בעיית הגאונות/ סם ריצ'ס – מאמר מתורגם

instein+weights

בעיית הגאונות/ סם ריצ'ס – מאמר* מתורגם

מה מפריד בין אתלט "גאון" למי שהוא בגדר חומר גלם?

סם ריצ'ס

14-09-2015

קישור למאמר באנגלית

אם חושבים על כך, הרי "גאון" זוהי מילה שכיחה מאוד, משונה עקב כך שבעצם אין לה הגדרה אובייקטיבית.ישנו מבחר ידוע ומפורסם של שמות ממנו בוחרים כל אימת שרוצים להדגים גאון. שמות כגון גליליאו, ניוטון, ארכימידס, וישנה תובנה כוללנית שגאונות אינה מוכתבת בידי אינטליגנציה בלבד, אלא בידי הגות נדירה, כגון זו של אותם שלקחו בעיה ופתרו אותה בדרך שרק הם היו מסוגלים לראותה.

אינשטיין טען כי "הדמיון חשוב יותר מאשר הידע" והמשיך: "הידע הוא מוגבל ואילו הדמיון הוא חובק עולמות." הפיזיקאי הבריטי וו.אל. בראג טען כי "הדבר החשוב ביותר במדע אינו להשיג כמה שיותר עובדות חדשות אלא לגלות דרכים חדשות לחשוב על העובדות הידועות." יצרנות וחדשניות אכן נתפשות כחיוניות במשוואת הגאונות, וייתכן שהן אכן מה שמפריד בין גאון לבין אותו אחד שהוא אכן חבר במנסה, (במועדון בעלי האינטליגנציה הגבוהה) שבהחלט יכול להיות אדם בעל מחשבה לוגית מרשימה, אך אינו מסוגל בהכרח לגלות ולהמציא אופני מחשבה חדשים.

מייקל מיכאלקו, המומחה ליצירתיות, כתב בזמנו ש"אנשים רגילים" חושבים לרוב שהם יכולים למחזר רעיונות שכבר הוכחו. גאונים, לעומת זאת, חושבים באופן יצרני ומספקים פיתרונות שנחשבו קודם לכן כבלתי ניתנים לביצוע. אם מישהו משנה את הדרך בה העולם תופס משהו, חוקי הכבידה של ניוטון למשל, הרי זה, למשל, יכול להיחשב כעבודתו של גאון.

בספורט גאונות נחשבת כנחלתם של אותם שממציאים פן חדש במשחק אותו הם משחקים. לה-ברון ג'יימס עזר ליצור תקופה חדשה בכדורסל: עידן בו העמדות המסורתיות איבדו מערכן בשל רבגוניות ואתלטיות עילאית. ג'יימס יכול לנצח את המשחק בכל אחד מצדי המגרש: מהפינה, מהפוסט, כשהוא משתמש בכוח או בתנועות חינניות. תהא זו מליצה לומר שמשחקו של לה-ברון קורא תגר על הגדרות התפקיד המסורתיות, אך אין ספק שהוא אכן עושה זאת, ואין מי שישווה לו בכך. הכוח והאתלטיות של לורנס טיילור, בדומה לכך, שינו את הנתיב בו צעד הפוטבול. ג'ון מאדן, מאמנו לשעבר, טען כי "הוא שינה את הדרך בה ההגנה משחקת, את הדרך בה ממהרים למסור, את הדרך בה הליינבקרים משחקים ואת הדרך בה ההתקפה מתקלת את הליינבקרים." בהוקי-קרח קרע ווין גרצקי לגזרים את תפישת ההתקפה הקודמת ולעתים קרובות הוא טען כי הצלחתו טמונה בחוק אחד פשוט: "אני גולש למקום בו הדסקית תהיה, ולא למקום בו היא היתה." למרות היותו גמיש ושברירי במשחק הפיזי כל כך, הוא הפך לשחקן הדגול ביותר בהוקי-קרח מעצם כך ששלט בסגנון צפיית המהלך הבא של הדסקית, סגנון ששורשיו בתפישה המרחבית שלו.

אלו הן רק מספר דוגמאות של חידושים מסוגים שונים ומשונים, אך מעבר לאתלטיות ולאינטלקט, ואולי גם מעבר ליצירתיות ולאובססיה, אילו גורמים נוספים נכנסים למשוואה? מי מקבל בספורט את כתר הגאון ומדוע?

