למה אף שחקן הוקס לא צריך להיכנס לאול-סטאר/ יונתן שגב

אני אחד שחדש יחסית ב-NBA וכדורסל בכלל. לכן, אני לא יכול לספר לכם ולהבטיח לכם (את זה אשאיר למנחם), אבל לפי הבנתי, היו מעט מאוד קבוצות שבאמת הסתמכו על 'קבוצה' ולא על 'כוכבים' ובאמת הגיעו להצלחות מסחררות. גם אם זה כן קרה, לרוב הקבוצה הסתמכה על ההגנה שלה יותר מההתקפה, מה שדי מובן בליגה שהכוכבים שולטים בה והם אחראים על ה'סקור'. השנה, התברכנו בקבוצה בדיוק כזו,מהנדירות, עם התקפה מרהיבה, קבוצתיות מחשמלת ומשחק מסירות שבסאן אנטוניו לא היו מתביישים בו בכלל. זו קבוצה כה טובה וכיפית לצפייה, כזו שמתן גילור אף הכתיר, ובצדק, ל'קבוצת העונה' שלו עד עתה והוא ייצג הרבה אנשים שחושבים ככה (למעשה אסתכן ואומר שזו דעת הרוב) וזה כנראה בזכות משחקם המיוחד והשונה בנוף הליגה שאיתו הם הגיעו לטופ.

 

עוד דבר שמתן כתב, או יותר נכון לא כתב, הוא שחקני הוקס בחמישייה העונה הראשונה, או השנייה שלו. אני מאוד מסכים עם הקביעה הזו, ולכן אני חושב שצריך לקחת עוד צעד קדימה, ואילו לי היה האפשרות להרכיב סגל לאול-סטאר הייתי מוציא ממנו את כל שחקני ההוקס. למה? כי לדעתי, ההוקס, פועלת כמכונה משומנת. שזה אומר? זה אומר שג'ף טיג לא היו טוב כפי שהוא ללא קייל קורבר שפותח את ההגנה בשבילו. קורבר, לא היה כה טוב ללא האיום הגדול שיש להוקס בתוך הצבע- אל הורפורד וללא דמארה קרול שישמור גם בשבילו בהגנה. הורפורד לא היה כה טוב לולא פול מילסאפ היה מחפה אליו ומשלים אותו בשני צידי המגרש. הבנתם את הנקודה.

 

עד כמה ההוקס טובה וקבוצתית? הם ממוקמים במקום השישי בנקודות למשחק, במקום השלישי באחוזים מהשדה, במקום הראשון באחוזים מחוץ לקשת, במקום השני באסיסטים (הייתי קצת מופתע, אבל הקצב המהיר של גולדן סטייט מפיק אסיסטים רבים) וכל זאת כשהם במקום ה-16 בלבד ב-pace (שיטה למדידת כמות הפוזשנים שיש לקבוצה במשחק). כל החמישייה קולעת בספרות כפולות, כשבמקום הראשון ממוקם ג'ף טיג עם 17 נק' למשחק ובמקום האחרון ממוקם דמארה קרול (כמובן) עם 12 נק' כשרק מעט מעליו נמצא קורבר עם 12.7 (מרגיש יותר, לא?). את כוח האש הדרוש מהספסל מביאים בעיקר דניס שרודר (8.5 נק') ומייק סקוט (7.6), שמשחקים בהתלהבות גדולה.

הסתכלתי בכל הליגה, ויש רק שבע קבוצות שיש להן שחקן שמוביל את רשימת הקלעים הקבוצתית שקולע פחות מג'ף טיג (המוביל את ההוקס) ושש מהן לא נמצאות כרגע בפלייאוף (בוסטון, ברוקלין, דנבר, דטרויט, אינדיאנה ופילדלפיה) שהשביעית היא כמובן ס"א. רובן, נמצאות כמובן בתחתית הליגה בנקודות, באחוזים מהשדה ובאחוזים מהשלוש. מה שאני מנסה להגיד ולהוכיח זה שהקבוצות הללו עושות את זה מחוסר ברירה ומחוסר יציבות בהתקפה ולא, כמו ההוקס, מתוך בחירה מודעת במשחק קבוצתי ושוטף בצורה בלתי רגילה- דבר שלא רואים הרבה בליגה.

 

לדעתי, זה יכול גם לפרק את הכימייה הקבוצתית (נכון, מדובר בסיכויים קלושים, אבל בכל זאת). תחשבו על דמארה קרול, רואה את כל חבריו מצליחים באול- סטאר ויודע שהוא חלק בדיוק כמוהם בעשייה המדהימה של הקבוצה. הוא יודע להתעלות בדיוק ברגעים הנכונים, הוא שומר מצויין והוא שחקן מאוד חשוב בתלכיד ההוקס. כמוהו גם מייק סקוט, דניס שרודר, ת'אבו ספולושה ובאופן כללי כל הסגל של ההוקס. כמובן, שברור שדניס שרודר לא נתן השנה 'עונת אול-סטאר", אבל הוא שימש חלק חשוב במכונה כמעט כמו השחקנים שכן באולסטאר. אותו הדבר ניתן לומר על מייק סקוט, ת'אבו ספולושה, אבל בעיקר על דמארה קרול שלדעתי, יש לו חלק חשוב בדיוק כמו לקייל קורבר, פול מילסאפ, אל הורפורד וג'ף טיג.

לעומת זאת, כשאני מסתכל על האחות מגולדן סטייט, אפשר לראות, שללא סטף קארי וקלי ת'ומפסון, הקבוצה מדשדשת בלוטרי (של המערב כמובן, במזרח גם בלדיהם הם יעפילו לפלייאוף). רוב הקבוצות בכלל והקבוצות המצליחות בפרט הם באמת דומות למודל גולדן סטייט, אבל כשבאה קבוצה שהיא אנטיתזה של תרבות הכוכבים, בכוח מתעקשים להפוך אותה לאחת מרובת כוכבים, במקום לקבוצה.

איש אחד, שכן צריך לייצג את ההוקס באול-סטאר לדעתי, הוא קואץ' בודנהולזר. אתם בטח חושבים לעצמכם:" הוא סוטר עצמו. לפני כמה פסקאות הוא כתב שההוקס היא יחידה אחת, מה שכולל כמובן את המאמן וכל הברגים חשובים להצלחתה". אז כן, יכול להיות שאני סותר את עצמי, אבל אני חשוב שדווקא לאחראי- בודנהולזר מגיע הכבוד. ראשית כל, כי זה קשור לעמדת המאמן עצמה. תמיד מאשימים את המאמן בכישלון ואת השחקנים בהצלחה ולדעתי, הוא 'אשם' לא פחות מהשחקנים בהצלחה ויותר ממאמנים אחרים. שנית, יש במאמן משהו שמציג את כל הקבוצה בשלמותה, ללא החלקים וללא הברגים השונים. כשבודנהולזר מגיע לאול סטאר הוא מייצג את השיטה של ההוקס ואת הקבוצה עצמה, לא כמו השחקנים, שמייצגים את עצמם (ובצדק).

לסיכומו וקיצורו של דבר, לדעתי, שחקני ההוקס לא צריכים להיכנס לאול סטאר בגלל הסיבות הנ"ל. הליגה מנסה להפוך קבוצה , במלוא מובן המילה, לאינדיבידואלים וזה משהו שיכול לפגוע בקסם שבקבוצה.

 

 

 

ארבעתם יהיו שם. בצדק?

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. אהרון שדה

    15 פבר 2015 23:49:28

    היי יונתן באיחור קל קראתי את הכתבה הקודמת שלך מנהיג /מנהל ונהניתי מאד תודה רבה.
    בעניין האול סטאר אגיד רק כי אמר מישהו (אסף רביץ) משהו שהסכמתי איתו לחלוטין …הדבר החשוב באמת באולסטאר זה התו תקן שנבחרת לשחק בו ….מה שאני רוצה לומר שאיני יודע איפה תהיה אטלנטה בסוף השנה ומסופקני האם היא תגיע אפילו לגמר המזרחי שלא לדבר על זכייה בטבעת…ואז מה יישאר מכל זה לשחקן קמו קרובר למשל ? לכן המעט שיכלו להעניק לו לעת זקנתו (כמדומני 34 +) זה תואר לכל החיים אולסטאר !
    האם הוא באמת אולסטאר כמו אנתוני למשל …התשובה ברורה וביחד עם זאת מגיע לו ולחבריו הכרה …בנוסף מי במזרח ראוי יותר ?
    ניחא במערב היה כמה שמות רציניים לשבץ ..אבל במזרח מי ראוי יותר ?

    1. יונתן שגב

      16 פבר 2015 08:03:42

      מבין את הדעה הזו. זאת באמת סוג של ״חותמת איכות״, אבל אני חושב שכל הקבוצה ראוייה לחותמת איכות, ולא שחקן זה או אחר.

  2. יפת

    16 פבר 2015 01:19:53

    המקרה הכי דומה למה שקרה השנה עם ההוקס באולסטאר הוא הפיסטונס של 2006, כשגם שם 4 נכנסו (הוואלאסים, בילאפס וריפ) ואחד נשאר בחוץ (פרינס), ולא נראה שזה הפריע יותר מדי לכימיה.
    גם שם דרך אגב אף אחד לא היה אולסטאר במובן הקלאסי של המילה.

    אני גם חושב שלא היו צריכים להכניס אותם, אבל לא חושב שזה ישנה יותר מדי…

      1. Smiley

        16 פבר 2015 13:42:52

        שמע, השנה הוא עוד לא נפצע פציעה רצינית (ואני מקווה שישאר בריא עד הסוף). זה כמו שכולם משווים פה בין אטלנטה לסאן-אנטוניו. אז במקרה זה הורפורד הוא הדאנקן לעניים שלהם.
        לדעתי הוא השחקן הכי חשוב בהוקס (למרות שהוא לא כזה "נוצץ") והכי טוב שלהם.

    1. דובי

      16 פבר 2015 11:53:09

      דאנקן אמר השנה שהיה מעדיף לא להשתתף באולסטאר. והגיע כי הבין שאין לו ברירה, וגם כי לפי האמירה הקולעת:
      "זה שנותן לי לחם, לחלילו ארקוד".

      כרמלו, מצד שני, עשה הכל כדי כן להשתתף.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט