הטור של הדוק ליום שני: מה קרה ל'גרנטלנד' / מנחם לס

(ביל סימונס)

מה קרה לגרנטלנד?

ESPN החליטה לחסל את אחד מענפיה האינטלקטואלים והתרבותיים ביותר בספורט, GRANTLAND שהעתונאי והסופר ביל סימונס יצר עבורה לפני חמש שנים.  ההודעה היתה כזאת:

“Effective immediately we are suspending the publication of Grantland,” reads ESPN’s statement. It continues: “We have decided to direct our time and energy going forward to projects that we believe will have a broader and more significant impact across our enterprise.”

ESPN, הגאה להיות ה-"WORLDWIDE LEADER IN SPORTS" סגר את אתר ההוצאה הפרסטיג'ית ביותר שלו –  אתר שהפך גם להוצאה דפוסית, ומגזין שזכה בשלושה פרסים ספרותיים של ארה"ב מאז 2011 , ושהפך לאורים והתומים (גיא!) של חובבי ספורט אינטלקטואלים, חושבים, ונבונים – אבל גם קצת מיוחדים במינם – שחיפשו לקרוא יותר מכתבות ספורט רגילות הכוללות תאורים, טקטיקות, שמועות, קצת רכילות, שמות ותוצאות. אתם יודעים, כמו אצלנו, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות – ספורטס אילוסטרייטד.

ביל סימונס, מייסד גרנטלנד החליט להכניס כתבות לחלק מהציבור הרוצה ומחפש בכתבות ספורט היבטים חברתיים, ציבוריים, קהילתיים, כלכליים, ואפילו פוליטיים, למשחק בין הניקס לספארס, או הרויאלס נגד המטס בוורלד סרייס. כמה מהמאמרים המפורסמים שם ביותר ניכנסו לעובי הקורה של אקולוגיה, פילוסופיה, אנטרופולוגיה, ואנטרופומטריה בנסיון להסבר של משחק שהגיע להארכה והוכרע כך או אחרת.

הסיבה הראשית לחיסול? ESPN לא יודה בה, אבל כנראה שההוצאה היקרתית ביותר הזאת לא משכה מספיק קוראים. איך לומר זאת מבלי להעליב כאן אף אחד (כולל את עצמי)? אנחנו, אוהדי הספורט, כנראה ניכנסים לאתרי הספורט לברוח קצת מההיבטים הללו של עניינים חברתיים, קהילתיים, כלכליים, ופוליטיים. אנחנו לא מחפשים בספורט מראה לחיים. בחיים יש מספיק סבל. תנו לנו קצת ליהנות משעתיים של ספורט כבידור ולא כחלק מהחיים, ומאמר כיפי אח"כ,  אפילו כשכל מילה כואבת כשאחד דפוק כמוני משפיל את הפלח וצאן מרעיתו!

אנחנו בורחים לספורט לנקות את הראש ולא להיכנס לארגומנטים, דיאלוגים מסובכים, התנצחויות, והתפלמסויות על ארועי ספורט שמגזינים ואתרים כמו גרנטלנד מנסים לתאר כמראה של החיים עצמם. חיים עצמם יש לנו מספיק. מי רוצה לחשוב ולתאר ספורט במונחים של "החיים עצמם"? בשביל זה יש אתרים כמו כמו שהיה גרנטלנד, וכמו שיש דה-באזר.

גרנטלנד איבד קוראים שנמאס להם מפלפולים מסובכים, שיח ושיח, שקלא וטריא (גיא! גיא! גיא!), תוכחות, והסברים פילוסופיים, תרבותיים, סוציולוגיים, ופסיכולוגיים על תפיסת כדור או השמטת כדור.

גרנטלנד היה הבייבי של ביל סימונס כמו שדה-באזר הוא הבייבי של דורפן. קראתם איך בדה-באזר הופכים שער שניכבש בגלל שהכדור פגע במקרה ברגל מסובבת של שחקן נופל, למסקנה והסקה – ופועל יוצא – של התרבות הבריטית הסובלת מהגירה הודית ופקיסטנית, ומושפעת משחורים אפריקאים שבאים ממזרח אפריקה ודוחקים בלונדינים אנגלים ממגרש הכדורגל? אותו דבר עשו הרבה מדי בגרנטלנד כשדיסקסו פוטבול, בייסבול, וכדורסל.

דיונים יוקרתיים ובעלי מוניטין יעני הנשמעים כמלאי סמכות ופרסטיז'ה בעניינים רמי-עולם הם, בינינו, מעייפים לאוהדי ספורט פשוטים כמו האשך, מומי, ג'וג'ו, העגל, יניב, גיא, עידו, מתן, או הדוק. יש לנו את זה מספיק בחיי היום-יום ברוך השם, וכמה מאיתנו פרופסורים לכימיה ופיזיקה, מנכ"לים של חברות-על, עורכי דין, ולפני יומיים גיליתי בין גולשינו שופט בית משפט שלום שהבטחתי לא לגלות את שמו. אבל אני מזהיר: כמה מכם עולים עליו בלי לעשות חשבון. אני כמובן לא יכול בלי להזכיר את הגולשים וחברי הצוות שאנחנו גאים בהם ביותר והם הצעירים שלנו תלמידי התיכון, וכמובן מומי, מייצג נהגי המוניות בכבוד שאין שני לו!

אין בי – ולא היה לי – כל דבר נגד 'גרנטלנד' ו-להבדיל אלף אלפי הבדלות – דה-באזר. לכל אתר, מגזין, או הוצאה ישנם את האוהדים והקהילה הנאמנה שלה. שיהיה לכולם לבריאות. אבל גרנטלנד שאמור היה להכניס כסף, לא הכניס.

מה קרה בדיוק עם ביל סימונס אינני יודע. אבל במאי האחרון קרה מה שידוע כ-ACRIMONIOUS DEPARTURE. בואו נסביר זאת כ-"פרידה לא נעימה". זה קצת דומה לפרידה שלי מדה-באזר. לא פוטרתי כי אף פעם לא שכרו אותי,  וגם לא התפטרתי כי לא שלחתי מכתב פיטורין. פשוט נכנסתי לטאקלים עם כמה מהאנשים שמריצים את דה-באזר והחלטתי שהגיע הזמן להשקיע יותר זמן בהופס שרק רכשתי אותו.

אמנם "גרנטלנד לא היה ביל סימונס", אבל גרנטלנד היה ה-JOINT שלו. כמו שדה-באזר הוא דורפן ודורפן הוא דה-באזר, ככה היה ביל סימונס וגרנטלנד. כשהוא עזב – הכל השתנה. זה התחיל עם ההחלטה של ESPN להוציא את סימונס משידורי ה-NBA (שם הוא העליב וניכנס לויכוחי סרק מטומטמים עם מג'יק ג'ונסון, דבר שגרם לפיטוריו מהטיווי), והמשיך עם הכינוי שסימונס כינה את הקומיסיונר של הפוטבול  – 'שקרן'.

היה עוד דבר בגרנטלנד שהבריח אוהדי ספורט. בגלל הסנוביות, ההתנשאות, ההחשבה העצמית, והגאוותנות של סימונס וכמה מעורכיו, הם החלו להיכנס לאזורים בהם לא היתה להם מומחיות: תרבות, סרטים, מוסיקה, ואפילו פוליטיקה (בעיקר ווסלי מוריס, דן פירמן, שון פנסי, וכריס ריאן). מזכיר מאד את דה-באזר שגם הם אוהבים לגלוש לפוליטיקה, עבודה לא חוקית בישראל, מחירי דירות, וענייני דת כי שם הם גורמים לדיונים הסוערים ביותר, ומשיגים את רוב התגובות. זאת היתה היהירות , התרברבות, וגובה הלב שהבריחה קוראים בגרנטלנד. הרוב בסופו של דבר נגעלו  מההתחסדות, צדקנות, וקפריזיות,  וקומץ האינטלקטואלים והצדקנים לא הצדיק את אחזקת האתר והמגזין.

הסגירה של גרנטלנד לא הפתיעה איש מהרגע שסימונס עזב. 30 איש איבדו את משרותיהם. לי כואב הלב בעיקר על זאק לאו, קירק גולדסברי, ג'ייסון קונספציון, אנדרו שארפ, ועוד כמה שהיו כתבי ספורט ועתונאים משובחים.

מישהו ידוג אותם. הם טובים מדי לשבת ולא לכתוב. אחרת זה יהיה ביזבוז גדול ואבידה גדולה לנו אוהדי הספורט.

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. מומי שאוהב חציל בטחינה

    2 נוב 2015 04:34:02

    מומי נבהל מהכותרת , חשב משהו קרה לגרנטלנד
    הסימונס ריגר הזה אף פעם יא בטוב למומי , שידבר לא יפה למומי חיים של מג׳יק ??
    אוהד בוסטון רפה הבנה בהסוואה של גאון כדורסל , אבל באוסול ESPN יצאו חסרי לב , חסרי בושה ממש נטולי קארתא

  2. אספיניו

    2 נוב 2015 04:35:31

    "איפה… רק תעבר עליו
    עם הדיסקוס ההידראולי-פנאומטי הבי-דיוטי
    של שיניצקי, ואתה עושה ממנו
    מצע זרעים. מה יש לדבר:
    בוץ שמתייבש – מתפורר."

    1. Berch

      2 נוב 2015 09:37:01

      אם זהע לא ילך תבוא עם הג'ון דיר 9520 והמחרשה ותרים אותו יחד עם הכביש שחוצה אותו, ליד האקליפטוס.
      אם האקליפטוס יעשה בעיות…. תרים גם אותו 🙂

      טור מצוין

  4. Ish

    2 נוב 2015 05:41:16

    חוץ מזאק לאו, וקירק גולדסברי גרנטלנד שממה.

    לקרוא לכתבות שם אינטלקטואליות זה עלבון. אנשים לא קראו לא בגלל שהם אינטלקטואלים מדי אלא בגלל שהם איך אומרים לא בעדינות זיינו בשכל והתפלצנו.

  5. גיא

    2 נוב 2015 06:34:59

    ברגע שסימונס עזב, היה ברור שהסוף קרוב.
    אין לי ספק שזאק לואו וביל בארנוול (2 הכותבים החביבים עליי מגרנטלנד ז"ל) לא יתקשו למצוא תעסוקה.

  8. etayle

    2 נוב 2015 07:59:42

    מעניין מנחם.לפי דעתי זה מתחלק לשני סוגי אנשים .הסוג האחד אוהדי וואן למינהם והביט-קליק שמעוניינים רק בצהוב וחרא.דבר שני אוהדים שיותר מתעניינים במשחק ,הסוג הראשון הוא הרוב והחלק השני מיעוט.בלי שום קשר לתוכן תמיד הוא יהיה בעמדת מיעוט , מה עוד שבניגוד לספורט שהוא דבר "טהור" כשמתחילים לגעת בכל השאר זה לא נגמר טוב (פוליטיקה בעיקר אצל אנשים שמתקראים "דעתנים" לא יגמר טוב).
    מנחם יש סיכוי שתסכים לארח את זאק לואו לאתר 🙂

  9. איל

    2 נוב 2015 08:01:13

    אני לא חושב שהקונספט של גרנוליט היה כתיבה ״עמוקה״. לדעתי הקונספט היה ״בא לי לכתוב 10,000 מילים על רודי גובר ולומר בהן ׳אין לי מושג מה יצא ממנו׳״.
    אני אהבתי הרבה כותבים שם.

