תעתועי גורל / אלעד אייל

 

תעתועי גורל

מי מאיתנו לא נתקל פעם בתופעה המרגיזה שבה הוא תכנן לעצמו מסלול מסוים מדוקדק ומוקפד לפרטי פרטים כשכל מה שנותר היה רק להוציאו אל הפועל וליהנות מפירות ההצלחה? רק מה פרט קטן אחד לא הובא בחשבון שהמציאות לא ממש עובדת אצלנו, ויש לה רצונות משלה. השאלה הגדולה איך מתמודדים כשהכול משתבש והולך הפוך?

האריסון דילארד

 

 

האריסון דילארד נולד וגדל בקליבלנד עיר הולדתו של ג'סי אוונס ב-1923. הוא היה בן 13 כשאוונס חזר עטור תהילה מהמשחקים האולימפיים בברלין, וצפה עם חבריו במצעד שנערך לכבודו של אוונס ברחובות העיר. דילארד חזר הביתה מלא השראה והחליט שהוא הולך להיות אלוף בריצה כמו אליל נעוריו ובחר בריצת משוכות  (אוונס החזיק בשיא העולמי ב-200 משוכות). דילארד וחבריו מצאו דרך מקורית להתאמן. הם לקחו מושבים של מכוניות נטושות שרפו את הבד והשתמשו במסגרת המתכת כמשוכות לאימון. הכישרון של דילארד בלט למרות תנאי האימון הלא פשוטים, ואפילו אוונס עצמו תעניין בו ותרם לו זוג נעליים. דילארד התגייס לצבא ונלחם באיטליה במלחמת העולם, ובסיום המלחמה השתתף בתחרות בגרמניה שנערכה בגרמניה בין החיילים, וניצח בכמה תחרויות, עד שאורח הכבוד הגנרל ג'ורג' פאטון אמר עליו שהוא האתלט הכי גדול שראה מימיו. (פאטון סייםחמישי השתתף בקרב 5 במשחקים ב-1912).

לקראת המשחקים האולימפיים הראשונים אחרי המלחמה, היה דילארד אצן המשוכות הטוב בעולם. הוא רשם לזכותו 82 ניצחונות רצופים, והחזיק גם בשיא העולמי 13.6, והציפייה שלו הייתה למדליה זהב בטוחה במקצוע 110 משוכות. דילארד התייצב במבחנים האמריקאים לקראת המשחקים, כפייבוריט  מובהק לניצחון, אבל במהלך הריצה נתקל במשוכה הראשונה והפיל אותה, דילארד איבד לחלוטין את הקצב, נתקל בעוד שתי משוכות ונעצר במשוכה השביעית כשהבין שהחלום שלו ירד לטמיון.  אבל הגורל מתעתע לעיתים, ומוצא לעצמו דרכים עקלקלות להתנהל. לדילארד נותר עוד סיכוי קלוש אחד להגשים את חלומו הגדול, לאחר שיום לפני ריצת המשוכות סיים במקום השלישי בריצה ל-100 מטרים אחרי בארני יואל שהשווה את השיא העולמי 10.2, ומל פאטון שהיה שיאן עולם בריצה ל-100 יארד שסיים עם 10.3 דילארד בעל שיא אישי של 10.3 סיים עם תוצאה של 10.4 אבל דורג באותה שנה רק במקום 9 בעולם, ובצפיפות של הצמרת העולמית הסיכוי שלו לנצח נראה קלוש.

הפייבוריטים הגדולים היו שני חבריו יואל ופאטון ורץ מפנמה בשם ליוד לה ביץ'. דילארד פתח עם התוצאה הטובה ביותר במוקדמות 10.7, ברבע הגמר הוא קבע  10.4 כשרק פאטון הצליח להשתוות אליו, ובחצי הגמר סיים שוב ראשון עם 10.5. לגמר העפילו שלושת האמריקנים עם שני נציגים מבריטניה ולה ביץ' הפנמי. דילארד הוגרל למסלול 6 והמומחים העריכו כי יסיים מחוץ לפודיום במקום הרביעי. המועמד לניצחון היה פאטון, כשגם ליואל ולה ביץ' היה סיכוי מצויין. דילארד זינק מצויין, ודהר לקו הסיום, יואל לא וויתר, והשיג אותו ממש על קו הסיום. יואל היה משוכנע כי ניצח ויצא בריקוד ניצחון. דילארד עצמו עמד בצד מכונס בעצמו ולימים סיפר שהייתה זו הציפייה מורטת העצבים ביותר בקריירה שלו. השופטים לאחר שבדקו את תוצאות הפוטו פיניש הכריזו שהמנצח הוא האריסון דילארד בתוצאה של 10.3 שבאופן מיסטי משהו, הייתה שווה לתוצאה שקבע אוונס בברלין 36. מאמנו של דילארד לא יכול היה לעצור את התרגשותו וזינק מעל המחסומים ורץ לחבק את חניכו " לראות שזה בא לא במשוכות, אלא במקצוע בו איש לא נתן לנו סיכוי זו חווית חיים, הלב שלי עומד להתפוצץ" כך כתב ביומנו. דילארד זכה גם בריצת השליחים בזהב, ובאולימפיאדת הלסינקי ב-52 הספיק לזכות גם במקצוע החזק שלו 110 משוכות בזהב  וזהב נוסף בריצת השליחים, אבל את הזכייה הראשונה הייתה הייחודית והמרגשת מכולן.

סבסטיאן קו

 

בראשית שנות ה-80 הריצות הבינוניות ל-800 ו-1500 מטרים נשלטו ע"י שני רצים נפלאים. מבריטניה שהיו יריבים מרים ושררו ביניהם יחסי שנאה של ממש. היריבות בין השניים גרמה להם לא פעם לסחוט את עצמם עד הקצה ולשבור אחד את שיאו של האחר. השניים הם כמובן סבסטיאן קו וסטיב אובט. קו נחשב לטוב יותר ב- 800 והחזיק בשיא העולם, ואובט היה עדיף ב- 1500  והחזיק בשיא העולם במקצוע ובתואר אלוף אירופה. השניים החליפו מהלומות מילוליות בעיתונות, ונמנעו עד כמה שיכלו מלפגוש זה בזה על המסלול, אבל במשחקים האולימפיים במוסקבה 1980 היה ברור שאיש מהם לא ירשה לעצמו להיעדר. במוקדמות 800 השניים לא נפגשו, והמתח לקראת הגמר עורר התעניינות גדולה. בגמר עצמו התפתחה ריצה טקטית ואיטית, כששני יריבים שומרים אחד על צעדי השני. אובט שרץ במרכז הדבוקה השתמש במרפקים כדי לפלס לו דרך, ואילו קו העדיף לרוץ בקשת החיצונית מחוץ לצפיפות דבר שעלה לו ביוקר. בישורת האחרונה החל אובט בפריצה הגדולה שלו, ועד שקו הבין מה מתרחש כבר היה מאוחר מדי. אובט שעט לעבר קו הסיום, וניצח בגדול דווקא במרחק החזק של יריבו. קו המאוכזב סיים חמישי בלבד וסיפר אח"כ שזו הייתה הריצה הגרועה בחייו, אבל התחייב לתת הכול בריצה ל-1500 והצהיר כי זו תהיה ריצת חייו.

הגמר ל-1500 מטרים התקיים כעבור שישה ימים, ואובט התייצב אליו זחוח כולו, כשהוא מחזיק במאזן מצוין של 42 ניצחונות רצופים מאז 1977. יריית האקדח נשמעה, ומי שלקח את ההובלה היה שטראוב הגרמני שגם לו היה שאיפות משלו לזכייה בזהב. קו למד מטעותו, ונצמד לשטראוב מהרגע הראשון, גם אובט נשאר צמוד.  200 מטרים לקראת הסיום עדיין הוביל שטראוב ב-4 מטרים לפני קו ו-6 לפני אובט ונראה בדרך לניצחון, אבל קו הנחוש לא ויתר. הוא הפעיל את הפיניש המפורסם שלו, כשגם אובט פתח מבערים. קו רץ את 100 המטרים האחרונים במהירות מסחררת של 12.1 שניות, וחצה ראשון את הקו, שני סיים שטראוב, ואובט המאוכזב סיים שלישי בלבד. למרבה האירוניה קו זכה בזהב נוסף ב- מקצוע החלש שלו 1500 גם במשחקים בלוס אנג'לס ,84 כשהקדים את סטיב קראם הבריטי אלוף העולם מהלסינקי 83, אבל מעולם לא זכה במדליה אולימפית ב-800 מטרים, אחרי הפסד ליואקים קרוז הברזילאי המצוין. סבסטיאן קו הוא היחיד עד כה שהגן על תוארו האולימפי ב-1500.  אובט? הוא נשאר עם מדליה אחת ב-800 כאמור המקצוע החלש שלו, כשב-84 סבל מברונכיט, וסיים שמיני ב-800 ופרש מהריצה ב-1500 ונזקק לחמצן.

גייל דיברס

 

הסיפור של גייל דיברס הוא סיפור על רוח של נחישות והתגברות. דיברס הייתה כישרון גדול בריצות קצרות 100 ו-100 משוכות, ואף השיגה את הקריטריון לריצת המשוכות במשחקים לסיאול, אבל תוך כדי ההכנות, החלה לסבול מכאבי ראש וטשטוש ראיה. למרות הכל היא השתתפה במשחקים, והעפילה לחצי הגמר, אבל שם כוחה לא עמד לה והיא סיימה שמינית בלבד.  מצבה המשיך להידרדר ושנתיים אח"כ אובחן כי היא סובלת ממחלה הקשורה לעודף תפקוד של בלוטת התריס. דיברס לא הפסיקה להאמין ביכולתה לחזור ולהתחרות גם כשמצבה היה קשה והיא ישבה בכיסא גלגלים, והיא אכן חזרה בגדול. באליפות העולם בטוקיו, סיימה שנייה במשוכות, אבל השיא הגיעה שנה אח"כ במשחקים בברצלונה. דיברס העפילה לגמר ריצת 100 ושם יצאה כמלוע תותח והובילה את הריצה מהזינוק כשממש מטרים ספורים לפניו הדביקה אותה היריבה הגדולה מרילין אוטי. הריצה הייתה דרמטית ביותר כשרק 6 מאיות השנייה הפרידו בין הראשונה לחמישית וההכרעה עברה לפוטו פיניש, כשהוברר כי דיברס היא הזוכה לא היה גבול לאושרה, כיוון שב-110 משוכות המקצוע החזק שלה, היא הייתה פייבוריטית ברורה לניצחון. תעתועי גורל כבר אמרנו? כולם כבר התכוננו לחגיגת הדאבל אבל דיברס שהובילה בריצת המשוכות והייתה בדרך לניצחון, מעדה במשוכה האחרונה, התגלגלה ועד שהספיקה לקום עברו אותה יריבותיה והיא סיימה חמישית בלבד.

הקריירה שלדיברס המשיכה לספק דרמות  לפחות כמו פרופסור לס, וגם באטלנטה 96 היא זכתה בזהב בפוטו פיניש, שוב מול מי אם לא מרילין אוטי, אבל משום מה אצל כותב התסריטים שם למעלה זכייה במשוכות לא הייתה חלק מהתכנית.  למרות הכל דיברס סיימה קריירה נהדרת עם 3 זהב אולימפי ו-5 מאליפות עולם.

כל השלושה מלמדים אותנו שלכל תכנית יש תכנית ב' ומה שבאמת חשוב הוא איך מגיבים כשהתסריט משתנה.

 

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. מנחם לס

    26 יול 2015 08:47:33

    סבסטיאן קו הפך כמובן לחבר הפרלמנט הבריטי ברבות השנים.

