זורק ולא מחטיא ואת תומפסון – שסביר שהוא יהיה זה שישמור עלי –  זורק ומחטיא פעמיים ברציפות. אני חושב שהשמירה של תומפסון והנקודות של קרי יהיו הבעיה הכי גדולה שלנו במשחק היום. יאללה, נלך לומר  שלום לפרשנים, ניתן פרצוף קשוח ונלך לפתיחת המשחק. אני בהחלט מוכן לעלות ולפוצץ עוד משחק, ששים נקודות או יותר – אם צריך.

כדור ראשון שלנו, נהדר , אני אוהב להתחיל חזק, נקווה שזה סימן לבאות וגם רוב הריבאונדים יהיו שלנו. הכדור אצל פאו. מה פתאום אצלו? "פאו, יאללה, תביא כבר את הכדור". נו, כמו שחשבתי, התומפסון הזה נדבק אלי. כאילו שלא ידעתי שזה יקרה. הוא שומר קשוח. "תכף אאכיל אותך חרא תומי בייבי" לזרוק לו על הראש? מוקדם מדי. נמסור את הכדור. שיטטט האידיוט התורן מהקבוצה שלי מחמיץ. חארות חסרות כישרון, ולחשוב שאני רציתי אותם. פאק שלי, בחיי.

"היי תומי, נחש מי שומר עליך חזרה כעת?" מהר, יד בפנים שלו שלא יקלע, גוף נצמד לגוף. באסה, החלקתי, לקום מהר ולהיצמד לתומי המעצבן הזה. בסדר לא קרה כלום, אף אחד לא יזכור שנפלתי אחרי שאני אקלע ששים נקודות.

הווארד החמור הזה עושה צחוק מכל דבר, הוא חושב שככה אפשר לקחת אליפות."פאו אל תמסור להווארד", שיט הוא מסר, לפחות החמור קלע ולא הלך לעונשין אחרת הייתי משתגע כבר.

כנראה שקרי קלע סתם בחימום, החטיא ג'אמפ קל, בזריקה שאני לא פוגע בטבעת בכלל. חבל שתומי הניג'ס השני קלע. וואי איזה משחק מעייף זה לשחק מולם, עושים את החיים קשים, כנראה שאני אצטרך לקלוע די הרבה לצד החמור ופאו.

"הווארד איך אתה מוסר?",וואי איזה דביל מוסר לי כאילו אני בן 17. הוא מוסר גרוע ועוד מחייך, עדיין כדור שלנו, עכשיו אני הולך להשפיל את תומי… "היי, זה היה פאול! אני לא מחטיא דאנק כזה בלי שמוציאים לי איבר מהגוף, שופט!".

הילד כאפות עם מספר 30 על הגב קלע, בסדר זה עדיין לא רציני. " לחמור הגדול אתם שורקים פאול, אה שופט?".

איזה ייאוש. תומי המעצבן ממשיך להציק לי, אני לא מקבל את הכדור מספיק ושני חוצפנים תורנים שלבושים בצהוב קולעים שלשות, אפשר לחשוב שהם עושים את זה באופן קבוע.

ייאוש ההגנה הזאת, "תשמרו על קרי, נמושות", זה בסדר הכול רגוע, הכדור עובר אצלי מעכשיו אבל שוב עושים הכול בשביל שאני לא אכנס למשחק, הם לא יודעים מול מי הם עומדים כנראה.

לפחות יש לצידי את הספרדי הגדול, "פאו לך לבד, יששש!", בלייק פתאום קולע שלשות, איפה היית עונה שלמה? עדיף את בלייק מנאש המתפרק שיכול להיפצע מלהרים בקבוק מים.

אין לנו הגנה, אפילו עבירות הם לא מקריבים, "עבירה שלי", משחק משעמם, לא נותנים לי לקלוע, איפה ג'ק והקהל? אם הם יצעקו לי MVP אז אני בטוח אתעורר!

יהיה קשה היום, דווייט הסתום שוב מחטיא, האחים החנונים התבלבלו בתפקיד שלהם וכרגיל אני ופאו נצטרך לעשות הכול. כרגע ניתן לפאו להוביל, אני אבוא להם בהפתעה יותר מאוחר.

איפה המאמן לעזאזל? "דאנתוני, היום אני לא יושב על הספסל!", הוא בכלל מסתכל על המשחק?. גם כן, עוד דביל עם שפם שהצליח פעם אחת בחיים, ומבחינתו הגנה זה רק בתיאוריה, עאלק התקפת שבע השניות.

יופי, טיימאוט, באמת הגיע הזמן, בוא נשתה מים ונתעלם מהדביל עם השפם שחושב את עצמו למאמן.

קרי חי בסרט שהוא אני, כמה יש לו כבר? עשרים ושתיים בסוף הרבע ?". כנראה שיהיה קשה להגיע לששים היום, אבל בתכלס קשה זו מילה של נמושות, אני פשוט אקלע כמה שצריך.

רבע שני לקראת התחלה, עדיין אין לחץ, אבל צריך להראות נוכחות. כמובן שאני נשאר על המגרש, כך החלטתי בגלל שהקבוצה זקוקה לי.

תומי החנון חושב שהוא ימשיך לקלוע עלינו כאילו אנחנו פחים, חלק כן אבל לא שאני על המגרש. ריבאונד שלי והגיע הזמן להשתגע בקטנה, ג'אמפ קל, "ג'ק תתעורר, המשחק התחיל".

איזה נמושה ה"שלום עולמי" הזה, כל הזמן מושפל, "מה אתה נמושה?". תומי תורך ליפול, אל תשכח שאתה בבית שלי!" הקהל מתלהב כאילו הם לא רגילים שאני עושה את זה, "הממבה פה!".

תומי אתה הופך את זה לאישי, למרות שאתה יודע שאני אנצח. קודם נפלת, עכשיו אני אקלע לך על הראש, אני טוב מדי בשבילך. "בום, בתוך הראש שלך!". קדימה תצעקו לי MVP.

בוא נראה אם התרגיל שהכנתי יעבוד, וואו תרגיל כל כך טוב שהחמור שחושב שהוא סופרמן לא הרס. "פאו ענק", פאו עושה הכול על המגרש היום, צריך לנצל את זה, איך קרי חופשי ככה?

וואו קרי, מזכיר לי את עצמי, רוצח עם קרח בורידים במקום דם. צריך להזכיר לו שכאן יש ממבה אחת וזה אני.

"תומי, זה בסדר שאקרא לך ככה?", שוב פעם הוא נצמד לי לגב, הוא לא מבין שהמקסימום שלו זה שאני אלך לעונשין. הקהל התעורר!, הם הרי  יודעים מי פה הMVP!.

נו באמת החמור התחיל להרוס, במקום שנשווה אז הוא עושה עבירה, פסק זמן. איזה מטומטם הוא, זה לא ייאמן, צריך לתת לשחקנים בראש. מעכשיו אני שומר על קרי, אחרת אין מי שישמור אותו, אפילו "שלום עולמי" שבדרך כלל שומר טוב, עושה שטויות היום.

סוף סוף איבוד לקרי, ברור שזה יקרה כשאני שומר אותו.  כולו שלוש הפרש, בואו נשווה. בלייק שים את זה!, "ישש!", שוויון, האצטדיון על הרגליים. קרי מחטיא, ריבונאד שלי, "גאסול תתקרב", דווייט שים את זה!, יש! שואו טיים! סכרה מזיע יותר ממני והוא לא משחק דקה.

סוף מחצית, שיחקתי בסדר, כמובן שאני מסוגל ליותר. העיקר שבסוף יצרתי שואו טיים רציני. ג'ק ילך לאכול משהו, אני אשתה מים, נחזור למחצית שנייה ואז אני אראה להם איך מכיש הבלאק ממבה.

קובי

סוף סוף חוזרים מהפסקה.. החופר עם השפם הפסיק לדבר, הווארד החמור הפסיק לצחוק כמו דביל ואני כבר מוכן למחצית השניה – לתת בראש לצמד הנמושות שמנסים לחקות אותי.

"יש לו את זה" הגמד הלבקן הזה, כמה כבר יש לו? 34? זהו עכשיו תור!, תומי תתרחק חמוד.. עלאק לא מאמין שלא שרקו לעבירה, עוד שניה הוא היה מוציא לי את הטחול. קרי אם לא תפסיק, תסתבך… אחחח הברך, צמד של חארות עוד שניה הרגו אותי. "הרגשתי פּאק בברך..". הם לא יודעים שאני לא ארד מהמגרש גם אם השמיים ייפלו. "כולם להירגע! גו לייקרס".

איזה סתום-כולתום החמור הזה. ומהצד השני תומי כבר ממש מגזים.. "המטומטם עם השפם – טיימאוט". קלארק תותח, תעשה את זה יותר.. "קרי מה אתה צועק? הרי עשית פאול ברור".

פאו אח שלי, זה הזמן שלך לעזור לי כי צמד הלבקנים החליטו להתחרפן. כששלום עולמי על המגרש? כמות האיי קיו יורדת פלאים.. למרות שהגנה הוא יודע איך עושים, הוא הרי פשוט מדמיין שזה מכות.

אחחחח הקרסול! מה יהיה היום? זה לא נראה טוב. תהיו רגועים בספסל, אבל תזמינו אמבולנס, לא באמת!

כאן אני מסיים את דבריו של קובי.

אתמול הודיע קובי על פרישה בסיום העונה בעזרת מכתב מרגש. נשארו לנו רק 66 משחקים לצפות בו.

קובי הוא אליל הכדורסל שלי. אני התחלתי לאהוד את הלייקרס בזכותו וזכיתי לראות אותו בשיאו, זכיתי לראות ולאהוד את אחד מאליליי הכדורסל הגדולים בכל הזמנים. אני לא צפיתי בלייב (רק בסרטונים ושידורים חוזרים) בשמות כמו קארים, ג'ורדן, מאג'יק…  אך בשבילי קובי הוא הסמל של ילדותי בתור אוהד NBA, וגם הסמל של הלייקרס – הקבוצה אותה אני אמשיך לאהוד לעד. למען האמת אני כותב את זה בעיניים אדומות וכמעט דומעות.

בשנת 2013 הלייקרס בנו את "קבוצת החלומות" שהתבררה כ"עונת הבלהות". הלייקרס נלחמו על הפלייאוף כאשר קובי לא מוותר ונותן עונת שיא, עונה שכל אוהדי הלייקרס יזכרו לעד בתור עונת לחימה של השחקן הטוב ביותר שלהם בכל הזמנים (כך לפחות חלקם חושבים). העונה הזו התגלתה כעונת הסיום של קובי האמיתי, לא הקובי של היום אלא הקובי שקלע שלשת ניצחון באותה קלות כמו קליעת עונשין.

המשחק שתיארתי פה שהרחש ב- 12/4/13, הוא משחק הסיום של קובי הטוב לפני הפציעה הנוראית – 3.07 דקות לסיום המשחק נגד גולדן-סטייט. 25 שניות קודם לכך הוא תפר שלשה שהשוותה את המשחק והחזירה את הלייקרס למשחק שבסוף הסתיים בניצחון. באותו רגע קרע קובי את גיד האכילס ובקושי הצליח להגיע לחדר הלבשה על רקע מחיאות כפיים מכל יושבי הסטייפל סנטר.

קובי 2013

הרבה מאוד השמצות אפשר להגיד על קובי, אך קובי עשה הכול למען הקבוצה ועשה הכול למען הכדורסל. נכון שהייתה לו אישיות בעייתית ונכון שהוא חשב בהרבה מן הזמן על עצמו, אבל הכול היה למען האוהדים בסטייפל סנטר, הכול היה למען הניצחון. האם אפשר להאשים אדם שפועל בכוונות טהורות?

אני לא רוצה לסכם את הקריירה שלו ואת ההשקעה האדירה שלו בכדורסל, אבל זה הזמן להודות לקובי על כך שנתן מעצמו "לנו", לאוהדי הלייקרס ולאוהדי הכדורסל הטוב עשרים שנה של תענוג צרוף, של אמונה ושל תקווה בכל שנייה ושנייה.

קובי, אני מקווה שזו רק פרידה זמנית ועוד תחזור לאמן/לנהל או אפילו סתם לצפות במשחקים כי הגעגועים – אתה יודע – הגעגועים יכולים להרוג.

לפוסט הזה יש 36 תגובות

  4. עומר

    1 דצמ 2015 15:39:28

    נהדר.
    ראיתי באיזה פורום את הלינקים לסדרה של לייקרס -ס"א 2001
    החלטתי לשים אותם פה, כי הם כל כך מרשימים.
    קובי שם עושה מה שהוא רוצה בגיל 22 נגד דאנקן ורובינסון.

    מה שהכי הדהים אותי, זה כמה המשחק היה יותר פיזי ומלוכלך שם, רואים את קובי נכנס לצבע וחוטף מכות משלושה שחקנים בו זמנית לפעמים, בלי שום שריקה.
    היום לא נותנים לשחק ככה…

    https://www.youtube.com/watch?v=p0HtbJFEzJM

    https://www.youtube.com/watch?v=Tj_CuS2KCz4

    https://www.youtube.com/watch?v=2QWdsVQN_BE

    https://www.youtube.com/watch?v=8ACfoBBek80

    תאשרו את התגובה בבקשה, למרות כל הלינקים, שכל הצעירים יזכרו שפעם קובי היה שחקן לא יאמן, שאני ממש לא אהבתי אגב, וכל הסופרלטיבים על קרי זה פשוט זכרון קצר. שישחק ככה בסדרת פלייאוף ואז נדבר.

    2. איש הערפל

      1 דצמ 2015 20:09:23

      שוב תודה על הלינקים, מדהים הזכרון הקצר שיש לאנשים, מה שקובי עשה שם לדאנקן ורובינסון יחד ובכלל לכל הספארס הוא מעבר למדהים, אתה אומר קרי? אני רוצה לראות את לברון משחק ככה נגד קבוצה עם שני ענקים כאלה.

    3. LBJ

      1 דצמ 2015 20:45:21

      ואני מזכיר לך שה אמ וי פי של כ-ל 3 סדרות הגמר האלו הוא שאקיל, שקובי זכה באמ וי פי אחד בלבד ובשיאו ועד שפאו הגיע להציל אותו, הוא לא הפסיק להפסיד לסטיב נאש. בניגוד לכל מה מעריצי קובי חושבים, משחק כדורסל זה לא אוסף של היילייטס.

      1. איש הערפל

        2 דצמ 2015 01:57:11

        עצם הכינוי שלך אומר מאיפה התגובה מגיעה ולא יודע אם שווה התייחסות אבל נו שיהיה…
        כתבת את התשובה מבלי לשים לב, mvp של סדרת הגמר, ובכן ידידי הצעיר, כדי להגיע לסדרת הגמר יש לנצח בדרך סדרות, באותם שנים שבטח אינך זוכר, סדרות המערב היו הדבר האמיתי והיה ברור לגמרי שמי שיקח את המערב יקח את האליפות, כך שלגרוע ממה שקובי עשה בסדרות ההן מביע על חוסר ידע ובורות משוועת…וכן נו פאו הציל את קובי כמו שווייד בוש וריי אלן הצילו את אהובך?

