לאן נעלמו השחקנים הלבנים האמריקאים? אני לא מדבר על החיוורים האירופאים כי מלבד נוביצקי אין אף חיוור אירופאי ששוה איזכור. מרק גאסול? הפולני מרסין גורטאט של הווריורס? גיב מי א ברייק. מה, גורן דראג'יץ' הוא שחקן ששווה איזכור כשאני מדבר על שחקנים בסדר גודל של לברון, קווין דוראנט, כריס פול, או ראסל ווסטברוק?
תוציא את השחורים האירופאים – שגם ביניהם אין אף תותח – ותראו שהזרים מהיבשת הישנה אינם מהווים גורם חשוב ב-NBA. אולי מרק גאסול מהווה גורם קטנצ'יק. אתה יכול להוציא את כל הלבנים ולהכניס במקומם שחקנים שעוד שבוע יתחילו באליפות המכללות ולא תרגיש כל הבדל. להרבה מהאירופאים אין מקום בליגה, אבל קבוצות כמו ס"א או ממפיס אוהבות להתגאות בחיוורים האירופאים שלהן ומעדיפות אותן על שחקנים אמריקאים באותה רמה.
אבל לא אכנס כאן לויכוח עמכם אם זה נכון או לא. אני יודע שזה ככה: שקבוצות מעדיפות זרים על אמריקאים אם הם באותה רמה כי זה מביא להם יותר יוקרה, קצת כיסוי באירופה, וקצת CULTURE. שחקן צרפתי או שוויצרי במילווקי, ואנשים באים להסתכל עליו כמו על גורילה בגן החיות כי 75% מתושבי הסביבה שם לא ראו אירופאי (או יהודי) בכל ימי חייהם. הם כמו פריט במוזיאון. אז אם להביא שחקן ספסל, למה שלא ידבר בקושי אנגלית עם מבטא צרפתי? זה עושה כיף לטלוויזייה המקומית בחדשות הערב.
אבל אני רוצה לדעת לאן נעלם השחקן האמריקאי הטוב? כל אלה שבתמונה – מלבד קווין לאב, ואולי קייל קורבר וג'יי ג'יי רודיק – הם שחקני NBA בינוניים עד טובים. אבל לו היו מרכיבים היום "נבחרת חלום" אמיתית, אף אחד מהם לא היה עושה את ה-12. אולי קווין לאב, עם פרוטקציה.
ב-1992 היו ארבעה לבנים בנבחרת החלום: לארי בירד, ג'ון סטוקטון, כריס מאלין, והתוספת כריסטיאן לייטנר. טוב: היו שלושה.
אילו הלכת לשנות ה-80, היו לך בנבחרת החלום את לארי בירד, קווין מקהייל, ג'ון סטוקטון, כריס מאלין, ואולי ג'ק סיקמה. ה-70', היו לפחות ששה לבנים בנבחרת: ריק בארי, פיט מרביץ', דייב דהבושר, בילי קנינגהאם, דייב קאונס, וג'רי לוקאס. בשנות ה-60 בוב קוזי, ג'ון הבליצ'ק, ג'רי ווסט, ג'רי לוקאס, ביל שרמן, פול אריזין, בוב פטיט, ועוד.
מה קרה? מה הן הסיבות? אני מתכונן לכתוב על כך פוסט בתחילת השבוע, ורציתי לתת לכם צ'אנס לנסות להסביר את הסיבות להיעלמו של השחקן הלבן האמריקאי מה-NBA. לדעתי ישנן כמה סיבות לכך.
White man can't jump
לא ברור שהמשחק הולך ומתבסס יותר ויותר על אתלטיות?
קצב ילודה ופלייסטיישן 4…
לדעתי יש כמה סיבות:
1.המשחק היום מבוסס על אתלטיות יותר מבעבר, וגם תפקידים שנחשבו ל"לבנים" יותר מאחרים, למשל רכזים, היום הם שחקנים שהאתלטיות חשובה אצלם יותר מראיית משחק, וזה נותן יתרון לאפרו אמריקאים.
2.אירופה נהייתה שוק רציני, ויותר ויותר אמריקאים לבנים מעדיפים לעבור לשם מראש אחרי שהם לא זוכים להבחר במקום גבוה במיוחד.
3. שבירת המחסומים בליגה-גם של שחקנים שחורים, שהיום מהווים את החלק הגדול של השחקנים בליגה ובצדק, וגם שחקנים אירופאיים ששוטפים את הליגה.
מי זה בתמונה מאחורי מייקל ג'ורדן?
הדוור, האדמירל, מג'יק, ?, יואינג, מאלין, סר צ'ארלס, אלוהים, בירד, קלייד דה-גלייד, סטוקטון, פיפן
http://www.hoops.co.il/?p=42134
1. גורדון היווארד
2. קווין לאב
עכשיו נעבור לאירופאים הבינוניים שעושים קריירה מסכנה בליגה :
1. ג'ינובילי
2. פאו גאסול
3. מרק גאסול
4. גוראן דרגיץ
5. ריקי רוביו
5. ניקולה פקוביץ/ווצביץ/גורטאט/מירוטיץ/אילאסובה/ספליטר/בלינלי ועוד כמה שבשלוף אין לי.
נכון שאין לבנים אמריקאים ברמת אולסטאר – הלבנים האירופאים פשוט טובים מהם יותר..
ואף מילה על צרפתים שחורים
האם ג'ינובילי וספליטר יודעים שהם אירופאים? 🙂
סתם, כוונתך ברורה.
התחלתי לפני כמה ימים לכתוב משהו שלדעתי יסביר את התשובה האמיתית לשאלתך.
הספורט התבגר, הוא הופך ליותר ממוסד מחושב ומתוכנן ופחות בעל תשוקה אצל בני הנוער, במיוחד אצל רוב הלבנים.
אצל הלבנים הוא כבר לא מפלט מחוסר אלא מהווה "חוג" בעוד שאצל השחורים הוא עדיין כלי למוביליות חברתית מהגטו.
אם נוסיף לכך את העובדה שכדי להיות הטוב מכולם אתה חייב תשוקה, כמעט קיבעון, לנצח, ושזה לרוב נובע מתהום שעליך לגשר עליה תהום שמקורה ברגש נחיתות מובנה, לא מפליא שלארי בירד שהיה נער עני הוא הלבן היחיד שניתן לכנותו כוכב על בהיסטוריה של הכדורסל מאז שיתוף השחורים במשחק.
סטיב נאש היה פעמיים MVP. גם דירק נעלב מהאמירה שלך.
הסיבה המשמעותית ביותר נורא פשוטה : דמוגרפיה
תבדקו כמה לבנים לעומת שחורים היו באחוזים בשנת 70 80 90, עכשיו ב2015, ויש לכם את זה.
האחוז שלהם מהאוכלוסיה הכללית בקושי השתנה, עלה במשהו כמו אחוז במשך כמה עשורים, מה שכן אתה צודק שבמהלך אותם עשורים אחוז הלבנים ירד, היספנים אסייתים ושאר מהגרים גרמו לזה, ועדיין זה לא מספיק משמעותי כדי להיות הסיבה המרכזית לירידה בנוכחות שלהם בליגה.
לדעתי זה מסיבות חברתיות כמו שמולי הרחיב, והעניין שהספורט הזה מותג כ"שחור" ואולי ילדים לבנים אפילו נרתעים קצת מלהכנס לחברה שבה הם מיעוט כבר בקבוצות הנוער הרציניות. וחוץ מזה גם לאתלטיות יש חלק כנראה.
לא משמעותי ???
אחוז אחד זה 3,200,000 מהאוכלוסיה בארצות הברית כאשר יש לך סך הכל 450 מקומות עבודה. לא צריך לחפש סיבות מקוריות בכוח.
לפני 20 שנה אחוז השחורים באוכלוסיה היה נמוך באחוז, אך האחוז שלהם בNBA היה גבוה באחוז 77% 76% היום.
אני עדיין חושב שיש הרבה השפעה לגורמים חברתים, הNBA נפתח לשחורים בשנות השישים, האחוז שלהם עלה עד שנות ה90 ומשם נשאר מאוזן פחות או יותר.
אפשר לראות את ההשפעה שיש לגורמים אחרים חוץ מגודל האוכלוסיה בנותנים מהMLB, ששם אחוז השחורים ירד משמעותית ,כנראה ירידה בעניין לליגה כבר בגיל צעיר שמוביל לזה.
פוסט המשך: למה יש כך כך הרבה מאמנים לבנים ביחס לכמות השחקנים הלבנים בליגה
משום מה, שכחת לציין את הלבן הטוב מכולם – קליי תומפסון.
ואחריו, כמו שציינו לפניי, גורדון היוורד. עד לפני שנה היה אפשר להוסיף בקלות גם את פרסונס.
אפשר לראות די בבירור שהשחקנים הלבנים המובילים מאופיינים כקלעים אדירים. מעשרת הקלעים הטובים ביותר חצי הם לבנים.
התפקיד השני הוא הסנטר בעל יסודות המשחק ההנכונים, תנועות פוסט ויכולת מסירה. הסנטרים בליגה מתחלקים כמעט לגמרי בין מפלצות אתלטיות (דיאנדרה, דראמונד, וייטסייד, גובר, האוורד) נתולי קליעה עם כמות מובים משותפת שאפשר לספור על כף יד של מוהנדס…
לעומתם, ווצביץ, פקוביץ, הגאסולים, קנטר, גורטאט – לכולם יש תנועות של סנטרים ולרובם קליעה טובה מבחוץ.
קליי תומפסון הוא לבן כמו שג'ייסון קיד וסטפן קרי הם 'לבנים'. הם כולם בנים לאב שחור ואם לבנה. אבל כנראה שכבר לאב 'השחור' היו הרבה גנים 'לבנים'. מייקל ג'ורדן היה שחור משחור. אולי 100% גנים שחורים, אם כי אפו הצר מגלה שאולי אי שם בעבר היה אב לבן.
גם את בלייק גריפין אפשר להכניס לרשימת השחורים שנראים לבנים
המונח המדעי שאתה מחפש, מנחם, זה מישלינג
הפוסט הזה מידרדר מרגע לרגע
ההגדרה המדעית היא היא "מוקה".
בגלל זה קאזינס הוא הסנטר עם הפוטנציאל הכי גבוה בליגה. גם יסודות טובים, גם קליעה לא רעה, שליטה מעולה בכדור לסנטר, יכולת מסירה, תנועות פוסט רבות. רק מחזק ברגים עדיין לא מצאו בשבילו כבר 5 שנים ובגלל זה הוא רק בגדר פוטנציאל ולא אחד מעשרת, עשרים השחקנים הטובים בליגה.
נקודה נוספת שציינו לפניי היא שהרבה מהלבנים המצטיינים היו רכזים שעד לפני עשור, שניים לא נדרשו לרמה אתלטית גבוהה במיוחד. קצת כמו שקורה לעמדת הקווטרבק, שהיתה לבנה לחלוטין עד השנים האחרונות בהן הוא נדרש גם לרוץ ולא רק לזרוק ולנהל, כך גם הרכז של ימינו הוא לא פחות סקורר ממנהל משחק (קיירי, ווסטברוק, קארי, לילארד, רוז ואחרים) ובתור סקורר הוא נדרש ליכולת אתלטית גבוהה.
עכשיו נעלבתי! במילווקי אין יהודים או זרים?
סבתא שלי ממילווקי ועד כמה שאני יודע יש עוד איזה 30,000 יהודים שם. חוץ מזה מילווקי היא אחת מהערים עם הגיוון התרבותי הכי גבוה בארה"ב ביחס לכמות האוכלוסייה.
ובנוגע ללבנים ושחורים, הגיע הזמן לצאת מחליפת ה-kkk, הקיץ מגיע ואפשר לעבור לקצר
כיצד אני יכול לצאת מ-"חליפת ה-KKK" כשאני גר בעיר בה נולד ה-KKK, ושהיא (העיר גרינוויל) שכרה חברת יחצ"נות מניו יורק שתעזור ב-"ניקוי השם"?
🙂 אגב יש כזה בקצר?
גולדה מאיר הייתה ממילווקי. אוהדת שרופה של הבאקס!
יש אנשים שפועלים למען דו-קיום!
https://www.youtube.com/watch?v=54KIIYq6p10
בודי קאונט אין דה האוס!
איזה נוסטלגיה אשך
+kkk
ידעתי שתאהב
ללבנים אין שום יתרון על השחורים, מה לעשות, רק חסרונות (אתלטיים). אז התהליך *החברתי* מנגיש עם השנים יותר ויותר שחורים על חשבון הלבני. זה קורה אפילו בטניס ושחייה. באתלטיקה זה קרה באופן מיידי בעל הספורטים שבהם יש יתרון אתלטי לשחורים. בכדורסל שחקן פחות אתלטי יכול לחפות על כך בתכונות אחרות ולכן תמיד יהיו גם לבנים, בעוד שבאתלטיקה אין סלחנות למי שנחות (אנחנו הלבנבנים).
למה מתוך 8 האצנים שמגיעים לגמר ריצת 100 מ' כולם שחורים?
כי הם רצים יותר מהר.
אותו דבר תקף גם לגבי שחקני הנ.ב.א.
שאלה יותר מעניינת היא לגבי ריבוי המאמנים הלבנים.
נראה לי זה קשור בזהות המעסיקים שלהם, שמעדיפים טיפוסים הדוצים להם (גם בצבע העור).
להלן דירוג הלבנים לעונה הזאת:
1. מארק גאסול
2. קליי תומפסון
3. פאו גאסול
4. דירק נוביצקי
5. ברנדון היווד
6. ניקולה ווצ'ביץ'
7. קייל קורבר
8. קווין לאב
כמה עוד פעמים עלי לכתוב לרפי הבנה (שאני מבין עתה שהם גם רפי-קריאה) שקליי ת'ומפסון אינו 'לבן'?
עברו להייטק 🙂
אולי הפוסט הכי גזעני שראיתי פה.
גדול
הבחור בתמונה שלך אמר פעם משהו כמו : "לא אכפת לי מי ישמור עלי, רק שלא יהיה לבן, כי זה יהיה זלזול מוחלט ביכולות שלי".
ממש שכנעת אותי