הוושינגטון רדסקינס ניצחו (זה לא כאילו הראמס הם סמל היציבות),
קליבלנד בראונס ניצחו (בבית, נגד קבוצה עם קווטרבאק רוקי. סביר),
טמפה ביי באקנירס ניצחו (באמת? את ניו אורלינס?? בחוץ???),
גקסונוויל ג'אגוארס ניצחו (לא אמרו שמיאמי השנה מגיעה לפלייאוף? רגע, גקסונוויל ניצחו?? בספטמבר???)
אוקלנד ריידרס ניצחו (מה??? את הרייבנס????)

טוב, שלא תגידו "לא ידעתי, לא שמעתי, אף אחד לא סיפר לי."
עד עכשיו זו הייתה ספקולצייה של תמהונים, אבל הסימנים לא משקרים –
חזון אחרית הימים דורש שהכל יהיה הפוך,
וראבק, יום בו גם אוקלנד וגם ג'קסונוויל מנצחות זה בדיוק כמו לראות דגים עפים בשמיים.

(זה לא דגים מעופפים. זה סופרמן)

במקום סיקור רגיל, היום נסתפק בכמה תובנות (לא בהכרח חכמות) על משחקי המחזור:

פייטון מאנינג. בדרייב האחרון של המשחק, מאנינג הוביל התקפה שלקוחה מתוך הספר "המאנינג דרייב של 2 הדקות האחרונות" (לא תופס לפלייאוף…)
אבל לחלוטין לא מזכירה את ספר ההתקפה של גארי קוביאק.
יכול להיות שה-2 צריכים לכתוב ספר התקפה חדש ביחד – אף אחד לא רוצה שמאנינג יהפוך למאט שאוב 2.0, וכאשר ההתקפה נשענת רק על מאנינג, אז הפלייאוף הופך לקשה בהרבה.
בינתיים ההגנה ממשיכה להראות לא פחות מנפלא, ולראשונה מאז שדנבר ומאנינג התחברו,
יש קבוצה שמצילה את מאנינג ולא צריכה שמאנינג יציל אותה.

בכלכלה מלמדים שבכדי להצליח בעסקים צריך לקנות בזול ולמכור ביוקר.
בפילדלפיה לא למדו את השיעור, והם משלמים סכומי עתק למלך הריצה של העונה שעברה במדי דאלאס – דמרקו מורי.
חשבנו שההופעה של מורי שבוע שעבר (9 יארד ב-8 נסיונות) הייתה זוועתית. אז השבוע, מורי התעלה על עצמו – 2 יארד ב-13 נסיונות. זה יוצא 14 סנטימטר לנסיון.
כרגע מורי בקצב של 44 יארד בעונה…
ב-37 השנים האחרונות יש רק עוד שחקן אחד שסיים משחק עם 13 או יותר נסיונות ריצה, ו-2 או פחות יארדים. זוועה.

עד כמה בריידי פתח טוב את העונה? טוב מאוד, תודה.
בריידי סיים את המשחק הלילה עם 466 יארד, 3 טאצ'דאונס, ו-0 אינטרספשינס.
ב-2 המשחקים הראשונים של העונה יש לו במצטבר 754 יארד, 7 טאצ'דאונס, 0 אינטרספשינס.
פעמיים בעבר קווטרבאק פתח את העונה עם 700 יארד, 7 טאצ'דאונס ו-0 אינטרספשינס ב-2 המשחקים הראשונים של העונה: בריידי ב-2011 ומאנינג ב-2013.
הבעיה? ב-2 הפעמים מאנינג ובריידי הגיעו לסופרבול – אבל הפסידו בו.

קליבלנד בראונס. לכאורה הסיפור הגדול הוא מנזיל, אבל הסיפור הגדול באמת הוא טראוויס בנג'מין.
בנג'מין סיים משחק אדיר עם תפיסות לטצ'דאון של 60 יארד וטאצ'דאון של 50 יארד.
ובנוסף הוא החזיר פאנט לטאצ'דאון של 78 יארד.
כשמוסיפים למשוואה את תפיסת הטאצ'דאון של 54 יארד בשבוע שעבר מגלים נתון מדהים:
השחקן היחיד בהסטוריה של ה-NFL עם 4 טאצ'דאונס של 50+ יארד ב-2 המשחקים הראשונים של העונה הוא ג'ים בראון, הראנינג באק האגדי של הבראונס (בעונת 1963), עכשיו בנגמין הצטרף לרשימה קצרה מאוד, ומכובדת מאוד.

קאם ניוטון A.K.A סופרמן מסר 2 מסירות לטאצ'דאון ורץ לאחד נוסף (יותר נכון ריחף…)
זו הפעם ה-25 שיש לניוטון משחק עם טצ'דאון במסירה וטאצ'דאון בריצה. כרגע הוא מקום שני בכל הזמנים ברשימת השחקנים עם הכי הרבה משחקים מסוג זה.
במקום הראשון? סטיב יאנג עם 31 משחקים.
נראה לי שבניינרס מתגעגעים…

משחק הלילה:
אינדיאנה קולטס (7-) מארחת את ניו יורק ג'טס.
(03:30 לפנות בוקר, שעון ישראל)
הקולטס הובכו שבוע שעבר על ידי הבילס במשחק בו אנדרו לאק נראה רע. רע מאוד.
הג'טס ניצחו שבוע שעבר את הבראונס, במשחק שלא מלמד הרבה
(לא בכל יום הקווטרבאק של היריבה נפצע, והקבוצה מצליחה לזכות ב-5 מ-5 פאמבלים)
אבל למרות שזה לאק במשחק בית, ולמרות שאלו הג'טס במשחק חוץ,
אני הולך עם הג'טס.
למה?
סוף העולם. זה למה.