על ארבעה רכזים דיברה התורה/ יונתן שגב

על ארבעה רכזים דיברה התורה: אחד מושלם (בפוטנציה), אחד הורס, אחד לא יציב ואחד שאינו יודע (או רוצה) לזרוק.  נ.ב, לאלו מכם שיש אלרגיה למספרים- מומלץ לדלג על הפוסט.

הרכז המושלם: ג'ון וול

לג'ון וול, רכזה של הוושינגטון וויזארדס יש את הפוטנציאל להיות הרכז הטוב ביותר שנראה בדור הזה (שכנראה ייזכר כדור הרכזים). למה? מהסיבה הפשוטה שיש לו הכל. הוא שילוב מושלם שניזון מכל האבולוצייה של עמדת הרכז שהתפתחה לאורך השנים. הוא אתלט ברמה של ראסל ווסטברוק ודריק רוז. יש לו ראיית משחק ברמה של כריס פול וראג'ון רונדו והוא חזק, מהיר כשד, גבוה לעמדה ובקיצור- פשוט נהדר.

למרות כל זאת, חסר לו עוד דבר אחד: למרות העבודה הרבה, הקליעה שלו מבחוץ- לא מספיק טובה. לא אגיד לכם שהוא לא שיפרה: לפני עונותיים ממוצעיו עמדו על פחות מ-27% מהשלוש כשהוא זורק פחות משלשה למשחק. בעונה שחלפה לה הוא זרק כבר כמעט 4 שלשות בממוצע וקלע אותן באחוז לא רע בכלל- 35%. השנה באה ירידה נוספת: הוא לוקח 2.5 שלשות למשחק וקולע אותן ב-30% בלבד. גם אחוזיו מן הקו ירדו מ-80% ל-76%. כשאני מסתכל על המרחקים מהם הוא זורק, אני מבחין בבעיה קשה: הוא זורק הכי הרבה מהמקום הכי פחות יעיל בכדורסל: המיד ריינג'. כמעט 50% (49.5 , אם נדייק) מזריקותיו מגיעות מ-10 feet עד לקו השלוש. 35% מ-16 feet עד קו השלוש. הוא קולע את אלה האחרונות ב-39%. מה עוד חסר לו? מה שהיה למג'יק- את הקארים שלו, או לפחות את הוורת'י שלו (אההמ דוראנט, רמז, רמז)

כשהסתכלתי על המוק דראפט של 2010, נרשם על וול, רכזה של קנטאקי דאז: "best case: russell westbrook w/better court vision"- אם ימצה את כל הפוטנציאל שלו, ג'ון וול יהפוך לראסל ווסטברוק עם ראיית משחק טובה יותר. לדעתי, זה רחוק מכך ולמה? כי כשהסתכלתי שם ראיתי גם 39 ב-vertical וגם 9'6 ב-wingspan וגם 25 תכונות ב"יתרונות" ו-8 ב"חסרונות". לעניות דעתי אם "חומה" ימצה את הפוטנציאל שלו ויפול לסיטואציות הנכונות הוא יכול להיות טוב מווסטברוק, טוב מקארי, טוב מכריס פול, טוב מסטיב נאש, טוב מג'ייסון קיד, טוב מג'ון סטוקטון וטוב מאלן אייברסון. אז ג'ון, קדימה, רוץ מהר, שבור את החומה ותטרוף את המגרש.

איך דווין וויד אומר? "the sky is the limits".

 

 

 

הרכז ההורס: ראג'ון רונדו

אני רוצה להגיד שחזיתי זאת. ( הוכחה לאלו שלא מאמינים לי: http://www.hoops.co.il/?p=38288 – לכו לתגובות) רונדו, אלוף ה-NBA לשעבר עם הבוסטון סלטיקס הוטרד (מהשורש טרייד) לדאלאס בכדי לגבש גם שם קבוצה שתוכל ללכת עד הטבעות. מה קרה לו בטקסס? ממוצעיו ירדו בצורה מכובדת- האסיסטים התקזזו כמעט בחצי, (מ-10.8 ל-6.9), הריבאונדים ירדו אף הם (מ-7.5 ל-5.3), אך הנתונים שהכי מדאיגים אותי הם שניים: האחוזים מהעונשין שנמצאים בשפל שעוד לא נראה וה-WS. נתחיל מהאחוזים מהעונשין- 26% ! אם אני זורק מהעונשין 'זריקות סבתא' עדיין יהיו לי אחוזים טובים יותר. עכשיו נלך לנתון השני- ה-WS. ה-WS להלן win shares, הוא נתון המראה כמה נצחונות השחקן 'שווה' לקבוצה. לרונדו יש 0.3 WS ו- 0.4- ב- OWS שזה אותו נתון רק להתקפה ללא ההגנה. עכשיו בואו נחפור עוד קצת פנימה: מאזנה של דאלאס עם הרכז המחונן עומד על 12 ניצ' לעומת 8 הפ'. לפני שהגיע דאלאס עומדת על 19 ניצ' לעומת 8 הפ'. כשהסתכלתי על לוח הזמנים ראיתי משהו משותף: הם הפסידו כמעט לכל קבוצה שבערך ברמתה, או אפילו מתחת לרמתה במעט (העשירייה הראשונה במערב והחמישייה הראשונה במזרח). קראו זאת טוב: מתוך 31 ניצחונותיהם הנצחונות היו רק עשרה על הקבוצות הללו ואם מוציאים את ניו אורלינס ואוקלהומה עומדים על שבעה. מה שכן מתוכם הגיעו ארבעה בתוקפת רונדו. נראה שלקבוצה היו בעיות עוד לפני שרונדו הגיע, אבל זה עדיין לא אומר שהוא לא הפך את הקבוצה לטובה פחות ממה שהיא הייתה. בלעדיו, הם עמדו על 110 נק' למשחק (ההתקפה הטובה, או השנייה בטיבה בתקופת הזמן ההיא) לעומת 103 עם רונדו. עוד דבר שחשבתי שיקרה בהגיעו של רונדו, הוא שמונטה אליס יירד ביכולתו. לפני שהגיע, אליס עמד על 20.6 נק' ב-46.5% מהשדה. מהרגע שהגיע, אליס עומד על 20 נק' ו-45% מהשדה, מה שדי מפריח את הטענה השנייה שלי.

אז האם רונדו מפריע לדאלאס? אני חושב שכן, אבל אבין את אלה שיחלקו עלי. מה שבטוח, הוא לא משפר אותה כרגע.

 

מזיק?

 

הרכז הלא-יציב: דריק רוז

רוז, בוודאי ישב בבית ביום האולסטאר וישאל עצמו:" מדוע אני לא שם?" אז אני מוכן לספק לך את התשובה, דריק. אתה יציב בערך כמו הברכיים שלך, או כמו המוח של ווסטברוק, כמה רגעים אחרי שהוא אכל חבילת סוכר שלמה והוריד אותה עם כמה משקאות חריפים, ואני לא מדבר על טרופית.

הוא התחיל את העונה עם פצועות ועמד ב-12 המשחקים הראשונים שלו (נטו, 20 ברוטו) על ממוצעים של 15.6 נק' ב-40% מהשדה ו-30% מהשלוש, 5.2 אס' ו-3.2 איב'. את שמונת הבאים שלו סיים עם 21.9 נק' ב-50% מהשדה ו-25% מהשלוש כשהוסיף 4.3 אס' ו-3.5 איב'. השישה אחר כך היו ביזיון עם 12.7 נק' ב-25% מהשדה ו-17% מהשלוש עם 5.2 אס' ו-3.0 איב'. התשעה שאחר כך נתנו עוד תקופה טובה של 22.2 נק' ב-47% מהשדה ו-42% מהשלוש עם 5.3 אס' ו-2.8 איב'. עכשיו, נראה שהוא מתחיל עוד נגלה "רעה" כשהוא אומנם קולע 23.3 בשלושת האחרונים, אבל עושה זאת ב-34% מהשדה, מוסיף 20% לשלוש ומוסיף חטא על פשע כשהוא מוסר 3.3 אס' ומאבד 6.3 (!).

הבנתם את הקטע של רוז, אבל מה שמפתיע אותי, הוא שזה לא משפיע על שיקאגו והפסדיה מתפרסים בצורה די אקראית: בתקופות הרעות שלו הבולס עומדים על מאזן של 13 ניצ' ו-8 הפ' ובתקופות הטובות שלו היא עומדת על 10 ניצ' לעומת 7 ההפסדים. כפי שמנחם כתב אתמול, הקבוצה הזאת מאוד מוזרה.

 

רוז- לא יציב, בלשון המעטה.

 

הרכז שאינו יודע (רוצה) לזרוק מבחוץ: ראסל ווסטברוק

אחד החסרונות שהיו ידועים על ראסל כשהוא הגיע מ-UCLA, מלבד העובדה ששיחק בעמדה 2 כשב-NBA יועד לו תפקיד הרכז, היה שהוא אינו יודע לזרוק מבחוץ. בשלוש עונותיו הראשונות בליגה, ראס כמעט ולא זרק מבחוץ- פחות מ-1.6 זריקות למשחק שנכנסו בערך ב-25%. בשנים הבאות הוא החל לזרוק יותר מחוץ לקשת, כשבשנה האחרונה הוא עמד על כמעט חמש זריקות כשהוא קולע כמעט 32% מהן.

השנה, הוא לקח צעד קדימה. הוא זורק שישית מסך זריקותיו מזריקותיו מחוץ לקשת לעומת יותר מרבע בשנה שעברה. הוא זורק כמעט 50% מזריקותיו מ-3 feet ועד השלוש (חייב לזרוק או פלוטארים או ג'אמפ שוט- אין אפשרות לקרש סל), לעומת פחות מ-40% בשנה שעברה. יש לציין שבשנים עברו, הוא היה זורק את רוב הזריקות שלו מהטווחים הללו ובשנה שעברה הוא קצת "נגמל" מזה.

השנה הוא חזר לטווחים הללו ואם התוצאות אין להתווכח- "הצ'יטה" משיג שיאי קריירה בנקודות, הליכות לקו, חטיפות וריבאונדים. כצפוי, יש לו גם שיא קריירה בכמות נסיונות לשתי נקודות ואחוזיו מהשלוש הם במקום השני מהסוף  בקריירה ועומדים על 26%. תארו לעצמכם, קומארדים, מה היה קורה אילו קליעתו הייתה כפי שהייתה בשנה החולפת ושאר משחקו היה נשאר כפי שהוא? אתן לכם לדמיין לבדכם.

ווסטברוק זורק- חצי מרחק כמובן.

 

לפוסט הזה יש 23 תגובות

    1. יונתן שגב

      31 ינו 2015 16:25:50

      התחלתי לכתוב על וול ואז פתאום קפץ לי לראש רונדו ודאלאס. אחר כך נוספו גם רוז ו-ווסטברוק- די אקראי. יכול להיות שאני יכול להמשיך, אבל אני לא יכול להבטיח (תמיד אני לא ממשיך סדרות- לא בכוונה זה סתם יוצא כך)

  2. sbhtk

    31 ינו 2015 15:39:28

    לא מסכים עם הסיווג.
    וול, רוז ו-ווסטברוק אלה שחקנים מזן מאוד דומה:
    רכזים סקוררים, שניחנו ביכולת אתלטית גבוהה מאוד.
    לגבי שלושתם יש שאלה לגבי רמת קבלת ההחלטות והקליעה מרחוק לא הכי יציבה.

    לטעמי, יש 2 סוגי קצוות לסקאלה, שהרכזים נעים ביניהם ה"סקורר" וה"פליימייקר".
    לגבי מה עדיף, כל אחד וההעדפות שלו, אני בכל אופן לא מחבב רכזים המחזיקים בכדור יותר מדי ולא מייצרים דינמיות במשחק (סטייל מאיר טפירו). זאת הסיבה, שפארקר של ס"א הוא הרכז המועדף עלי.

    1. יונתן שגב

      31 ינו 2015 16:23:14

      ספר את זה לוול ו-10 האסיסטים בממוצע למשחק שלו. חוץ מזה שהוא אחד המוסרים לשלשות בפינה הכי טובים. את פארקר קשה דווקא לייחד לאחת הקבוצות חד משמעית.

  3. Smiley

    31 ינו 2015 17:28:18

    ג'ון וול – ברגע שיהיה לו את הטירוף למשחק כמו של ווסטברוק שחי כל מהלך הוא באמת יהיה ברמה פסיכית. לפעמים נראה שהוא קצת נח ונותן למשחק לעבור לידו במקום לנצל את היכולות שלו.
    רונדו – פשוט מתסכל לראות מקצוען שמרוויח מיליונים שלא מסוגל לשפר את הקליעה שלו. למרות שדאלאס פשוט צריכה שינהל את המשחק. אני מאמין שזה עניין של זמן שהכל שם יראה טוב יותר.
    דרק רוז – כמו הזקנים שמשחקים כדורסל וכבר לא מודעים שהם כבר לא יכולים לעשות את מה שעשו שהיו צעירים.
    ווסטברוק – רק לקוות שהשהברגים מחוברים במקום.

    1. יונתן שגב

      31 ינו 2015 19:42:53

      בקשר לרוז: אישית, אני חושב שהוא התחיל חלש (היה גם את המונדובאסקט כששם הוא היה נוראי) אז כולכם נדבקתם אליו שהוא גרוע ובעצם הוא נותן את שלו. מה רע ב-18.6 נק׳ ב-41% מהשדה ו-30% מהשלוש? אני מניח שאתה לא מתעורר בשבילו, אבל אני רואה אותו מתעופף (גם אם הוא מטביע פחות) ועושה דברים מדהימים באוויר עד שהוא מניח את הכדור עם הקרש.
      אבל אתה יודע מה אומרים- אני לא אובייקטיבי ולגבייך אני לא בטוח

      1. Smiley

        31 ינו 2015 20:07:41

        אני חושב שהוא צריך להבין שאחרי הפציעות היכולות שלו כבר לא יהיו כמו לפניהפציעות. אני עדיין חושב שהוא הערך המוסף של שיקגו בקשר לגורל העונה, והוא בעיקר יהיה ההבדל בין פלייאוף מוצלח לאכזבה.
        בנוסף, הוא היה כל כך אקפלוסיבי שלמרות שהפציעות "מאטות" אותו הוא עדיין רכז מוביל בליגה, אבל כבר לא באליטה של הרכזים.
        אין ספק שלפעמים פעולה אחת או שתיים שלו מחזירה געגועים לימים יפים יותר

    2. john

      1 פבר 2015 11:37:11

      עדת מעריצי ווסטברוק לא מפסיקה לדבר על הטירוף שלו כמשהו חיובי. מבין את פנטזיית ההוד הזאת לתת מבט בעין של השומר ולקבור אותו בסל בלתי הגיוני בעליל. או לסיים לו בהטבעה על הגרון. חברה ימי אייברסון הסתיימו יחד עם תקופת השפל ההתקפי שפקד בשנות ה90 ובעשור הקודם. אם שחקני המפתח של קבוצתך לא קולעים קרוב ל50% מהשדה וקרוב ל35% מהשלוש אז הם צריכים לשחק אחרת ולזרוק פחות. גולדן סטייט כקבוצה קולעת 48% מהשדה ועוד עם כמויות של שלושות. אי אפשר לספר יותר ש42% מהשדה זה טוב.

  6. TheGreatWall

    31 ינו 2015 18:32:49

    לא יוצא לי להגיב כל כך לאחרונה אבל עכשיו הייתי חייב. כתבה נהדרת יונתן!
    פשוט תמצת בפסקה את מה שאני חושב על מי שמופיע בריבוע פה ליד.
    כבר הרבה זמן שאני צועק שיבוא יום והוא ייחשב לרכז הטוב בעולם, והיום הזה הולך וקרב. יש לו כמה אלמנטים שהוא חייב לשפר, וביניהם פוטוורק בהגנה, הזריקה, איבודי כדור ואגו, אבל הוא בינתיים בדרך הנכונה

  10. זיו

    31 ינו 2015 20:44:39

    קצת עובדות: למרות שהוא אפור ולא בעונת חייו
    המאזן האישי של טוני פארקר עומד כרגע על 700 ניצחונות מתוך 972 משחקים (!), 72% שלא הולכים ברגל
    הייתי מכניס בקטגורייה של המפלצת השקטה הכי אנדרייטד בליגה כבר המון שנים

  12. עגל

    31 ינו 2015 22:49:34

    יופי של טור ומברוק על היוזמה.
    גם בעיני רוב הרכזים שבחרת מאוד דומים זה לזה. מה עם קייל לאורי או ג',ף טיג ?
    ג'ון וול, עם כל הכבודל לו, לא יכול להיות יותר טוב מג'ון סטוקטון ומאלן אייברסון. למה ? כי אלו שני סוגים שונים של שחקנים. הוא יכול להיות או יותר טוב מהאחד או מהשני.
    ויותר טוב מסטוקטון הוא לא יהיה. בדיוק אתמול ראיתי סרט על הדראפט של 1984 וראיינו את סטוקטון. הוא אמר "כשנכנסתי לליגה רק רציתי לעזור לקבוצה. הבנתי שאצליח לעשות זאת אם אמסור לשחקנים ההם שיודעים לשים את הכדור בסל". זה מתמצת את האיש (שגם ידע לקלוע לא רע בעצמו בעיקר במאני טיים)

  13. דורון

    1 פבר 2015 01:59:19

    סליחה שעושה העתק תודה יונתן היקר
    יתכן ואתה ניחן באינטואיציה מדהימה.
    איתי פשוט תנסה להתאמן על זה.
    אני לא מדבר על הימורים כספיים שאני נגדם כי הרב מפסידים
    ומתמכרים וגם זה משעמם אותי מוות.
    אני מדבר למשל לאיפה האשה הזו ברחוב תלך ימינה או שמאלה.
    איזה מעלית תגיע עכשיו ראשונה ללובי. )זה לאימון)
    והדברים החשובים באמת לפה אני ממשיך מפה, מה עכשיו אני אומר
    איזה משפט לאיפה הכי כדאי לנסוע בשביל לחסוך זמן, צאיך אני מתייחס
    לאנשים הללו לתוצאה המירבית ושכולם יהיו מרוצים.
    זהו קול פנימי איתי וכל הקורא זאת, שתמיד צודק ויש אותו לכולכם
    יהפוך את החיים למושלמים, הענין הוא לדעת להבחין בינו לבין שאר
    המחשבות הלא נחוצות. האימון יכול לקחת שנים, אך בנתיים יהיו הצלחות רבות. וכל דבר שתיגעו בו יהפוך להצלחה פנומלית.
    רק לדעת לזהות אותו בין הקולות האחרים
    ואז גם לפעול על פיו ואתם מיליונרים,
    והרבה יותר מזה אנשים מאושרים אושר צרוף!

  14. אלי זחלוואי

    1 פבר 2015 02:03:54

    הרכזים הנדירים בליגה הם, ג'ון וול, ווסטברוק ליליארד ורוז, כשרוז כבר איבד מערכו מאז הפציעות
    הם היחידים שמשלבים אתלטיות כל כך נדירה חדירה וזריזות שאין כמותה ויכולים לקרוע תטבעת בכל רגע
    ג'ון וול משלב את זה עם אסיסטים, ווסטברוק ורוז (רוז של פעם) משלבים את זה עם סקור מטורף
    וליליארד משלב את זה עם יכולת קליעה מפחידה וקלאץ'..

    קרי הוא הרכז היחיד שהוא בסגנון משל עצמו אבל לא נדיר כמו הרבייעיה שדיברתי עליה
    ויש את רכזי האסיסטים, כריס פול…
    ואחר כך מגיעים כל השאר…
    לאוסון, רונדו, קמבה ווקר, ג'ף טיג, קייל לאורי, ברנדון נייט, ג'נינגס , אירווינג ועוד ועוד….

  15. Dalazred

    1 פבר 2015 10:34:24

    אם כריס פול הוא רכז אסיסטים אתה צריך לשים את רונדו ולאווסון לפניו בקטגוריה הזאת. רונדו נחלש בתקופה האחרונה אבל שניהם מנהלים את ההתקפות של קבוצתם בצורה מדהימה.

      1. john

        1 פבר 2015 11:43:51

        כריס פול יסיים כמו ג׳ייסון קיד. הוא יבין שהוא מעולם לא היה צריך להיות אופציה בכירה בקבוצה והוא בעיקר מפלצת סטטיסטית עם יח"צ. בסוף הקריירה יהמר על סוס שרץ לאליפות ויהיה הותרן שיניע את כולם לאליפות כדי שיוכל לקבל קרדיט כמאמן או פרשן "שעשה את זה".

כתיבת תגובה

סגירת תפריט