בשנת 2006 ערך דיוויד פוסטר וואלאס כתבת פרופיל על רוג'ר פדרר עבור הניו יורק טיימס. כתבת ספורט שתפשה את את שחקן הטניס הזה בשיא הכושר שלו. פוסטר וואלאס כתב על ה"יופי" ועל ה"גאונות" שבמשחקו של פדרר, על הרגעים שחורגים כל כך מהרגיל עד כדי יצירת תגובה פיזית אצל הצופה: "הלסת נשמטת, העיניים יוצאות מחוריהן ומושמעים קולות שגורמים לבת הזוג להגיע בריצה מהחדר השני כדי לוודא שהכול כשורה."

לאינטרפריטציה של פוסטר וואלאס על יכולתו של פדרר, ולתווית הגאון שנלוותה אליה לא היה קשר לאופן בו חשבו או ראו את המשחק. לפוסטר וואלאס היה הסבר מטפיזי לשליטתו של פדרר. הוא כתב כי "פדרר נראה כאחד מאותם אתלטים נדירים שנראה כאילו הם פטורים (לפחות חלקית) מחוקי הפיסיקה."

פדרר אינו מרשים מבחינה פיזית. לא כעת בגיל 34 והוא לא היה כזה מוקדם יותר בקריירה שלו, אך הוא נותר דומה לרקדן בלט על המגרש והוא החליף את המהירות שאבדה לו בסגנון משחק ערמומי וחסר-פשרות המורכב בחלקו גם מחוסר פחד וגם מסרבנות עיקשת להפסיד. כל אלו יחד יכולים להותיר את חובבי הטניס כמו גם את השחקנים נגדם הוא משחק במצב בו הם מגרדים את ראשיהם במבוכה. ועדיין, כל זה בהחלט עובד עבורו.

ג'ו ורומאן, מרצה לכלכלה באוניברסיטת וונדרבילט, טוען שיכולת ההסתגלות מהווה חלק מהמשוואה להגדרתו של גאון. הוא טוען כי גאונים מסוגלים להטות את כפות המאזניים לטובתם כל אימת ששאר השחקנים מתקרבים למצב של איזון איתם. ורומאן מביא כדוגמה את אופן ההתפתחות משחקו של לה-ברון באמצעות תגובות נגד לאורך שנים כאמצעי להסתגל לדרכים השונות אותן מצאו ההגנות בליגה במטרה לעצור אותו.

"גאונים חיים במקביל, במקום שאנשים חושבים אחרים בעלי ראייה דו-ממדית אינם יכולים לראות," ורומאן ממשיך וקובע כי "הם חושבים למעשה בשלושה ממדים כאשר כל האחרים חושבים בשני ממדים ובתנועה אטית. לה-ברון ומייקל ג'ורדן יודעים איכשהו מה היריב עומד לעשות אפילו לפני שהוא יודע זאת, לא כל שכן עושה זאת. הם חיים ומשחקי בממד קוואנטי שונה, במהירות קוואנטית וברמה שונה לחלוטין."

אם אכן כך הדבר, אם אכן המחשבה שלהם אינה קונבנציונלית והפרספקטיבה שלהם ייחודית, הרי זה ילך בקנה אחד עם התפישה של הגאון כאיש חושב פרודוקטיבי. איינשטיין אמר פעם שהוא חושב בצורה מוסיקלית: "אני חי את 'חלומות הבהקיץ' שלי במוסיקה. אני רואה את חיי במונחים של מוסיקה." גם הפיזיקאי התיאורטי ריצ'ארד פיינמן תיאר בדומה לכך את הנוסחאות שלו כבעלות צבעים, וכי הוא תפש את עבודתו כפריזמה של סינתזה, כמנסרה של תהליך מיזוג. עבורו התפישות המתמטיות הפכו למניפולציות אינטואיטיביות, אולי בדרך דומה לזו בה לה-ברון ג'יימס מסוגל לעצב משחק כדורסל.

מייקל ג'יארדינה, עורך כתב העת " Sociology of Sport Journal" ופרופסור עמית באוניברסיטת פלורידה סטייט טוען שחשוב בדיון על גאונות בספורט שלא לאבד את הקשר לתפקיד של השפה והנאראטיבים התרבותיים-חברתיים שיקבעו אם אתלט זה או אחר הינו גאון או לא.

