הזהו אלוף/מתן גילור

הוא הצטרף אלינו לבית הספר האזורי בכיתה ב'. אחד מ-17 ילדי ניר יצחק שאת כיתה א' למדו בקיבוץ. כבר מההתחלה התבלט בספורט. וכשאני כותב "ספורט" אני מתכוון לכל ענפי הספורט. הכי מהיר, הכי טוב בכדורגל, קופץ הכי גבוה והכי רחוק. גם בענפי הספורט בהם לא היה הטוב ביותר תמיד הצטיין. כדורסל, כדוריד, מחניים או שיחה – you name it.

בחג החנוכה, בכיתה ו', לקחו אותנו למירוץ הלפיד. כל אחד בחר כמה לרוץ החל מ-500 מטרים ועד 5 קילומטרים. והוא? סיים את המרחק המרבי שני, לא הרבה אחרי המורה לספורט. ראשון בפער עצום משאר הילדים. את 500 המטרים האחרונים עשה עם הלפיד בידו ועדיין היה מהיר מכולם.

בחטיבת הביניים הוא התמתן. עדיין היה מהספורטאים הטובים בשכבה, אבל פתאום כבר לא הכי מהיר, כבר לא בכושר הטוב ביותר, כבר לא הכי טוב בכדורגל.

בתיכון זה כבר ממש דעך. עדיין היה ברור שהוא מוכשר מאד, אבל נראה היה שהוא הבין שספורט מקצועני לא יהיה משלח היד שלו והקדיש לכך פחות זמן ומשאבים. לפתע, כל המתאמנים לגיבושים למיניהם כבר החלו מסיימים לפניו בריצת 2,000. פתאום הצלחת להוציא לו כדור מהרגל.

באותן השנים, שניים מחברי הטובים ביותר, מתן שקד ואיתן לנל, היו מניר יצחק. ככה שכל פעם שבאתי לבקרם, היינו יושבים כולם ב"נעורים", בדרך כלל מסביב לנרגילה. כמובן שגם הוא היה שם. ברדי קראנו לו, כקיצור שם משפחתו.

אחרי הצבא כבר הייתי מגיע לניר יצחק באופן תדיר יותר. אני חושב שבשנה שאחרי הצבא דיברתי איתו יותר מאשר בכל 11 השנים בהן היינו באותו בית הספר. וכך גם הכרתי את חברתו, לימים אשתו.

בשנת 2007, הזוג הצעיר יצא לטיול בתאילנד. סלחו לי אם אני מפספס קצת בפרטים, כיוון שעברו מאז 7 שנים וכן משום שלא שמעתי את הסיפור ממקור ראשון, אבל להלן עיקרי האירועים:

כל מי שהזדמן למעבורת בתאילנד מכיר את התחושה שכל רגע נתון יכול להגיח נחשולון או סתם זרם מים חזק ולהפוך את המעבורת על יושביה. איתרע מזלם ואחד כזה אכן הגיע. הוא קלט שהמעבורת עומדת להתהפך וצעק לה שתקפוץ, אבל היא קפאה. ברגע האחרון, כשזה היה היא או הוא, היא קיבל את ההחלטה – העיף אותה למקום הנכון והתהפך עם המעבורת. לא משנה כמה נחוש אתה וכמה בריכות שחית בחייך, בלתי אפשרי להימלט ממדחף ששואב אותך לעברו. המדחף שאב והוא נשאב. כשהוא יוצא מהצד השני הוא מבין שהוא ניצל אבל אם לא יחזיק את הרגל היא תתנתק ממקומה. הלהב פגע בה ואיים להעיף אותה. הוא תפס את הרגל ביד אחת וביד השניה שחה על מעל פני המים.

בימים הראשונים עוד היתה תקווה, אבל עד מהרה התברר שחייבים לכרות.

פגשתי אותו קצת אחרי שחזר לקיבוץ. פעמים רבות היה זה בבריכה. הוא היה מסיר את התותב ושוחה. פעם ספורטאי – תמיד ספורטאי.

לפני כשנה נפגשנו בחתונה של עומר קלדרון. אולי זה בגלל שאני סנוב, כיוון שלא התחברתי למוזיקה, משום שהייתי עייף או סתם כי לא רציתי להשאירו לבד, אבל כשכולם הלכו לרחבת הריקודים נשארתי לשבת איתו ולהשלים פערים. הוא סיפר לי שהוא החל לא מזמן לשחק טניס כסאות גלגלים, למרות שביום-יום כלל לא נזקק לאחד. הוא סיפר לי על כל התהליך ודיבר על כך שהוא מהיר וחזק מכל שאר השחקנים, אבל לצד רגעים מוצלחים הוא חווה גם הרבה רגעי משבר במשחק. "יציבות היא המילה שאתה מחפש" אמרתי לו. "אל דאגה, זה יגיע." הוא סיפר על שאיפה שלו להגיע לריו 2016, אבל אמר שלפני הוא עוד רוצה לזכות באליפות ישראל.

באליפות ישראל בטניס "רגיל" שהתקיימה ברעננה כשבועיים לאחר מכן הוא שיחק 2 משחקי ראווה. כמו שאמר, הוא היה חזק ומהיר מכולם, אבל לא בשל.

אחרי עוד מספר שבועות נפגשנו בחתונה של מתן שקד. סיפרתי לו שראיתי אותו באליפות ושהוא היה מצוין. הוא מצדו טען שהיה מתחת לרמתו ושהוא מאד מאוכזב. מאז לא נפגשנו.

סקרן אותי מאד לשאול אותו האם היה מחזיר את הגלגל לאחור ואיתו את הרגל או שמא הוא מקבל בברכה את המצב הנוכחי שמאפשר לו להיות ספורטאי ברמות הגבוהות, אבל זה היה נראה לי מאד חסר טקט ולא ראוי, אז שתקתי.

בסוף השבוע שעבר זה קרה – אדם ברדיצ'בסקי הוא אלוף ישראל בטניס כסאות גלגלים!

עכשיו תחזיקו לו אצבעות חזק-חזק, כי למי שלא מתבוסס ברחמים עצמיים, אלא מסתער על האתגר שהציבו לו החיים מגיע שנעשה זאת בשבילו. בואו נאחל לאדם להגיע לריו 2016. לי אין כל ספק שהוא יכול לחזור משם עם מדליה.

 

לפוסט הזה יש 11 תגובות

  6. מנחם לס

    20 נוב 2014 16:43:18

    אחד הדברים החיוביים שעשיתי בחיי היה מחקר ופיתוח אמצעי עזר לנהיגה לנכים. אני מחזיק לו אצבעות שיצליח.

  9. Yavor

    21 נוב 2014 06:49:55

    כל הכבוד לבחור – פעם ראשונה שאני שומע עליו ועל המקרה, למרות שהייתי מבקר שם פעם-פעמיים בשנה את בני הדודים מאותן שכבות גיל בערך (מאור ונורית). שיהיה לו בהצלחה! וכל הכבוד מתן שאתה כותב עליו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט