סמול בול הוא 'SKILL SET' יותר מ-'שיטת כדורסל' / מאמר גולש אורח – גל זיידמן

small ball photo: Ball (Small Animated Bodyshot) mz_5313786_bodyshot_175x233-5.gif

 

הכדורסל הפך למשחק של גארדים. כולנו מכירים את האמירה הזו, ואכן, נדמה שבשנים האחרונות הדינמקה של המשחק השתנתה. הוא הפך למהיר יותר, תזזיתי יותר, הרבה התקפות מסתיימות במהלכים של בידוד. נדמה שהשחקנים הגדולים והכבדים, אלה שהמשחק ההתקפי נבנה סביבם, ששאר שחקני הקבוצה נעו סביבם, הסנטרים (center-מרכז), נעלמו מהעולם. היום, רוב הסנטרים בליגה הם שחקני הגנה, שהמומחיות שלהם היא להגן על הצבע מפני חדירות. אבל האם המשחק באמת שייך לגארדים? האם סמול בול הוא תוצאה של ההשתלטות שלהם על המשחק, או שההתפתחות הטבעית של המשחק הולידה זן חדש של שחקנים, והסמול בול הוא הדרך שלהם לבטא את עצמם?

 

כמו כל ספורט אחר, הכדורסל מתקדם עם השנים לכיוונים חדשים, כשקבוצות מנסות למצוא דרכים חדשות כדי לנצח. אם בכדורגל, עד לפני לא הרבה שנים, מגינים היו אך ורק שחקני הגנה, היום הם מכסים כמעט את כל האגף, עושים הגנה, קישור, התקפה. כך גם בכדורסל. אנו עדים בימינו לתהליך של מעבר והתמזגות תכונות ויכולות בין העמדות השונות. רכזים טהורים קשה מאד למצוא בימינו. ג'ון סטוקטון היה אולי אחרון המוהיקנים, וסטיב נאש וכריס פול מהווים שלב ביניים בתהליך. רוב הרכזים של היום משלבים במשחק שלהם יכולות טכניות ותכונות אופי של סקנד גארד, אם מדובר ביכולת חדירה (ראסל ווסטברוק) או ביכולת קליעה (סטפן קרי).

באופן דומה, מספרי שתיים רבים משלבים במשחק שלהם יכולת עשיית משחק, יכולת מסירה, וחלקם גם גבוהים וחזקים מספיק כדי לשלב יכולות מעמדה שלוש, כמו ג'ימי באטלר, שלקח בעונה החולפת כמעט שישה ריבאונדים למשחק. סקוררים טהורים כמעט ונעלמו.

 

זליגת היכולות בין עמדות אחת ושתיים לעמדה שלוש היא אולי הבולטת מכולן. שחקנים בעמדה שלוש כיום הם בדרך כלל גארדים גבוהים לכל עניין ודבר, בעלי מבנה גוף של גארדים, ורבים מהם ירגישו בבית בעמדת הסקנד גארד. פול ג'ורג' וג'ימי באטלר הם דוגמאות מצויינות לכך. באטלר אפילו התחיל את הקריירה בתור סמול פרוורד מוגבל מאד מבחינה התקפית, ותוך שתי עונות הפך לסקנד גארד נהדר עם דריבל מעולה וג'אמפ שוט נקי ויפה. קליעה טובה מחוץ לקשת היא כמעט תכונה נדרשת משחקנים בעמדה שלוש. עמדה זו סופגת גם יכולות מעמדה ארבע, בגלל הוורסטיליות הגופנית של רבים מהמאיישים אותה. הרבה מספרי שלוש לא חוששים להיכנס לעמדות פוסט אפ, גם קרוב לצבע וגם מחצי מרחק. דריימונד גרין הוא דוגמא מצוינת לשחקן בגובה של סמול פרוורד, שמסוגל לקבל כדור על האותיות עם הגב לסל, ומצד שני גם מסוגל לתפור שלשות.

 

אם ההתקרבות של עמדה שלוש לכיוון עמדות הגארדים היא דיי טבעית, בגלל שמעצם הגדרתו התפקיד כולל שילוב של יכולות פנים וחוץ, ומתאים לשחקנים בעלי יכולות פיזיות מגוונות, השינוי בעמדה ארבע הוא לא פחות ממדהים. הפאוור פורוורד המודרני הוא שחקן בעל גודל ומאסה של מספר ארבע קלאסי, ויחד עם זאת הוא בעל יכולת כדרור, מסירה, קליעה מחצי מרחק ואפילו משלוש. בתחילת הקריירה שלו בשנות התשעים, רוברט הורי היה שחקן דיי נדיר בנוף של עמדה ארבע בנבא. שחקן גבוה וגדול שמרגיש בבית מחוץ לפרימטר כמו שהוא מרגיש בתוכו. היום קוראים לזה סטרץ' פור, והליגה מלאה בכאלה. בלייק גריפין, למרקוס אלדריג', פול מילספ, קווין לאב, סרג' איבקה, אנטוני דייויס, התאומים מוריס, כולם בעלי יכולת קליעה טובה לפחות מחצי מרחק. כולנו ראינו את בלייק גריפין בפלייאוף האחרון מריץ מתפרצות כמו גארד מן השורה. רבים ממספרי ארבע בליגה מסוגלים לעבור את השומר שלהם בקרוס אובר או במהלכים אחרים של זריזות, ורבים מהם ממעטים להיכנס למצבים של פוסט אפ.

 

סמול בול, אם כן, הוא אינו סגנון או פילוסופיית משחק, אלא skill set. הוא לא קשור בהכרח לגודל השחקנים שנמצאים על המגרש, אלא לאוסף היכולות של כל אחד מהם. באופן טבעי, אוסף היכולות של כל שחקן משפיע על האופן בו הוא והקבוצה משחקים את המשחק. אם לשחקנים יש יכולת קליעה טובה מעבר לחצי מרחק, לשם הם ילכו, הצבע יפתח, והתוצאה תהיה יותר חדירות פנימה. דברים משפיעים על דברים כמו שרשרת. הגארדים בעמדות אחת ושתיים לא השתלטו על המשחק, אלא הסקיל סט שלהם עבר אל שאר העמדות, ומעצב את המשחק בדמותו.

 

בעמדת הסנטר ישנה בעיה, כי אנשים בגודל ובגובה כזה כנראה מתקשים יותר מאחרים לאמץ את סט היכולות המדובר. סנטרים צריכים להיות מוכשרים בצורה בלתי רגילה, ברוכים ביכולות פיזיות יוצאות דופן, ובקואורדינציה גבוהה מאד, אפילו בסטנדרטים של נבא, כדי שיתאפשר להם לרכוש יכולות של שחקנים קטנים וזריזים יותר. לכן שחקנים בעמדה זו נשארו מוגבלים מאד, יחסית לשחקנים בעמדות האחרות על המגרש, ומה שהם עושים היום זה בעיקר הגנה וריבאונד. בחלק מהמקרים קבוצות אפילו בוחרות לשחק ללא סנטר, עם שלושה גארדים ושני פרוורדים או שני גארדים ושלושה פרוורדים. הסיבה המיידית לכך היא ששחקנים היום נדרשים לתרום למשחק הקבוצתי ביותר אספקטים מאשר אלה הקלאסיים לעמדה שלהם. שחקן שלא מסוגל לכך מהווה חוליה חלשה במרקם הקבוצתי. מכיוון שסנטרים מתקשים באופן מיוחד להסתגל לשינוי הזה, הפגיעה בהם היא הגדולה ביותר.

 

האם הסנטר הדומיננטי יחזור? לא דרוש רק שחקן שיהיה מספיק טוב כדי לקבל כדור בצבע, להסתובב, ולשים אותו בסל באחוזים גבוהים. דרוש שחקן שיהיו לו האופי, המנהיגות, ה star quality, שיגרמו לשחקנים סביבו לרצות לחפש אותו בצבע ולהכניס אליו את הכדור. אם שאקיל אוניל היה מתחיל לשחק היום, אין לי ספק שהמשחק של הקבוצה שלו היה נבנה סביבו בדיוק כמו שקרה באורלנדו ובלייקרס, וזה לא רק בגלל היכולות שלו כשחקן כדורסל, אלא גם בגלל הדמות שהוא.

 

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 63 תגובות

  1. מאמר משובח (וכן ירבו) אבל אני חושב שהשינוי לא בא בגלל שקבוצות מנסות לנצח באופן אחר אלא בגלל הסיבוב הקבוע של גלגלי ההיסטוריה.
    ניקח לדוגמא את מג׳יק אהוב ליבו של מומי.
    רכז בגובה יוצא דופן עד כדי כך שהוא אפילו שיחק סנטר !!
    התזונה, האימונים, יכולות איתור השחקנים ובכללי הידע הרב שנצבר מאפשרים היום פיתוח שחקנים כמו מג׳יק מגיל צעיר.
    ומכיוון שבכדורסל הגובה קובע היום גם בגילאים הצעירים הם נדרשים לכלל סט היכולות.
    בקיצור, תמיד חיפשו מישהו כמו מג׳יק
    אבל היום יש יותר מבחר וגם אפשרויות פיתוח יכולות השתפרו פלאים.
    עוד 100 שנה כל השחקנים יהיו סנטרים 2.15 בממוצע, וכולם עם יכולות פוינט וקליעה.
    אה, ומנומסים להדהים.
    ואז… או אז…. יתגשם חלומו של דיוויד סטרן וכל הקבוצות תהיינה שוות…. פייר פלי במיטבו.
    חבל רק שכל הצופים יעברו לראות הוקי קרח… כי עוד יש שם דם…..

    1. האם הם נדרשים לכלל הסט כבר בגילאים הצעירים בגלל סיבה אחרת חוץ מהרצון לנצח?

      ומג'יק זה אכן אחד למיליון, לא פלא שהוא כזאת אגדה.

  2. הסקיל סט הוא רעיון טוב ונכון, איך קרה לדעתך שבשנות ה 90 היו 4-5 סנטרים עם סקיל סט גדול מאד והיום יש אולי אחד?
    וגם, לדעתיצריך להתייחס לכלל הליגה כי לסופרסטארים תמיד היה סקיל סט רחב.

    1. אפשרות א' היא מזל. נחמד… אבל לא סביר.
      אפשרות ב' היא שהם קיימים, פשוט לא נותנים להם הזדמנות להתפתח כי כולם משחקים סמול בול.
      אפשרות ג' היא שבגלל שהמשחק היום יותר מהיר והפיזיות השתפרה הם הרבה יותר נוטים לפציעות ועייפות החומר (גרג אודן ?)
      אפשרות ד', והיא הסבירה ביותר – כל התשובות נכונות (בצירוף אלה שלא חשבתי עליהן)

      אולי מנחם יצליח להסביר בפשטות לרפי הבנה כמוני למה בעצם הגבוהים יותר איטיים מהנמוכים ?תמהתני….

      1. יש עוד אפשרות, היום שחקנים כישרוניים ובמיוחד גבוהים מגיעים לליגה הרבה יותר מוקדם ועם פחות זמן להכשרה. דווקא אלה שמתפתחים מאוחר עובדים על היכולות שלהם במכללה.
        משחק הפוסט פשוט נעלם וזה לא רק עניין של גובה. מייקל עשה משם את החצי השני של הקריירה שלו וגם החיקוי היה יעיל משם.
        יכול להיות שהצורך לרווח הגנות נובע היום מהחוקים החדשים שמאפשרים שמירה איזורית ואפשרות לצפיפות בצבע, כך שאם היתרון שלך הוא הגובה, קל לנטרל אותו.

    2. נתן, אין ספק שבסופו של דבר יש השפעה ל"מזל" על חומר השחקנים הקיים. כלומר כמה שחקנים מסוג כזה וכזה "מופיעים" בכל עשור. פאטריק יואינג והאקים היו מדהימים ביכולות הטכניות שלהם, בטח בשביל אנשים בכזה גודל. אבל גם הם בסופו של דבר שיחקו המון עם הגב לסל והמשחק של הקבוצות שלהם סבב סביבם.
      למה שברץ' אומר יש חלק גדול בזה – היום הרבה יותר קשה לשחקנים כאלה לקבל דקות משמעותיות ולפתח את היכולות האלה כי למה לא לשים מראש 4 בעמדה שלהם?

      לגבי ההתייחסות לכוכבים, אני חושב שכן נכון להתייחס אליהם ראשונים, כי הם אלה שמעצבים את הליגה. אולי במאמר המשך אנבור יותר בסטטיסטיקות של שחקנים ממדגם רחב יותר. אני מאמין שאמצא שם דברים דומים. למשל מספרי שלוש, שחקנים כמו טרבור אריזה, מט בארנס, לואול דאנג, שחקנים מעולים אבל לא מה שהיית מגדיר 'כוכבים', וגם הם משחקים בסגנון שדומה יותר לגארדים.

  3. פוסט נהדר.
    הרבה תולוי בקבעון ובאופנות של קבוצות ה-NBA.
    אם לברון היה נולד 20 שנה קודם, הוא היה קרל מלון 2.0
    30 שנה קודם, והוא היה סנטר. פשוט בכל תקופה השחקנים לומדים לשחק לפי סוג המשחק של אותה תקופה. היום כל שחקן גבוה עם קורדינציה סבירה לומד קודם כל לרווח את המשחק.
    לפני 30 שנה כל שחקן גבוה למד קודם כל לשחק מתחת לסל.

    לכן, כיום לראות סנטר עם מהלכים בפוסט זה כמו לראות ביג פוט רוכב על גבה של המפלצת מלוך נס.
    נדיר.

    1. אופנות לא צצות יש מאין. תארתי את זה קצת בפסקה השלישית מהסוף. לאט לאט סגנון המשחק השתנה, אם זה בעקבות הסקיל סט או בעקבות מגמה אחרת, והדבר הזה התקבע. זה גם בהחלט יכול ואמור להשתנות בעתיד, ואז אם לברון יוולד 20 שנה קדימה, עוד יכולים להמציא עמדה חדשה בשבילו…

      1. יותר הגיוני שאם לברון היה כלברון 20 שנה קודם הוא היה קרוב יותר למגיק ולא למלון, במובן של שחקן שהמימדים והיכולות שלו חריגים ביחס לתפקיד שהוא ממוקם בו על המגרש- מה שהיה יוצר לו יתרון גדול יותר ממה שיש לו היום אפילו, ופחות סביר שהיו מכניסים אותו לקרבי חפירות עם מאלון/בארקלי/יואינג ושות', מה שהיה מוריד מהיתרונות שלו

        מה שכן אפשר להגיד, שכנראה יכולות האימון החשיבה היו פחות מתקדמות מהיום וסביר להניח שמגילאים צעירים היו מאמנים את לברון להיות כארבע ולא לשכלל את כל סט היכולות שלו (כמוביל כדור,חודר ועושה הכל כמו שהוא התפתח להיות) שמביא לו את הדומיננטיות העצומה שלו במגרש

        רוצה לומר, חריגים יש בכל דור (מג'יק היה כזה,לברון, גם ג'ורדן במידה מסויימת שהביא את האתלטיות והפיזיות לשוטיניג גארד לרמה נוספת מהאחרים) אך האבולוציה של המשחק מכוונת לכך שנמצא ונאמן את השקנים כפי שנרצה שיהיו- וזה מתקשר, לדעתי, למה שגל כתב בפוסט, מלכתחילה מחפשים כיום בגילאים צעירים שחקנים עם נתונים יוצאי דופן (גובה,פיזיות,כפות ידיים, אורך מוטת ידיים) ומאמנים אותם מגיל צעיר לפתח שלל יכולות שיעזרו להם בעתיד ולא ברגע שיש לי שחקן גבוה ופיזי ללמד ותו תנועות של פוסט אפ והתמקמות מתחת לסל.
        את הסטרצ' 4 מלמדים לקלוע, מספרי 3 בגובה פסיכי שיכולים לעשות הכל (דוראט, הגריק פריק, לברון וכו'…)

        1. אם אני זוכר נכון, הפריק אפילו שיחק סקנד גארד לפרקים בסדרה מול שיקאגו. זה באמת פסיכי. קשה לי להאמין שפעם מישהו היה עובד עם שחקן כזה על יכולות של מתחת לעמדה ארבע בגיל צעיר.

  4. מעניין תודה.

    סמול בול זה אחו שרמוטה פילוסופיית משחק שממנה נגזרת הדרישה ל SKILL SET שאתה מדבר עליו.
    מיאמי של השלישיה לא באה יש מאין, אתה לא מרכיב קבוצה ופתאום נזכר ששכחת לשים גוף מוצק ובריא בעמדה 5, אני מניח שריילי והפליפיני קצת חשבו על כל הנושא הזה לפני זה.

    אותו דבר יוסטון, שאצלם זו בכלל פילוסופיית משחק עם הוכחות מדעיות…

    הסנטר הדומיננטי יעלם מהסיבה הפשוטה שזה משחק של 3 נק', וכשזורקים מהטווח הזה, או שקולעים אותו או שסטטיסטית הכדורים החוזרים נוטים ליפול יותר רחוק מהטבעת, מה שעוד יותר מוריד מערכם של הסנטרים.

    מה גם שהליגה מעוניינת במשחק מהיר ודינמי ותשתמש בעתיד בחוקים חדשים כדי לעודד זאת.

    1. אני דווקא חושב שמיאמי היא דוגמא מצויינת לרעיון שלי. בעונה הראשונה שלהם הם שיחקו עם סנטר נגר אגדי בדמות ג'ואל אנטוני, שחוץ מהגנה וריבאונד לא עשה כלום. זה תקע את המשחק ובמיוחד דפק את כריס בוש. בעונה השניה הם וויתרו על זה, העבירו את בוש לסנטר, ולפרקים ארוכים הוא שיחק ממש כסטרץ' 5 (נראה לי אחד היחידים בהיסטוריה?). ככה שהם לגמרי שינו את שיטת המשחק שלהם בהתאם ליכולות של השחקנים שהיו להם. הם גם כל כך התגעגעו לסנטר אמיתי שהם העיזו להמר על גרג אודן הפצען בעונה האחרונה של הביג טרי.

      מעניין לראות שכמה חודשים לתוך העונה הראשונה לאחר עידן לברון, פתאום צץ לו סנטר חדש בדמות חסן צד לבן בעל השם הנפלא.

          1. אני לא חושב שבמצב היפותטי של חזרה של לברון למיאמי היום, היו מוותרים עליו, להפך, הוא מצוין לסמול בול.

            בכל מקרה זו היתה תגובה מטומטמת שלי, ואני מושך אותה בחזרה.

          2. אתה יודע מה? ווייטסייד הוא דווקא מקרה מעניין מאד בקטע הזה. מבחינה פיזית יש לו את היכולות הדרושות כדי להתאים את עצמו לסמול בול. הוא אמנם ענק, אבל הוא מספיק זריז ותזזיתי בשביל זה. לראיה, כל הבלוקים הפראיים שלו. השאלה היא האם הוא יוכל גם לנצל את זה התקפית, מה שכרגע לא ממש קורה.

    2. ויוסטון יכולים לקשקש על שלשות וחדירות כמה שהם רוצים. קבוצה שמשחקת עם הווארד ומטיונאס\טרנס ג'ונס לא משחקת סמול בול. אולי קצת בפלייאוף כששניהם היו פצועים.

  5. פוסט מצוין, תמשיך לכתוב !
    אני רק מזכיר שבעבר, בדור הסנטרים הגדולים, היו באמת סנטרים של תנועה עם הגב לסל בלבד – יואינג ושאקיל, אבל היו גם סמפסון, אולג'וואן ורובינסון, שידעו לרוץ למתפרצת מהר כמו שד. מי שלא ראה את האדמירל רץ למתפרצת לא ראה דבר מרשים מימיו. חפשו ביוטיוב. אני מסכים עם ברץ שאם האדמירל ומג'יק היו מופיעים היום בליגה כולם היו אומרים שזו התפתחות טבעית של אופנת הסמול בול.

    1. את סמפסון לצערי לא ראיתי. הוא פרש כשהייתי בן חמש.
      האקים היה באמת שחקן נדיר, עם קואורדינציה מופלאה. אבל אני חושב שגם במקרה שלו וגם במקרה של רובינסון, הם תפקדו בסופו של דבר כסנטרים קלאסיים, כאלה שעשו את רוב הנקודות שלהם מהצבע ושהקבוצה סבבה סביבם. מנחם בעצמו הזכיר בהרצאה שלו באוזן בר איך רוברט הורי היה מושך החוצה כדי לפנות את הצבע עבור האקים.

  6. מאמר משובח כדבעי. תודה רבה.
    כדורסל, כמו כל ספורט, נבנה נדבך על גבי נדבך.
    כשהאחרים מוצאים פיתרון ליתרונות שלך, אתה מחפש יתרון אחר.
    כשמישהו מוצא יתרון, האחרים מחקים אותו מחד ומוצאים ליתרון הזה פיתרון מאידך.
    אני מאמין שמה שתרם הכי הרבה לאובדן שלטון הסנטרים היא הקליעה לשלוש נקודות. מאחר ואני מאמין שתהיה מתישהו גם קליעה לארבע, הרי היתרון הפוטנציאלי שלהם ירד עוד יותר.

  7. 2 נקודות שלא הוזכרו במאמר: החוקים של הליגה השתנו לטובת הגארדים- היום לגארד שחודר יש יתרון על פני המגן הגבוה בצורה שלא היתה בעבר מבחינת מגע המזכה לעבירה. וגם היום עם כל הסטטיסטיקות המתקדמות קליעה מרחוק נהפכה להרבה יותר חשובה ולסנטרים יש בעיה עם זה.

  8. קבוצה צריכה שחקן פנים דווקא כשיש לה איום טוב מהחוץ. שחקן פנים מושך עזרה ובכך עוזר ליצור ריווח לקלעים. נניח שהיתה קשת ל4 או 5 נקודות, האם זה היה מבטל את שחקן הפנים ? אולי זה דווקא היה מחזק אותו. כפי שינתי פרזי אמר הכל תלוי בחוקים של הליגה.

    1. מצד שני, שחקן פנים סקורר שמאיים על הסל מושך עזרה אליו ויוצר קליעות חופשיות לשלוש (וארבע וחמש). הכדורסל הוא אחד מענפי הספורט הכי דינמיים שיש ובגלל זה הוא כל כך יפה.

  9. תודה על המאמר המעניין והחשוב הזה. אני רוצה להוסיף את החמש סנטס שלי בעניין

    סמול בול הוא תהליך ארוך ומתוכנן של הליגה מתקופת סטרן לחסל כדורסל פיסי באיזור הסל ובמקום להבליט יכולת אתלטית של שחקני חוץ שקולעים חודרים ומטביעים.
    מאמצע שנות ה90 עד תחילת שנות האלפיים הכדורסל הואט ומספר הנקודות למשחק פחתו בעקביות. הקירוב הזמני של קשת השלוש עזר מעט לקליעה שהפכה לכישור נשכח אך יצרה פקק אדיר שהקשה על חודרים ליצור ספייסינג ואפשר לגבוהים להגן ברדיוס קטן יותר. בתוך הפקק היה חשוב להציג שחקן פוסט אפ או מיד ריינג׳ משובך שירווח את המשחק לשאר. הפיתרון של הליגה היה לחסל את הכבדות ולעזור לבריאנטים ללברונים ולשאר הוירטואוזים להביא את יכולותיהם למקסום. דבר שעזר ליצור ליגה מהירה יותר ובעלת ערך שיווקי רב יותר. הקבוצות הראשונות שהחלו לנצל את השינויים לקראת אמצע העשור הקודם נהנו מפריחה.

    שינוי ראשון – אין האנד צ׳קינג. רוצה לעצור את בריאנט תנצחו בתזוזת רגליים. ושיהיה למגן בהצלחה.

    שינוי שני – אסור לחפור עם הגב לסל ליותר מ5 שניות. קיצר ביי ביי בארקלי ושאק. עם פעם הסנטר\פואוורד היו יכלים לחכות לדאבל טים היום הם חייבים לבצע תנועה מהירה או פייס אף עם הם רוצים להחזיק בכדור ליותר מ5 שניות.

    שינוי שלישי – הקשת הקטנה. אם אתה סנטר מאסיבי שרוצה להמתין לננס החודר מתחת לסל תדע שדמך מותר. התוקף יכול להתנגח בך ב30 קמ"ש באויר. העבירה והפציעה היא עליך

    שינוי רביעי – 3 שניות בהגנה או איך האמריקאים התקשו תחילה להתרגל לכדורסל בינלאומי. קבוצות יווניות עבות בשר היו מחנות גושי בשר מאסיבים מתחת לסל וממתינות לחבוט כל כניסה לסל. 2 דברים שהחוק הביא. סנטרים שצריכים לצאת החוצה בהגנה ולחסום מהוויקסייד ורחבה פנויה לחדירות אתלטיות

    שינוי חמישי – וורטיקאליטי. החוק החמקמק על שם רוי היברט המחייב את החוסם להראות לשופט שקפץ בקו ישר להפליא קלפי מעלה עם ידיים מושטות וישרות אם הוא לא רוצה לחטוף פאול על מגע של גוף גם אם הוא לא יזם אותו. החוק הוא על גבול הבלתי שפיט ויש קולות לבטלו כי הוא גורם לשריקות להשאר גבוליות. שוב יתרון לאתלט החודר.

    שינוי שישי והכי מרגיז – חוק האיסוף (gathering). לשחקן מותר תוך כדי איסוף הכדור לבצע צעד שלא נחשב צעד וחצי. לשחקנים ארוכים וזריזים כדוראנט ולברון זה מאפשר לתזמן את הצעד הראשון מאית שניה לפני שהכדור נחשב בידו של השחקן ובכך להרוויח עוד צעד. מה שפעם קראו לו צעד וחצי הוא היום בקלות שתיים וחצי. ובכדי לזרוע מלח על הפצעים כבר כמעט לא שורקים גם על שלוש וחצי.

    השינוי האחרון הוא לא חוקתי אלא קשור לתרבות. מרגע שהשחקנים הטובים החלו להגיע ישירות מהתיכון או לאחר מכן לאחר שנת קולג׳ אחת רמת משחק הפוסט אפ ירדה פלאים. רוב שחקני הפוסט אפ הטובים בהסטוריה היו לפחות שנתיים ולרוב יותר שנים במכללות. מוזס מלון היה מאוד חריג בעניין או הוא מקרה חריג. דאנקן שאק בארקלי אקים יואינג וכו' כולם פיתחו את יסודות הפוסט אפ במכללות. הרבה מהגבוהים שנבחרים גבוה לאחר שנה אחת בלבד מצופים לספק סחורה מיד ולכן לא ישקיעו בכישור שהוא מורכב ומצריך הרבה אימון ניסיון ועקומת למידה ארוכה. עד שגבוהים מקבלים בכלל כדור ואין להם הרבה זמן לפעול אופציית הפוסאפ פחות מעודפת עליהם.

    הליגה כרגיל תתחיל להתאזן ברגע שלא יהיו גבוהים מאסיבים בכלל מכיוון שגם משחק ננסים כשכולם עושים הכל הופך להומוגני ומשעמם.

    1. כמו שכתבתי פעם לדורון – "עם ג'ון וגילרי אני לא מתווכח, הם יודעים יותר."
      אז עכשין, כל מה שאתה צריך לעשות (על מנת שהדברים החשובים שכתבת לא יהיו רק כתגובה – שהרבה עלולים להחמיץ)
      זה להפוך את התגובה לפוסט.

      1. תודה… זה רק החמש סנט שלי. כדי להפוך את זה לדולר (פוסט) זה מצריך תיקוני כתיב עריכה ופיסוק והכי חשוב נתונים תומכים שאין לי זמן לחפש מכיוון שאני בעבודה לאחר שבועיים של היעדרות כפויה.

    2. להגיב לכל מה שאמרת ידרוש פוסט חדש, לכן אגיד שנהנתי לקרוא.
      בכל זאת קצת תגובות:
      בנוגע לקולג' – אני לגמרי בעד שלוש ואפילו ארבע שנים בקולג'. זה עושה דברים נפלאים גם ליכולת הטכנית וגם ליכולת המנטלית של החבר'ה האלה. ראה ערך דמיאן לילארד שהגיע לליגה כחבילה כמעט שלמה.

      בקשר להעלמות הסנטרים – נקודה מעולה שלא חשבתי עליה. ברגע שכולם קטנים וזריזים, לסנטרים הגדולים והכבדים פתאום שוב יהיה יתרון משמעותי, והגלגל בהחלט יכול לסתובב בחזרה.

      וירטואוזים – דווקא קובי בחצי השני שלי הקריירה שלו (כמו גם מייקל), הוא אחד משחקני הציר הטובים בליגה. הפוסט אפים מחצי מרחק שלהם שמסתיימים בפייד אוויי + רק רשת הם תורה בפני עצמה. אבל בצעירותו – בהחלט חודר אקספלוסיפי שצריך צבע פתוח.

      צעד ראשון וצעדים בנבא – נושא לעבודת דוקטורט.

  10. בגלל זה העתיד בסנטר הוא של קאזינס וכדומה – זריז, יודע למסור, ועם יד טובה מכל מרחק, כולל מהקו. התפקיד הזה לעולם לא יגמר. הפוסט מצוין גל.

    1. קאזינס הוא בן כלאיים של שחקני הפנים של העתיד הוא לא איך שהעמדה תראה עוד עשר שנים.
      הכיוון הוא יותר שחקן כמו דיוייס או ויילי קאולי סטיין במידה ויהיה טוב.
      גבוההה – היברדי- מצד אחד מספק הגנה גם על גם עלהגבוהים ועל הגרדים ומצד שני בהתקפה מהיר מספיק להשתתף במשחק המעבר ויכול גם לקלוע מחצי מרחק.
      משחק החפירות עם הגב אל הסל של הגבוהים של פעם.[עינו ערך קוין מגי במכבי] נעלם מהעולם.

  11. נהדר גל! פוסט משובח ביותר.
    בסופו של דבר ההתפתחות של המשחק נובעת משילוב של דברים, בדיוק כמו שבכדורגל הטוטאל פוטבול של הולנד שינה את המשחק כשפירק את כל הגדרות המשחק המסורתיות והפך את המגינים לקיחצוניים שתוקפים מהאגפים. מצד שני בכדורסל האירופי שינוי זמן ההתקפה מ30 ל2 שניות חייב קבוצות להיערך בהתאם, כשהקבוצות שהשכילו לעשות זאת כזלגיריס קובנה ומכבי ת"א הצליחו להפתיע את הקבוצות הכבדות והפייבורטיות כפאו וקינדר בולוניה שנשענו על גבוהים כבדים ואיטיים משחק איטי והגנה חזקה, לעומת האתלטים כטיוס אדני אנטוני פארקר שהכתיבו קצב מהיר וסל תוך עשר שניות.

    1. אחחחח פארקר פאקר. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא.
      מסכים, בספורט, ובחיים בכלל, הכל נובע משילובים של דברים.

  12. גל מאמר מעולה משובח מאוד, כחובב NBA גרמת לי הנאה צרופה לקרוא את הפוסט שלך. כישרון גדול בכתיבה, כתוב בשפה כה נהירה מעניינת וקולחת. סקרנת אותי ומשכת אותי לקרוא, פיתחת את הרעיון באופן הדרגתי שיצר בי סקרנות. לדעתי הכתוב בפוסט נכון מאוד

  13. לא רואה את מארק גאסול משחק גארד….יש עוד כמה ביג מנים…אפילו בכל קבוצה…אנס קנטר, קאזינס, ברטק לוםז ועוד הם ממש לא בעלי יכולות של גארדים. זה נכון שחקנים מוכשרים וזריזים יקשו על ביגמנים אבל מצד דני ביג מן כמו שאקיל או כארים יהיה בלתי עציר לעולם ואין בזה שום דבר חדש. אגב כבר לפני 30 שנה כאקים ורלף סמפסון רצו את המגרש כמו גארדים ואפילו קלעו מבחוץ.

  14. פוסט נהדר ותגובות מצויינות.
    ממליץ לכולם לראות את שיח מאמנים ששודר ב-NBA TV עם דייוויד בלאט, קרלייל, מקהייל, ג'ורג' קארל ואלווין ג'נטרי.
    זה חלק קטן מהפרק:

    https://youtu.be/M2JyzWt59L4?list=PLn2p1UWl0VaM45PnVry4ZAAHEm_f3tRWr

    שם מתארים בדיוק את העניין שבכדורסל של היום זה עניין של Skill set ומתאר שתי גישות שונות.
    מקהייל לדוגמא מסכים שהמשחק של היום נותן יתרון ל-skill ולכן יש יותר שחקנים קטנים כי יש יותר שחקנים קטנים שהם skilled.
    אבל מקהייל אומר שבכל זמן ובכל עידן big skill takes on small skilled any time. פשוט כנראה שאין גבוהים מספיק skilled (מיומנים??)
    קרלייל מתאר מצב שבו בעצם אין עמדות והגבוהים החדשים כמו דייוויס שיכולים גם לשמור על גארדים כמו שהם יכולים לשמור על גבוהים יקחו יותר ויותר שליטה על המשחק.
    לדעתי האישית, הרבה בגלל הדברים שג'ון הזכיר, הגישה של קרלייל תמחוק את הגישה של מקהייל עם הזמן, אלא אם כן באמת ישנו את החוקים להיטיב עם הענקים בצבע

    1. אני בגדול מסכים עם מקהייל,כי כל הדברים שאמרו פה נכונים ובאמת היום גבוהים יותר ורסיטלים(למרות שדיוויס זה לא ממש דוגמא כי הוא התחיל בתור גארד ואז גבה (תרתי משמע).לדעתי למשל בכדורסל של היום שאקיל לדוגמא היה עוד יותר דומיננטי ממה שהוא היה. ששאקיל בשיאו כל הקבוצות שמשחקות בלי גבוה דומיננטי היו נאכלות לארוחת בוקר על ידו.

    2. איזה יופי, ממש כיף להקשיב לשיחה הזאת. הם מדברים שם בדיוק על מה שאני מדבר. וכשהולינס אמר שברגע שיופיע ביג מן דומיננטי קבוצות יצטרכו לעשות שינויים – בום! על זה בדיוק אני מדבר – ה"ביג בול" לא מת. ברגע שיופיעו שחקן או שניים כאלה, וקבוצות אחרות יצטרכו לחפש לעצמן שחקנים שיוכלו לשמור אותם, תגובת השרשרת תמלא מחדש את הליגה בסנטרים איכותיים.

          1. תקרא שוב את מה שכתבת. לוגית זה מאוד מצחיק.

            מה שאתה כותב זה שכרגע אין סנטרים איכותיים, אך ברגע שיופיע אחד סנטר איכותי, הקבוצות האחרות ישלפו את הסנטרים האיכותיים שיתחבאו עד לרגע שהסנטר האיכותי יופיע…

          2. סנטר או שניים איכותיים יופיעו מתישהו, כי יש כמות כל כך גדולה של שחקנים שמנסים להגיע לנבא, שמתוכם חייבים מתישהו להופיע כאלה.

            קבוצות שישחקו נגד הקבוצה או שתיים שיהיה להן סנטר כזה יצטרכו לתת יותר דקות לסנטרים שכבר יש להן, כדי שישמרו עליהם. שחקנים כאלה שיקבלו יותר דקות ישתפרו, תהיה יותר דרישה לשחקנים צעירים בקולג'ים ובדראפט בעמדה הזאת, ותוך עשור או שניים לכל הקבוצות יהיו סנטרים איכותיים.
            גם התהליך של המעבר לסמול בול לא קרה תוך שנה. זו מגמה שהתחילה עוד בהשנות ה90.

  15. עוד הסבר להיעלמות של הסנטרים הוא תופעת השלשות בליגה, כל עונה נשבר שיא חדש בנושא הזה, דבר שמוציא את המשחק מהצבע ובעיקר את המלחמה והפיזיות שהיו בשנות ה80-90, קבוצה בלי סנטר ענק לא היו מצליחים לעשות כלום..

    לא הבנתי אותך נכון, כל השחקנים שציינת ב4 הם לא סטרץ' פור, זה שלשחקן יש קליעה טובה לא הופך אותו לסטרץ' פור במהות שלו…

    1. הרעיון הוא לא סטרץ' פור. הרעיון הוא שלשחקנים האלה יש יכולות שבעבר לא היו לשחקנים בעמדה שלהם, יכולות שהגיעו מהמעדות הנמוכות יותר. על זה מדבר המאמר, על הסקיל סט של העמדות הנמוכות שעובר גם לעמדות הגבוהות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט