היה זה משחק רגיל. איש לא סימן אותו על תאריך השנה. העונה רק החלה והיה זה אחד מאותם משחקים שלא עושים הרבה מלבד לשנות -0.3 נק' או 0.05 אס' לצד שמו של השחקן בסטטיסטיקה המתווספת.
עד 38 שניות מאז שהחלה המחצית השנייה.
הפוינט גארד של הסיקסרס מוריס צ'יקס מצא את דרל דאוקינס עומד פתוח לחלוטין בצד הימני של הסל.
פתאום בום, טראח, בום, בום.
שנייה שכתבו עליה בלאדות. BLACK EYED PEAS שר עליו שירים. הרגע שהפך שחקן בינוני ביכולתו (אולי בינוני+) לגדול בשם דרל דאוקינס ל-CHOCOLATE THUNDER. הוא הפך לשם עולם עם השמות שנתן לדאנקים שלו: מ-'ROBINZINE CRYIN. ועד -'TEETH SHAKIN', -'GLASS BREAKIN, -'RUMP ROASTIN, 'BUN TOASTIN, -WAM-BAM, ו-GLASS BREAKING I AM JAM.
הסל שדאוקינס הכניס הפך לסל הסטורי. כי הכדור לקח איתו בדרך למטה את כל הסל. לוח הזכוכית של הסל התפורר לאבקת זכוכית כאילו פצצת אטום פגעה בו. הקליפ בסוף הפוסט הוא ההוכחה הטובה ביותר למה שקרה שם ב-13 בנובמבר, 1979, בקנזס סיטי. היתה זו התפוצצות שהייתי מדרג אי שם בין הבומבה על הירושימה לבין ה-BIG BANG שיצר לנו את היוניברס.
"לא אשמתי. בית ישן. סלים ישנים. זכוכית מאפגניסטן!".
ככה הוא הגיב.
הוא ניפטר אתמול בגיל 58 מדום לב.
****
המפלצת שעשתה זאת היתה האדם העדין, החביב, הפוסי-קאט מס' 1 שהיה ב-NBA עד אז, ומאז. אחד הטיפוסים החביבים והמיוחדים ביותר שהיו בליגה, באותה כיתה של שקיל או'ניל וצ'ארלס בארקלי.
דווקא האדם העדין, לוטפני, ענוג, ויפה-נפש הזה הפך למרסק הסלים האורגינלי שרק בלדות ופואמות הצליחו לתאר את הטלטול והעיוות שסלו גרם לכל עולמנו הקטן, מכפר גלעדי ועד הוצ'נסוסקואן, טיבט.
ראיתי אותו כמה פעמים. הוא היה סנטר טוב (הרבה יותר טוב משחושבים בגלל כל שבירות הסלים והבדיחות) , ענק בגובה 2.13 מ', אבל לא כבד כפי שתמיד כותבים עליו (הוא אף פעם לא שקל יותר מ-120 ק"ג) ששיחק כדורסל מקצועני – BELIEVE IT OR NOT – משך 25 שנים!
הנה, הסתכלו:
Dawkins in 2009
|
|
| Personal information | |
|---|---|
| Born | January 11, 1957 Orlando, Florida |
| Died | August 27, 2015 (aged 58) Allentown, Pennsylvania |
| Nationality | American |
| Listed height | 7 ft 0 in (2.13 m) |
| Listed weight | 251 lb (114 kg) |
| Career information | |
| High school | Maynard Evans (Orlando, Florida) |
| NBA draft | 1975 / Round: 1 / Pick: 5th overall |
| Selected by the Philadelphia 76ers | |
| Pro career | 1975–2000 |
| Position | Center |
| Number | 53, 45, 50 |
| Career history | |
| 1975–1982 | Philadelphia 76ers |
| 1982–1987 | New Jersey Nets |
| 1987 | Utah Jazz |
| 1987–1989 | Detroit Pistons |
| 1989–1991 | Auxilium Torino (Italy) |
| 1991–1992 | Olimpia Philips Milano (Italy) |
| 1992–1994 | Libertas Forlì (Italy) |
| Harlem Globetrotters | |
| 1995–1996 | Sioux Falls Skyforce (CBA) |
| 1999–2000 | Winnipeg Cyclone (IBA) |
| Career NBA statistics | |
| Points | 8,733 (12.0 ppg) |
| Rebounds | 4,432 (6.1 rpg) |
| Blocks | 1,023 (1.4 bpg) |
אבל שנותיו האחרונות לא היו חשובות. מה שהיה חשוב אצלו היו פיצוצי הסלים:
*
*
חברו הטוב ביותר – עד יום מותו – היה ד"ר ג'יי. ד"ר ג'יי היה זה שבסתר דחף אותו לפוצץ סלים עם הבטחה שהוא משלם את כל הקנסות שהליגה זורקת עליו. ב-1979 הוא פיצץ שלושה סלים בשבועיים. אנשים עמדו בתור לקנות את כרטיסי הסיקסרס יותר עבור פיצוץ הסלים מאשר לראות את נפלאותיו של ד"ר ג'יי.
