מר נקודה למשחק – סיכום קצר של הגמר (2015) – משחק 4 / ינון יבור
טוב, אז כמו שציפינו, העייפות אכן שיחקה תפקיד מכריע במשחק 4. אני לא רוצה לחזור על מנטרות והסברים שנטחנו עד דק, ולכן אתמקד הפעם בחוויה האישית שמשחקים מסוג זה גורמים לי. ובעיקר הכוונה כאן היא למערכת הציפיות שאני בא איתן למשחק, והנטייה (לפחות במשחק זה) להתאכזב כשהן לא מתמלאות. בתור "אוהד קליבלנד", אתה מאמץ לעצמך את הנראטיב ואת נקודת המבט של הקבוצה. כך, למשל, אתה רואה את החמישייה המפרצית וללא היסוס אתה יודע שחייבים לסגור את הקליעה של ה"אחים", ועם זריקות של איגי ובארנס אנחנו כבר נחיה. אבל מה זה אומר "נחיה"? לפחות לפי הנראטיב הקליבלנדי, זה אומר שזו הזריקה שנעדיף ולכן היא צריכה לצאת החוצה, נכון? אם ממשיכים באותו קו, תכנית המשחק ההתקפית כוללת בידוד ללברון והוצאה לקליעה חופשית אם יש דאבל טים, זריקה שלפי הנראטיב שאימצנו צריכה לצלול פנימה, נכון? וכאן מצאתי את עצמי לא פעם כועס, ממש כועס, על זה שקלעי גולדן סטייט משחילים זריקות פנויות (הרי הם אמורים להחטיא!), ומאוכזב מאוד שקלעי קליבלנד מחטיאים את שלהם (זו זריקה פנויה, היא אמורה להיכנס!).
בהסתכלות אובייקטיבית, לא אמור להיות הבדל גדול בין זה לבין זה, אך עדיין המוח שלנו, שמאמץ מראש צד אחד במשוואה, לא מקבל מנוח כשהצד ה"לא נכון" קולע, ואילו הצד ה"נכון" מחטיא את אותן זריקות. אין לי כאן ביקורת על מישהו, אלא רק רצון להציף ולהראות עד כמה אנחנו (או אולי זה רק אני?) לא אובייקטיביים כשמדובר בפעולות זהות של קבוצות שונות.
ולקראת המשחק הקרב ובא, אני מקווה שנראה יד יותר "חמה" של קליבלנד בזריקות הפנויות, כי אחרת באמת אין להם תפילה. לטעמי מייק מילר יראה יותר מגרש בדיוק בגלל הסיבה הזו, ודיוויד יקווה שזה יספיק לו הפעם. לדעתי, לבלאט יש עוד שפן אחד גדול ומפתיע, אבל הוא ישלוף אותו רק במשחק הבא, שיבוא אחרי יומיים מנוחה בלבד פלוס טיסה. בין אם זה יהיה כדי להציל את העונה בפיגור 3:2, או אם זה יהיה כדי לסגור את העונה ביתרון 2:3, אני מאמין שנראה שם וריאציה (או וריאציות שונות) של אזורית – מצ'אפ זון או אזורית שמתחלפת לאישית באמצע ההתקפה (כפי שאהב לעשות בשנה שעברה) – בכל מקרה, משהו מאוד לא אורתודוקסי ב-NBA, אך עם זאת יעיל לפרקי זמן קצרים וגם שומר יחסית על הרגליים של הסגל הקצר. לא נראה את זה הפעם כי בכל זאת מדובר בשמירה "מסוכנת" מול קלעי שלשות מצויינים, ובטח בביתם. במשחק 6 זה ייתן בוסט חזק, וגם ייתן עוד חומר למחשבה לקר לקראת משחק 7 (אם יהיה).
בהצלחה לכולם, ובעיקר לדיוויד.
מתן גילור
14 יונ 2015 21:45:53אני מרגיש הפוך. כשקרי זורק מהחצי עם יד על הפנים אני נושם לרווחה שלא כשלא נכנס, אבל כששאמפרט קולע פנוי מהפינה אני חש כאילו התרחש נס.
עגל
14 יונ 2015 22:10:39גם אני מרגיש ככה עם ג"ס בגלל שקליבלנד כל כך אנדרדוג. אחת הפעמים היחידות שהייתי רגוע ובטוח בניצחון היתה כשמכבי של שאראס, וויצ'יץ ופארקר שיחקה. איכשהו תמיד ידעת שזה יסתדר והם ימצאו דרך לנצח.
ohad
14 יונ 2015 21:56:04זה psy מגאנגם סטייל למטה עם המשקפיים?
קוין ג'ונסון
14 יונ 2015 22:16:27כן, ליד הראל סקעת ומתחת לפרופסור יורם יובל
Mbk
14 יונ 2015 23:12:29גדול ! 🙂
אשך טמיר המקורי
15 יונ 2015 02:51:49ומשמאל לאריק הניג!
מוטוראי
14 יונ 2015 22:20:19לא, זה קים איל סונג הי"ד, רודנה המייסד של צפון קוריאה.