הוא מציין כדוגמה את גרג מאדוקס. מאדוקס הוא אחד מהפיצ'רים הגדולים ביותר בבייסבול. כתב העת Baseball magazine מתאר אותו כ"מה שהבייסבול צריך היה להיות", כתב העת Sports Illustrated כינה אותו "הפיצ'ר הגדול ביותר שראינו מעודנו". לאורך כל הקריירה שלו הוא נחשב לשקול, אינטליגנטי ומחושב, תכונות שהשתקפו היטב בכינוי שלו: "הפרופסור". ועדיין, ג'יארדינה מטיל ספק באם מאדוקס חשב על המשחק בדרך שונה, או שהמוניטין שלו כבעל אינטליגנציה חריגה היה מבוסס על סגנון משחקו (דיוק על חשבון עוצמה) ועל הופעתו החיצונית.

"הוא היה אתלט בעל מראה ממוצע שחבש משקפיים, זרק במהירות של סביב התשעים מייל לשעה, שיחק המון גולף וגרם לחובטים להיראות ככסילים מאחר והיה מסוגל לשלוט כחוט השערה באופי זריקתו ובנקודה אליה היא תגיע. יש הטוענים שרוג'ר קלמנס, בניגוד אליו, אמנם התבלט כמוהו לפחות, אך מעולם לא דבקה בקריירה שלו תווית הגאונות. קלמנס היה מרשים מבחינה פיזית בגובה של 1.92 מ', ובמשקל של כמאה ק"ג והוא השליך את הכדור במהירות רבה הרבה יותר, כשהכדור המהיר שלו יכול היה להגיע למהירות של מאה מייל לשעה ויותר. למאדוקס היו מאפיינים שהלכו יד ביד עם אינטליגנציה: הוא היה שברירי בהשוואה לשחקנים אחרים, הוא לא היה אתלטי במיוחד, ועדיין הצליח למרות הגוף הלא פיזי במיוחד שלו. וכך, האינטליגנציה שלו הפכה להסבר היותר קל להצלחה זו. אבל לא כזה היה מראהו של קלמנס…

בדראפט האחרון לליגת הפוטבול (NFL) חשף אהרון גורדון מ"וייס ספורטס" את עצמו לכמות חולנית של גיבובי מילים באשר להערכת יכולתם של ה"רוקים", המועמדים לבחירה בדראפט. משך שלושה ימים עברו 256 שחקנים בדראפט כשבכל שנייה ושנייה מלווים אותם מבחר אנליסטים. והנה מה שהוא מצא:

  • רק שחקנים שחורים תוארו כ:- מחוננים,אגרסיביים, בעלי כוח מתפרץ, חומר גלם ו- פריקים.
  • רק שחקנים לבנים תוארו כ:- אינטליגנטים, שקולים ומחושבים, יסודיים, בעלי שאיפות מוגזמות, טכנאים, מתאימים להיות עובדים טובים, בעלי תשוקה או מבריקים.

מחקר משנת 2004 שפורסם ב Sociology of Sport Journal ניתח את הכיסוי התקשורתי של 304 אתלטים משך חמש שנים. התוצאות הראו שסביר יותר שספורטאים שחורים יתוארו במונחים פיזיים בהשוואה לחבריהם הלבנים ששיחקו באותן עמדות. הדיון שנסב סביב סרינה וויליאמס, לדוגמה, מתרכז לעתים קרובות בגוף ולא ביכולת שלה, וזאת למרות גאוניותה הספורטיבית.

מחקר משנת 2008 שערך הJournal of African American Studies בחן כיצד מעריכים מומחי NFL את הקוורטרבאקים השחורים המועמדים בדראפט. המחקר מצא כי המומחים "משתמשים ומנציחים" סטריאוטיפים גזעניים לגבי אתלטים שחורים, סטריאוטיפים שמגבילים את היכולות שלהם ומשפיעים בצורה שלילית על הסיכויים שלהם להצליח כמקצוענים. ג'יארדינה כותב כי "מה שהספרות המקצועית נוטה להמחיש הוא שכבר מגיל צעיר מכוונים המאמנים כדבר שבשגרה את האתלטים לעמדות ספציפיות שתואמות לאמונותיהם של המאמנים באשר ל"יכולות הטבעיות" ול"אינטליגנציה", אמונות שחושפים פרשני ה- ESPN בדיונים סביב הדראפט."

תפקיד הקווארטרבאק נותר אחד מן התפקידים בהם ישנה הכי הרבה הפרדה גזעית ב- NFL. תפקיד זה מאויש במידה בל תאומן בלבנים בעוד שתפקידים אחרים, כמו תפקידי הראנינג באק, הקורנרבאק, הסייפטי, הווייד רסיבר והדפנסיב תאקל, תפקידים שהם תפקידים פיזיים בעלי השפעה, מאוישים בידי אתלטים שחורים. הארי אדווארדס, פרופסור אמריטוס לסוציולוגיה באוניברסיטת קליפורניה שבברקלי, טבע בשנת 1967 את מטבע הלשון "stacking", "היתקעות בערימות", בבואו להסביר תופעה זו.

"היתקעות בערימות" נפוצה בכל ענפי הספורט ולא רק בפוטבול וניתן להגדיר אותה כהצבת אתלטים בכל מני תפקידים בהתבסס על סטריאוטיפים גזעניים. במילותיו של אדווארדס התופעה מוגדרת כמצב של "…קשר לא-פרופורציוני של מיעוטים אתניים, במיוחד שחורים, בתת קבוצות ובתפקידים ספציפיים בקבוצות." בספרו Taboo: Why Black Athletes Dominate Sports and Why We’re Afraid to Talk About It,   כותב המחבר, ג'ון אנטין: "האפרו-אמריקאים מרוכזים בסוגי ספורט וסוגי תפקידים שבהם מגיבים לנעשה ושדורשים מהירות וזריזות. ואילו הלבנים, לעומת זאת, מקבלים ייצוג מוגבר בתפקידים המכונים "אסטרטגיים", כאלו הדורשים לכאורה כישורי קבלת החלטות."

"היתקעות בערימות" אינה מוגבלת רק לשחקנים שעל כר בדשא. משרות המאמנים הראשיים, מתאמי ההתקפה, מתאמי ההגנה ומתאמי הקבוצות המיוחדות ב- NFL, מאויישות -כמו גם משרות בכירות אחרות- בעיקר בידי גברים לבנים. המשרה הבכירה היחידה בה יש יותר שחורים היא מאמני הראנינג-באק. מחקר שבדק 323 מאמני קולג' מצא כי "יחסית למאמנים לבנים, סיכויי הקריירה של מאמנים שחורים נפגמים בשל השיוך שלהם למשרות שאין בהם קידום". תופעת הריבוד הזו מתעלת את השחקנים והמאמנים השחורים למשרות פחות נחשקות, שהן לעתים קרובות גם עם משכורת נמוכה יותר וחיי מדף קצרים יותר.

מחקר משנת 2007 ראיין את מאמני ה- NFL לגבי עמדותיהם באשר ל"היתקעות בערימה" ולגבי הדעות הקדומות שלהם שלהם בנושאי הגזע בפוטבול. מאמנים שחורים אמרו שהגזע עודנו סוגייה ב- NFL כמו גם בספורט כולו. מאמנים לבנים טענו כי "הגזע אינו מהווה שום שיקול לגבי העמדה בה ישחק השחקן". כל הנקודות הללו באשר ליכולות של האתלטים והמאמנים השחורים זוקקו דרך עדשות חברתיות-תרבותיות שפירשו ועיוותו אותן באמצעות הדעות הקדומות החברתיות. מעבר לספורט עצמו, זוהי בהחלט אינדיקציה לשליטה של החלוקות המעמדיות, הגזעיות והמגדריות בחיינו.

אז מי מהאתלטים הוא גאון? מתברר שהתשובה לכך תלויה גם את מי אתה שואל…

*מאמר זה הוא חלק מסדרה בשם "The Sports Lens " החוקרת חתכים בין ספורט ותרבות.

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 36 תגובות

  1. There was never a "genius" in sports because there was
    never a "new creation" in sport that was not copied almost immediately, and always the next generation was able to do it
    better
    Even Michael Jordan was not a "genius'; he just did more
    things better than anybody else.
    The closest to ingenuity was the Fusbury Flop when Dick Fusbury came up with the idea of jumping higher than the rise of COG by rotating the body around it.
    It was an genuine idea but I would not call him a "genius"/

    Actually, he was a "c" average student who came up with a great idea!

    1. אני חושב השהולנדים המציאו את הטוטאל פוטבול ושינו את פני הכדורגל לתמיד, אבל נראה לי שלא לזה אתה מתכוון.