    נצחון דילרד ב-100 מ' באולימפיאדת לונדון היתה אחת ההפתעות הגדולות.

    רק 5 שנים אחרי – והוא עדיין בשיא כוחו – הוא הגיע כאורח למכביית 1953 ורץ 100 מ' באיצטדיון המכביה בזמן 10.3!!!!

    הוא הפך לסקאוט דווקא בבייסבול של הקליבלנד אינדיאנס, ואח"כ היה חבר הנהלה כמה שנים, לפני שהפך לביזנס מנג'ר של בתי הספר של קליבלנד – תפקיד מכובד מאד. הוא הפך לאחד האזרחים המכובדים והפופולריים ביותר בקליבלנד!

  2. גיא

    26 יול 2015 09:14:31

    נהדר, תודה.
    האריסון דילארד היה "Buffalo Soldier", חלק דוויזיית חיל רגלים שהורכבה רק מחיילים שחורים, ושירת במלחמת העולם ה-2 כצלף.
    בראיונות איתו סיפר שהלחימה באיטליה עזרה לו להתבגר, ותרמה ליכולת שלו להתאושש בהכשלון במשוכות.
    ועוד אנקדוטה קטנה לגביו – השתתף במכבייה הרביעית ב-1953.

  3. עגל

    26 יול 2015 09:34:05

    תודה עלך הטור על אתלטיקה, כן ירבו. על דילארד לא שמעתי כלל. את הקרבות בין אובט וקו ראיתי כמו כולם בערוץ הראשון והיה מרתק. את גייל דיברס לא אהבתי בכלל, גם בגלל הציפורניים וגם בגלל שהג'מייקנים אצלי בלב. בעיקר אוטי והחברה הגבוהה שלה שרצה טוב ל-200. אוטי ראויה לפוסט משלה, פליז !

    1. אלעד אייל

      26 יול 2015 09:52:37

      על מרילין אוטי דווקא כתבתי לא מזמן
      http://www.hoops.co.il/?p=47146
      גם אני לא כל כך אהבתי את דיברס בעיקר בגלל סגנון הריצה הכוחני שלה.
      את קו ואובט ראיתי רק בדיעבד התחלתי לעקוב אחרי אתלטיקה רק לקראת אליפות העולם ב87
      דילארד הוא באמת אחד הסיפורים היפים שנתקלתי בהם, ותודה למנחם וגיא על התוספות

      1. אלעד אייל

        26 יול 2015 10:42:44

        אוטי הפסידה פעמיים ב100 על חודן של סנטינמטרים. עם תוצאות של 10.82 ו10.94 אי אפשר לקרוא לה לוזרית אלה תוצאות נהדרות, ובעוכריה עמדה העובדה שהיה לה זינוק חלש ב100 והיא מראש נאלצה לרדוף אחרי היריבות שלה. ב200 היא כן הייתה אלופת עולם פעמיים ובכל מקרה היא שיאנית הזכיות במדליות. אף אחת לא הצליחה לשמור במשך עשרים שנה על מקומה בצמרת הגבוהה. בכל מקרה אצלי השתנה המושג לוזר במשך השנים. גם יואינג עשה הכל כדי לזכות, ותמיד היה שם עבור קבוצתו ולא ברח מאחריות. לצערו זה לא הספיק אבל הוא היה המנהיג ולקח אחריות ובעיני הוא לא לוזר.

    1. jojo

      26 יול 2015 10:50:19

      +1. תושה על עוד פוסט מעניין מתחום האתלטיקה. זוכרת את דיברס ומאוד אוהבת אתלטים שהם יוצאי דופן, ססגוניים ובולטים לעין. זה מקדם את תחום האתלטיקה ומושך עוד צופים.

    1. אלעד אייל

      27 יול 2015 14:01:10

      תודה רבה omerb2 ותודה לכולם.
      תגובות חמות בהחלט עושות חזק להמשיך לכתוב. יש לי עוד כמה רעיונות ואשתדל בזמני הפנוי לכתוב עליהם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט