על מנהיג ומנהל/ יונתן שגב

אתמול בבי"ס נפל עלינו שיעור אזרחות ספונטני. מכיוון שאף אחד לא התכונן ולא הביא ציוד (ומי שכן, דאג להחביאו), השיעור היה בעיקר בדיבור. הדיון עסק בשאלה "מה ההבדל בין מנהיג למנהל?" אחרי הרבה דעות שנזרקו לאוויר הגענו למסכנה די אחידה: "מנהיג הוא דמות סמכותית יותר. הוא צריך לקנות את אמונו מהקבוצה והוא בעצם 'גדול' יותר מהקבוצה וכנראה החשוב ביותר מבין חברי הקבוצה. מנהל, לעומתו, הוא מישהו עם יותר כישורים וקשרים ופחות כריזמה. בדר"כ המנהל טוב מאמצע התהליך, אחרי שהמנהיג כבר הלהיט את הקבוצה ודחף אותה למטרה. המנהל, הוא לא בהכרח החבר החשוב בקבוצה והאישיות שלו פחות חשובה לקבוצה- הוא יכול להיות אדם רע, שפל, קטנוני ומעצבן, אבל עדיין להיות מנהל טוב, לעומת המנהיג שחייב להיות איש אהוב על קבוצתו. משפט שיכול לתאר את זה בקצרה:'המהיג קובע את המטרה, המנהל קובע את הדרך'. לרוב, המנהיג והמנהל הם אותו האיש."

אם אתם עדיין תוהים למה אני מספר לכם את הדבר הלא קשור הזה, הוא בגלל מה שקרה אחר כך; המורה כתב דוגמאות של מנהיגים על הלוח ומכיוון שהוא הכין את שיעורי הבית שלו (ידע שאנחנו כיתה חולת NBA בפרט וספורט בכלל) שלישי ברשימה הופיע פיל ג'קסון. אחר כך הוא הוסיף עליו כמה דברים שלא ידעתי ואני בספק אם הם נכונים (הוא חייב את כולם לקבל שכר שווה למשל), אבל הוא באמת גרם לי לחשוב על קבוצות ה-NBA של היום ושל אז (ג'קסון עשה לי יותר מידי בלגן בראש אז עזבתי אותו) ומה קורה שם בפנים.

בואו נחשוב שנייה על מבנה הקבוצות. יש בעלים, מתחתיו יש GM, מתחתיו מאמן, אחר כך יש את הכוכב/ים (האמנם? אולי הכוכב לפני המאמן), אחר כך שאר שחקני החמישייה ואז הספסל. לכן אני שואל אתכם, האם יש מנהיג? יותר מאחד? מיהו? מיהו המנהל? או מיהם המנהלים? האם יש אנשים בקבוצה שאפשר לומר עליהם שהם גם מנהיגים וגם מנהלים?

קודם כל אפשר לדעתי, להוציא את הבעלים מהתמונה כי הוא כספומט ותו לא. השאלה הבאה היא מהו ה-GM, מנהל או מנהיג? מחד גיסא, נראה שהוא רק המנהל, שבעיקר דואג לעניינים טכניים ועושה טריידים, מחתים שחקנים, מפטר מאמנים- קובע את הדרך. מאידך גיסא (שנראה לי הגיוני יותר), ה-GM הוא המנהיג. הוא יודע לאן הוא מכוון בעונה- אליפות או טנקינג. הוא קובע את עקרונות הקבוצה, הוא מרכיב שחקנים שלדעתו יתאימו לדרך שבא הקבוצה צועדת. הוא דוחף את הקבוצה בהתחלה- בשלבי הבנייה בקיץ, אבל אחר כך משחרר ונותן למאמן לעשות את המשך התהליך.

עכשיו, האם המאמן הוא מנהיג או מנהל? או בכלל במציאות העצובה של ימינו ב-NBA הוא סתם עוד בורג במכונה? לדעתי, הוא בעיקר מנהל. למרות, שהוא אולי אחראי לנאומי מוטיבציה כאלו ואחרים ולמרות שהוא צריך לזכות באמונם של השחקנים, נראה לי שהוא יותר אחראי על הדרך: איך הקבוצה תשחק, כמה ישחק כל שחקן, כמות אימונים, אם בכלל. נראה גם, שהוא תמיד צריך לרצות את כולם, וזו, לדעתי, תכונה של מנהל. את מי הוא צריך לרצות כל כך? עוד ניגע בזה. באירופה, לעומת זאת, אין ספק שהמאמן הוא המנהיג. ברור, שיש לו סמכויות הרבה יותר נרחבות על השחקנים- מותר לו לצרוח ולנזוף בהם, לייבש אותם על הספסל, לפעמים גם מותר לו לחתוך אותם ובאופן כללי, ברור שיש לו סמכויות מאוד נרחבות והוא "החלק החשוב ביותר בפאזל".

עכשיו לכוכב. האם הוא מנהיג? נראה שכן. אבל האם הוא המנהיג של הקבוצה כולה כולל ה-coaching staff? לא בטוח. ראשית כל, ברור שהוא צריך לקנות את אמונם של השחקנים ולהיות זה שמכריז על המטרה ומקדם אותם קדימה. מהצד השני, כשהוא על המגרש, הוא קרוב יותר ללהיות מנהל- אחרי שהקבוצה קיבלה את התרגיל- בדר"כ הוא זה שמנתב אותו- מחליט אם לתת לתרגיל להסתיים, למסור, פתאום לקחת אחד על אחד- בדרך כלל, לא תמיד הכוכב/מנהיג הוא גם המנהל משחק- הוא קובע את הדרך ושאר השחקנים צריכים להתאים עצמם לדרכו.

כמובן, שהדבר הזה הוא מאוד משתנה בין קבוצה לקבוצה- יש קבוצות שבהן ה-GM הוא הכל- המנהל, המנהיג, האבא והסתא (פיל ג'קסון והניקס למשל). יש קבוצות, שה-GM הוא רק מנהל (הייתי אומר שדריל מורי הוא אחד כזה, אבל גם בזה אני לא בטוח) ויש קבוצות שה-GM הוא רק מנהיג (הייתי אומר שמארק קיובן לא רחוק מכך, אבל שמעון מזרחי הוא דוגמא יותר קלאסית, גם פאט ריילי בעידן השלישייה די כזה). יש גם קבוצות שה-GM הוא די בובה (קליבלנד של השנה). גם מעמד המאמן מוזר. יש קבוצות שהמאמן הוא המנהיג והמנהל (פופ), אבל ברוב הקבוצות, המאמן הוא רק מנהל, אם לא פחות מכך. גם בהירככית הכוכבים הדברים לא ברורים, יש לברונים שעושים הכל (גם על המגרש וגם מחוצה לו) יש דוראנטים, שאפילו מנהיגותם מוטלת בספק, ובטח שניהולם. יש כאלו, שרק מנהיגים ולא מתערבים בהחלטות כאלו ואחרות (נראה שיש מעט כאלו, אבל דווקא קאזינס עשה סימנים כאלה). יש הרבה דברים, שאפשר "לחלוק" עליהם בפוסט זה, ואשמח שתעשו זאת. אשמח שתביאו דוגמאות ותעמידו אותי על טעויותיי.

 

לברון ג'יימס (באמצע, עם הסרט) בפוזה מנהיגותית

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  1. Mbk

    13 פבר 2015 12:54:40

    יופי של פוסט יונתן
    לדעתי מנהיג זו תכונה מולדת ולא נרכשת
    הדוגמאות הטובות ביותר הם רד אורבך שהיה ענק כמאמן ולאחר מכן כמנהל בבוסטון . ההחלטות שלו היו גאוניות
    רק על בחירה בלארי בירד בבחירה ה 6 מגיע לו פרס בחירת הדראפט ומהלך הדראפט הגדול בכל הזמנים
    ג׳רי ווסט היה ג׳ אם גדול ושחקן גדול לא פחות

    כל אידיוט יכול לנהל להנהיג צריך תכונות אחרות

          1. דובי

            13 פבר 2015 13:36:12

            כי הנהגה מגיעה עם כל החבילה, הצלחה, כישלון, התמודדות, קושי… וניהול עושים בשביל הכסף והסמכות על אחרים

  2. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

    13 פבר 2015 13:48:41

    על ענייני הבעיה הלשונית והפילוסופית עם מנהל – מנהיג יכול
    להסביר לכם לודוויג ווינשטיין
    (בעיקר בספרו "חקירות פילוסופיות)

    וכדאי מאוד שתגידו שהבנתם, אחרת תרגישו דוקרן חד משתרבב
    בין צלעותיכם

    (זה השלב בו גיא נכנס, ונותן לנו סקירה מקיפה על הבן אדם,
    כולל ציטטות של הבייביסיטרית שלו, תוך כדי ציון העובדה
    שהוא ראוי ליותר מתגובה… סמיילי.)

        1. גיא

          13 פבר 2015 15:14:04

          מולי גנב לי את המילים מהפה…

          לכן אחזור על המשפט המפורסם שדודתו מצד אימו של ויטגנשטיין, ששמשה אומנת לאחיו החורג, הייתה אומרת עת הכינה את כריכי ריבת הדלעת ומלפפון חמוץ המפורסמים שלה:

          "בוצין בוצין מקטפיה ידיע" –

          טיבו של אדם ניכר מראשיתו
          (במילים אחרות – דלעת היינו, ודלעת נישאר)

          והמתכון למלפפונים החמוצים האלוהיים,
          (שעזרו לאישתי לשרוד 2 הריונות)
          ראוי לפוסט משלו…

          2. עדיין פה

            13 פבר 2015 23:17:33

            האח של ויטגנשטיין היה פסנתרן, פאול ויטגנשטיין, שאיבד את ידו הימנית במלחמה (אאל"ט) וה-מ-ש-י-ך בקריירה הפסנתרנית שלו. גדולי המלחינים של זמנו (ושל כל זמן בעצם), ראוול ופרוקופייב, כתבו לו יצירות ליד שמאל. פאול לא היה מרוצה מהיצירות, ניסה לשכתב את היצירה של ראוול וסירב לנגן את הפרוקופייב. גידם כפוי טובה.
            אחיינו של ויטגנשטיין זה רומן מטורף, הופך קרביים, של תומאס ברנרד.

  4. מולי

    13 פבר 2015 14:27:15

    לאנשים יש תכונה משונה, אם חושבים שאם אתה גאון בתחום כלשהו, עליך להיות גאון גם התחומים אחרים.
    אם אתה שחקן מצליח, משום מה מצפים ממך להיות דמות ומופת בכל תכונות האישיותשלך.
    זה פשוט לא עובד כך. לא לכל מי שיש מיומנות מדהימה בכדורגל, יש יכולת הנהגה, עיינו ערך ליאו מסי, ואפילו לא בהכרח יכולת הנהלה.
    אלו פשוט תכונות שאינן תלויות זו בזו ולכן לא תמיד הכוכב הוא המנהיג. בהא הידיעה.

  5. אפלטון

    13 פבר 2015 15:21:54

    יש בקורס ניהול פרוייקטים פרק שלם שמדבר על האבחנה בין מנהיג למנהל.
    לא בטוח שאני בעצמי מקבל את ההגדרה הזו של 'מנהיג', זה נראה לי מונפץ משהו, בעיקר אם מנסים לתת לזה נופך אקדמי.
    הרעיון הוא, ובזה אני מסכים שפיל ג'קסון הוא יותר מנהיג ממנהל, לפחות על פי האקדמיה, למנהיג יש 3 תכונות עיקריות:
    1) לתת דחושת דחיפות לביצוע המטרה (ע"י השראה, תחושת דחיפות למשימה, אפקט ה'וואו' ועוד כמה כלים)
    2) יכולת אלתור וגמישות בעולם של אי וודאות
    3) הטמעת משמעות במשימה

    הרעיון הוא שצוות שחושב על המטרה כדבר העיקרי ומאמין שיש משמעות שהיא מעבר לתפקיד הפרטי שלו, יעשה את העבודה שלו יותר טוב מצוות שמקבל הוראות ומשימות סדורות ויבשות.

    אבל המנהיג הכי טוב, בלי מנהל שידע להתמקד בפרטים ולחלק משימות פרטניות, לא יגיע לשום מקום.

    אין ספק שהמאמנים הגדולים באמת, מחזיקים בתכונות המנהיג ומביאים את הצוות שלהם לרמת דבקות ומחוייבות שמנהל לא יוכל.

  7. אפלטון

    13 פבר 2015 15:30:28

    ולרשימת המאמנים שהם קודם כל מנהיגים:
    אאורבך, פיל ג'קסון, צ'אק דיילי, רודי טי (ששנא לאמן אבל היה מנהיג משכמו ומעלה), כמובן פופוביץ' ואתם יודעים מה?
    גם בלאט, עם היכולת המיוחדת שלו להגיע לשחקנים במין עקשנות נחמדה כזו ואמונה תמידית בדרכו יחד עם יכולת גמישות מחזיק בתכונות האלו.
    כמובן שכל אחד מהם, בלי יכולת מקצועית וירידה לפרטים מהדרגה הראשונה, סתם היה נחשב דושבאג מרק ג'קסון סטייל.

  8. מנחם לס

    13 פבר 2015 16:08:38

    פוסט מצויין וראוי לשבח מתלמיד תיכון. אגב, בין בעל קבוצה למנכ"ל קיים נשיא. כמה נשיאים הם בעלי תואר בלבד, אבל באינדיאנה פייסרס לארי בירד הוא נשיא, אבל פועלו מאד "מנכ"לי".
    קשה להגדיר בעל קבוצה ככספומט כי ישנם הרבה בעלי קבוצות המעורבים אישית בהחלטות, כגון מרק קיובן מדאלאס, או עוד עריץ מדאלאס – בעל הקאובויס ג'ונס.
    בגדול – יונתן צודק, אבל מאחר ובעל הקבוצה הוא בעלה, הוא יכול להחליט לא להחליט דבר מלבד לשלשל כסף (מה שרובם עושים) או להחליט שהוא רוצה גם לנהל את הדברים הגדולים בקבוצה (סטיינברנר מהיאנקיס אמרנו? הוא פיטר מנג'רים כי באו יום אחד עם ג'קט שהצבע לא ערב לעינו של העריץ).
    את ההבדלים בין מנהל לבין ממנהיג הגדרתם טוב מאד, עם תוספת אחת: מנהל שעושה עבודה מצויינת הופך למנהיג בעצם מעשיו.

  10. מומי שאוהב חציל בטחינה

    13 פבר 2015 16:38:14

    מומי ניסה פעם לנהל תחנת מוניות מס הכנסה פתח לו הספרים
    מומי ההעדיף להנהיג את המונית מאחורי הקלעים ולהיות שותך סמוי בהנהלה

  11. אלעד אייל

    13 פבר 2015 16:45:04

    יונתן פוסט נהדר שמעלה סוגיות רבות ומעניינות.
    בגדול לעניות דעתי החלוקה היא כמובן מלאכותית וגם מנהיג יכול להיות מנהל מצוין ולהיפך. בעיני מנהיג הוא אדם שיש לו היכולת להנהיג ראשית את עצמו. הנהגה עצמית בעיני היא היכולת לקבל ולקחת אחריות על חלקו בכל תחומי חייו, ולכן מנהיג הוא לאו דווקא זה שצועק ומדרבן את כולם אלא זה שבכוח אישיותו והמעשיו מהווה דוגמא לאחרים. יוצא מכך שכל אדם יכול להיות מנהיג ואני לא מאמין שזו תכונה שנולדים איתה אלא תלויה ברצון ובנכונות של כל אדם כלפי עצמו.

    לגבי ההבדל בין אירופה לאן בי איי אוברדוביץ' גדול המאמנים באירופה בעשורים האחרונים ואולי בכלל, הצהיר שלעולם לא יאמן בארה"ב ונראה לי שהסיבה המרכזית היא הרצון שלו להיות מעורב בכל מה שקורה בקבוצה ולהיות האיש המרכזי בתחום קבלת ההחלטות. באירופה הוא גם היה גדול מכל כוכב אם זה דיאמנטידיס או ספנוליס או בודירוגה וכו'.

  13. איתי

    13 פבר 2015 18:08:41

    בעיני ההבחנה היא פשוטה…
    מנהיג הוא אדם שאחרים הולכים אחריו. לעיתים הוא עושה זאת במודע ובהצלחה ולעיתים אינו מודע לכך ועלול להיכשל. ברגע שנכשל – יפסיקו ללכת אחריו ואז כבר אינו מנהיג.
    שים לב שמנהיג אינו חייב בתואר/בתפקיד או בהסמכה. הוא פשוט כזה !

    מנהל – זוהי כוחה של סמכות חוקית/ארגונית/היררכית. זה הכל.

  14. יונתן שגב

    13 פבר 2015 18:18:00

    תודה לכולם על התגובות, מי שרוצה את מה שכתבתי בהתחלה בפשטות יותר ובדיוק רב יותר מוזמן להסתכל בתגובה (הראשונה) של אפלטון.

  16. אהרון שדה

    14 פבר 2015 23:28:39

    יונתן קראתי זאת באיחור רב …ובאמת נהניתי מאד ממאמר בהחלט משובח .ראשית כל הכבוד
    שנית העלית לי זיכרונות נעימים מתקופת לימודי בתיכון ….יותר נכון בישיבה התיכונית …אני ואלעד אייל לא אהבנו ללמוד …אבל אהבנו ספורט ….חבל על הזמן .כתבתי פעם שאחד הסוגיות שהתווכחנו עליהם בלהט הייתה רשימת מאה הכדורגלנים הטובים בתבל (נכון לשנת 92 ) …הוויכוחים הרקיעו שחקים …המחנך שלנו ראה אותנו מתווכחים בלהט עם גמרא פתוחה והוא לא הבין הוא ניגש כמה פעמים …אך הבחנו בו והפכנו את המחברת (בעמוד האחרון הייתה הרשימה …והפכנו אותה לאיזו סוגיה ששיננו ).

    בקיצור נחמד להיזכר.

    לגוף העניין סוגית מאמן /מנהל היא סוגיה מרתקת לא רק בספורט אלא ביתר תחומי החיים ובעיקר בפוליטיקה .
    מבלי להיכנס לאקטואליה יותר מדי אבקש לומר שבן גוריון למשל היה מנהיג וכן דדו (במהלך מלחמת יום כיפור ) למשל .
    מנהל לעומת זאת הוא משהו דמות נתניהו .

    בכל הקשור לספורט ולדוגמאות שהבאת הרי שהרבה פעמים זה תלוי בסיטואציה וכן באדם עצמו …לפעמים אותו אדם ישמש פעם על תקן מנהל ופעם על תקן מנהיג.
    אבקש להביא כמה דוגמאות ספורטיביות ולהמחיש אותם .
    (כמובן שהרבה פעמים התכונות מעורבות זו בזו ).

    1. דיוויד בלאט : במכבי אשתקד היה ללא ספק מנהיג היה האיש שלפעמים נלחם בכל המערכת …המעבר שלו לנ.ב.א העביר אותו ממנהיג גדול למנהל ….לפחות בתיאוריה וככל שבלאט יצליח יותר זה כנראה ישתנה .

    2. אובראדוביץ : השועל הסרבי הוא ללא ספק מנהיג בכל רמ"ח אבריו …לדעתי דווקא בגלל תכונות אלו הוא לא התעניין בנ.ב.א כי הוא הבין שהוא ישמש שם על תקן מנהל ולא מנהיג.

    3. כמובן שגם פופוביץ ,ראלי וג'קסון (בעיקר בלייקרס ) היו מנהיגים .

    4. כנ"ל אם תרצו מוריניו מהכדורגל.

    מנהלים טובים הם בעיקר ממשיכי דרך מוצלחים שיכולים לשכלל שיטה מצליחה למשל
    1. יואכים לאו מנבחרת גרמניה
    2. מאמנים מסוגם של די מתאו וגרנט שהחליפו מאמנים בכירים בצ'לסי במהלך העונה.

    בשורה התחתונה האחריות כמנהיג היא גדולה בהרבה מסתם אחריות של מנהל מצליח …וזה לא מתאים לכל אחד ולכן הערכתי (וצדקתי ) שפיני גרשון באמת התכוון להיות העוזר של גודס…נפל לי האסימון יום יומיים אחרי שהוא הצטרף …הבנתי שהבן אדם לא רוצה ואולי כבר לא יכול לשאת בעומס של הובלה בחזית המלחיצה שנקרית מכבי תל אביב.
    מקווה שהוספתי משהו .

  17. עגל

    15 פבר 2015 18:30:48

    גם אני קראתי רק עכשיו ויש לי רק מעט להוסיף. אפשר להעביר חיים שלמים בקורסי ניהול שמתעסקים בסוגייה זו. "מנהיג" היא תכונה נדרשת של המנהל, מנהל שלא מנהיג הוא טכנוקראט.
    בחלק מהמקומות בצבא יש "מפקד" ומעליו מפקד-על שנקרא "מצביא".
    בנבא העניין הוא מסובך אבל באמת המאמן מתרכז בהרבה דברים טכניים וה GM מעליו הוא מעין מצביא. עדין, השחקנים הולכים אחרי המאמן ולא אחר ה GM בגלל הקשר היומיומי. זה כמו ההבדל בין מ"פ שקרוב לחיילים ומח"ט שרחוק מהם.
    ויש מקרים בהם השחקן הוא כל כך גדול שהוא בעצם הכל (ג'ורדן, מג'יק, לברון . . . )

כתיבת תגובה

סגירת תפריט