    2. אני מסכים, למרות שיש דוגמאות לספורטאים שהמציאו מהלכים שלא נראו קודם, כמו רונאלדינו למשל שבשונה ממסי שעושה הכל הכי טוב שאשר הוא פשוט בעל השראה לייצר דברים יוצאי דופן שלא נראו ע"י אחרים אבל הוא המציא אותם שוב במין אסוציאציה חופשית מופלאה.

  2. מאמר מעניין מאוד שגרם לי להרבה מחשבות, לא בהכרח קוהרנטיות:

    הדבר שגורם לי לראות בשחקן כלשהו גאון זה ביצוע של מהלכים שלפי הנסיון הקודם שלי נראים בלתי אפשריים- יציאה ממצבים לוחצים, אסיסט או סל שלא ראיתי על הלוח (אני משתמש במילה ׳לוח׳ כי שחמט בעיני הוא מין ספורט-על בהקשר הזה) שניה לפני שהם קרו. זה מצב שבו מהלך מסוים גורם לכל הלוח ומאזני הכוחות שעליו להתהפך ב180 מעלות.
    דוגמאות: רונאלדיניו (אולי השחקן הכי גאון שראיתי) מעביר שלושה שחקנים ומשחרר מסירה לשער בטכניקה מושלמת, אנתוני פארקר האמריקאי עומד על קשת השלוש בהתקפה עומדת ושתי שניות אחר כך שם דאנק ומשאיר אותי בלי יכולת להבין מה קרה בין שתי הנקודות האלו ועוד רבים אחרים שתקצר היריעה מלפרט.
    יש גאונות פיסית וגאונות מנטלית ויש שחקנים שבורכו בשתיהן, עם זאת, לפעמים מספיקה אחת מהן די והותר, כמו אצל לארי בירד. אם השחקן בורך גם בדרייב מטורף לנצחון זה בלי ספק מהווה זרז להפגנת היכולות יוצאות הדופן שלו.
    יש גאונות יחידנית ויש גאונות קבוצתית- כשכל הקבוצה פועלת כאחד ומבצעת דברים שלא נראו קודם. קשה לתת קרדיט במצב כזה כי למרות שברור מי השחקנים החזקים החלק של השחקנים המשניים משמעותי במידה מידה.
    אני חושב שכל דור מגדיר את הגאונים שלו ושקשה לשפוט גאונות שלא חזית בה בזמן אמת (״אני מאוד אוהב את הביטלס אבל המוזיקה שלהם נשמעת לי מאוד דומה לכל דבר אחר״, אמר מישהו פעם). מעניין אם המשחקים המדהימים של ברצלונה יראו בעוד כמה שנים כדבר טריוויאלי.

  3. ולגבי סוגיית הגזע- זוהי תפיסת עולם שמושרשת עמוק מאוד ויעברו עוד לפחות דור או שניים במקרה הטוב לפני ששינוי אמיתי יקרה.
    מעניין שבפרק הראשון של העונה ה-19 של סאות׳ פארק (וכנראה גם בשאר העונה) מתעסקים בעיקר בפוליטיקלי קורקט ובהשלכות שלו שממיתות כל סיכוי לדיון בריא ולהבעת דעה כלשהי. מצד שני, דור שיגדל על מדיה שמקפידה על פ״ק ומתריעה על כל הפרה שלה ישחרר מהרבה תפיסות חברתיות פסולות. אם זה יביא לשיוויון או לרמות צביעות איןסופיות (או לאחת מאינסוף האפשרויות האחרות שהעולם מגלגל)-
    ימים יגידו.

    {אגב, אפשר לצפות בפרק של סאותפארק,בכל הפרקים, באתר התוכנית}

  4. לא הצלחתי להבין את הקשר בין גאונות ובין התקעות בערמות. נראה כאילו חוברו להם שני מאמרים שונים למאמר אחד.
    כך או כך, שני הנושאים מעניינים מאוד. עניין הגאונות קמת מופשט מדי בשבילי ולכן אני אישית יותר מתחבר לנושא הגזעי של התקעות בערמות.
    אני חושב שהסטריאוטיפים המוצגים במאמר חזקים ביותר גם אם נעשים שלא במודע אצל כולנו, או לפחות רובנו.
    כאשר אנחנו רואים שחקן לבן, שברור לנו שגנטית הוא נחות ברמה האתלטית, ההסבר החלופי להצלחתו תהיה שהוא מפצה על חסרון הגוף ביתרון אינטילגנטי כזה או אחר. לכן שחקנים לבנים מקבלים תיאור וייחוס של תכונות שאינן גופניות – ״אינטיליגנט, אחראי, שקול, חכם, אייקיו גבוה״ וכו׳ והאתלט השחור יקבל תכונות הנוגעות כמעט תמיד ליכולותיו הפיזיות.

  5. תוכן המאמר אינו ממוקד בנושא. האם ספורטאי על יכול להיות גאון? לדעתי לא. בספורט ובפרט קבוצתי החוקים נוקשים. ספורטאי על הוא ביטוי של כשרון שחלקו מולד וחלקו נרכש.
    לגבי לבנים מהנדסים ושחורים עובדי כפיים, אין חידוש. אנחנו עדיין גזענים למרות דוגמאות רבות הסותרות טענה זו.

  6. ואצלנו בשביל להיחשב גאון לא היית צריך יותר מדי… בסהכ היית צריך להתמנות לראשות ישיבה בסורה או פומפדיתא.
    וגם אצלנו יש מתח גזעי חזק מאד.
    תשאלו כל חרדי אשכנזי לבן ויאמר לכם שאין גזענות.
    תשאלו חרדי ספרדי (פחות לבן) ויאמר שהגזענות קיימת.

    רק הילדים שלי כנראה לא יוכלו להיות חרדים… בני תערובת שכאלה… רומנים פולנים ספרדים ותימנים ( לתימנים יש הפרדה מיוחדת משלהם ביהדות)
    נו שוין
    לפחות כישראלים אין להם בעיה

    בסהכ מאמר משובח ומעורר עניין, למרות שגם לדעתי התפירה בין שני הנושאים המדוברים לא הייתה מושלמת.
    בכל מקרה תודה על המאמץ והתרגום

  7. בכל הזמן שקראתי את החלק האחרון של הכתבה שמדבר על התיאורים של שחורים כאתלטיים ועל לבנים שאינטיליגנטים חשבתי על מג'יק ג'ונסון. הבחור היה אתלט אבל לא ברמה יוצאת דופן שגורמת ל"לסת שלך ליפול לרצפה" כמו שנאמר. לעומת זאת, האינטיליגנציה של הבחור הייתה הרמה הכי גבוהה שאני ראיתי אי פעם – ראה את הדברים לפני שהם קרו, אפשר היה לחשוב כאילו יש לו שתי עיניים ביציאה שרואות את כל השחקנים על המגרש. בעצם הוא ראה דברים שלא היה ניתן לראות אפילו מהיציע. מבחינתי השחקן הכי אינטלגנט שדרך על מגרש הכדורסל ובעל הבנת המשחק הכי גדולה שראיתי.
    ואיך זה מתקשר למאמר – מבחינתי ההתחלקות לערימות רק מהווה בסיס לשחקנים. בסופו של דבר השחקן עצמו מחליט האם ליפול אליה או לברוח מגבולות הסטיגמה. לדוגמה מג'יק, לברון (למרות שהוא אתלט ברמה עולמית הוא גם רואה את המשחק ומבין אותו ברמה הכי גבוהה בין השחקנים כיום), ועוד דוגמאות אחרות שלא עולות לי כרגע לראש (בלייק גריפין היה האתלט הלבן הראשון שעלה לי לראש אבל ידוע לי שאבא שלו היה שחור או משהו כזה).
    בקיצור, החלוקה לערימות זה דבר שהממונים נותנים לך כבסיס להתחלת פעולותיך. המאמנים בעצם נותנים לשחקנים נתיב שהם מאמינים שיתאים למראם החיצוני (אני כמובן מגזים אבל זה בעצם הסלמה של מה שאומרת הכתבה), אבל מרגע זה השחקן לא חייב להישאר בערימה שניתנה לו והוא יכול ללכת באיזה נתיב שיירצה – תלוי כמה הוא ירצה בכך…

  8. תודה מולי על התרגום המצויין.
    היו לנו דיונים ערים באתר על שני הנושאים האלו.
    לגבי גזענות וstacking זה לא מחדש שום דבר למרות שבשנים האחרונות נראה שיש יותר ביותר קווטרבקים שחורים, למרות הגזענות שמושרשת עוד מגיל ילדים ולא נותנת לילדים השחורים את כל המקום להתפתח כקווטרבקים- מי שבאמת טוב מגיע לטופ, בלי קשר לצבע העור.
    לגבי גאונות- לדעתי בהחלט יש גאונים בספורט והמאמר מדגים את זה יפה, וגם מקשר בין התפיסה שלנו של גאון לגזענות המושרשת בנו. בעניין הזה אני לא לגמרי מסכים, למרות.שבהחלט יש פה משהו. אולי פחות קשור לגזענות אלא לתפיסה של גאון כמי שמתעלה על נתונים פיזיים מושלמים בעזרת תחכום ו'פינס'. מג'יק בהחלט דוגמא כזו, לברון פחות, כי כמו סרינה, לפחות בתחילת הדרך העליונות הפיזית שלו היתה רמה אחת מעל כולם. אבל העובדה הנכונה היא שלרוב נחשוב על לבנים במונחים של גאונות ולשחורים ניתן קרדיט לגנים המוצלחים (עם יוצאים מן הכלל שלא מעידים על הכלל).

  9. לארי בירד היה גאון על המגרש
    הוא כאילו חי את המשחק בעולם משלו היכולת שלו לראות תמיד מהלך אחד קדימה ובאופן עקבי
    למג׳יק הייתה גאונות מסוג אחר
    בביסבול אין גאונים , משחק שמבוסס על יכולת נטו מדוקס , קלמנס וגם רנדי ג'ונסון היו פיצירים פנטסטיים , עקביים אבל לא הייתה למדוקס גאונות
    בכדורגל למסי יש ניצוצות של גאונות על המגרש אבל אפשר לומר את אותו הדבר על רונליניו , קרויף מארודנה פלה ועוד

    מסכים מאוד עם מנחם לגביי פוסברי ששינה לעולם את הקפיצה לגובה בזכות שינוי סגנון כל כך מהותי

  10. למרות שכתבתי מאות רבות של שירים בחי, ולא רעים יחסית, הרי אני מחשיב רק זוג שורות אחד שכתבתי כ"נוגעות בגאונות".

    אם יש משהו שמאמר הזה בה לומר זה שגאון הוא מי שאתה חושב שהוא גאון, ושאין על כך תשובה אובייקטיבית אלא אך ורק סובייקטיבית שמותניית בתפישה שלך חגבי מיהו ומהו גאון.

    אני רוצה להציע הגדרה משלי לשאלה זו": "גאון הוא מי שהוא חריג בהרבה מאוד לטובה בתחום זה או אחר יחסית לזמנו."

    זו הגדרה אישית או חברתית שכן "חריג מאוד לטובה" אינו אובייקטיבי, אך עם זאת, בהתאם להגדרה זו, בהחלט יכולים להיות גאונים בספורט.

  11. לי קשב לקרוא לשחקן שקופץ לשחקים גאון. כלומר, אם השחקן קופץ לשחקים ומהצד השני גם יודע למסור מסירות מדהימות או לנחש איפה בדיוק הריבאונד יפול – אפשר לקרוא לו גאון. אבל אם הוא רק קופץ לשמיים, קשה לי להגיד שהוא גאון. חלק מההגדרה של גאוניות לדעתי, היא לעשות משהו טוב יותר מכל האחרים כשהדבר הזה דורש מחשבה בלבד.
    אגב, אחרי המילה גאון, בטח שמדובר בספורט, הייתי מוסיף ״כדורסל״ או ״כדורגל״ או מה שזה לא יהיה. כי רוב השחקנים הם לא גאונים במתמטיקה למשל. הייתי עושה את זה על כל תחום – מוצרט – גאון מוזיקה, איינשטיין – גאון במדע, מייקל ג׳ורדן – גאון בעבודה קשה – כן כן. זוהי הגאונות האמיתית של מייקל. גם כוח רצון הוא סוג של גאונות לדעתי.

    1. רשימת חמשת הטרולים האהובים עליי:
      1-אנונימוס
      2-נסיך ניגרי במשבר פיננסי
      3-אנשים שמפרסמים רשימות עם מספרים חסרים
      5-אלעד רבין

      תראה, אלעד, אני חושב שאתה בן אדם אינטליגנטי.כתבת לנו, כתבת גם בדה באזר ו-וואלה, ואתה מבין כדורסל. מה כבר עשינו לך שכל מה שאתה עושה זה פשוט לרדת על אנשים שכותבים באתר הזה? אני יכול לחסום לך את ה-IP בשניות, אבל ברור לשנינו שתמשיך מכתובת אחרת (שוב). יש לך את המייל שלי, אם אתה לא מעדיף לענות פה תשלח לי הודעה. אם אני לא רואה ממך שום תשובה, אנחנו חוסמים אותך. הבחירה שלך.

      1. בבקשה תשאיר את רבין.
        זה קצת משעשע לקרוא מישהו עם תגובה פבלובית כל חמורה למנחם.
        לדוגמה התגובה הלפני אחרונה בפוסט המצורף –

        http://www.hoops.co.il/?p=46836

        אם מנחם כותב "בוקר" הוא יגיד שזה לילה גם כשהשמש זורחת במרומים.
        משעשע.

      2. ממש משטרת המחשבות אתם באתר. מה זה פה צפון קוריאה? הבנאדם לא השתמש בשפה גסה ולא אמר משהו חריג. מעכשיו כל דבר שיכתב פה נגיד אמן ונהלל את הכותב.
        אגב גם אני חושב שמנחם לס הוא גאון שלא קם כמותו בדורנו.

      3. היי רועי, אם כבר מרסנים כאן אנשים אז אולי תתחילו לשים לב לתגובות מאוד תוקפניות של חלק מחברי צוות האתר (תגובות בסגנון רון קופמן שממש מעליבות את הצד השני)

        1. לא ריסנתי אף אחד. אם זה הכיוון שממנו הבנתם את ההודעה שלי אני מצטער. מותר להביע ביקורת, וזה חשוב, אבל אני רוצה להבין (ולא דרשתי שום דבר מאף אחד) למה אלעד מגיב לכ"כ הרבה כתבות תגובות שהן סתם נגד וכולן בשמות בדויים מכתובות איי פי שונות. זהו. זאת לא משטרת מחשבות ולא כלום, ואנחנו אף פעם לא מוחקים תגובות.

          אם לעוד מישהו יש בעיה נפתור אותה בינינו, שלחו הודעה ל-roiweinberg@walla.com

        2. אבויה לא מחקנו ולא נמחוק
          אנחנו עוסקים בעיקר בספורט אמריקאי לא סובייטי
          מילה של מומי

  12. יופי של תרגום.
    יש לי בעיה עם העובדה שהכותב לא הביא את הרעיון לכדי מיצוי ב-2 הנק' שהעלה – הגאונות בספורט, והגזענות בספורט.

  13. הגאונים של הספורט לא ברי השוואה עם הגאונים האמיתיים ובזה אני מצטרף למנחם ולבן השחור. זה שמייקל ג'ורדן עשה דברים יותר מהר מאחרים, או אפילו שמג'יק, לארי, סטוקטון ואפילו לברון ניחנים בראיית משחק יוצאת דופן שמשאירה את לסתותינו פעורות לא עושה אותם גאונים.
    אנחנו קורים להם "גאונים" אבל מה שמייחד אותם היא מחשבה מהירה מאוד ויכולת לראות כמה אפשרויות בו-זמנית. כלומר הם מסתכלים פיזית לגזרה רחבה. לזה מתלוות תגובות פיזיות מהירות מאוד שחלקן מולדות ורובן נרכשות. מעשי הגאונות של הספורטאים הם יומיומיים. מג'יק השאיר אותך נפעם בכל משחק. הגאונות של איינשטיין לא קשורה בשום דבר דומה אלא בחשיבה מאוד עמוקה ואיטית. את מה שאיינשטיין גילה ניתן למנות על יד אחת או שתיים וגם זה עם עודף.

  14. כשמדברים על גאוני כדורסל אי אפשר שלא להזכיר את מג'יק ובירד. מרביץ' היה גם הוא גאון בדרך שלו, של גאונות אישית, כשאצל מג'יק ובירד וג'ורדן ולברון ובארקלי וקוזי ווילט וראסל ועוד זו גאונות קבוצתית.
    גאוני ספורט גדולים הם למשל מונטנה בפוטבול ובייב רות' בבייסבול וגרצקי בהוקי קרח שנכנס להיכח התהילה מיד עם פרישתו וכל הליגה תלתה את החולצות עם מספרו ואין יותר שימוש בחולצה עם מספרו.
    לגבי הפיצ'ר הטוב בכל הזמנים זה קופקס ולא מאדוקס וקופקס נבחר בשחקן הבייסבול השישי בטיבו בכל הזמנים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט