בסיפורנו האחרון דיברנו על בחור חביב בעל שם משפחה עם ניחוח הולנדי. גם היום נדבר על בחור חביב לא פחות, שגם לו יש שם משפחה עם ניחוח הולנדי, אבל כאן מסתבר, מסתיים הדמיון ביניהם.

קית' ואן הורן. שם שלא עולה הרבה באף פורום כדורסל שראיתי לאורך השנים. אולי בגלל שבתחילת הקריירה הוא היה סטאר רציני לתקופה קצרה בלבד, ואז דברים אחרים היו חשובים לו יותר מהכדורסל, הנה הסיפור המלא.

השנים הראשונות

קית' ואן הורן נולד ב-1975 בפולרטון, קליפורניה, ואף שיחק שם בתיכון. מאמן אוניברסיטת יוטה, ריק מג'רוס, גייס אותו לקבוצת הכדורסל של האוניברסיטה כשמובטח לו שהוא מגיע על תקן הכוכב הבלתי מעורער.

ואן הורן הגיע לקמפוס ובקושי הספיק להתאקלם, כשמאמנו קיבל טלפון ממספר לא מוכר… התקשרו מהבית של קית' בקליפורניה, וביקשו מהמאמן לבשר לחניכו הטרי את הבשורה המרה: אביו נפטר בפתאומיות מהתקף לב.

ריק מג'רוס בישר לקית' ואן הורן את הידיעה, תמך בו לאורך התקופה הקשה שבאה לאחריה, ושימש לו מעין אב רוחני. התוצאה? בעצם היו 2 תוצאות: קית' ואן הורן למד ושיחק כמו שד לזכר אביו המנוח, ובמקביל שם את המשפחה בעדיפות העליונה בחייו. בשלב זה של קריירת הכדורסל שלו שני הדברים לא התנגשו עדיין. אבל חכו לסוף…

אז ואן הורן באמת היה הכוכב הבלתי מעורער של אוניברסיטת יוטה כפי שהובטח לו. אבל ללא קשר להבטחה, זה הגיע לו – בחור בגובה 2.08 שמסוגל לכדרר, לקלוע מרחוק ולקטוף ריבאונדים. ממוצעים של מעל 20 נק' למשחק ו-8 ריב' לאורך קריירת הקולג'. נבחר לשחקן השנה ואול אמריקן בשנתו האחרונה, ונבחר בבחירה השנייה בדראפט 1997. אוניברסיטת יוטה הפרישה את גופייה מס' 44 לכבודו.

בראיון לניו יורק טיימס לפני הדראפט חשף ואן הורן שהבטיח לאביו שיסיים את האוניברסיטה עם תואר ראשון, ולכן לא נרשם מוקדם יותר לדראפט. שני עשורים מאוחר יותר יאמר ואן הורן כי תעודת הסיום של האוניברסיטה נחשבת בעיניו יותר מכל התארים האישיים בהם זכה בקריירת הכדורסל שלו.

ניו ג'רזי נטס

מיד עם בחירתו ע"י פילדלפיה הועבר בטרייד לניו ג'רזי נטס ושם שיחק עד 2002. יש האומרים שהטרייד הזה היה טרייד של אופי קבוצתי. אנחנו מדברים על פילדלפיה של אייברסון – מישהו מדמיין בחור לבן, חנון, עם תסרוקת שביל בצד וגרביים עד הברך, שכבר היה נשוי עם תינוקת, מתחבר לטיפוס כמו אלן אייברסון…? אני לא חושב.

כבר בעונת הרוקי, 1998, נבחר לחמישיית הרוקיז הראשונה כשקבע סטטיסטיקות של 19.7 נק' ו-6.6 ריב' למשחק. הנטס עלו לפלייאוף בהתלהבות רבה, וחטפו סוויפ לא מפתיע משיקגו בולס…

בעונה המקוצרת של 1999, שמסתבר הייתה הטובה ביותר עבורו מבחינה סטטיסטית, קבע שיאים אישיים של 21.8 נק' ו-8.5 ריב' למשחק. בהמשך הצטרפו לנטס ג'ייסון קיד, קניון מרטין ושאר החברים, והצעידו את הקבוצה עד גמר הפלייאוף של 2002, שם הפסידו ללייקרס של שאקובי, כאשר הסטטיסטיקות האישיות של ואן הורן יורדות באופן הדרגתי.

היכולות שלו היוו מטרה לחבריו לקבוצה, ולתקשורת, שהאשימו אותו שהוא לא מתאמץ מספיק, וההפסד בגמר הפלייאוף היה נראה אחרת אילו היה מישהו אחר במקומו.

סוג של ג'ורנימן

בקיץ 2002 הועבר ואן הורן לפילדלפיה תמורת דיקמבה מוטומבו, ובסופו של דבר שיתף פעולה לעונה אחת עם אלן אייברסון, אך היכולות האישיות שלו המשיכו לרדת בהדרגה. בקיץ 2003 הועבר שוב, הפעם לניו יורק ניקס, בטרייד גדול שכלל 4 קבוצות, ובאמצע העונה שוב הועבר, הפעם למילוואקי באקס.

היכולות והסטטיסטיקה המשיכו להידרדר, ובמהלך עונת 2005 הוטרד ואן הורן לדאלאס, כדי לפנות מקום בתקרת השכר להחתמת מייקל רד, שהפך לשחקן חופשי באותו קיץ. בדאלאס עזר ואן הורן לקבוצה להגיע לגמר הפלייאוף ב-2006 שם הפסידה למיאמי.

הירידה ביכולות נבעה כנראה משילוב של כמה גורמים: פציעות בברכיים ובכף היד; אי התאמה לסגנונות הקבוצתיים השונים; והסיבה העיקרית, ככל הנראה, היא העובדה שכדורסל היה עבורו דרך ולא מטרה. כמו שטענו חבריו לקבוצה לאורך הקריירה – הוא "לא התאמץ מספיק".

בקיץ 2006, באופן מאוד מפתיע לאוהדי הכדורסל, ובגיל 30 בלבד, החליט קית' ואן הורן לקחת הפסקה מכדורסל כדי להתמקד במשפחתו, שכללה כבר 4 ילדים. אמרנו שהמשפחה בעדיפות ראשונה נכון? אז כן. המשפחה הייתה בעדיפות עליונה. ואן הורן לא שיחק עוד כדורסל מקצועני מאז.

אחרי הפרישה

מה שכן, היה סיפור אחר שקשור לכדורסל… שנתיים אחרי ששיחק את משחקו האחרון, דאלאס וניו ג'רזי רצו לבצע טרייד בו ג'ייסון קיד יעבור לדאלאס תמורת דווין האריס. אבל מה? היה הפרש של כ-4 מיליון דולר כדי שמגבלות השכר יתאימו לעסקה. דאלאס החתימו את ואן הורן על חוזה של 4.3 מיליון דולר לעונה וכללו אותו בטרייד המדובר. ואן הורן "עבר" לנטס ושוחרר ממנה כמעט מיד לאחר הטרייד, כשהוא מרוויח יותר מ-4 מיליון דולר בלי לשחק דקה.

בריאיון ל"סקופ B" ב-2017 נשאל ואן הורן אם יש לו מחשבות על מה היה קורה אם היה ממשיך לשחק כדורסל כמו זה שנבחר מעליו בדראפט, טים דאנקן, שפרש בגיל 40 ועם 5 אליפויות. ואן הורן ענה שבתחילת עונת 2007 הוא הסתכל על לוח המשחקים של ה-NBA ועל לוח הפעילויות של ילדיו בבית הספר, ומבחינתו לוח אחד ניצח וזה לא היה לוח הכדורסל… הוא לא התחרט לרגע.

חברים לקבוצותיו השונות תיארו אותו כבחור מאוד שקול שהגיע לליגה בתקופת ההיפ הופ, ולמרות זאת בזמן שחבריו בילו במועדוני לילה, וקנו מכוניות שנראו כאילו יצאו מקליפים ב-MTV, ואן הורן חזר הביתה לאשתו ולילדיו, בילה את זמנו בקריאת ספרים על ניהול עסקים וכלכלה, התחבר לאנשי עסקים, והשקיע את כספו בנדל"ן ונכסים אחרים. ג'ייסון קיד הגדיר זאת כ"השחקן הנעלם": בזמני הטיסות למשחקים, כל השחקנים השמיעו מוזיקה בפול ווליום ושיחקו קלפים, ואילו קית' ואן הורן הצטייד באטמי אוזניים וקרא ספרי כלכלה. ג'ייסון קיד אומר שהיו טיסות בהן חשבו שהוא בכלל לא עלה על המטוס עד שמצאו אותו קורא בשקט בפינה.