כן זה באיחור, אבל אם גולדן סטייט יכולים לאחר ב3 משחקים לסדרת גמר, אני יכול לאחר ב10 ימים עם כתבה. חוץ מזה, הייתי בפאקינג פיינלס!!!!!
קודם כל חשוב לי לציין – אני אף פעם לא עושה דברים כאלה. אף פעם לא טסתי לסופ"ש לראות משחק של ברצלונה, ואף פעם לא טסתי עם מכבי חיפה כדורגל או מכבי תל אביב כדורסל או נבחרת ישראל כדורעגל למשחק חוץ. אבל לפני חודשיים סיימתי את שירות החובה שלי בצה"ל ונכנסתי לשירות הקבע, והדבר שנראה הטבעי ביותר לעשות כשהמשכורת קפצה ב1000% היה לבזבז כל שקל ממנה על טיול של שבועיים לארצות הברית. זה common sense.
יש לי דודים בניו יורק ודודים במיאמי, שזה אומר שאפשר לבקר שבוע בכל עיר. הצלבת נסיבות של הצבא, הדודים, וחבר שנסע באופן נפרד עם המשפחה, הביאו לתאריך – 4 עד ה17 ביוני – אפילו לא חשבתי על הפיינלס בשלב הזה. ואז מתחילים לבדוק אם זה אפשרי. מבט מהיר במפה מגלה שזה [abbr title="בערך – ניו יורק ממוקמת בצפון מערב ארצות הברית ומיאמי בדרומו, מה שהופך כמעט כל קבוצה במזרח ליעד נוח לטיסות ביניים קצרות"]מסתדר מבחינה גאוגרפית[/abbr], ומבט מהיר במאזנים מגלה שזה אפשרי [abbr title="להוציא גמר פוטנציאלי בין אטלנטה למישהי שהיא לא גולדן סטייט, כל מאצ'-אפ בגמר הבטיח שמשחקים 3-4, תאריכים נוחים בדיוק באמצע הטיול, ישוחקו אצל הקבוצה המזרחית"]מבחינת תאריכים[/abbr]. אחרי שהגמר נסגר אני אפילו לא דואג שאין עדיין כרטיסים – ומזמין טיסות ביניים מניו יורק לקליבלנד ומקליבלנד למיאמי ואכסניה נחמדה בקליבלנד לשלושה ימים.
*4 ביוני – 17:34 שעון ניו יורק – נוחתים בJFK. הדוד חי באמריקה הרבה זמן וההיכרות בינינו מוגבלת, ולכן אפשר להבין את ההפתעה שלי כשבא לאסוף אותי הנהג הפרטי שלו, לדירה בקומה העשירית של גורד שחקים במנהטן.
*4 ביוני – 21:00 שעון ניו יורק – פורקים מהר ויוצאים לבר ספורט לראות את המשחק הראשון. מדהים לראות עד כמה אוהדים הנייטרלים, כאלה שלא מונעים מגאווה ציונית יוקדת, מעדיפים את הווריורס על פני הקאבאלירס. יחס חולצות של בערך 80-20.
*גבר אפרו אמריקאי יליד אקרון אוהיו, שהגיב להבעת הספקנות של דוד שלי מפרט המידע האחרון בלא פחות משליפת רישיון נהיגה שאושש את דבריו, פוצח בrent על איך כל הגמר הזה מורכב כולו מפליטי הניקס שלו עם מוזגוב ושומפרט מצד אחד ודיוויד לי בצד השני. אני עושה את הטעות ומזכיר לו גם על ג'יי.אר, מה שמוביל לrent בהיקף גדול מקודמו על איך ג'יי אר הרס לו עונה וחצי מהחיים (מוצדק), ואיך הוא הוא הגורם ללחץ הדם הגבוה שלו בשנתיים האחרונות. (לא השתכנעתי, אבל פחות מבין בזה) בשלב הזה החלטתי לא לבדוק אם זה מעניין בעיניו שהם פספסו את סטף קארי בבחירה אחת ב2009, את קווין לאב בבחירה אחת ב2007 ואת סטיב קר בהחלטה אחת הקיץ.
*23:34 – הארכה .הבחור מאקרון, ללא ספק הMVP של הערב, ליטרלי נפנף בחורה שניסתה לדבר איתו 2 דקות לסוף. וב"ליטרלי" אני מתכוון הזיז אותה עם היד מהמסך, עד שהיא נעלבה והלכה. זו תרבות ספורט! לצערו וצערנו קליבלנד וברוני (הכינוי במקור) מפסידים, והולכים לישון עצובים.
*6 ביוני – 22:12 – ארוחת שבת, highlighted by ויכוח על היחס לצמחונות במקרא (גיא? או שרק למנחם מותר לעשות את זה?) בין אחות של החבר שבא איתי לשוקי זיקרי, שמסתבר שבא בשבתות להתארח. בחור נחמד. לא קשור לסיפור.
*7 ביוני – 20:40 – "מה אתה דפוק התחיל המשחק!!!" הייתה הקריאה המוצדקת לחלוטין מצד דוד שלי, שיידעה אותי שהמשחק התחיל ב20:00 ולא ב21:00 כמו שאמרתי שיקרה וכמו שהיה שלושה ימים קודם. אין הרבה מה לספר חוץ מזה שבהארכה כמעט הערתי לו את הילדים בחטיפה האחרונה של שומפרט, ושהמחיר של הכרטיסים (שעדיין לא קניתי בשלב הזה עקב קשיים טכניים שיפורטו בהמשך) קפץ בבערך 150$ בממוצע בשוק הresaleים עד הבוקר למחרת.
*9 ביוני – 13:34 – אחרי בוקר קדחתני שכלל חמ"ל משפחתי שהוקדש לעניין, עדיין אין כרטיס למשחק שמתקיים עוד 8 שעות!!! הקאבס עובדים עם אתר מרושע בשם flashseats, שמרכז אצלו את כל הresaleים של 10 המנוים שלא רוצים להגיע למשחק (המטרה המקורית של האתר), ו5000 הספסרים שקנו כרטיסים בעזרת בוטים במכירה המוקדמת ועכשיו מוכרים אותם לנו (האנושיים) ברווח של 400%. האתר כמובן עובד רק עם כרטיסי אשראי אמריקאים, וגם ניסיון תשלום בכאלה מעלה את ההודעה הסופר אינפורמטיבית "Error 202 – please try using another paying method". אני עולה על הטיסה בניוארק בלי כלום ו…
17:34 – נוחת בקליבלנד 4 שעות לאחר מכן עם כרטיס (אלקטרוני) שנרכש דרך אתר אחר במחיר שהכניס לספסר רווח של יותר מ400%… ניחא – העיקר שיש משחק!!!
19:00 – צ'ק אין באכסניה – אני נכנס כולי שמח ומציג רישיון נהיגה.
-הוסט באכסניה: אה אתה מישראל?
-אני (בשמחה גדולה):כן
-הוסט: אני מפלסטין
-אני: owh
-הוא: yeah, owh
-אני:
-הוא:
-אני: interesting (מקבל החלטה להימנע מארוחת הבוקר הקונטיננטלית)
*19:50 – יוצא מהאכסניה לרכבת שמובילה לQ. שואל חבורה של מקומיים בחולצות של לברון (ומארק פרייס) אם זו הרכבת לQ, ולצד תשובה חיובית מקבל גשם של בדיחות שמבהיר לי שאוסטין קאר עבד על כולנו, והמקומיים לא באמת קוראים לאצטדיון הQ. עולה על הרכבת.
*20:00 – בקרון יש בחור עם חולצה של הווריורס. אישה בשנות ה30 לחייה מתיישבת לידו ושואלת אותו (בידידותיות ובשפת המקור) What the hell is he doing. הוא מתחיל להסביר לה שהוא בנסיעת עסקים וגדל בסאן פרנסיסקו והקרון אשכרה מתחיל לשרוק לו בוז!. כשהבוז נפסק הוא והאישה ממשיכים לדבר על כדורסל ואוקלנד ומריחואנה ואוניברסיטאות שמלמדות על מריחואנה באוקלנד וso on. אם יש משהו ששווה לנו ללמוד מהאמריקאים זה הפתיחות לתיירים – הם יוזמים איתם שיחות ברכבות ועונים בלבביות כמעט מוגזמת כששואלים אותם באנגלית קלוקלת שאלות מפגרות כמו "וכמה זה שווה?" על מטבע של יורו.
20:40 – יורדים מהרכבת לים אדום צהוב של חולצות ואנשים צועקים. סטטיסטיקה ראשונה להערב – זמן המתנה ממוצע מהרגע שהרמת את היד באוויר וצעקת "Go cavs!!" עד הרגע שקיבלת ממישהו high five עומד על 5.4 שניות. קצת מתחרט שהגעתי מאוחר ועומד בתור בכניסה לאיצטדיון.
20:45 – התור טס ואני לא מבין למה עד שמגיע תורי, ואני רואה שהכניסה נעשית באמצעות ברקוד שנשלח לטלפון דרך האפליקציה שדרכה רוכשים את הכרטיסים. נוח. אני בפנים.
20:50 –
אז זה קהל NBA. נחמד. לא נפלתי.
20:55 – מכולם, על המסך הגדול מוקרן קליפ הערכה דווקא לשון מריון, שיצטרך להסתפק בזה כי הערכה מדיוויד הוא לא יקבל בסדרה הזאת.
21:01 –
טירוף
21:05 – המשחק נפתח. הפוזשנים הראשונים מרגישים כאילו הקהל לא יודע שמשחקים 48 דקות ולא 2. התגובות לסלים משני הצדדים מזכירות תגובות גולים בכדורגל בדרמטיות שלהן.
21:25 – לברון פתח חזק עם 3 הליכות אגרסיביות לצבע בפוסט אפ. ג'יי אר גם נראה סוף סוף בקצב עם ג'אמפ מרשים ואסיסט יפה. העבודה שדאבל T עושה בריבאונד התקפה מדהימה כל פעם מחדש, ובטח גורמת להרבה מאמנים לחשוב שוב על השקעה קבוצתית בריבאונד התקפה, משהו שכמעט נעלם מהמשחק המודרני של הקבוצות החכמות בליגה.
21:30 – אנדרו בוגוט בטח שובר איזשהו שיא עם לא פחות מ4 חסימות לא חוקיות בפוזשן אחד. באופן כללי, אחד הצדדים הפחות מדוברים במשחק של הווריורס נחשף מאוד בבירור בצפייה מתוך האיצטדיון – כמעט כל חסימה שהגבוהים שמים נעה ומלווה בהרבה עבודת ידיים.
21:38 – סוף רבע ראשון – 24-20 קליבלנד. הספסל של גולדן סטייט משאיר אותם במשחק עם ריצות טובות של איגי במשחק המעבר ושני סלים יפים של אזילי בפוסט.
21:49 – ג'יי אר סמית זה הטפירו של הNBA. כל זריקה שלו זה "לא לא לא ל…כן!!!!!!!1". הקהל כנראה יותר מורגל לזה ממני ולא צועק עליו כשהוא מרים אותן, והיום זה נכנס.
21:58 – יתרון 3 לקליבלנד, 34-31 עם 5 דקות לסוף המחצית. דאבל T מפלס את דרכו לחוזה המקסימום המפתיע של השנה הבאה עם עבודה נהדרת מתחת לסלים שגם קונה לקליבלנד עוד פוזשנים וגם מדביקה הרבה עבירות לשחקנים של הווריורס. בנוסף הוא גם מסיים יפה מתחת לסל ובינתיים הוא עם 8 נקודות בלי החטאה. לברון ממשיך לקחת את הכדור לסל ובהיעדר דאבל טים של הווריורס (מתחיל להיראות יותר ויותר כטעות, לפחות כדרך התמודדות יחידה) מוציא מזה הרבה נקודות.
22:00 – הקהל של קליבלנד לא נחשב לחזק או רועש במיוחד, ואני לא מבין איך זה הגיוני כי הרעש באולם מחריש אוזניים. אני צרוד ועוד לא הגענו למחצית. פרט נחמד הוא שכל זריקה שנייה של שחקן של הווריורס מהקו, מופיעות על הג'מבוטרון תמונות של דברים שכנראה שקליבלנד שונאת, כמו מישיגן או הסטילרס, כדי להגדיל את שריקות הבוז. וזה עובד! אני סופר 0 מ3 בפעמים שהם עשו את זה.
22:14 – קליבלנד יורדת למחצית ביתרון 7. הרבה זמן לא זכורה לי התקפה כזאת פשוטה/סתמית שמנצחת משחקים בגמר הNBA. גולדן סטייט לא יכולים לשחק גרוע יותר ולמרות שגם החטיאו כמה זריקות חופשיות לא מצליחים להיכנס לקצב בהתקפה. הקאבס יוצאים חזק מאוד עם שני שחקנים על כל פיק אנד רול עם קארי והוא נראה כמעט שמח להיפטר מהכדור במסירה לרול מן, כמעט תמיד דריימונד גרין, שכמעט תמיד לא מצליח לנצל את ה4 על 3 לזריקות טובות.
22:20 – במופע המחצית מככבים 10 רוכבים שעושים ג'אגלינג על חדי אופן בגובה של 7 מטר. אמריקה.
22:34 – מחצית שנייה מתחילה.
22:40 – קליבלנד מתחילה לברוח. ג'יימס ממשיך לדחוף פנימה והקאבס עולים ליתרון 10. האינטסיביות ההגנתית עולה ודלבדובה שומפרט ואפילו ג'יי אר שוברים חסימות של הווריורס בהרבה יותר אגרסיביות. יש הרגשה בקהל שזו יכולה להיות הבריחה.
22:50 – ההפרש קופץ ל15. אין לי כבר כמעט קול. הקהל הזה משוגע.
22:52 – לברון חוסם לייאפ של קליי תומפסון בסל. חזרנו רשמית ל2012.
22:55 – אולי הרבע ההגנתי הכי טוב של הפלייאוף. ולא בעזרת טקטיקה חדשה או משהו – הקאבס פשוט עפים על המגרש. הם חוטפים כדורים לדריימונד וקארי בחדירות, ג'יימס ומוזגוב נועלים את הסל. נראה ממש כמו מיאמי של לברון. מדהים לחשוב עכשיו איך הקאבס סיימו את העונה הסדירה עם ההגנה ה20 בטיבה בליגה.
22:58 – עשרים הפרש. זה כבר נהיה שואו טיים
23:00 – הווריורס מורידים ל15 בסיום הרבע, אבל קשה להאמין שזה ישנה. אני לא יכול לתאר כמה אני מאוכזב מזה שעוד לא יצא לי לראות את ההתקפה המפורסמת של גולדן סטייט נכנסת לפעולה. כמה צפוי זה ששני המשחקים הראשונים הלכו להארכה, ודווקא כשאני באולם זה עומד להיות בלו אאוט.
23:06 – 6-0 מאוד מהיר של הווריורס ב2 דקות עד שבלאט עוצר את זה בטיימאאוט. יש מצב לעוד משחק צמוד?
23:14 – דיוויד לי – אקס פקטור – נעים להכיר. הבחור העיף את הפקק ממשחק ההתקפה של הווריורס ומצליח לייצר כל מה שדריימונד לא הצליח בפיק אנד רול עם קארי, וההפרש יורד לשש 6:29 דקות לסיום. הקאבאלירס נראים חסרי אונים וחסרי פתרונות, ולמען האמת גם הקהל, שמשתתק בפעם הראשונה במשחק אחרי עוד סל יפה של לי. והכל קרה כל כך מהר! איזו סדרה!!!
23:21 – אני לא מאמין שדלי זרק את ההאלי אופ הזה ללברון. אני עוד יותר לא מאמין שזה נכנס.
23:26 – קארי תופר שלשה על הראש של דלבדובה שהתעכב מאית שנייה על חסימה, ומוריד את ההפרש לנקודה, 2:45 לסוף.
23:27 – Delllllllllllllllllllllllllllllllllllllly!!!!!!!!!!
23:27 – אם הקאבס מנצחים, זה הסל של המשחק: דלבדובה עם AND1 משוגע עם הקרש כשהקאבס בפיגור נקודה והווריורס במומנטום. אפילו קווין לאב, שאגב נראה אדיש באופן חשוד לאורך כל המשחק בקהל (ולא על הספסל כמו קיירי), קופץ מהכסא במהלך הזה (וזו לא קפיצה כזאת מרשימה. בכל זאת קווין לאב).
