סיקור יום שני / רון טחן

ערב רגוע של שישה משחקים מאחורינו. שלוש מוליכות המערב ניצחו בקלות יחסית, בוסטון עשתה צעד גדול לעבר הפלייאוף, שיקגו ממש לא הולכת לוותר על המקום השלישי במזרח, ובמשחק הטוב של הלילה קיבלנו הצגה של זאק לאווין. להלן סיקור הלילה:

 

אינדיאנה (40-30) 100 – יוסטון (23-47) 110

 לפני המשחק: ג'יימס הארדן יתאושש על חשבון אינדי, יוסטון ב 10.

אחרי המשחק: בינגו. למה לא כל יום אינדיאנה? לאחר שקלע 45 נק' מול הפייסרס במפגש הקודם בין שתי הקבוצות, הארדן להט גם הפעם עם 44 נק' (21 מ 22 מקו העונשין), 7 אס', 4 ריב', 2 חט' ו 2 חס', והכי חשוב, הוביל את הרוקטס לניצחון חוץ.

יוסטון החלה טוב יותר את המשחק וכבר פתחה פער דו ספרתי, אך מלחמה של הפייסרס סייעה להם להוריד את ההפרש ל 2 נק' בלבד ברבע השלישי. מנקודה זו יוסטון התעוררה, רצה פעם נוספת ושמרה על יתרונה עד לסיום.

מלבד הארדן, בלטו בשורות הטילים ג'וש סמית עם 18, ודי מו עם 17.

את הפייסרס המאוכזבים, ששיחקו בלי סטאקי הפצוע, הוליך סי ג'יי ווטסון עם 23, ג'ורג' היל תרם 20 נק' משלו, ורוי היברט היה טוב עם 18 נק' ו 10 ריב'. זה היה הפסדה השישי ברציפות של הקבוצה, שמחכה בכיליון עיניים לשובו של פול ג'ורג'.

ברוקלין (40-29) 91 – בוסטון (39-31) 110

לפני המשחק: ברוק לופז יוביל את הנטס לניצחון ביתי חשוב.

אחרי המשחק: לופז היה עצום עם 31 נק', אבל מלבדו אף אחד בנטס לא הצליח להתעלות מול תצוגה אדירה של בוסטון. אוון טרנר סיים עם טריפל דאבל (19 נק', 12 אס' ו 10 ריב'), אייברי בראדלי תרם 20 נק', 6 ריב' ו 7 אס', וקלי אוליניק צלף 18 נק' ב 17 דק' בלבד, ויחד עם 18 נק' נוסספות מטיילור זלר, הסלטיקס היו גדולים על הנטס.  אם הליגה הייתה מסתיימת הערב, בוסטון הייתה בפלייאוף. מי האמין שהקבוצה תתמודד על העלייה, בטח לאחר שנפרדה מרונדו וגרין? כל הכבוד.

ניקס ( 57-14) 82 – ממפיס (21-50) 103

 לפני המשחק: ממפיס ב 15 ומעלה.

אחרי המשחק: צמד הגבוהים הטוב בליגה, ראנדולף (23 נק', 7 ריב' ו 5 אס') ומארק גאסול (21 נק' ו 8 ריב') הובילו את הדובים לניצחון שלישי ברציפות בעזרת מחצית שנייה טובה, בה חזינו גם בוינס קארטר הותיק ממשיך להתחמם לפלייאוף (14 נק').

אצל הניקס המסכנים, גאלוואי סיים עם 19, ברניאני המשיך לנסות שכנע את הניקס לתת לו חוזה מקסימום בקיץ עם 18 נק', וג'ייסון סמית' סיים עם 16.

 

שיקגו (29-43) 98 – שארלוט (39-30) 86

 לפני המשחק: נואה יוביל את הבולס לניצחון ביתי חשוב.

 אחרי המשחק: נואה היה הנעדר התורן בשורות הבולס, אך בערב בו ג'ימי באטלר (19 נק' ב 6 מ 20 מהשדה, 9 ריב') עשה קאמבק למגרשים, הבולס לא השאירו לשארלוט סיכוי, בזכות ערב ענק נוסף של שני האירופאים הנפלאים שלה, ניקולה מירוטיץ' עם עוד ערב גדול של 28 נק' ו 8 ריב', ופאו גאסול עם 27 נק', 12 ריב' ו 4 חס'. בנוסף, ארון ברוקס המשיך להיות יעיל עם 13 נק' ו 10 אס', וכל זה הספיק מול ההורנטס, שאמנם קיבלו משחק טוב מקמבה ווקר (29 נק'), אבל מלבד מו וויליאמס (15 נק', 4 מ 16 מהשדה), לא קיבלו תרומה משמעותית מאף שחקן אחר, באחד ממשחקיו החלשים בקריירה של אל ג'פרסון, שסיים עם 3 נק' ו 5 ריב' בלבד. ככה לא תגיעו לפלייאוף חברים.

 

יוטה (39-31) 104 –  מינסוטה (54-16) 106

 לפני המשחק: יוטה נרגעה לאחרונה, אך היום היא תחזור לנצח מול מינסוטה החלשה

אחרי המשחק: מי חשב שהמשחק הטוב והמותח ביותר הערב יגיע דווקא מיוטה? במשחק שהיה צמוד לכל אורכו, 1:26 לסיום המשחק, המארחת האמינה שיתרון 5 נק' יכול להספיק לה לניצחון, אך כאן נכנס לתמונה מלך ההטבעות זאק לאווין, שהחליט ליום אחד להיראות כמו מלך השלשות. 20 שניות לסיום שלשה גדולה שלו הורידה לנקודה בלבד, ולאחר שטריי בורק קלע 2 מהעונשין, לאווין צלף שלשה גדולה עוד יותר כדי להשוות. בורק קיבל כדור אחרון, אך לא הצליח לייצר מצב קליעה נוח והקבוצות הלכו להארכה.

https://youtu.be/kTK4NBxkM7Q

שלשה של צ'ייס באדינגר כבר העלתה את האורחת ליתרון 5, אך הפעם זה היה תורה של המארחת לחזור. טריי בורק לקח את המשחק על עצמו והוריד לנקודה, לאווין פיספס אחת מהקו, ובפיגור 2 נק', יוטה קיבלה צ'אנס נוסף לנצח את המשחק. טריי בורק לקח אחריות פעם נוספת, אבל גם הפעם לא השכיל לסדר לעצמו מצב קליעה סביר, וניסיון שלו לשלשה מטר וחצי מאחורי הקשת לא פגע בטבעת, ומינסוטה הצעירה והפצועה (שיתפה 7 שחקנים בלבד) יצאה עם ניצחון יפה.

לאווין היה עצום עם 27 נק' (כולל 5 שלשות), ואנדרו וויגינס שמתחיל לחשוש לגבי קבלת פסלון רוקי העונה סיים עם 22. באדינגר צלף 15, ושימו לב לשון קילפטריק. השחקן שהוחתם בקבוצה לעשרה ימים רק בזכות העובדה שהוא גר קרוב למדיסון סקוור גארדן (מינסוטה הייתה חייבת לרשום שחקן נוסף למשחק מול הניקס), היה מצוין מהספסל עם 13 נק'. קילפטריקסניטי?

את יוטה, ששיחקה ללא גורדון היוורד שחגג יום הולדת 25, הוביל דריק פייבורס עם 19 נק' ו 12 ריב', וג'ו אינגלס ורודי גובר (שהוסיף 17 ריב') סיימו עם 18 נק' כ"א. בורק, שכאמור פיספס שתי הזדמנויות להכריע את המשחק, סיים עם 16 נק'.

גולדן סטייט (13-57) 107 – וושינגטון (31-40) 76

 לפני המשחק: קרי יוביל את חבריו להצגה נוספת לעיני הקהל הביתי, שתזכיר למכשפים כמה ברי מזל הם לשחק במזרח.

אחרי המשחק: לאחר מחצית ראשונה שקולה, הלוחמים עלו נחושים ומרוכזים, וברבע השלישי הגבילו את וושינגטון כולה ל 8 נק' בלבד, לעומת 29 שלהם. מנקודה זו המשחק כבר היה גמור, וגולדן סטייט קרובה להבטיח יתרון ביתיות לאורך כל הפלייאוף. וושינגטון עם הפסד שלישי ברציפות כנראה תסתפק השנה במקום החמישי במזרח.

עוד הצגה

קרי הוביל עם 24 נק' ו 6 אס' ומוריס קלע 16 נק' מהספסל בלילה בו כל 13 שחקני הקבוצה שיחקו לפחות 9 דק' וקלעו לפחות 2 נק'.

בוושינגטון הבינונית, שלושה שחקנים (ביל, סשנס, סראפין) קלעו 12, וג'ון וול איכזב עם 11 נק' ו 5 אס'.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  3. Berch

    24 מרץ 2015 08:36:34

    גם ב NBA מחתימים שחקן כי הוא גר קרוב לאולם, ככה אפשר לחסוך על לשלם לו נסיעות…. נקרעתי מזה.
    תודה על הסיקור

  6. bobby

    24 מרץ 2015 10:12:02

    תודה רבה על הסקר!
    כנראה שנתתי הערכת חסר אתמול להארדן ולווריורס..
    מקווה שעד תום העונה מקהייל ייתן להארדן איזה משחק או שניים מנוחה.

  7. שגיא נאור

    24 מרץ 2015 11:45:58

    אם אני ארגון השחקנים אני מחרים את תיבודו מעתה ועד עולם…
    באטלר חוזר מחודש פציעה וישר מקבל 40 דקות פארקט, תיבודו פשוט חסר אחריות. אני חייב לומר שבשיח בעניין פציעות ועומס אני לא תמיד מסכים כי אני חושב שחלק לא קטן מהפציעות לא קשור דווקא לעומס כזה או אחר אלא פשוט תנועות לא טובות ונחיתות רעות על איזה נעל של שחקן יריב. ברור שכשהעומס על הגוף גבוה הסיכוי לכל סוגי הפציעות, ובפרט פציעות קשות, עולה.
    לעניין באטלר, אני חושב שהוא חייב להיות אחראי יותר על הגוף שלו ולא להסכים לכמות דקות כזו. הוא כבר לא רוקי והוא אולסטאר למי שכבר הספיק לשכוח.

  8. שגיא נאור

    24 מרץ 2015 11:57:04

    הווריורס עצרו את המכשפים על סל שדה אחד בכל הרבע השלישי ומשחק צמוד נגמר תוך כמה דקות. יש לווריורס את היכולת המדהימה הזו לגמור משחקים תוך שלוש-ארבע דקות, בזה היא באמת הכי טובה בליגה.
    ההתקפה שלהם משחקת כאילו בלי רכז טבעי, פשוט המון תנועה ומסירות. עצם זה שקרי מגיע ל8 אס' בשיטה הזו זה כבוד גדול, במיוחד במספר הדקות המצוצמם שהוא מקבל.
    קליי חזר קצת חלוד אבל אין ספק שזה יעבור לו מהר.

      2. שגיא נאור

        24 מרץ 2015 16:06:51

        כי הם קבוצה שהכוכב שלה הוא שחקן צנום עם עיניים ירוקות שהכי רחוק מדמות הקילר, למרות שכדורסל וייז הוא קילר ברמות הגבוהות והוא יודע בדיוק מתי אפשר לתקוע את המסמר האחרון בארון היריבה.
        כי ההתקפה שלהם היא שירה בתנועה ואין כוכב שמבודדים אותו כמו בכל יתר הקבוצות עליהן כן מהמרים.
        כי למרות שההגנה שלהם היא מספר אחת בליגה, צב המשחק המהיר גורם לזה שהיריבות לא מסיימות עם 80-85 לערב.
        כי הם לא עשו שום דבר רציני בפלייאוף בניגוד לכל השאר (חוץ מיוסטון，פורטלנד בעיניי היחידה בלי סיכוי אמיתי במערב, לצערי).

        אם זיהיתי בעיה אחת משמעותית אצל הווריורס זה היעדר שחקן שיכול ברגע נתון כשהכל נתקע להוציא פאול, ללכת לקו ולשים נקודות כשהכל קשה. ווסט והארדן מיותר להזכיר, זיבו קצת, נוביצקי ואליס יכולים, מאנו כשבריא הוא אשף בסחיטת עבירות, פול וגם גריפין יכולים. לברון בצד השני כמובן.
        קארי וקליי, למרות שהם קלעי עונשין היסטוריים, יותר שוטרים מאשר יוצרים מגע. בפלייאוף זה משמעותי מאוד בעיניי.

        1. bobby

          24 מרץ 2015 18:24:09

          היכולת של קרי ותומפסון להגיע לקו – על זה תקום או תיפול ההצלחה של הלוחמים בפלייאוף?
          נראה לי קצת מוגזם…

          אני חושב שאנשים שוכחים שזו כבר שנה שלישית שפחות או יותר אותו שלד של הווריורס משחקים ביחד, ככה שכבר יש יתרון אחד מהותי לעומת 2 הפלייאופים הקודמים שלהם – ניסיון.
          בנוסף, באותם פלייאופים, ב-2013 ו-2014, לדעתי, גולדן-סטייט הצליחו באופן בכלל לא רע יחסית –

          ב-2013 ללא יתרון ביתיות הם ניצחו 4-2 את דנבר. למי שזוכר – דנבר של אותה עונה סומנה כסוס השחור והאימתני. החבורה של ג'ורג' קרל פשוט רצו לאורך ולרוחב כל המגרש, הייתה להם התקפה מצוינת, הגנה מעולה, בית קשה.. והלוחמים פשוט באו וגימדו אותם באותה סדרת סיבוב ראשון.
          בסיבוב השני – נתנו פייט קשה לספרס, בסופו הפסידו לאחר 6 משחקים. זו הייתה הסדרה הכי קשה של הספרס בפלייאוף המערב – את הלייקרס נטולי קובי הם לקחו בסוויפ, ולאחר הניצחון על הלוחמים, גם את ממפיס הם טאטאו.

          ככה שכבר אפשר לסמן "וי" על פלייאוף מוצלח אחד.

          שנה שעברה הם שוב הגיעו ללא יתרון ביתיות, הפעם מול הקליפרס, שבדומה לדנבר מ-2013, גם כן סומנו כמי שיכולים לקחת את המערב.
          אז נכון – הם הפסידו לקליפרס, אבל רק לאחר 7 משחקים. ושוב – לא היה כאן יתרון ביתיות.
          להזכירכם – ביתם של הלוחמים הוא מבצר, והפעם תהיה להם ביתיות לאורך כל הפלייאוף…

          בקיצור – זה לא שהם קבוצת פלייאוף חננה כמו יוסטון או הקליפרס – ב-2 פלייאופים עד כה הם לא היו פראיירים בכלל, ולדעתי צריך לקרות משהו מאוד לא צפוי שהפעם הם לא יגיעו רחוק יותר מחצי גמר מערב.

          1. שגיא נאור

            24 מרץ 2015 23:24:54

            מסכים לגמרי לגבי הניסיון של הווריורס והעובדה שבשנים נקודמות הם נתנו סדרות גדולות (עשו חיים מאוד קשים לסםרס שרק בפוקס גנבו להם משחק ראשון או שני בטקסס עם שלשה על הבאזר של מאנו).
            מצד שני, ולא פחות חשוב, להגיע כמדורגת ראשונה זה לחץ אחר לגמרי מאשר להגיע אנדרדוג מובהק מול הספרס ואפילו מול אותה דנבר שבאמת נתפשה כסוס שחור. נראה איך הם יתמודדו עם הלחץ.
            כמו בכל הקבוצות האחרות הבריאות תשחק תפקיד מפתח כשתחת זכוכית מגדלת יהיה בוגוט. הוא אחד השחקנים היותר אנדרייטד בליגה והוא חשוב בצורה בלתי רגילה. הוא העוגן ההגנתי שלהם ובהתקפה הוא מרכז מעמדת הסנטר, בדומה לנואה מהבולס. שחקן חכם מאוד שלדעתי אם היה אגרסיבי יותר בהתקפה היה יכול להגיע לדאבל פיגרס בנקודות כל משחק אבל קר מעדיף לשחק איתו סביב הקשת ולהשתמש בחסימות המצוינות שלו לקלעים.

          2. bobby

            24 מרץ 2015 23:40:47

            שגיא, נכון שלהגיע מדירוג גבוה זאת כבר אופרה אחרת לעומת אנדרדוג, בה כמובן שיש הרבה פחות לחץ להצליח.
            אבל מי אמר שאי-אפשר להצליח לעשות את המעבר שמאנדרדוג לאלפא-דוג?
            ממפיס עשו את זה יפה מאוד – מאז 2011 הם הצליחו להיות בכל עונה קבוצת פלייאוף משמעותית, כשלפני שנתיים, כאמור, הגיעו לגמר המערב.
            ובוא נודה באמת – באף אחת מהעונות האחרונות ממפיס לא היו דומיננטיים כמו שהווריורס דומיננטיים עכשיו. ניתן היה לראות בבירור מגרעות אצל ממפיס במיוחד בצד ההתקפי. אצל ג"ס יש גם התקפה מעולה וגם הגנה.

            אני מסכים שבוגוט אנדרייטד, ושפציעה שלו תוכל להשפיע באופן מהותי על סיכויי ההצלחה שלהם.

            אבל בדיון בו אנחנו מניחים שהסגל שלהם מגיע פחות או יותר בריא, כפי שהוא עכשיו, לפלייאוף – אז באמת שקשה לי לראות אותם לא מתקדמים עד לגמר המערב.
            מסכים שאליפות, ואפילו העפלה לפיינלס של הווריורס זה משהו שאני לא אמהר לשים עליו את הכסף.
            אבל על הפגנת דומיננטיות בפלייאוף, סטייל סקרמנטו של 2002 – אני בהחלט מוכן.

        2. המשגיח

          24 מרץ 2015 19:23:35

          שגיא – נקודה טובה לגבי החמישייה של דאלאס בפלייאוף.
          בכלל, רונדו בפלייאוף זה שחקן אחר לגמרי שפתאום קולע מבחוץ. אם יש לו את היכולת לעשות זאת גם בדאלאס, הם יכולים להפתיע בגדול.

          גולדן סטייט יהיו בסדר.

  9. גיא

    24 מרץ 2015 12:28:13

    גולדן סטייט זה כדורסל מעולם אחר. זה פשוט יפה לראות אותם בהתקפה, לי הם מאוד מזכירים את הספרס של עונה שעברה (רק קארי קלע טוב יותר מדני גרין )
    בהגנה הם פשוט רוצחים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט