בפוסט שכתבתי על מרוץ ה-100 מטרים בין בולט וגטלין היו כל כך הרבה תגובות בקשר ל-DOPING ששוב הראו לי חוסר מושג מינימלי של הרבה גולשים בקשר לשימוש בחומרים אסורים לשיפור יכולת גופנית עד שהחלטתי שהגיע הזמן לעשות סדר בדברים בפעם השלישית (פעם בדה-באזר, אבל גם שם ממשיכים לדבר חסרי מושג על "סמים" בספורט כמו דבילים למרות מאמר ארוך ביותר שכתבתי וניסיתי להסביר לחכמולוגים שם שאין להם מושג על מה הם מדברים), ופעם כאן – אולי אפילו באתר 'החדש'.

אין בי כל ספק שבעוד שנה שוב ידברו גולשים חדשים על שימוש בסמים בספורט, אבל הפעם אהיה יותר חכם ואשמור מאמר זה (את סידרת מאמרים זאת) לעתיד כדי שלא אצטרך לכותבו מחדש. (רועי! התוכל לשמרם עבורי בקטגוריה מסויימת?)

אני מציע שתקשיבו לפרופסור. זהו חומר שאני מלמד בקורס לביומכניקה בחלק שאני מכנה "ENHANCING PERFORMANCE WITHOUT EXERCISE".

אני לא הולך להכניס אתכם לכיתתי. רק זה חסר לי (כמובן שג'וג'ו היא יוצאת מין הכלל) וגם לא בא לי לכתוב כאן מאמר של 20,000 מילה, אז אקצר ואכתוב ישר לעניין. אדבר לאט לאט כך שאפילו הרפים יבינו, שלא לדבר על השליליים:

אני מחלק את הרצאתי על האפשרויות לשפר יכולת גופנית שלא ע"י תירגול לחלקים הבאים:

1. היפנוזה

2. חומרים מעוררי הזיות (HALLUCINOGENICS)

3. חומרים ממריצים (STIMULANTS)

4. NARCOTICS (מה שאתם מכנים 'סמים')

5. BLOOD DOPING

6.  הורמונים (ANNABOLIC STEROIDS)

זהו. אין דברים אחרים. אז אם ג'ו פלו או קרל לואיס או יוסיין בולט משתמשים ב-"חומרים אסורים" הם משתמשים במשהו (או ביותר 'ממשהו אחד') מ-1 עד 6, למרות שהיפנוזה לא נופלת תחת 'שימוש בחומרים'.

מהיום, ובששת הימים הבאים, אכסה נושא-נושא עד שהאמת תחדור סוף-סוף למוחכם אחת ולתמיד, ותפסיקו לזרוק "הוא השתמש בסמים על בטוח" כי אעשה מכם הרבה יותר חכמים (אוקיי, לא חכמים – ידענים!) משאתם היום.

1. היפנוזה

אילו המחוקק הישראלי היה מרשה לי, הייתי יכול להפנט את הבן השחור של ג'ון סטוקטון מכאן, גרינוויל, עד החור בו הוא גר בישראל (נראה לי משהו כמו פרדס כ"ץ או ראש העין). הייתי עושה זאת בשניים שלושה מסרים ממני – בתנאי שהוא מוכן ליישם את המבוקש ממנו  ולא פוחד – ואני מהפנט אותו ללכת היום בצהריים ערום על הטיילת בת"א ולצעוק "אני מהופס. קו. איל ואני גאה בזה!". גם דדי נראה לי כאובייקט מתאים, וגם אותו הייתי מהפנט בכמה מסרים להרגיש שקיבתו עולה לבטן ובא לו להקיא כל פעם שהוא שומע את המילה "לייקרס". מה שהייתי עושה עם דדי היה להשתין על גופיית הלייקרס לעיני כמה אנשי הופס.

משך שנים היפנטתי את תלמידי בכיתתי עד שהדבר נאסר עלי באדלפי כי התחילו לפחד מתביעה משפטית. ב-'לנדר יוניברסיטי' היפנטתי כמה סטודנטים מתנדבים בכיתה להסביר את ההשפעה (EFFECT) של היפנוזה על יכולת גופנית.

לפני שאסביר מה הייתי נוהג לעשות בכיתותי, כמה מילים על היפנוזה.

היפנוזה  היא בעיקרה תהליך נפשי בו המהפנט (אני, הדוק) מציע SUGGESTIONS  (בעברית לפי ויקיפידיה: השאות), למהופנט לחוות סידרה של שינויים שונים בתחושה ורגש.  ככל שההשאות שלי מתקיימות (למשל, 'אתה עכשיו מרגיש שעיניך נעצמות') המהופנט מקבל אותי כמוסמך וכמנהיג יותר ויותר, עד שהוא הופך למין 'מכשיר' בידי (עד גבול מסויים, כפי שאסביר יותר מאוחר).

במסרים כתובים יהיה לי מעט יותר קשה, אבל עשיתי זאת בעבר ואני יכול לעשות זאת שוב: מה שאני עושה זה להעביר לבן השחור מסרים מוטוריים ורגשיים, ומאחר ואני יודע שהוא  בעל היענות גבוהה לסוגסטיות (כמו דדי), ה'סוגסטיות ההיפנוטיות' תיצורנה בבן השחור מצב תודעתי השונה באופן מהותי ממצב של מודעות רגילה. רוב המהופנטים מתארים מצב זה כ"מצב מהנה של ריכוז מוגבר".

קראתי בויקיפידיה על חוק ההיפנוזה בישראל, והוא אוסר על אנשים שלא הוסמכו בידי המדינה (והם אך ורק רופאים ופסיכיאטרים) לבצע היפנוזה למטרות טיפול או בציבור. חוק זה גם אוסר על שימוש בהיפנוזה למטרות בידוריות בישראל. אבל מה שנעשה על בטוח במיפגש הבא הוא שאני אבקש כמה מתנדבים לתת לי להפנט אותם, ולפני כולם אצווה עליהם להשתין על טי-שירט של הלייקרס שאביא איתי. 

השיטה שאני משתמש בה להיפנוט היא "שיטת דייב אלמן" שלמדתי אותה בפן סטייט, ובשימושה (אבל אני יכול להפנט גם אחרת!) לוקח לי בערך 4-5 דקות להפנט אובייקט 'קל' (כמו הבן השחור או דדי). מידן נראה לי כאובייקט 'בינוני'. ייקח לי איזה 10 דקות להפנט אותו. מתן ואסי נראים לי כאובייקטים יותר קשים, אבל תוך 15 דקות הם מהופנטים, אפילו אם הם לא מאמינים בהיפנוט ומתנגדים לי (כמובן שלא מדובר עליהם בורחים ממני למכוניתם!)

אגב, רק שתדעו שקיים מתאם חיובי גבוה בין אינטיליגנציה לבין "יכולת להיות מהופנט". ז"א מתאם שלילי גבוה בין IQ והזמן בדקות שלוקח להתהפנט (אני לא טוען לרגע שאסי ומתן הם לא אינטיליגנטים אך משום מה נראה לי שהם "יתנגדו" באופן בלתי מודע להיות מהופנטים, ואצטרך לעבוד עליהם קצת יותר, ואולי על אסי אפילו יותר כי כאדם מסורתי אולי 'היפנוט' הוא לא חלק מאמונתו (אגב, אני בטוח שהרבה חרדים ניכנסים למצב היפנוטי-עצמי (SELF HYPNOSIS) בשעת תפילתם. כשהם נעים קדימה ואחורה הם אשכרה מהופנטים).

החסם העיקרי בפני היפנוט הוא פחד של המהופנט להתהפנט. האמונה לפיה לא ניתן להפנט אנשים עם כוח רצון רב היא מיתוס, ודווקא אנשים כאלה קלים להיפנוט.

אחת מנקודות המחלוקת העיקריות בהיפנוזה נוגעת בשאלה אם מדובר במצב תודעה ייחודי (שמכונה HYPNOTIC TRANCE) או שמדובר בשרשרת תופעות "רגילות" (כגון ריכוז סופר-גבוה ומיקוד צר של הקשב) היוצרות את החוויה ההיפנוטית – כמו דוגמת החרדים שהבאתי.

השימושים בהיפנוזה הם לתת למהופנט סוגסטיות ("הצעות") שיפעלו בזמן ההיפנוזה או ימשיכו לפעול גם אחרי ההיפנוזה. נניח אם אדם נמצא במצוקה שבגלל בא לטיפול היפנוזי הגורמת לו לחצים פיזיים וכאב פיזי, המהפנט יכול לנסות 'לשחרר' את האדם מהכאב הפיזי שהוא לא יותר מכאב פסיכוסומטי, וכפי שהמטופל הביא על עצמו את הכאב והלחץ, הוא יכול גם לשחרר את עצמו מאותם לחצים.

אותה שיטה ניתן לפתח ב-SELF HYPNOSIS: כשאשתי רינה ז"ל טופלה בבולטימור, ואני נסעתי עם שתי בנותי מגרדן סיטי לבולטימור אחרי שסיימתי ללמד ב-10 בערב והבאתי את הבייבי-סיטר לביתה, הייתי נוהג שעתיים-שלוש עד שעיני החלו להתעייף. הבנות כבר מזמן ישנו בשקי שינה בחלק האחורי של הסטיישיון-וואגן. מה שהייתי עושה אז זה לעצור בתחנת חנייה, לתת לעצמי סוגסטיה שאני עומד לעעצום את עיני לעשר דקות, וכשאתעורר ארגיש טרי ומוכן לנהוג את כל המשך הנסיעה.  חובה להתרכז עד כמה שאפשר בסוגסטיה, ואז לעצום את העיניים תוך החלטה שאתה פוקח את עיניך טרי ומוכן לעוד שעתיים נסיעה. זה כמעט תמיד עבד!

אותה שיטה נמצאת בשימוש במקרים של פחדים (פוביות), וכאן בא השימוש של היפנוזה בספורט.

העוסקים בהיפנוזה טוענים כי מצב תודעה היפנוטי נפוץ באופן טבעי במרבית האנשים, וקשה להפרדה מריכוז גבוה מאוד בו המודעות לסביבה אובדת. לדוגמה, בזמן נהיגה יכול אדם למצוא את עצמו מתקדם בקטע דרך מוכר, ללא כל זיכרון על הנהיגה בקטע דרך זה. באופן דומה, אדם הצופה בטלוויזיה בריכוז רב מאבד את המודעות למתרחש ליד המסך, וילדים קטנים אף מאבדים את המודעות לקולות אחרים מסביבם, כגון קריאה בשמם. אותו דבר עם החרדים בשעת תפילה.

השימושים ההיפנוטיים העלולים לעזור בספורט הם בעיקר להסרת מנגנוני הגנה שאתלט מפתח בתת המודע שלו. היו מאות ואלפי מחקרים על כך. אביא כמה דוגמאות מזכרוני על מקרים ספציפיים בספורט שאתלטים נעזרו מאד ע"י היפנוזה:

*פיצ'ר מה-MLB שחובט מסויים חבט נגדו בהצלחה רבה והוא החל לחשוש מלזרוק אליו לאזור הסטרייק, ובתת מודע זרק 'בול' אחרי 'בול'. ע"י טיפולים היפנוטיים הפוביה הזאת מהחובט המסויים נעלמה.

*מרים משקולות  שתמיד היה נדמה לו שיריביו "כבדים ממנו". ככה הם נראו לו, אפילו את משקלם נקבע כנמוך יותר. ע"י טיפולים היפנוטיים 'הגדולים' הפכו בתת המודע שלו ל-'קלים ממנו'.

*מתעמלת אולימפית אמריקאית שנפלה כמה פעמים מה-UNEVEN BARS בביצוע 'הירח' המפורסם כי הבר הנמוך תמיד נראה לה "רחוק מדי". בהיפנוזה הבעייה ניפתרה.

*רץ למרחקים אפריקאי מקניה שתמיד "חיכה" לשבירה בספרינט האחרון בישורת נגד מתחרים ברמתו, ותמיד 'שבק' במטרים האחרונים. הבעייה המנטלית בתת מודע נפתרה או נעזרה ע"י טיפולים היפנוטיים.

מצד שני כשאתלטים מטופלים התבקשו לשפר את תוצאותיהם הטובות ביותר תחת היפנוזה הם תמיד נכשלו. למשל פיצ'ר שהאמין שהוא לא מסוגל לשבור מהירות של 100 מייל לשעה (שיאו היה 96) קיבל סוגסטיות שהפיץ' הבא יהיה 104 מייל לשעה, וכשהוא זרק תחת היפנוזה, מהירות השיא שלו לא עברה את ה-80 מייל לשעה.

ההסבר? הוא היה פיצ'ר ללא בלוק מנטלי שמנע ממנו לזרוק מעל 100. הוא ניסה הכל ולא הצליח. דווקא תחת היפנוזה אתלטים עליונים כאלה מאבדים את יכולת הריכוז והמוטיבציה שלהם כשהם ערים לחלוטין.

ז"א שהיום ברור כמעט ללא ספק שהיפנוזה עוזרת רק אם האתלט יוצר לעצמו בתת-מודע מעצורים מנטליים ("MENTAL BLOCKS") שהם לא גבול יכולתו, אלא גבול שהוא שם לעצמו בתת מודע. במקרים כאלה היפנוזה יכולה לעזור בהסרת המעצורים המנטליים, או פחדים מיריב, ותופעות שליליות אחרות שאינן קשורות לביצוע הפיזי גרידא.

אני לא קראתי אף פעם על מחקר בו אתלט ללא מעצורים נפשיים שיפר את שיאו תחת היפנוזה, ולא שמעתי או קראתי אף פעם על שיא עולמי שנשבר כשהאתלט היה מהופנט. להיפך – היפנוזה רק תגרום לתופעות שליליות לאתלטים האלה שללא היפנוזה הם עם 100% מוטיבציה, וחוסר מחלט של SUCCESS PHOBIA.

***

אז עכשיו, כיצד ג'ון הבן השחור יסכים ללכת עירום על הטיילת? כי בתוכי תוכו הוא היה 'מת' להסתובב עירום על הטיילת אבל מעצורים כגון 'בושה', 'פחד מהמשטרה' וכו' עוצרים מבעדו לעשות זאת.

ומה עם דדי וההשתנה על חולצת הלייקרס? אז ישנן שתי אפשרויות:

1. בתוכי-תוכו הוא אוהד מיאמי…

2. ההשתנה על הגופייה לא נחשבת אצלו כ-"חשובה כל כך" ולכן הוא 'יסכים' בתת-מודע לעקוב אחרי הוראותי כי הוא נמצא בטראנס. אבל אילו בקשתי ממנו לתקוע בי סכין, הוא היה פורץ בצחוק ומתעורר מיד מהטראנס כי לרצוח אדם חף מפשע הוא בניגוד גם למודעותו, וגם לתת מודע שלו.

מסקנות:

1. אף רץ בגמר ה-100 מטרים לא היה בטראנס היפנוטי.

2. ייתכן שאחד מהרצים (גאטלין?) עבר כמה טיפולים היפנוטיים קודמים עם סוגסטיות שבולט הוא לא כזה בלתי מנוצח, ושהוא יכול לנצחו.

3. ייתכן מאד שגאטלין מעד בסוף בגלל ה-SUCCESS PHOBIA" – או 'הפחד מלנצח' את בולט.