שנה לפני שהסיקסרס זכתה סוף-סוף באליפות, בייבי שוקולד הועבר בטרייד לניו ג'רסי. דווקא שם הוא שיחק את הכדורסל הטוב ביותר שלו והוכיח את עצמו כסנטר מאד לגיטימי בליגה. אבל אז הוא נפצע ולא חזר להיות עצמו. הקריירה שלו ב-NBA הסתיימה בגיל צעיר מדי (32) אבל הוא היה בסקוהוליק אמיתי והמשיך לשחק עוד 13 שנים בהארלם גלוב טרוטרס, ובאירופה.
למרות שלא אהבנו אותו בגלל כדורסל נטו אלא יותר בגלל ריסוק סלים נטו, וחביבותו, הוא היה שחקן די טוב שאפילו הוביל את הליגה באחוזי קליעה בעונת 1985-6, ולארי בירד אמר פעם עליו שהוא היה השחקן שהיה קשה לו ביותר לשחק נגדו תחת הסל. לארי אמר הבוקר: "אנשים זוכרים רק את ריסוק הסלים. אבל בפריים שלו הוא היה אחד משחקני ההגנה הטובים ביותר בליגה".
הסיבה שמעולם לא לקחו אותו ברצינות היה החיוך הטוב שלא מש בפניו, החיבה ששודרה ממנו, והחיות שבכל יישותו. הוא לא היה "רע" מספיק ולכן הישגיו כשחקן תמיד תפסו מקום שני.
תמיד היה לו משפט חביב לומר. אחרי ערב אחד של 30 נק' ו-15 ריב' הוא אמר לעתונאים: "הסיבה שאני עושה זאת רק פעם אחת בעונה היא שאחרת הם (הסיקסרס) היו מצפים ממני לעשות זאת כל משחק. אני יכול לעשות זאת כל משחק, אבל אז זה לוקח את כל ה-FUN מהמשחק, אז פעם בעונה מספיק, רק להראות שאני יכול…"
הוא זיין את השפה האנגלית במילים כמו "I AM UNCORRIGIBLE" או "I AM INCOACHIBLE KIDULT" (אני גם KID וגם ADULT")
עם כל הבדיחות וההומור, הוא אחד היחידים ב-NBA שלימד אותנו לקחת דברים ביתר קלות. שלהיות מאושר יותר חשוב מלהיות כוכב. הוא היה הילד-בוגר האולטימטיבי של ה-NBA. הוא הגיע כילד בן 18 ישר מהתיכון אבאנס היי מאורלנדו, ונישאר ילד חביב עד יום מותו. הוא היה ה-LIGHT-HEARTED MAN של הליגה. השחקן שהיה PERPETUALLY FRIENDLY אל כולם.
הוא היה השקיל אוניל, לפני שהיה שקיל או'ניל: THIS IS THE HAWK AND I"M READY TO TALK", הוא היה אומר לנו לפני מסיבות עתונאים.
הוא היה חבר בקבוצה המיוחדת ביותר בתולדות הליגה: ד"ר ג'יי…ג'ורג' מגיניס…דאג קולינס…WORLD B FREE…ג'ו "JELLYBEAN" בריאנט…וכמובן שוקולד-ת'אנדר. הם יכלו לנצח הרבה יותר אבל היתה זאת קבוצה שהיה חשוב לה יותר FUN מלנצח. קשה להסביר זאת, אבל תמיד כשראית אותם עולים, עלה בך החיוך כי ידעת שהם רוצים לנצח, אבל השואו חשוב להם לא פחות.
עם השנים הוא הוסיף שמות לדאנקים שלו, א-לה מוחמד עלי (שהיה בין חבריו הטובים):
*YO MAMA…
*SPINE CHILLER SUPREME…
*RIM WRECKER***
*DUNK YOU VERY MUCH
*HAMMER OF THOR…
*FLOP-A-DOP…
*GO RILLA…
*SEXOPHONIC…
*TURBO DELIGHT…
*'ALIEN PORTRAYIN…
*YO MAMA RUSSIA…
*NIGGER SWIGGER…
אין, אין היום דברים כאלה. אבל תמיד-תמיד נא לזכור שהוא היה שחקן כדורסל: ב-14 עונות NBA הוא סיים עם ממוצע של 12.8 נק' ו-6.6 ריב', כשברוב העונות הוא לא שחקן חמישייה. ולא צריך לספר כי זה בוודאי מובן מאליו שהוא בין עשרת המובילים במספר הפאולים בעונה ב-7 מ-14 עונותיו.
טיפש הוא לא היה. היה לו טור קבוע בעתון העיר 'פילדלפיה אינקוויירר' תחת "THE DUNKATEER TALKS BACK". טור פופולרי ביותר שהמשיך משך כל שנות משחקו בעיר. תשובותיו לקוראים גרמו לי לפעמים להשתין מצחוק כשיצא לי לקרוא את טוריו.
.בשנותיו האחרונות הוא אימן את ליהיי קרבון קומיוניטי קולג', והיה נציג ה-NBA במאורעות שונים ברחבי העולם.
ומה בקשר לשבירת הסלים?
"לא אשמתי. בתים ישנים. סלים ישנים. זכוכית מאפגניסטן!.
אפילו ביום מותו הוא גרם לי לחייך.
*
קודם כל, מצאתי: http://assets.espn.go.com/i/eticket/20100205/photos/etick_dawkins06_412.jpg
להוסיף את זה כתמונה ראשית לפוסט?
והוא נשמע כבן אדם נחמד ביותר, והיה שחקן מעולה, מפלייאוף 1979 עד פלייאוף 1982 יש לו 14.2 נק', 6.7 ריב' ו-1.7 חסימות למשחק, ב-27 דקות בערב כסנטר חשוב בפילדלפיה של דוקטור ג'יי נטולת מוזס מלון.
האל אוף פיימר זה לא, אבל שחקן טוב מאוד כן. בנוסף, הוא הראשון שנבחר בדראפט מהתיכון ושיחק בליגה באותה שנה, והרבה שחקנים עשו את זה אחר כך. הוא אחד השחקנים היותר טובים בדראפט 1975 החלש
תכניס אם אתה רוצה
תענוג.
האתלטיות שלו לא נפלה במאומה מהאתלטיות של כל גבוה שהוא כיום,
רק שלדאוקינס הייתה הרבה יותר עוצמה.
ממש לא, המבנה של הסלים היה עדין, והשתנה כמה פעמים, אחרי שאקיל אוניל שוב השתנה המבנה והפעם הוא נשאר עד היום. נכון הוא לא נופל באתלטיות מהסנטרים היום אבל להגיד שהוא הרבה יותר עוצמתי זה טעות.
אני גם זוכר אותו בתור ביבי גורילה.
נראה לי שזה כינוי ישראלי!?
יש מצב שאת הכינוי הזה קיבל באיטליה. מן הסתם גם שיחק נגד מכבי ת"א והכינוי חילחל. גם אני זוכר משהו כזה.
1+
הוא קיבל את הכינוי בבית חולים בפנסבלניה שנולד
הרופא המילד הראה את דריל לאמא שאמרה
בייבי ??? גורילה !!!
Moomi!
ATA GADOL!
🙂
בשנות השמונים, שבירת הסלים שלו היו שווי ערך להתעופפיות של הד"ר או לאסיסטים של מג'יק (לפחות בדימיון שלנו).
אביו הרוחני של השאק מינוס כמה ק"ג
???
לא רוחני ולא בטיח
שאק היה יותר חזק ב 10 רמות
באחד ממשחקי המחשב הראשונים ד"ר ג'יי נגד לארמ בירד מידי כמה מהלכים הסל יה נשבר מדאנק של הד"ר או שלשה של לארי ומיד היה נכנס למגרש המנקה שאסף את השברים עם מטאטא גדול. יכול להיות שההשראה היא דאוקינס?
ההשראה היה סאנצז המנקה המקסיכני ב EA ספורט שהיה נכנס לנקות את המשרד מאוחר בלילה
סאנצז היה משאיר החלון פתוח והח'ברה שלו משכונת קארוונים היו דופקים פריצות ומנקים את המשרד קומפלט
בשביל לעשו רושם טוב על המשטרה סאנצז היה שובר החלון בשביל האמינות
העסק נהיה ממש חדש והיו עושים פריצות אחת לשבוע , סאנצז נכנס לפריים
אני זוכר את המשחק כילד. הוא היה בסוף שנות ה-80.
תודה רבה על הפוסט מנחם
חשבתי שהוא כונה "החיה" שהיה מועמד לשחק בישראל,
או שטועה. נשמע אחלה בן אדם.
החיה היה קני באניסטר, שבסוף כן שיחק בחולון…
תודה על הפוסט המלמד
מומי שאוהב חציל בטחינה.
אני מדבר על שבירת הסל!
יש לו דאנק עוצמתי כאשר הוא מסתובב ומטביע .. אני מאמין שיאמצו את זה יותר העונה כהשראה ממנו
ראיתי אותו כששיחק באיטליה וגם מול מכבי.
ייחוד נוסף שלו באירופה לפחות היה שתמיד שיחק עם שרשראות זהב על הצוואר שמאוד בלטו ומעניין שלא חייבו אותו להוריד אותם אף פעם.
היה סנטר מצויין ובוודאות שאין אף אחד ברמה שלו באירופה כיום
אני בעד שכל סנטר בליגה ישבור השנה את הלוח כאקט לזיכרו
בזמן שהייתי ילד אוהד פילדלפיה ומכבי ת"א, במכבי שיחק ארל וויליאמס. וכששיחקתי לבד במגרש הייתי מדמיין משחק בין וויליאמס ובייבי גורילה ואיך שלפעמים אחד חוסם את השני ומהכוח של השניים האלה הכדור מתפוצץ….
[…] כאמור ב 27/08/2015 ורק אחרי שכתבתי את מה שכתבתי כאן, נתקלתי בפוסט הזה של מנחם עליו, שתיאר יום אחרי את הטיפוס שדאוקינס היה באופן שאני […]