*************************

הקדמה

אתמול קבלתי תגובה מבחור נחמד בשם תני (בחור? הוא קרא אותי לפני 40 שנה, אך לך תדע אם הוא לא בן 65 או 67 היום. (אפילו אם הוא בן 55 הוא כבר לא SPRING CHICKEN!). מה הוא כתב לי? שהכתיבה שלי כבר לא עושה לו היום מה שהיא עשתה לו לפני 40 שנה. באמת? גם הסקס כבר לא עושה לי מה שהוא עשה לי לא לפני 40 שנה. "ככה זה", הוא כותב, "העולם משתנה, העניין משתנה, הטעם משתנה", וכו' וכו'.

אני מבין אותו לחלוטין. ברצוני רק להזכיר לו שלפני 40 שנה כשהוא קרא אותי הוא גם קרא את יזהר ברנר, יהודה גבאי, יחיאל ארזי, ישראל פז וכל שאר עתונאי הספורט של ישראל של אז.

היכן הם היום חברי העתונאים? לצערי הרב  15 אמות מתחת לאדמה – הם כולם היו אנשים יקרים ומחלוצי כתיבת הספורט בישראל, ובנוסף מייסדי "חדשות הספורט" – אוצר הספורט של אז. והדוק? עדיין חופר וכותב. אני לא זוכר שקראתי מילה מאף אחד מהם כבר לפחות 20 שנה, והנה אני עדיין מתווכח, רב, מתגרה, ומתנצח עם צעירים בני 16 באתר (וכן מבוגרים כמו תני).

למזלי הכתיבה עדיין קולחת, והיא אחד ההובים שלי לעת זיקנה. הכתיבה היא "לא מה שהיא היתה פעם"? אני יודע זאת טוב יותר מכל אחד מכם. הכתיבה אמנם קולחת אבל אני נתקע יותר ויותר עם מילים שלא קופצות לי לראש ואז אני כותב 'מסביבן' או מתייאש וכותב את המילה האנגלית. עד עתה התעקשתי לא לקנות מילון אנגלי-עברי (אני יודע שאני יכול להשתמש במחשב אך אין לי עצבים לזה), אבל בביקורי הקרוב בארץ אני קונה לי מילון וזהו. הגיע הזמן להיכנע למוח הזקן. רק שלא תשכחו שאני כבר 54 שנה חי בניכר, וחברים שבאו איתי באותו זמן כבר מעדיפים לדבר איתי אנגלית מאשר עברית.

אני יודע שהכתיבה היא כבר לא מה שהיתה, אבל זה מג'יק די גדול שאני בכלל ממשיך לכתוב ולצפות במשחקי כדורסל עד 1-2 בלילה, עכשיו בפלייאוף כל לילה! כשאהיה בארץ ימלאו לי 78. אני מודה לאלוהים שמרשה לי עדיין לכתוב, אפילו שכבר "לא כמו שפעם".

בקשר ל-"אורך" המאמרים, אני כותב להנאתי. כמו המאמר הזה. אתם חושבים שאני יושב במשרד וכותב? אני על כורסה 'מתמתחת' מגן העדן ($800 ב-SALE!) עם הלפטופ על שרפרף מיוחד בכורסה, והטיווי 70" ארבעה מטרים לפני. היום כבר צפיתי במשחק הוקי קרח באליפות העולם; עכשיו PTI הנפלאה, ואז חדשות, ושני משחקי כדורסל. אני צופה וכותב, צופה וכותב. אני לא סופר את המילים. למי שזה ארוך מדי שלא יקרא. אני כותב בעיקר לעצמי ושולח לאתר שלי. אני מעריך ביקורות, אך אני לעולם לא אכתוב TEXT MESSAGES במקום פוסטים, ולמי שזה 'ארוך מדי'? – שיקפוץ לי!

*****************************

האם בחירת פטריק יואינג ע"י הניקס היתה FIXED?

האם הבחירה של שחקן ג'ורג'טאון פטריק יואינג ע"י הניו יורק ניקס היתה RIGGED  ?FIXED? מעוותת? קבועה מראש ומרופשת?

הסיפור מסרב למות מיתה טבעית.

האצבע המאשימה מסבירה שתי אפשרויות: המעטפה של הבחירה הראשונה היתה מקומטת בצורה מסויימת, או היתה קפואה וקלה לחשיפה וגילוי במגע היד. ומי שזוכר את הבחירה של אז, לבוחר ניתנה אפשרות 'לשחק' ו-'לערבב' את המעטפות לפני בחירת המעטפה הרצוייה, כמו באבה-קדאברה לבעלי אמונות טפלות.

כריס בלארד, הסופר המצויין של ספורטס אילוסטרייטד, החליט שהסיפור עדיין 'חי'. הוא ה-GRASSY KNOLL של הספורט. כמו שגראסי הול – האזור ההסטורי של הווסט-אנד בדאלאס שם נורתה יריה ב-22 לנובמבר, 1963 שהרגה את ג'ון קנדי – הפך לסיפור שמסרב לההסתיים, כשרבים וטובים לא מאמינים לכל הסבר של ה-FBI, ככה עכברי NBA אמיתיים לא מאמינים שהניו יורק ניקס זכו בבחירת פטריק יואינג בצורה כשרה.

"IT WAS RIGGED", אמר לי ג'ו אייזנברג ז"ל, כתב ה-NBA היהודי הזקן מהדיילי ניוז כשהוא מדליק סיגריה אחת בבדלה של הקודמת. "NO WAY IT WAS KOSHER", הוא אמר לי באחד מאותם ימים בהם בא לו לדבר על כל הרמאויות והאינטריגות שב-NBA. תמיד היה נידמה לי שהוא מגזים לאין ארוך, אבל במקרה של הדראפט ההוא של 1985, תמיד האמנתי שאולי ישנה אמת בחשדו. האמת היא שאני הייתי שם אבל משום מה לא חשדתי בכלום עד שאייזנברג קדח לי את האפשרות לראש.

ב-SI של ה-18 למאי שהגיע היום לביתי, כריס בלארד משחזר את כל התקופה ההיא. המאמר ארוך מדי מכדי לתרגמו, אז במקום תרגום מילה במילה אכתוב את תמצית המאמר, ואוסיף סיפורים משלי כי היתה זו התקופה בה חייתי במדיסון סקוור גארדן עם הניקס יותר מאשר עם אשתי גייל בגלל הסטודנטים שלי שעשו שם סטאז', והבוס של הניקס אז היה דייב דה-בושר שכני לבית בגארדן סיטי.

אני לא הנחתי לדייב אף פעם בנידון ושאלתיו שוב ושוב, "WAS IT RIGGED?" – כל פעם בצורה אחרת ומנקודת מבט אחרת, ותשובתו תמיד היתה קצרה – "NO. IT WAS NOT!". או, "אני לפחות לא ידעתי על כך ולא יודע על כך!"

עד שיום אחד כנראה נישבר לו ממני והוא ביקש שלא אעלה יותר את הנושא.

בואו נחזור לעונת 1984.

קבוצות ה-NBA נילחמו אחת בשנייה מי תסיים אחרונה יותר ממי שתסיים ראשונה. בעל הסן דיאגו קליפרס – איזה מוגול בנדל"ן בשם דונלד סטרלינג – לא התבייש להודיע ללוס אנג'לס טיימס שהוא הורה למאמנו ולשחקניו להפסיד בכוונה. "המטרה שלנו היא לנצח ע"י שאנחנו מפסידים". הוא חטף קנס מהליגה, אבל עוד לפני הקנס הוא הודיע שמה שהקנס יהיה יותר גבוה, קרן המחקר לאולצהיימר שהוא מריץ תרוויח יותר כי הוא תורם סכום שווה לסכום הקנס לקרן. הוא היה דפוק בראש כבר אז.

אז לא היו כדורי פינג פונג לקביעת סדר הבחירה. סיימת אחרון? אתה בוחר ראשון. פשוט וקל. אין כאן עניין של אחוזים וסיכויים. שנה לפני כן הקליפרס עשו הכל לסיים אחרונים כדי לזכות בראלף סימפסון הענק (2.20 מ'), אבל הרוקטס עשו אותו דבר כשהם מפסידים 20 מ-27 המשחקים האחרונים והשתיים סיימו בשוויון – אחרונות. בהטלת מטבע הקליפרס שוב הפסידו.

אז טנקינג היה הגיוני, אם היה קנון ממשי כמו סמפסון. סיימת אחרון? סמפסון שלך. NICE AND EASY. בזריקת מטבע הרוקטס זכו בבחירה ראשונה כשהקליפרס מפסידים שוב. שנה אחרי הרוקטס רצו עוד ענק. במשחקים האחרונים מאמן יוסטון ביל פיטש שיחק עם אלווין הייז בן ה-38 בכל המשחקים. במשחק האחרון שיוסטון חייבת היתה להפסיד הייז שותף במשחק הארכה 52 מתוך 53 דקות במשחק הארכה שבסופו הוא שיחק או הגנה או התקפה כי לא היה לו כוח לעלות ולרדת. או זה או זה. שבוע אחרי המשחק הוא הודיע שהוא פורש.

יוסטון זכתה במקום אחרון ובתשורה 'קטנה':

לתשורה קראו אקים אולג'ואן.

פגישת בעלי הקבוצות אחרי התרגיל של יוסטון הפכה כמעט לקרב אגרופים. בעלי קבוצות קיללו וצרחו אחד על השני, כשקומיסיונר צעיר ואמביציוני חדש בשם דייויד סטרן מנסה להשליט סדר. כשכולם השתתקו הוא אמר: "אנחנו חייבים לעשות משהו בנידון ועכשיו. לא בעוד שבוע ולא בעוד שבועיים. עכשיו. למי יש הצעה או רעיון?".

הדבר לא היה מעשי לקבוע הסדר שישפיע על הליגה לשנים הבאות מיד, על המקום, וכך נקבעה וועדה מיוחדת לטפל בנידון, וביוני של אותו קיץ נקבע ה-LOTTERY בדראפט.

כולם היו חייבים למהר כי הדראפט של 1985 הבטיח להיות אחד הטובים בזכרון.

*****

'המעטפה המקומטת'???

כדי להבין את ה-IMPACT של דראפט 1985 חייבים לחזור 30 שנה אחורנית, ולזכור את ההשפעה האדירה שהיה לביג-מן על הכדורסל. הזכרון של ווילט צ'מברליין וביל ראסל היה עדיין טרי, ואז בא לו אלסינדור – שהחליף את שמו לקארים עבדול ג'באר.

בג'ורג'טאון היה ביג-מן שהחזיקו באותו 'אשלון' – באותה דרגת הערצה וחשיבות – כמו במוזכרים, ושמו פטריק יואינג. הוא הביא את ה-'יואהס' לשלושה גמרים ב-NCAA שמבם הם ניצחו אחד. הוא היה הדבר הגדול ביותר מזה שנים בדראפט. הוא היה הדבר.

פטריק יואינג היה השם האחד והיחיד בשפתי כל מנכ"לי ה-NBA. הוועידה שהחליטה על הלוטרי קבעה שלכל 7 הקבוצות שאינן בפלייאוף יהיה 14.3% סכוי לזכות בבחירה הראשונה, ללא התחשבות במקומן בסיום העונה. לכן אין טעם לטנקינג.

הניו יורק ניקס היתה אחת מה-7.

אני זוכר את העונה ההיא. איזו מכה! ברנרד קינג – הכוכב היחיד שהיה לנו – החמיץ כ-30 משחקים. הסנטר ביל קרטרייט היה OUT משך כל העונה. האחרים היו פיסחים, חוגרים, וצולעים כדרל וולקר, רון קבאנל, פט קמינגס, טראק רובינסון, לואיס אור, ארני גרנפלד, רורי ספראו, ג'יימס ביילי, קני בניסטר, ובוץ' קרטר.

כולם חברה על הכיפאק שהכרתי אישית, והייתי אוכל איתם המבורגרים ושותה איתם בירה. עם גרנפלד אפילו הקמתי קייטנת כדורסל בשותפות באוניברסיטת אדלפי. היתה שם רק בעייה קטנה אחת: הם – כולם – היו בעשירון התחתון של כל שחקני ה-NBA מבחינת יכולת.

מייקל ג'ורדן החל לככב אז בבולס, ולארי בירד ומג'יק ג'ונסון כבר העבירו את דגש הליגה לבוסטון וללייקרס. הבוסים של ה-NBA היושבים במגדלם בשדרה החמישית במנהטן – ובראשם דייויד סטרן – ידעו שלתחיית הליגה בוסטון ולוס אנג'לס הן חשובות, אבל לא חשובות כמו ניו יורק בה נולד הכדורסל ושם נוסדה הליגה. דייויד סטרן החליט שעבור הצלת הליגה חייבת להיות קבוצת כדורסל רצינית בתפוח הגדול.

מתחמלי העסק בליגה ידעו שכדורי פינג-פונג לא יעשו את הטריק. אז מה הם אמרו לנו העתונאים (אני הייתי אז עתונאי של ידיעות אחרונות עם אקרדיטציה עונתית לניקס ולכל מסיבות העתונאים של ה-NBA)? אני זוכר את מקנטייר, אז סגן נשיא אחראי על PR ומדיה, אומר לנו ש-"הליגה היא נגד כדורי פינג פונג כי זה נראה יותר מדי כמו קירקס. כמו לאס ווגאס. במקום כדורי פינג פונג ישימו מעטפות עם לוגו הקבוצות, והמעטפות יוכנסו למין DRUM (חבית פלסטיק) , והמעטפה הראשונה שהבוחר – דייויד סטרן – מוציא דרך פתח מיוחד, היא הקבוצה הבוחרת ראשונה".

הלוטרי נערך בקומה ה-18 של מלון וולדורף אסטוריה במנהטן, באולם ה-STARLIGHT ROOF המיועד רק למלכים ונסיכים, והשידור היה לכל האומה בהפסקת משחק הפלייאוף בין הסלטיקס והסיקסרס.

דייב דהבושר עזר לי לקבל אקרדיטציה למאורע כי אפילו עתונאים זקוקים היו לפרוטקציה למאורע הזה, והייתי אחד מאולי 400 או 500 איש באחד מהאולמות המפוארים ביותר בעולם.

לפני הלוטרי נערכו מסיבות תפילה, עתירה, תחנונים, והודיה. הקליפרס הביאו כוהני דת הודים מהשכונה ההודית בלוס אנג'לס שהביאו איתם בשמים, קטורות, וגלגלים מיוחדים המיועדים להשפיע על בחירת המעטפה של הקליפרס. הניקס ערכו מסיבת רחוב בגריניץ' ווילאג' שהמוטו שלה היה "EWING ENERGY" עם תזמורות, לוליינים, וזמרים כשהכל מכוון להשפעה על בחירת יואינג לניקס. הם ביקשו מהארכיבישופ של העיר להגיע ולתת תפילה להבאת הסנטר לתפוח הגדול אך הוא סרב בטענה שהוא "לא יכול להעדיף מאמינים של עיר אחת על מאמינים של עיר אחרת". סקרמנטו הביאו לאולמם את חמשת הפסייקיקס (PSYCHIC – מנבא עתידות ומשפיע על העתיד) המובילים בעיר, והם עשו את השטיק שלהם בפני אולם מלא כולל עשן וצלילי חלילים מוזרים מפרו. בסיאטל קיימו "SAINT PATRICK EWING DAY", ודייב דהבושר עצמו שם פרסת סוס על צווארו למזל.

חברת רואי החשבון הגדולה בעיר ERNEST&WHINNY היתה האחראית הבלעדית על ה-DRUM והמעטפות, וחברת השמירה BRINKLEY בדקה ושמרה על הכל.

דייויד סטרן – מיוזע בוודאות, ראיתי אגלי (עגלי?) זיעה על מיצחו – מסביר את הפרוצדורה. שקט באולם. יכול לשמוע סיכה נופלת. גבר עם שיער שיבה ממושקף מ-ERNEST&WHINNY מכניס 7 מעטפות לחבית הפלסטיק. הוא מסביר שהוא יסובב את החבית חמש פעמים כך שכל המעטפות יסתובבו ויתערבבו, וסטרן יכניס ידו לפתח ויוציא את המעטפה הראשונה.

וואללה איך אני זוכר את ההתרגשות. עצבנות שיא. דריכות מחלטת. כל תנועה היא עתה כגרדום הגיליוטינה.

סטרן – מזיע, מפיק לחות, מחטט ומחטט בין המעטפות. למה הוא לא פשוט מוציא אחת? ידו מסתובבת כאילו להגדלת המתח, וכמובן שלא חשדתי במאומה והייתי בטוח שהשואו מן הזה מעוניין להאריך את הזמן עד נפילת הגרדום על שש קבוצות, ומציאת אוצר סיירה מאדרה עבור האחת והיחידה המאושרת. אם העסק היה RIGGED, הוא בוודאי מישש ומישש להבטיח שהוא לא מוציא את המעטפה שהיתה קפואה (או מקומטת – זה לא יודעים בוודאות כמובן), כי היא מעטפת הניקס, והיא שמורה להוצאה אחרונה…לניקס.

הוא מוציא מעטפה ראשונה. פותח, ומראה את הלוגו למצלמות. "הבחירה השביעית הולכת לסן פרנציסקו ווריורס…". אנחת רווחה מששה בעלי קבוצות או מנכ"לים. עם הקריאה המצלמות ממהרות להראות את פניו של אל אטלס המחייך חיוך מתוסכל. הוא נראה כאילו הוכה בגרזן. קבוצתו סיימה שנייה מהסוף, ובעונה שעברה היתה לו בחירה שנייה. עתה הוא 7…

וככה זה נימשך. בחירה ששית קינגס, חמישית האוקס, רביעית סוניקס, שלישית…אני מסתכל על דייב דהבושר. הוא לא מסוגל להסתכל. בחירה שלישית הולכת ל…לוס אנג'לס קליפרס….

נשארו שתיים, אינדיאנה וניו יורק.

המתח בשיאו ממש. הפרס הוא פטריק יואינג, פרנצ'ייז פלייר ל-15 שנים…

דייויד סטרן – שאולי ביום ששי היה בבית הכנסת והתפלל לצדק ורחמים – מכניס את ידו לחבית..נוגע במעטפה כאילו רוצה להיות בטוח. מוציא אותה בדחילו ורחימו (גיא! מה זה? מאיפה זה?) ו…

"THE SECOND PICK IN THE 1985 NBA DRAFT GOES TO".

INDIANA PACERS!"…

שאגה גדולה. באולם היו איזה 50 אנשי מדיה ניו יורקים והסביבה (לונג איילנד וניו ג'רסי), ואפילו אנשי NBA מבנייני ההנהלה במנהטן שלא יכלו לעצור בעצמם…וכמובן עבדכם הנאמן שנעמד והחל לקפוץ במקום, לנתר שוב ושוב, ולצרוח בעברית, "יש!!!! יש!!!! יש!!!".

דייב דהבושר דופק על השולחן באגרופו. האם היה כאן RIGGING? האם ידע על כך? האם ה-NBA שיתפה את הניקס ב-FIXING (מאומה לא הוכח רבותי! אולי לא היה שום דבר?) או עשתה זאת על דעת עצמה? ככל שיותר אנשים יודעים הרי זה יותר מסוכן.

כל האולם שמע את דהבושר צורח "BASKETBALL IS BACK IN NY!!!" (משפט זה יחזור 'TO HAUNT HIM ואת הבאים אחריו שנים על גבי שנים, עד עצם היום הזה עם הפסקה קלה כשהניקס עם יואינג, מייסון, סטארקס והאחרים הגיעו עד סל אחד מלנצח את ה-NBA במשחק נגד יוסטון).

תוך שעה מדיסון סקוור גארדן קיבל אלפי טלפונים לכרטיסים עונתיים.

האם היה RIGGING או לא? ואם היה, האם חברת רואי החשבון היתה מעורבת? האם הניקס ידעה למפרע?

דייויד סטרן תמיד היה COOL וחייך כשנשאל. הוא תמיד ענה: "לא משנה מה אומר וכיצד אגיב הרי לא תאמינו לי. אם אתם חושבים שהלוטרי היה FIXED זה בסדר איתי. כל זמן שאתם מאייתים N.B.A נכון, אני ישן בשקט!"

הדיעות שנויות במחלוקת עד היום. ישנם בעלי קבוצות ומנכ"לים הבטוחים עד היום שהיה RIGGING. אבל אחרים כמו סימון דרו-ויליאמס שהיה שם כנציג סקרמנטו או קראמפה מההאוקס לא מאמינים: "אתה לא יכול לשמור CONSPIRACY כזה כל כך הרבה שנים בסוד".

אולי כן ואולי לא. אם הקנונייה היתה ידועה רק לדייויד סטרן ומקנטייר, ונניח לאחד מחברת רואי החשבון, הסוד יכול בקלות לרדת איתם לקבר. דהבושר, שניפטר ב-2003, אם ידע בוודאי לקח איתו את הסוד לקבר.

אני הייתי עם דהבושר בהרבה בארים שם שתינו בירות למכביר. השתכרנו יחד כמה וכמה פעמים. תמיד חשבתי שאולי "ניכנס יין ייצא סוד", אבל הוא תמיד בשלו: "הייתי מופתע בדיוק כמו האחרים".

תום בנסון, שנשאל על כך, הגיב בקשר להערתו של דייויד סטרן "הכל בסדר כל זמן שאתם מאייתים נכון את ה-N.B.A" מאמין שהיה FIXING, אך הוא מוסיף: "אולי זה חלק מגאוניותו של דייויד סטרן. יחד עם המזל שהתמזל לו עם היריבות בין לארי בירד ומג'יק ג'ונסון, הוא החזיר את ניו יורק בשנות ה-80 וה-90 לרלוונטיות גדולה. זה היה עוד נידבך שהציל את הליגה".

כשבלארד – כותב המאמר – התקשר עם סטרן המשחק היום גולף בפלורידה, סטרן כמובן לא הודה בשום דבר, אבל אמר דבר מעניין: "IT IS ALL THE DRAMA".

אמר ולא יסף.

(ומתנצל אם המאמר היה ארוך מדי)