23:28 – מוזגוב עם עוד Verticality מרשים על גרין, הרביעי במשחק, קארי עם איבוד ראשון של הווריורס ברבע הרביעי וג'יימס עם שלשה גדולה בסטפ-בק מעלה ל7 הפרש דקה וחצי לסוף.
23:28 – האיצטדיון שואג – DELLY!DELLY!DELLY! תזכירו לי מי הMVP של הקבוצה הזאת?
23:29 – קארי – שלשה – 5 הפרש – 1:24 – לא גמור
23:30:00 – הרגע הכי מפחיד במשחק. לברון מחטיא לחלוטין (פוגע בצד של הקרש) זריקה בבידוד על קארי וקארי רץ למתפרצת מול הגנה דלילה.
23:30:10 – הרגע הכי גדול של המשחק. לברון טס חזרה להגנה ועושה ג'ליץ על קארי ומשיג את הכדור לדלבדובה שילך לקו. פאול? נקי? זה משנה? לברון עושה הכל כדי להביא את המשחק הזה לבד.
23:35 – "לא הכל. עוד לא" (עיברות של המשפט מבאטמן). לברון גונב לקארי כדור שני רצוף, הפעם מהInbound. קרא נהדר את המהלך ומצביע לראשו לאחר החטיפה כאילו כדי להגיד "אני לא רק יותר אתלט מכולכם אלא גם יותר חכם מכולכם". הוא גם מוסיף ומעלה ל9 הפרש מהקו, ובשלב הזה אני מרגיש שכבר ניצחתי – אם קליבלנד מנצחים, כיף גדול וחגיגות. אם גולדן סטייט חוזרים מזה, חזיתי בהיסטוריה.
23:37:00 – קארי עם 20 שניות המשחק הכי גרועות שיכולות להיות לשחקן פחות או יותר, עם שני איבודים ואירבול מביך עכשיו, אבל דיוויד לי עוקב אחרי מעוף הכדור ושם את זה בפנים. 7 הפרש 40 שניות לסוף.
23:37:05 – שמעתם פעם 20,000 אנשים מחסירים פעימה ביחד? כי זה מה שקרה עכשיו כששומפרט מסר את הBounce pass המושלם ישר לידיים של הקלעי הכי טוב בליגה על קו ה3 בלי אף אחד ברדיוס של 3 מטרים ממנו. אבל קארי מאריך את השיא הנ"ל ל"23 שניות המשחק הכי גרועות שיכולות להיות לשחקן" ומחטיא את הזריקה.
23:37:08 – הריבאונד עף רחוק מאוד ונראה בידיים של אחד משני שחקני הווריורס שלידו, אבל שחקן אדום, שמהזווית שלי אני לא יכול לזהות אבל גם לא באמת צריך, צולל לפרקט וכופה ג'אמפ בול.
23:38 – איצטדיון: Delly!Delly!Delly!
23:38 – דלי מפסיד את הטיפ אבל הכדור מגיע למוזגוב, שבמקום לבקש טיימאאוט מוסר מסירה רעה לדלבדובה, שעפה החוצה. לברון צורח על השופטים שהוא סימן טיימאאוט כמו שמוזגוב היה צריך לעשות, אבל זה כמובן לא עוזר. טיימאאוט ווריורס.
23:41 – גולדן סטייט מסדרת את התרגיל הכי שקוף שיכול להיות – תומפסון וקארי עומדים בTop-Of-The-Key, רצים לפינה של המוסר מתחת לסל ומקבלים בדרך שתי חסימות מגרין ולי. אבל זה עובד – לברון ששמר על מוציא הכדור עם הגב למהלך ולא מבין מה קורה וקארי מקבל חצי מטר לבד בפינה הימנית ותופר את השלשה. דיוויד כנראה לא רוצה את הטעות ממקודם ולוקח טיימאאוט.
23:45 – לברון מקבל את הכדור, עושה 2 מ2 מהקו, ומעלה ל6 27 שניות לסיום. אין טיימאאוט לווריורס.
23:45 – זה לא אמיתי. סטף קארי קובר עוד שלשה מגוחכת על האף של מוזגוב ומוריד ל3 18 שניות לסוף. זה היה כל כך ברור שזה בפנים, שהבחורה לידי תפסה את הראש עוד כשהכדור היה באוויר. טיימאאוט אחרון של קליבלנד.
23:45 – זאת השלשה החמישית של קארי ברבע הזה, והרביעית ב3 הדקות האחרונות. אם הווריורס יצליחו לחזור ולנצח זה יהיה המשחק הגדול הקריירה שלו, כמעט בלי קשר למה שיקרה בעתיד.
23:48 – לברון מקבל את הכדור והולך לקו. חייבים לתת קרדיט למייק מילר, שב2 הרגעים הכי לחוצים של המשחק מבחינת הקאבס הצליח פעמיים למצוא את ג'יימס בזווית לא פשוטות.
23:50 – לברון קובר עוד שתיים, הווריורס לא מצליחים להגיע לזריקה טובה ואיגי מחטיא את השלשה. קליבלנד מנצחת! go cavs!!!!!!
00:00 – תמונה בשביל מומי:
00:10 – הרחוב מפוצץ בכל האוהדים שיצאו מהQ ומכל הWatch parties, שאלה צפיות קבוצתיות על מסך ענק במשחק. טירוף כאן. זמן המתנה ממוצע מהרגע שהרמת את היד באוויר וצעקת "Go cavs!!" עד הרגע שקיבלת ממישהו high five ירד ל3 שניות
00:15 – תצלום חובה לא?:
00:30 – רחוב אחרי המשחק:
אפשר לראות בסוף את האולפן של ESPN, שמשדר בלי שום מחיצה מהרחוב. בדיוק כשהתחלתי כמה זה רעיון מגניב וטוב טים לגלר (Legs כמו שהוא מכונה ברחוב) היה צריך לפנות לקהל ולהרגיע אותו קצת כדי שיהיה אפשר לשדר. אגב, כמו גולדן סטייט, גם ESPN עשו התאמות נכונות במשחק 4:
01:40 – תפסתי את הרכבת האחרונה והעדיין מפוצצת חזרה למלון. הקונדקטור חותם את הקראת מסלול התחנות ב"Thank you, and one last thing: Delly! Delly! Delly!!!1" וכולם מצטרפים בהתלהבות. לילה טוב!
*הלכתי גם למשחק 4, אבל על זה כבר ממש אין לי כוח לכתוב. בשנה הבאה בבוסטון הבנויה!!!
גיא
22 יונ 2015 10:33:23גדול, גדול, גדול!
captain beefheart
22 יונ 2015 10:34:41איזו חוויה. אשריך!
בזכות חבר ותיק שגר בקליבלנד (ומחזיק סיזן טיקט כפול כבר עשרים שנה), יצא לי לראות באולם הזה את רוב משחקי ה-NBA שנכחתי בהם.
סה"כ לאורך השנים, הגאנד ארינה זה מקום שאתה הולך אליו לא כדי לראות את הקבוצה שלך אלא את האורחים. פעם חשבתי שאני חריג, עד ששמתי לב לרוב האולם כך. אוכלוסיה שבעה (ולבנה ברובה), שבאה להעביר ערב ואולי לתפוס רגע גדול. מייקל והבולס, שאקובי, הספרס, הלינסאניטי, הוינסאניטי. כולם נתנו משהו לקהל בקליבלנד ששווה את מחיר הכרטיס.
מהמשחקים שראיתי שם (שכללו את הוד אוויריותו, הלייקרס ופעם אחת טורונטו עם קארטר מעולה. לא ראיתי את לברון מעולם על מגרש) – אף אחד לא מתקרב לדרמה והשואו שאתה קיבלת.
שגיא נאור
22 יונ 2015 10:36:29נ ה ד ר
נשמע כמו חוויה אדירה ולא רק המשחק עצמו אלא כל המסביב ועיר בטירוף. לא רע בזמן השירות הצבאי…
גיא
22 יונ 2015 10:39:28ואני חושב שאפשר לסכם את הדיון על מקרא וצמחונות במשפט אחד:
עקדת יצחק.
"וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ."
גיא
22 יונ 2015 12:19:04* חובה להזכיר שאני צופה בחיים דרך מישקפיים עם עדשות צבועות באדום/בורדו.
(הצבע של נתח קצבים כאשר הוא מוגש במיטבו – מדיום/רייר)
Berch
22 יונ 2015 13:30:54העתיד נראה ורוד דרך עיניים אדומות 🙂
דובי
22 יונ 2015 15:10:03הייתי המום לגלות שנתח קצבים זה סרעפת!
גיא
22 יונ 2015 15:30:24נתח הקצבים הוא השריר עם הכי הרבה ברזל בפרה (בגלל הצמידות לריאות)
לכן הוא כל כך טעים.
דובי
22 יונ 2015 15:36:30רציני? באמת יש לו טעם של בשר כזה, לא ידעתי שזה מהברזל
גיא
22 יונ 2015 15:47:21כחבר של כבוד באוכלוסיית ה-"נמוכים למשקלם",
אני ראשי לגלות שאנו תמיד רציניים בכל הנוגע לבשר.
הטיפ היומי של מועדון ה-"נמוכים למשקלם":
פעם הבאה שאתה אצל הקצב, תבקש שפיץ צ'אך (פיקאנייה),
מי שנהנה מנתח קצבים, גם יהנה מנתח זה שהוא רך, עסיסי ומלא טעם.
לא לצלות יותר מדרגת מדיום!
גיא
22 יונ 2015 15:49:17רשאי. הרעב מבלבל…
דובי
22 יונ 2015 15:49:30רשמתי… אני צריך קודם להפשיר יחסים עם הקצב. סיפרתי לו שאני כובש פילה במלח ומכין ממנו נקניק, ומאז הוא לא מדבר איתי
גיא
22 יונ 2015 16:04:54אז תגיד לו שמועדון ה-"כבדים למשקלם" approves,
אצלנו הרומנים כובשים פילה בקר בכוס מלח גס, כוס סוכר, עלה דפנה, וגרגירי פלפל שחור למשך 24 שעות. יוצא מעדן.
דובי
22 יונ 2015 16:13:19אדיר! אהבתי את התוספות.
אני עוטף את הגוש בגאזה דקה בתוך המלח ואחרי 24 שעות מוציא ומייבש במקרר. הכי טוב זה אחרי שבוע אבל אין מצב שאני והילדים נותנים לזה לחיות שבוע
יניב
22 יונ 2015 10:52:33מעניין אותי בכמה הצלחת לקנות כרטיס.אני בשנת 1998 בעונה של התריפייט השני,הלכתי למשחק של שיקגו בולס נגד ניו ג'רזי משחק רגיל במהלך העונה.על הכרטיס היה רשום 70$ קניתי אותו ב400$ וזה בשנת 1998
אופיר נ
22 יונ 2015 11:40:09עומר, הצלחת להעביר את החוויה בצורה מעולה.
שני המשחקים שראית הם מרגעי הספורט שתנצור לכל החיים.
or-k
22 יונ 2015 12:16:06נשמע חלומי. כיף לך.
מולי
22 יונ 2015 12:41:56במקרה הזה: סייג לחוכמה – קנאה. אחלה חווייה.
יואל
22 יונ 2015 12:49:19וואו פאקינג מעניין תודה
עגל
22 יונ 2015 13:21:53וואו איזה טור מהנה ! כמה שאני מקנא זו קינאה בריאה עם פרגון לאחד משלנו שעשה את זה בגדול.
אני לא יודע כמה זה עלה לך אבל מחקרים מראים שיותר משתלם "לקנות" חויות מאשר לקנות חפצים, אז הרווחת בכל מקרה.
גיא
22 יונ 2015 13:26:12ברור, חווייה נשארת לכל החיים.
החפצים שמייצרים כיום – יש להם פג תוקף של יומיים…
(למעט כמובן הארלי דייוידסון. גם חפץ, גם חוויה, ובעיקר – לכל החיים)
עגל
22 יונ 2015 13:45:32להבדיל אלפי הבדלות ישנם כמה פריטים צבאיים שבנויים מבטון יצוק כמו הארלי וגם הם נשארים לכל החיים – מ.ק. 77, פנס וו, מאג . . . (השלם את החסר)
bobby
22 יונ 2015 16:09:26חח מ.ק. 77.. סעמק, זה באמת על-זמני הדבר הזה..
עגל
22 יונ 2015 16:56:50פעם במילואים צחקנו שאם תפתח את המ.ק. 77 תגלה שהוא קופסה משוריינת ריקה שבמרכז שלה יושב מכשיר קטן בגודל של פלאפון. האי הטכנולוגיה היא פשוטה מאוד אבל בצבא יש חוק בלתי כתוב שהחייל ישים על הגב את המקסימום שהוא יכול לסחוב.
MBK
22 יונ 2015 14:12:26מצויין
נתת השראה וחשק לעשרות גולשים
or-k
22 יונ 2015 14:16:28עכשיו רק צריך שמישהו יתן לגולשים כסף לפרוייקט כזה.. 🙂
אשך טמיר המקורי
22 יונ 2015 16:07:00מרתק
bobby
22 יונ 2015 16:08:10אני ממש רוצה לכתוב לך משהו מפרגן, אבל האוטוקורקט משנה לי כל הזמן ל – ״מניאק״
🙂
סתם, עכשיו ברצינות – יפה לך שנהנית, ותודה רבה שהצלחת להעביר לנו בכתב לפחות חלק מהחוויה והתחושה שחווית.
מנחם לס
22 יונ 2015 16:39:21וידוי:
ניסיתי להשיג לעומר אקרדיטציה ולא הצלחתי. זמנים אחרים. פעם הכרתי את כולם והייתי משיג אקרדיטציות אפילו למשחקי גמר.
עתה – כמו כל דבר אחר – הכל שונה. כדי להשיג אקרדיטציה אתה צריך להכינה כמה שיותר מוקדם, וישנם עתונים גדולים ועשירים המזמינים אקרדיטציות חודשיים למפרע לפי תאריך, בלי לדעת מי משחק והיכן. בקשר לעומר – עד שהוא הודיע לי לאיזה תאריך כבא היהמ מאוחר!
אני שמח בשבילו שהצליח להגיע לשם בכוחות עצמו 0ובכספו).
למשחקי עונה אני מאמין שאני עדיין יכול להשיג אקרדנטציות אם אדע מראש לאיזה תאריך, כפי שעשיתי עם ינון יבור במיאמי.
עגל
22 יונ 2015 16:58:54נזכור אותך למקרה שזה יהיה רלוונטי. כמעט יצאתי לשבתון בשנה הבאה באוונסטון ואז הייתי נהפך לגיס שישי בשיקגו. בסוף זה לא הסתייע ובינתיים אני מחרים את האמריקאים עד שירדו על הברכיים ויזמינו אותי לארצם שהוא כידוע גן העדן היחיד עלי אדמות.
דובי
22 יונ 2015 17:26:25מנחם תשמע… לא יודע מתי גולדן סטייט בניו יורק שנה הבאה, אבל אני ויותם כבר קבענו שאנחנו מנסים להיות שם.
אחרי שעונה שלמה הילד מתעורר בחמש וחצי לראות משחקים, ובסוף זוכה לאליפות, מגיע לו צ'ופר.
איך הקשרים שלך בMSG?
עידו גילרי
22 יונ 2015 18:08:09עומר ,באמת שניסיתי כל היום למצוא את המקום השקט הפנימי שלי ולהוציא החוצה רק את הרגשות החיוביים. טוב מסתבר שאני כנראה לא מספיק בוגר אז קבל:
$$%$%$%$^%*%*^&)*^^%^#%##@#$%#^
@@@#@$#@%^$%$%%&^&&%**)*^)
$@##$^$%&$@$@$@#$@$^$%&$^&^
!!@$@$$%^#@!!!!!!@$$^^$#@@!!#!~!~&*
אהה וחוץ מזה היה נהדר לקרוא השנה את הדברים שאתה כותב. מחכה לכתבות לקראת העונה הבאה.
שי אבן צור
22 יונ 2015 23:10:20איזה כיף!
מפרגן ב-1000%!
מאוריציו
23 יונ 2015 00:31:10וואו, ענק!
שמואל
23 יונ 2015 18:32:41סחטיין…
אני אמור להיות בקליבלנד בתחילת יולי (משפחה)… ככה שבדיוק פספסתי.
לשנה הבאה…
חיים כ
24 יונ 2015 15:09:34גדול עומר! נראה שנהנת 🙂