שנה זוגית או אי זוגית? – יומן אליפות ספרס / דור בלוך

בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו, כאילו הפסיד הוא עצמו למיאמי בגמר של 2012/2013, ולמלא את מצוות והיגדת לבינך, ולו בשביל שבנו לא ישאיר את ריי אלן פנוי פעמיים לשלשה בדקה האחרונה של משחק אליפות ביתרון 6.

כן, ההפסד הזה עדיין כואב וטרי.

הטראומה הייתה כל כך קשה, שהספרס חרגו ממנהגם ולקחו אליפות בשנה זוגית!!!

*

הכדורסל של הספרס בעונת 2013/2014 היה המהנה ביותר, והתואם את טעמי יותר מכל קבוצה אחרת שראיתי בחיי, זה היה שירה בתנועה, הנעת כדור מופתית וקטלנית, שהביאה את האקסטרה פאס והספייסינג לרמת אומנות, משהו שאפשר להשוות אותו לטיקי טאקה של ברצלונה, הנעת הכדור הבלתי פוסקת וחילופי המקומות מיקסמו את היכולת הקבוצתית, יכולת המסירה והאינטיליגנציה הקולקטיבית בקבוצה הזאת, ואפשרו לה לגבור על הביג 3 של ההיט ולשלוח את לברון בחזרה לאקרון.

אבל בעונה שעברה הספרס כשלו שוב בנקודה שמהווה את נקודת ה"כן אבל…" בדיון על השושלת של דנקאן, והגדולה של פופוביץ' – הקבוצה מעולם לא לקחה באק טו באק. הפסד שובר לב בסיבוב הראשון לקליפרס בסידרה שיכלה ללכת לכאן או לכאן, ועוד יותר מכך ההדחה המוקדמת של הקליפרס לאחר מכן השאירו את הפופוביצ'ים עם תחושה של החמצה.

ההפסד נתן מספיק דלק לקבוצה כדי לא רק להחזיר את כל החבורה לעונה נוספת, אלא גם להביא שתי תוספות משמעותיות בדמות דיוויד ווסט ולמרקוס אולדרידג'.

*

לא אכנס יותר מדי לקיץ של הספרס, המהלכים שהם עשו והמשמעות שלהם כי אייל רדושקוביץ' כבר עשה את זה והרבה יותר טוב ממה שאני יכול לעשות אז אני מפנה אותכם אליו:

http://www.hoops.co.il/?p=53357

*

אז נפנה בזריזות לסכם את פתיחת העונה של הספרס.

מאזן: 3-13, מקום שני במערב, מאזן בית 0-8.

סטטיסטיקות בולטות: התקפה – מקום 20 בליגה, אסיסטים – מקום 3 בליגה, קוואי לנארד – 21.8 נקודות, 8 ריבאונדים, 2 אסיסטים, 2 חטיפות, מפלצת. אולדרידג' – 15 נקודות, 10 ריבאונדים.

*

לכאורה עולם כעולמו נוהג, השמש זורחת בבוקר, שוקעת בלילה, טימי מסיים עם דאבל דאבל, והספרס מסיימים עם מעל 50% ניצחונות בעונה והולכים לפלייאוף.

אלא שלא.

*

העונה של הספרס לא הייתה אמורה להיראות ככה בתחילתה. קשה להפריז בעוצמת השינוי שעוברת הספרס, הקבוצה הכי שמרנית בליגה. מהתקפה שנוהלה ע"י פרקר ועברה דרך ג'ינובילי ודנקאן כאופציות ראשונות וכמקבלי ההחלטות המרכזיים, היא הפכה להיות כמעט בין לילה לקבוצה של קוואי ואולדרידג', ואם במקרה של הראשון זה תהליך בהתהוות כבר 4 שנים, במקרה של השני הרי שמדובר בשחקן שזה מקרוב בא.

דומה של כל השחקנים בספרס שינו מעט את תפקידם. פרקר יכול למצוא את עצמו בעיקר מוסר כמו במחצית הראשונה נגד הסאנס (2 נקודות בלבד), או משתלט על משחק ההתקפה. גרין יכול למצוא את עצמו זורק 15 זריקות בערב ורובן בתוך הקשת ולא מחוצה לה כמו בעבר. טימי פתאום מוצא פרטנר בצבע שהוא שחקן כדורסל יותר אפקטיבי ממנו (מחקתי וכתבתי מחדש את המשפט הזה לפחות 5 פעמים, אוי לעיניים שכך קוראות).

*

ועם כל זה, הספרס נמצאים במקום ה-2 במערב עם 3 הפסדים בלבד. ואם זה המצב, דמיינו כמה טובים הם עוד יהיו, אני באופן אישי לא יכול לחכות.

*

מילה אחרונה של אזהרה, לוח המשחקים של סן אנטוניו היה קל במיוחד, וכשהם פגשו קבוצות מאתגרות יותר הם הפסידו. הנצחונות עד כה באו נגד – הנטס, הסלטיקס, הניקס, ההורנטס, הקינגס, פורטלנד, פילי, דנבר, ממפיס, דאלאס והסאנס. יש הסתברות לא רעה שאף אחת מהקבוצות האלה לא יהיו בפלייאוף. לעומת זאת כשהספרס פגשו את וושינגטון, ניו אורלינס והת'אנדר הם הפסידו. אז יכול להיות בהחלט שהמאזן הזה משקר.

*

רצף משחקים נגד קבוצות פלייאוף מהמזרח – אטלנטה, שיקאגו ומילווקי יספרו לנו קצת יותר.

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  1. איזה סדרה אדירה הייתה בגמר 2013, כיף להזכר בזה כל פעם מחדש.

    אני מסכים איתך שרצף המשחקים מול המזרחיות יתן מידע יותר טוב על הקבוצה, אבל נכון לעכשיו הם מדהימים, וקוואי לאונרד הפך לסקורר לכל דבר העונה.

    הם יכולים לעבור את ה-60 ניצחונות העונה

  2. החידוש העקרי השנה בסאן אנטוניו הוא שאתה לא יכול לעשות קופי-פייסט מהפרוויו של שנה שעברה….
    מרכז הכובד זז קצת, כמו שציינת 🙂

  3. הספרס תמיד מהנים לצפייה למי שאוהב את זה בקבוצתי.
    נראה לי שפופוביץ לא תכנן על מקום כל כך גבוה בתחילת העונה, אבל בצורה שהקליפרס ויוסטון מסריחות את הפרקט והכושר הבינוני של אוקלהומה, אין יותר מדי פייט במערב, לפחות בינתיים

  4. ראיתי כמה משחקים שלהם השנה, ואיך אני אגיד את זה… הקסם נעלם. אין תנועה אין תרגילים. זה קוואי או פוסט של למרכוס ברוב המיקרים.

    נהיו קבוצה רגילה. (_אם הגנת ברזל)

  5. הספרס חזרו 10 שנה אחורה. שוב פופוביץ מבצע מטמורפוזה לקבוצה שלו ושוב זה עובד. אין הורי ובואן אבל ההגנה שלהם רצחנית -סופגים פחות מ-90 נקודות למשחק, מקום ראשון בדיפנסיב רייטינג מה שמוכיח שספיגת הנקודות לא קשורה רק לירידה בקצב המשחק (רק 5 קבוצות משחקות בקצב יותר איטי מהפסרס). אחת הסיבות לכך היא שהיריבות שלהן מגיעות רק 13 פעם לקו, כלומר שומרים אגרסיבי אבל חכם.
    בקליעה הם רק 21 בליגה אבל אם לוקחים בחשבון את הקצב האיטי רואים שהם מקום 9 באופנסיב רייטינג. בלי הרבה סלים הם מקום רביעי באסיסטים.
    אם היינו מייחסים להגנה 50% מבחינת חשיבות השחקן יש מצב שקוואי מספר 1 בליגה, או לפחות טופ 5 בקלות.

  6. בנוגע למה שעידו אומר, אני גם מסכים שהספרס של העונה הם שונים באופן המשחק מעונות קודמות. בעונות קודמות הכדור היה עובר יותר ידיים, כרגע הכדור מגיע ללאונרד /אולדריג' ומשם לסל. המסירות והנעת הכדור מעטות. יותר. אני חושב שיש לזה קשר חזק מאוד לעובדה שהרול פליירס של הקבוצה הם ברמה חלשה יותר ממה שאנחנו התרגלנו. ומן הסתם הכדור ינוע אליהם פחות. ופה הספרס נהפכו לקבוצה "רגילה "

  7. בתחושה שלי זה זמני, ראיתי את המשחק נגד דנבר הלילה וראיתי מדי פעם ניסיונות למשחק התנועה חסימה מסירה הבלתי פוסק שאפיין אותם.

    עם זאת אין לפסול את האפשרות שפופ חושב שזה מה שצריך נגד ג"ס ואל תטעו הקבוצה הזאת נבנתה אך ורק כדי להתמודד עם ג"ס, אז נצטרך לחכות ולראות

  8. לדעתי, הרול פלייר לא השתנו משמעותית. איבדנו את ספליטר (שלא ריווח את המגרש כי אין לו קליעה מבחוץ – למרות שידע לסיים היטב מתחת לסל ושמר מעולה) ובנוסף איבדנו את ביינס (לא בוכה מדי על חסרונו) קיבלנו את ווסט ואת אולדריג' שהם נשק התקפי מעולה ומרווחים את המגרש.
    בגארדים נחלשו בלי ספק. איבדנו את ג'וזף שהיה מוריד עומס רציני מפארקר אבל לא שיחק בפלייאוף כמעט (התקפה די צולעת) ואת בלינלי שבאמת אין לו תחליף (סימונס, קייל אנדרסון ורסואל באטלר לא מהווים תחליף הולם בינתיים). בקיצור – נחלשנו בגארדים קצת אבל לא משמעותית לפלייאוף (בלינלי וג'וזף לא היו משחקנים סופר משמעותיים בפלייאוף).
    מצב נוכחי – ההתקפה די צולעת. מנסים למסור הרבה אבל גרין עדיין לא חימם את היד. קוואי ואולדריג' מככבים. דאנקן ווסט ודיאו משחקים 20 דקות כל אחד בערב ולא משמעותיים מדי.
    סימונס קלע סל אחד עד אתמול (אולי קצת יותר אבל לא הרבה יותר), לא ברור לי למה לא נותנים לו לשחק יותר , יש כנראה דאגה מההגנה שלו. אנדרסון לא מרשים וההגנה שלו מזעזעת כמצופה.
    מאנו משחק נפלא יחסית לגילו, נח הרבה ובהחלט מרשים, חשבתי שהוא גמור. כנ"ל פארקר שממש מעולה ונראה שלא איבד מהזריזות שלו. מילס בעונה נפלאה בינתיים – הזקן עושה לו טוב.
    בקשר להתקפה – כבר שנה שעברה הכדור לא זז בשיטת הטיקי טאקה. קבוצות למדו את הספארס. אין דרך להמשיך את זה. שיחקו הרבה בידודים על קוואי דבר שכמובן נמשך העונה הזאת. בינתיים, אני חייב להודות שקשה לי לעיתים לראות משחקים של הספארס, לא פשוט. ממש מזכיר לי תקופות אחרות, אבל מאמין שיסתדר על המסירות. שחקנים לא ממש יודעים איך לשחק יחדיו ומיוחד אולדריג' שממשחק למשחק נראה טוב יותר. העיקר שיש סוף סוף מישהו שירווח את הרחבה לחדירות של פארקר ומילס. מאמין ומקווה שתהיה עונה טובה.

  9. דווקא העונה, כשהספארס משחקים אותה "שקט" ונותנים לווריורס לגנוב את כל הכותרות – אני הכי חושש מהם.
    כתבה מצויינת!

    1. חצי דאנקן מנחם זה עדין יותר יעיל וטוב מרוב הגבוהים בליגה, נראה שחילופי הדורות בעיצומם עם קוואי ולמרקוס שהולכים להיות הפנים של הקבוצה בשנים הקרובות, הבעיה העיקרית היא בעמדת הרכז ואם פארקר לא יתעורר מתישהו זו בעיה קשה

  10. דעתי היא שהעונה הזאת לא בטוחה בכלום.
    כרגע נראה שהספארס הכי טובים פרט לווריורס, אבל העונה באופן רשמי זו קבוצה של לנארד והוא הGO TO GUY שלהם לגמרי.
    אולדריג' גם מצוין אבל הוא צריך להתרגל לזה שהוא לא אופציה #1 יותר, הקבוצה צריכה להתרגל לזה שיש לה כזה סקורר, ופופ-פארקר צריכים ללמוד לשחק בצורה שתטיב איתו יותר – קרי לגרום לו לשחק יותר פנימה.

    פארקר לא איבד עדיין מהזריזות וכמו שאמרתי לפני פתיחת העונה כנראה שההדחה המוקדמת נתנה לו קצת מנוחה, גם בנבחרת צרפת הוא לא שיחק ככ הרבה כה שהוא יותר רענן.

  11. כותרות העיתונים: "טורקיה הפילה מל"ט רוסי"
    ברכותיי! סוכנויות הביון עשו את המעבר הטבעי מסילוף עובדות קיימות להמצאתן מאפס.
    כל הפרטים ב"'ידיעה"' הנ"ל נבדו ממוחן החולני של סוכנויות הביון.
    סוכנויות הביון היו רוצות להודות לציבור העיוור-חירש-אילם שעומד מאחוריהן ותומך במעשיהן הנוראים בשתיקה.
    תמשיכו לדבר על השיא של גולדן-סטייט ותמשיכו לחפש את המוצר הבא שיעשה את החיים שלכם לקצת נוחים יותר… כל עוד אנחנו לא מתקוממים אנחנו נותנים יד לביצוע מעשים לא מוסריים.

    ה ת ק ו מ מ ו !

  12. לא מסכים עם הקביעה שהמשחק הקבוצתי, הטיקי טקה המופלא, הוא נחלת העבר ופינה מקומו לבידודים של קוואי ואולדריג׳. נכון שמחפשים להכניס להם את הכדור לעיתים קרובות נקודות. אבל יחד עם זאת, הנעת הכדור עדיין שם, במיוחד שג׳ינובלי-מילס-דיאו נכנסים למשחק

כתיבת תגובה

סגירת תפריט