      2. עומר

        2 דצמ 2015 02:09:24

        הממוצעים של שאקיל בפלייאוף הזה גם היו מטורפים. לא בא להכנס בכלל לויכוח של מי מהם היה יותר או פחות, שאקיל בטח לא היה פחות. אבל צריך לזכור גם שהוא היה וואחד שחקן

        1. איש הערפל

          2 דצמ 2015 06:27:34

          לשניה לא אמרתי ששאקיל היה פחות אבל להוריד את קובי לרמת נושא כלים אחרי צפיה בלינקים ששמת נובע מעיוורון נטו, אין אף סייד קיק בהיסטוריה שנתן כאלה הצגות, ומדובר לא באיזה קבוצה קיקיונית מהמזרח שעלתה לפלייאוף במאזן שלילי, אלא בסן אנטוניו עם דאנקן בפרייים ורובינסון שהיו גם עם המאזן הכי טוב בליגה באותה שנה ויתרון ביתיות.

  16. איש הערפל

    1 דצמ 2015 19:55:49

    יפה מאוד!
    התחלתי לאהוד את הלייקרס בגלל מג'יק וקארים (כאילו האופציה השניה היו הסלטיקס – נובמת…) ואני משוכנע שהיום הדיעה הרווחת שמג'יק היה לייקר גדול יותר, אבל אצלי זה קובי ללא תחרות בכלל, מבחן הזמן יוכיח את זה.
    אני גם סבור שמבחינת כשרון נטו, טירוף למשחק ולנצחון הוא שווה לג'ורדן, אומר אם תחליפו את שני השחקנים באותם שנים עם אותם קבוצות, סביר להניח שהתוצאה היתה דומה.

  20. דדי

    1 דצמ 2015 22:24:56

    מעריך מאד את ההשקעה אבל מצטער – על זה אין מחילה:

    . "באותו רגע קרע קובי את גיד האכילס ובקושי הצליח להגיע לחדר הלבשה על רקע מחיאות כפיים מכל יושבי הסטייפל סנטר."

    לדבר על המשחק הזה ולעוות את הרגע הכי גדול בכל המשחק, אחד הגדולים בתולדות הליגה, ואולי הרגע הממצה ביותר של הקריירה של קובי ???

    כמו שאמרתי – אין מחילה.

    ואני אפילו לא מתכוון לטרוח להסביר.
    מי שיש לו חצי מושג לגבי קובי ולגבי המשחק הזה (והרגע ההיסטורי הזה) – יבין.

    1. ת'אנדר

      1 דצמ 2015 22:45:29

      אתה מתכוון לזה שהוא נשאר לקלוע את העונשין? אני מניח שגם גור יודע את זה אבל הוא רצה יותר להדגיש את הטראגיות של הפציעה..

      למה אי אפשר לכתוב תגובה מפרגנת ואם אתה רוצה להוסיף את ההערות שלך?

    2. גור גולן

      2 דצמ 2015 01:54:48

      דדי אם באמת הכוונה לשתי קליעות העונשין עם גיד אכילס קרוע אז אני יודע את זה מצויין וכמו שת׳אנדר ענה לך באמת רציתי להתמקד במשהו אחר. הקליעות עונשין זה אחד הרגעים הגדולים של שחקן אי פעם ואפילו דיברתי על זה היום. לא באתר..
      אני גם כן מכיר כל דקה ושניה במשחק וזוכר את הבוקר הזה כמו אתמול. אבל זה באמת בא להדגיש דבר אחר.

  21. IDO

    2 דצמ 2015 01:24:16

    כתוב מצויין גור. מסכים עם מנחם שהכתיבה שלך קפצה כתה.

    אבל הקוראים שלנו הם ידענים גדולים ויחשפו אותך צ'יק צ'ק . דדי K ישראל קרמר, גיא הפנומן ועדו מחיפה מכירים כל שנייה של המשחק. גם בשבילי עצרתה 5 דקות מוקדם מידי. אבל כל זה שטויות.

    השאלה האמיתית היא מי יהיה הקובי החדש?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט