הביטוי "Lebron stopper" הפך לביטוי כל-כך חשוב בשפת הכדורסל שחייבים למצוא לו תרגום הולם. אחרי מחשבה ממושכת שלא נשאה פירות, נסתפק ב"מעצור-לברון" לצורך הנוחות בכתבה זו.

לגולדן סטייט יש בעיה. אין לה קוואי לאונרד, אין לה טוני אלן וגם לא ג'ימי באטלר. יש לה שחקני הגנה מצוינים, בפרט בעמדות הפורוורד, אך לא מעצור-לברון.

במפגש הראשון העונה בין הרצים והפרשים (בהקבלה לשחמט), שנערך ב-9 בינואר אצל גולדן סטייט, לברון ג'יימס לא שיחק וכמובן שהווריורס יצאו עם ניצחון. המפגש היחיד העונה בין לברון וגולדן סטייט, אם כן, התרחש ב-26 בינואר.

וזה היה טראומתי. (והנה הכתובת בליג פאס, לאלו שלא מסתפקים בסטטיסטיקה.)

42 נקודות המטיר לברון על הווריורס באותו משחק וכמובן, גם ניצח.

-עיתונאי: האם יש דרך לעצור את לברון בערב כמו שהיה לו?

-דריימונד גרין: לא. שמרנו עליו מצוין. אני חושב שבתחילת המשחק היו כמה פעמים שלא עזרנו מספיק על הפוסט-אפ, אבל HB [האריסון בארנס] עשה עבודה נהדרת ואנדרה [איגודאלה] עשה עבודה יוצאת מן הכלל. אבל כשהוא נכנס לקצב…זו הסיבה שהוא כנראה השחקן הטוב בעולם. כשהוא נכנס לקצב, קשה לעצור אותו. במיוחד כשהוא קולע את הזריקות עם היד בפרצוף ואת הסטפ-באקים. אילו הזריקות שאנחנו רוצים שייקח, אז כשהוא קולע אותן – קשה לעצור אותו.

התקווה הגדולה של קר הייתה שגרין ינצח את לברון במכות ובמקביל יהיה מספיק זריז בשביל לא לתת לו לעבור אותו בקלות. קצת כמו שמילסאפ עשה בדקות המעטות בהן שמר על לברון (בהצלחה יחסית) בסדרת גמר המזרח. מהר מאוד קר הבין שיצא קירח משני הצדדים. גרין חלש מלברון ופחות זריז ממנו. בכל פעם שלברון קיבל את הכדור תוך שניות הוא התמקם לפוסט-אפ ומשם, זה כבר עניין של שניות עד הזריקה הפנויה.

כעבור דקות אחדות עבר לשמור עליו האריסון בארנס. בארנס מוכיח פעם אחר פעם שלא בצדק הוא מתויק כחולייה החלשה בחמישייה של גולדן סטייט. דווקא בגלל היותו חלש בהרבה מדריימונד גרין, בארנס עשה עבודה טובה בהרבה על הפוסט-אפ של לברון. היות וידע שאין לו סיכוי נגד לברון כשהוא עם הגב לסל, בארנס השתמש בידיו הארוכות ובזריזות שלו כדי למנוע מלברון לקבל את הכדור באזור הצבע. לעיתים הוא אפילו השתמש ב-Fronting – התייצבות לפני המתקיף כדי להפריד בינו ובין הכדור (ראו תמונה למטה). ברם, לברון איננו שחקן חד-מימדי. בניגוד לרוב הגבוהים בליגה, לברון מסוגל להתמקם לפוסט-אפ גם מתוך כדרור ואת זה אי אפשר למנוע בעזרת Fronting. כדי למנוע מלברון לסובב את הגב, בארנס שמר עליו צמוד-צמוד – וזה היה בעוכריו. לברו ניצל את השמירה הצמודה של בארנס ועבר אותו בכדורר פעמים רבות. נכון, זה לא היה בקלות כמו עם דריימונד ולא באותה תדירות. בנוסף, ברוב הפעמים שלברון נכנס לצבע תחת השמירה של בארנס הוא נעצר בעבירה, אבל בהחלט אפשר להסכים שגם בהגנה של בארנס לברון מצא את הפרצה.

השלישי לנסות את מזלו בשמירה על לברון היה אנדרה איגודאלה. כמו בארנס, גם איגי לא התיימר להיות מסוגל להתמודד עם לברון בצבע, אך בניגוד לעמיתו הוא מצא את האיזון הנכון בין לא לתת ללברון להתמקם מכדרור ולא לתת לא לחדור בקלות. ברם, כפי שכבר הבנו, ללברון לא חסרים שפנים בכובע. בעוד אצל גרין לברון קלע בקלות וכלל לא הזדקק לפיק & רול ובארנס שמר מספיק צמוד בשביל להשתחל מעל החסימה, איגי נתקע במוזגוב תומפסון ולאב פעם אחר פעם. השמירה של איגודאלה לא הייתה מזעזעת כמו זו של גרין, אבל לברון בהחלט קלע עליו בקלות.

בשלב מסוים ברבע השלישי, כשהמלך קלע מכל נקודה אפשרית במגרש, קליי תומפסון ניסה לשמור עליו ואני דווקא אהבתי את איך שעשה את זה, אבל בשתי ההתקפות שקר הקצה לניסוי הזה לברון קלע שני סלים בלתי אפשריים והניסוי הסתיים. אולי קר חשב על הסדרה העתידית והחליט לשמור את הקלף הזה כהפתעה, אבל סביר להניח שלא.

מה שעוד לא סיפרתי לכם, זה ש-38 מתוך 42 נקודותיו המלך הגיעו בשלושת הרבעים הראשונים. זה לא שהוא נח במשך כל הרבע האחרון. למען האמת, הוא שיחק בו 8:14 דקות, שזה רק דקה פחות מהרבע הראשון (בו קלע 13) ומהרבע השני (בו קלע 11). הוא גם לא נתקף בקדחת מסירות. למעשה, הוא סיים את הרבע עם אסיסט אחד בלבד אותו איזן באיבוד כדור בודד.

מה גולדן סטייט עשו נכון? האמת שהם לא עשו יותר מידי. במשך כל הרבע, כולל הדקות בהן בארנס היה על המגרש, איגי היה השומר של לברון. לפני כמה חודשים דיברו באתר על זה שמה שמבדיל בין לברון ושאר האנשים שחולקים איתו את אותה היכולת (ג'ורדן, ו…ג'ורדן, וגם מייקל) הוא המנוע הפנימי. ללברון, כך זה נראה, לא דחוף להוכיח בכל רגע נתון שהוא הטוב ביותר. הוא יכול לקלוע 38 נקודות ולהיות דומיננטי לאין ערוך במשך שלושה רבעים וברבע האחרון, לשחק ברוגע. אחרי שאיגי נתקע בחסימה, לברון העדיף לכדרר על השלשה במקום להסתער על הטבעת. כשהכדור לא היה אצלו, הוא העדיף לעמוד על הקשת ולא לנסות להתמקם בצבע. הרגע היחידי ברבע האחרון בו לברון נראה כמו בשלושת הרבעים הראשונים, היה כשדריימונד גרין נאלץ לשמור עליו. אני נשבע לכם, יש פה משהו אישי.

לסיכום, כפי שאמר קר בסיום המשחק, "לשחקן הטוב בעולם בחמש השנים האחרונות היה ערב ענק נגדנו." גולדן סטייט יצאה מהמשחק הזה עם חדשות רעות וחדשות טובות. החדשות הרעות הן שכמו שהיא שיחקה ב-26 בפברואר, אין לה סיכוי נגד לברון והקאבלירס; החדשות הטובות הן שהיו לה שלושה חודשים להתכונן. בעוד פחות משבוע נדע את התשובה – האם גולדן סטייט מצאה את הפתרון, או שהסדרה הזו תקום ותיפול על האיש שבתמונה.