  11. אפלטון

    2 נוב 2015 08:11:36

    ברגע שביל סימונס הלך היה ברור שאין לאתר זכות קיום עם כל הכבוד לזאק לואו.
    סימונס, עד כמה שהיה מאוס, לפחות היה מבדר ותמיד היית רוצה לשמוע מה הוא יפלוט עכשיו.
    לואו, כמה שהוא כתב מצויין, פשוט פרווה מדי. לכתוב ארוך זו לא חכמה, כל הקסם של העיתונות זה לספר סיפור טוב בקצרה (אם הזכרת את דורפן הוא המסטר של זה בעברית). את לואו אפשר לקרוא אבל כל השאר שהיה בגרנטלנד הפך לפשוט משעמם

  12. מאוריציו

    2 נוב 2015 08:37:58

    מודה, לא נחשפתי לגרנטלנד יותר מידי. אבל בכל הנוגע לדה-באזר, הרבה מידי פעמים קיבלתי תחושה של אג'נדות חוזרות של מגיבים, לעתים חוזרות מידי.
    באתר יש דיונים מעניינים, אך גם ויכוחים די טיפשיים.

    מסכים עם האמהות לגבי הכתיבה של קרמר, ויכולת התמצות של דורפן.

    וכתמיד, תודה לכל צוות הופס על העניין, הפוסטים המעולים והקהילתיות באתר הזה.

    1. captain beefheart

      2 נוב 2015 08:42:07

      "יכולת התמצות של דורפן"?

      שורות פסקניות וקצרות גם אחייניתי יודעת להפיק. איפה הוא ואיפה עכבר הופס הזוטר ביותר…

      1. מאוריציו

        2 נוב 2015 10:35:35

        מאחר ואין ליכולת תמצות מדדים, אז נסכים שלא להסכים.
        אני אישית חושב שהוא כותב בצורה בהירה ותמציתית.

  16. עגל

    2 נוב 2015 12:48:56

    מנחם צודק שאנחנו אוהדי הספורט מחפשים משהו קצר וקולע ואם כותבים על "החיים" שמסביב צריך לדעת לחרטט. מנחם עושה את זה מצוין (סיפורים לתיבה וכ"ו) (זאת מחמאה, מנחם בלי להיעלב). כשכותבים ארוך מדי על מה שמסביב למשחק של הלילה, ובעיקר על הרגשות והבבל"ת שמסביב זה בדרך כלל לא יוצא טוב.
    בשבילי היוצא מן הכלל הן כתבות שיש בהן ניתוח מספרי אמיתי, עובדות שניתן להסביר בצורה אנליטית (ע"ע מתן גילור וגילרי)

  17. מוש השור

    2 נוב 2015 15:53:00

    קראתי שם לפעמים, לא כוס התה שלי.. לדעתי הייתה שם בעיה במינונים בין כתבות "שטחיות" לעמוקות. לפעמים אתה רק רוצה לקרוא סיכום מקצועי ותמציתי של משחק ולא לקחת יום חופש מהעבודה כדי לקרוא 20000 מילים.

  18. המשגיח

    2 נוב 2015 18:41:31

    אני כמעט ולא נכנס לדה-באזר (חוסר זמן, ואני כבר פחות בעניין של כדורגל), אבל אני מאוד שמח שהוא קיים.

    הלוואי ויהיו לנו עוד הרבה אתרים כמוהו, וכמובן כמו הופס – אתרי ספורט עצמאיים ומושקעים, עם צוות כותבים רחב שדואג לתכנים חדשים מזווית אחרת, ובלי חשד לאינטרסים.

    זה מאוד עצוב שגופי תקשורת כמו וואן וספורט 5 שולטים ב"תרבות הספורט" בארץ וממשיכים לדרדר אותה מיום ליום, ועצוב עוד יותר שהרוב המכריע של חובבי הספורט ממשיך להיכנס לאותם אתרים קבועים כאילו הוא "חייב" לעשות זאת.

    מזל שיש לינקים…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט