גיבור הנצחון אמש הוא מתיו דלבדובה שאני קורא הרבה במדיה בעברית שהוא שחקן של בלאט. אני חולק על הקביעה אולי בגלל שבתרייסר השנים האחרונות אני מעביר את חיי בעיירה קטנה בויקטוריה כמו מתיו. דלבדובה הוא מוצר של הסביבה בה הוא נולד. עיירה קטנה בלי הרבה סיכוי או תקווה.
לחיות בעיירה קטנה בויקטוריה מצריך אופי מסויים שחיי העיר לא יכולים להציע (ורבים יגידו שטוב שכך), בחורף הטמפרטורה יורדת אל מתחת לאפס ובקייץ סכנת השריפות היא אמיתית ומוחשית מאד. דלבדובה, כמו הילדים שלי, נחשף לספורט האוסטרלי בראש ובראשונה וכשאני אומר ספורט אוסטרלי, בקאנטרי ויקטוריה הלחם והחמאה שלנו זה האוזי רולס. לי בתור מהגר קשה להתחבר לענף הזה אבל אין לי שום בעייה להסביר לכם את החוקים ויש אפילו קצת דמיון לכדורסל…
מדובר על סוג של הכלאה בין כדורגל ורוגבי, ומשוחק בכדור אליפסי. יש שני שערים וצריך לבעוט את הכדור בין שער לשער, במסירה מתבצעת בבעיטת שוער משחקן לשחקן, כאשר הכדור באוויר מותר לתקל.
כשהכדור נוחת צריך לתפוס אותו מהאוויר אחרי שעשית BOX OUT וקפצת לריבאונד (גם במחיר של לעלות למישהו על הכתפיים). לאחר שתפסת את הכדור עשית MARK וקיבלת זמן פנוי מטאקלס (תיקולים) שבו אסור לך לזוז מהמקום. ברגע שתזוז מותר לתקל אותך. ושוב בעיטת שוער. BOX OUT ריבאונד MARK, עד שמגיע השער.
מותר לרוץ עם הכדור אבל אז מותר לתקל אותך. מותר למסור עם היד בסוג של הקפצה, אבל כל עוד אתה עם הכדור מחוץ ל MARK דמך מותר. את האוזי רולס לא משחקים עם מגינים או קסדות. וזה ספורט החורף שלנו. גשם, ברד שלג או סערה.
BOX OUT
האוזי רולס הוא הדת בקאנטרי ויקטוריה. בעיירה שלי עד לפני ארבעים שנה היה מחנה חוטבי עצים שנע מקופ לקופ (אזור שאושר לחטיבת עצים) מרחק 10-40 ק"מ ממרכז העיירה. בכל יום שבת הם היו הולכים בבוקר להגיע למשחק הפוטי, ואחרי המשחק הם היו חוזרים בחזרה ברגל דרך היער למחנה שלהם.
זה גם היה הספורט של דלבדובה עד התיכון. אז כשאתם רואים שחקן אוזי מתאבד על הכדור ושובר את הגוף שלו. שמש, חורף, סערה או ברד, זה בא משם ולא משום מקום אחר.
בגיל שבע-עשרה דלבדובה אותר ועבר לקנברה ל- INSTITUTE OF SPORT היכן שגם פטי מילס בילה את התיכון. ומשם לסנט מאריי בקליפורניה בה הוא נכנס לחמישיית הסיניורס של אמריקה, והגופייה שלו בסנט מאריי יצאה לגימלאות ונחה על תקרת האולם.
דלבדובה בעיינים שלי ושל ועיתונים המקומיים משחק AUSSIE RULES B-BALL בצורה מושלמת.
לסיום סרטון קצר של קואץ' ניק (האסי שלם של האמריקאים) שמראה איך דלבדובה עושה את המוות ל MVP עם העיייניים הירוקות והמוצץ.
איזה שחקן
בלי הרבה כישרון אבל עם המון נשמה…
בדיוק המשלים של לברון 🙂
איזה דבק הוא על קרי… לא אכפת לו משום דבר אחר. מדהים.
והזריקה שלו לסל אחרי צעד וחצי מכוערת, שטוחה ולא ברור בכלל איך היא נכנסת. אבל היא נכנסת.
תודה על המאמר. יש לי חיבה עמוקה לאוסטרליה ולאוסטרלים. ממש אנשים טובים. לצערי אחרי 3 חודשים שם הצלחתי לשבור (שוב) את הגולגלת ונאלצתי לחזור לארץ… לא סגורה אצלי הפינה הזו.
עדו, האם היית מסכים לקביעה שקשיחות היא תו האופי האוסטרלי העיקרי?
no
עידו הייתי בצבא עם שחקן ראגבי ששיחק ביזרעאל ואח"כ בחול על מלגת סטודנט. הטיפוס הכי קשוח שהכרתי עד היום. 2 מ' של פלדה יצוקה. ממש מזדהה עם הכתוב. קואוץ' ניק גדול. הלוואי שהיה לי את כל חומרי הוידאו וכלי העריכה שלו…
לא שחקן של בלאט במובן שהוא עשה אותו אבל בהחלט שחקן של בלאט במובן שלאורך כל העונה הוא היה כמעט היחיד שהאמין בו ונתן לו דקות משמעותיות בזמן שכולם מסביב ביקרו אותו על כך
+ 1
2+
+1
כדי ששחקן יוכל להיות חלק כל כך משמעותי מהשלם חייבת להיות המשכיות, בונים את הבסיס של מסחק משותף כל העונה ואז קוצרים את הפירות בפלייאוף. לא מדובר בהבלחה – מדובר בתהליך ועל התהליך הזה של הטמע השחקן ברוסטר של הקבוצה אני נותן את הקרדיט לבלאט.
משחק, הטמעת 🙂
3+
+10
אני חושב שההבדל בין קארי לדלי מתבטא במגן השיניים:
אצל קארי זה משמש כצעצוע נשיכה לתינוק. אצל דלי זה אשכרה מגן לו על השיניים….
אהבתי
חחח
חח מעולה
יש סיכוי ל MVP ??
no
אני ממש אוהב את הטיפוס של שחקן כדלי
לחלוטין שחקן של בלאט באמונה דחיפה וחיזוק. לא באופי ,את זה יש לו מהבית .
אבל אני בטוח ב1000% שדלי ובלאט מסתדרים טוב ושדלי נאמן לבלאט
קוראים לזריקה המוזרה "גויאבה" בחסות ליאור אליהו.
מקווה שיתאושש ויהיה כשיר להמשך הסידרה,אחרת באמת חבל על הזמן של קליבלנד
דלבדובה הוא לא מוכשר במיוחד, במידה מסוימת הוא פשוט האדם הנכון בזמן הנכון.
ובכל זאת, מה שמיוחד בו זה שהוא לא מתרגש מהמעמד ומוכן לקחת אחריות על המהלך, כפי שרכז אמור לעשות. וכמובן שהוא מתאבד על כל כדור חופשי (בחיי שאם הייתי משחק נגדו הייתי חושב פעמיים אם לקפוץ על כדור ולהסתכן במפגש חזיתי איתו).
.
באוסטרליה וניו זילנד חיפשתי איזה ספורט אפשר לראות מדי פעם. כותרות העיתונים כשנחתתי בניו זילנד היו רק אמריקאס קאפ ואני מתכוון לכותרות הראשיות לא רק הספורט.
מהכדורגל האוסטרלי אני זוכר בעיקר שהקהל לא הריע כשהשיגו נקודות אלא כשנכנסו במישהו, אז דלבדובה כנראה בכלל לא מבין למה צריך לקלוע, הוא פשוט חושב שלקפוץ לתוך שחקנים ולהשיג כדור זו המטרה האמיתית של המשחק.
מה שכן היה – ראגבי.
אולי מוריה ידע לומר לי אם זה אולסטאר בסגנון הנבא (יותר בידור ממשחק) או שזה הדבר האמיתי אבל מה שיצא לי לתפוס פעמיים שלוש בטלוויזיה ולהנות ממנו זה משחק ראגבי של ניו סאות' וויילס מול ויקטוריה.
its the origin
QLD vs NSW
best of three.
most important game in the season
פוסט נהדר ווידאו מופתי של קוץ' ניק
,תודה על הפוסט, ואחלה וידאו של ניק.
פוסט חביב ביותר, עכשיו הסברת לי את הכל בנוגע לדלי.
אילן שושן הוא סוכן מוסד
נהניתי מהפוסט ומהכל (כולל התגובות). אני מסכים שישנה קשיחות מיוחדת בעם האוסטרלי והניו זילנדי, אבל במשחקי נבחרות (כדורסל, כדורגל, כדורמים) נגד ארה"ב, האמריקאים אף פעם לא קשוחים פחות מהם.
אני עוד זוכר את נבחרת אוסטרליה בכדורגל שהייתה היריבה המיתולוגית של ישראל כשהשתייכנו לאזור האוקיאני בשנות ה-90. איזה חברה גדולים וקשוחים הם היו, וכמובן צ'רלי יאנקוס האיום ההוא מ"ככה לא בונים חומה" המיתולוגי.
.The outback mamba
כול עוד אתה לא בצד של גולדן סטייט וזה בטח מחרפן להיות אוהד מהצד הנגדי מול שחקן כזה, אי אפשר שלא לתפוס את הראש מהדברים שהוא עושה וכמה הוא נותן כול מה שהוא יכול, מקווה לעוד משחק גדול שלו ונצחון לקליבלנד כמובן.
השחקן הוא פייטר, הוא מקדיש את כל כולו להגנה. הוא כמו סטיב קר בזמנו, רק שהדגש של "האיש הנכון בזמן הנכון" הוא בהגנה. סטיב קר היה טרי פוינטר ספיישליסט. דלבדובה הוא בדיוק מה שבלאט וג'יימס צריכים לאליפות הזו. ג'יימס הוא ה-MVP הטבעי, על זה אין ויכוח, אבל הסיפור של הפלייאוף הוא השחקן הזה. דיוויד בלאט האמין בו והנה קוצר ממנו פירות.
two winning games to go