יש קבוצות שמגיעות לעונה חדשה עם חלום על אליפות. יש כאלה שמגיעות עם חלום על פלייאוף. ופיניקס? היא מגיעה לעונה שבה היא צריכה להוכיח שהעונה הקודמת לא הייתה סתם תאונה סטטיסטית במדבר.

דווין בוקר עדיין כאן, דילון ברוקס עדיין כאן, ג'יילן גרין עדיין כאן. ג'ורדן אוט נכנס לעונה השנייה שלו כמאמן, הקיץ לא היה מהפכה, אלא ניסיון לשפר קבוצה שכבר ניצחה 45 משחקים והגיעה לפלייאוף – אבל אז פגשה את אוקלהומה סיטי ונזכרה שהמערב הוא מקום לא נעים במיוחד.

ועכשיו מגיעה השאלה האמיתית: האם פיניקס מסוגלת לעשות את הצעד הבא, או שהיא פשוט תמצא את עצמה שוב באמצע המערב, מספיק טובה כדי להגיע לפלייאוף ומספיק מוגבלת כדי לעוף ממנו בסיבוב הראשון?

מאזן בעונה הקודמת: 37-45, מקום 8 במערב

הסאנס היו אחת ההפתעות החיוביות של עונת 2025/26. אחרי 36 ניצחונות בלבד בעונה שלפניה והיעדרות מהפלייאוף, פיניקס קפצה ל-45 ניצחונות וסיימה במקום השמיני במערב. היא נכנסה לפלייאין, שרדה אותו והגיעה לפלייאוף מהמקום האחרון במערב.

זה היה הישג משמעותי במיוחד בהתחשב בכך שהקבוצה איבדה בקיץ הקודם את קווין דוראנט ובראדלי ביל, ולא בדיוק נראתה כמו מועמדת טבעית להתאוששות מהירה. במקום להתפרק, בוקר, ברוקס, גרין והחבורה הצליחו לייצר קבוצה תחרותית.

אבל אז הגיעה הסדרה מול אוקלהומה סיטי ת'אנדר.

מאזן פלייאוף: 4-0

אוקלהומה סיטי לא השאירה לפיניקס הרבה מקום לפנטזיות. הת'אנדר ניצחו את כל ארבעת המשחקים והשלימו סוויפ בסיבוב הראשון. במשחק האחרון הם ניצחו 122:131, וסגרו סדרה שבה הסאנס פשוט לא הצליחו למצוא מספיק תשובות לקצב, לעומק וליעילות של היריבה.

דווין בוקר סיים את המשחק האחרון עם 24 נקודות, דילון ברוקס וג'יילן גרין הוסיפו 23 כל אחד, וקולין גילספי קלע 20. אבל גם כשההתקפה עבדה, פיניקס התקשתה להתמודד עם קבוצה ברמה של אוקלהומה סיטי.

בוקר עצמו אמר לאחר ההדחה שהסדרה הייתה מבחן שממנו הקבוצה יכולה ללמוד. זאת בדיוק הנקודה שבה פיניקס נמצאת עכשיו: לא להתחיל מחדש, אלא לקחת את מה שעבד ולנסות להפוך קבוצה של 45 ניצחונות לקבוצה שמסוגלת לנצח סדרת פלייאוף.

המאמן: ג'ורדן אוט, עונה שנייה

אחרי שנים שבהן עמדת המאמן בפיניקס הרגישה כמו דלת מסתובבת, ג'ורדן אוט מקבל דבר שלא הרבה ממאמני הסאנס קיבלו בשנים האחרונות: עונה שנייה ברציפות.

בעונה הראשונה שלו אוט לקח קבוצה שהייתה אמורה להיות בתהליך התאוששות והוביל אותה ל-45 ניצחונות ולפלייאוף. עכשיו כבר אין את תירוץ העונה הראשונה. היריבות מכירות את השיטה, מכירות את ההרכבים ויודעות פחות או יותר מה פיניקס רוצה לעשות.

וזו תהיה אחת השאלות המרכזיות של העונה. בעונה שעברה הסאנס היו 23-32 לפני פגרת האולסטאר, אבל אחרי הפגרה ירדו ל-14-13 וההתקפה נחלשה. נכון שחלק מהכוכבים החמיצו משחקים, אבל אוט יצטרך להוכיח שהוא יודע לבצע התאמות כשהליגה כבר למדה אותו.

מי בא? מי הלך? מי נשאר?

פיניקס בחרה בקיץ בקו של המשכיות, אבל עם כמה שינויים מעניינים.

הגיעו: מיילס ברידג'ס עבר בטרייד ששלח את גרייסון אלן ורויס אוניל לשארלוט, לוק קנארד הגיע מהפרי אייג'נסי וקואה פיט נבחר בדראפט

נשארו והאריכו: דילון ברוקס, קולין גילספי, מארק וויליאמס וג'ורדן גודווין.

עזבו: רויס אוניל וגרייסון אלן כחלק מהטרייד שהביא את מיילס ברידג'ס ואמיר קופי שעבר לאירופה וישחק בהפועל תל אביב.

הטרייד על ברידג'ס הוא כמובן המהלך הגדול של הקיץ. פיניקס ויתרה על אלן, אוניל ובחירת סיבוב ראשון לא מוגנת ב-2033 כדי להביא שחקן שיכול ליצור לעצמו זריקות ולחזק את הקו הקדמי. מבחינה מקצועית, הוא נותן לסאנס משהו שהיה חסר לה: עוד שחקן שיכול לקחת כדור ולייצר בעצמו במקום לחכות לבוקר.

קנארד אמור לספק קליעה מבחוץ, אלמנט שנפגע עם העזיבה של אוניל ואלן. קואה פיט הוא ההימור הצעיר, וגילספי וגודווין נשארו כדי לתת יציבות מאחורי הכוכבים.

אבל יש כאן טוויסט אחד שהגיע אחרי הקיץ.

מארק וויליאמס והחור באמצע

מארק וויליאמס חתם בקיץ על חוזה חדש לשלוש שנים ו-38 מיליון דולר, אחרי עונה שבה שיחק 60 משחקים, שיא קריירה, והעמיד ממוצעים של 11.7 נקודות ו־8 ריבאונדים ב-23.6 דקות.

ואז הגיע המכה הקשה.

וויליאמס קרע את הלברום בכתף שמאל ונזקק לניתוח. אין כרגע לוח זמנים מוגדר לחזרתו, והוא צפוי להיעדר תקופה ממושכת, ופה נכנס קמאן מלואץ'.

הסנטר בן ה-20 שיחק בעונה הקודמת רק 46 משחקים ובממוצע 8.9 דקות, אבל עכשיו הוא מקבל הזדמנות שלא הייתה אמורה להגיע אליו כל כך מהר. בקיץ הוא הראה יכולת מרשימה בליגת הקיץ, והסאנס יצטרכו ממנו הרבה יותר ממה שתכננו בתחילת הקיץ.

אוסו איגודארו יהיה חלק מהפתרון, ופיניקס אפילו צירפה לאחרונה את דואופ רית' מפורטלנד לעומק בעמדת הסנטר. אבל כרגע ברור: האובדן של וויליאמס גרם לבעיה רצינית אצל הסאנס.

קצת על העונה הקודמת

הסיפור של פיניקס בעונה שעברה היה כמעט הפוך מהציפיות.

אחרי עונת 46-36, הקבוצה נפרדה מדוראנט וביל ונכנסה לעונה שבה לא היה ברור מה בדיוק היא רוצה להיות. בוקר המשיך להיות העוגן, ברוקס נתן עונה מצוינת וגילספי התברר כהחתמה מוצלחת.

הסאנס גם בנו זהות ברורה מאוד: הרבה שלשות. הם זרקו 40.8 שלשות למשחק, החמישית בליגה, ו-39.3% מהנקודות שלהם הגיעו מעבר לקשת – גם כן חמישי ב-NBA. הבעיה הייתה שבמצבי קלאץ' הם זרקו המון מבחוץ, אבל קלעו רק 31.3% מהשלשות האלה. כלומר, לפעמים הם פשוט חיו ומתו עם השלשה.

העזיבה של אלן ואוניל הופכת את הבעיה הזאת לחמורה אפילו יותר. שניהם היו אחראים יחד ל-29.1% מניסיונות השלוש של פיניקס בעונה שעברה וקלעו יחד 38.1%. לוק קנארד יכול לעזור מאוד, אבל הוא לא בהכרח מחליף אחד לאחד את כל מה שהשניים האלה הביאו.

מה יהיה העונה?

החמישייה של פיניקס נראית טוב על הנייר.

בוקר הוא עדיין הכוכב והכדור בידיים שלו. ג'יילן גרין אמור לחזור לאחר שהחמיץ כמעט את כל העונה שעברה ונותן מהירות ויכולת לחדור. ברידג'ס מוסיף כוח, יצירת זריקות וגודל. ברוקס הוא הבריון ההגנתי שעושה את העבודה השחורה. ובאופן אידיאלי, וויליאמס אמור היה לסגור את הצבע, וכרגע נדמה שמי שיתפוס את המקום בחמישייה יהיה מלואץ', וזה הופך אותו לאחד השחקנים החשובים ביותר בקבוצה. לא צריך לצפות ממנו להפוך לניקולה יוקיץ' בן לילה. צריך שהוא יהיה מספיק טוב כדי שהסאנס לא ירגישו שהם איבדו את הציר שלהם בצבע.

הסיפור הגדול: ג'יילן גרין

אם יש שחקן אחד שיכול לשנות את התקרה של פיניקס, זה גרין.

הוא נכנס לעונה הזו עם חוזה של 36.2 מיליון דולר, אחרי שעונת 2025/26 שלו נפגעה קשות מפציעות בהמסטרינג והוא החמיץ 50 משחקים. עכשיו פיניקס צריכה לראות סוף סוף מה יש לה בידיים.

גרין מסוגל להגיע לטבעת במהירות כמעט בלתי ניתנת לעצירה. הבעיה היא הסיום: הקריירה שלו עדיין כוללת חוסר יציבות בקליעה ובקבלת ההחלטות, והוא עומד על 33.9% בלבד לשלוש בקריירה.

המשימה שלו תהיה גדולה יותר מאשר רק לקלוע. פיניקס רוצה שבוקר יוכל לשחק יותר ללא הכדור, ולכן גרין יצטרך להפוך ליוצר אמיתי. להביא כדור, לקרוא את ההגנה, לייצר לאחרים ולא להסתפק במסירה הראשונה.

אם גרין עושה את הקפיצה הזאת, פתאום לפיניקס יש שלישייה מעניינת מאוד עם בוקר וברידג'ס. אם הוא נשאר אותו שחקן לא יציב' התקרה נשארת נמוכה משמעותית.

ומה עם ברידג'ס?

מבחינה התקפית, ברידג'ס מביא לפיניקס משהו שהיה חסר: יצירת זריקות עצמאית.

מצד אחד, מדובר בשחקן פיזי מאוד שמסוגל לאיים מכל טווח, כשבעונה שעברה העמיד ממוצעים 17.1 נק', 5.8 ריב' ו-3.2 אס', כשהוא קולע ב-46% מהשדה ו-33.3% לשלוש.

מהצד השני, הוא הראה חוסר יציבות במהלך העונה ובמצבים בהם הגנת היריבה תתמקד בבוקר (וזה יקרה לא מעט), והבריאות של ג'יילן גרין מוטלת בספק, ברידג'ס יצטרך להראות יציבות ובעיקר מנהיגות, מה שהוא לא עשה כל כך עד היום בשארלוט.

בעיניי, השילוב המעניין יהיה דווקא עם דילון ברוקס. מדובר בשני פורוורדים פיזיים שלא מפחדים ממגע, עם סייז מרשים ויכולת לשמור על יותר מעמדה אחת. אם השניים ידעו לעבוד יחד בצד הזה של המגרש, פיניקס תוכל לנצח לא מעט משחקים גם בימי קליעה פחות טובים.

יש רק בעיה אחת: המערב

45 ניצחונות הספיקו לפלייאוף בעונה שעברה, אבל אף אחד לא מבטיח שפיניקס תצטרך לנצח פחות או יותר השנה.

המערב עדיין עמוק מאוד, והסאנס נמצאים באזור שבו כמה משחקים יכולים להפריד בין יתרון ביתיות לבין הפלייאין. אפילו ESPN סימנה את הקבוצה כמועמדת לנסות לטפס מהשכבה האמצעית של המערב, ולא כקונטנדרית שמעל כולן.

וזה אולי המבחן האמיתי. פיניקס כבר הוכיחה שהיא יכולה להיות טובה. עכשיו היא צריכה להוכיח שהיא יכולה להיות מספיק טובה לאורך 82 משחקים כדי להימנע מעוד מפגש מוקדם מול אוקלהומה סיטי או אחת מאריות המערב.

תסריטים לעונה הבאה

אופטימי – בוקר נותן עוד עונה של כוכב-על, גרין בריא סוף סוף ומוצא את הדרך להיות יוצר משני אמיתי, ברידג'ס משתלב בצורה מושלמת וברוקס ממשיך להיות ברוקס. מאלואץ' מתברר כגניבה ומארק וויליאמס חוזר לקראת החלק החשוב של העונה. פיניקס מטפסת לאזור ה-55 הניצחונות ומקבלת סדרה שבה היא לא מגיעה כאנדרדוג מוחלט. משם? כבר אפשר להתחיל לחלום.

פסימי – גרין שוב מפספס משחקים, מאלואץ' מגלה שה-NBA הוא בכל זאת קצת יותר מסובך מליגת הקיץ, והיעדרותו של וויליאמס חושפת את החולשה בצבע. הקליעה של קנארד לא מחפה על העזיבה של אלן ואוניל, וברידג'ס מתקשה להצדיק את המחיר ששולם עליו. אוט לא מצליח לבצע את ההתאמות והסאנס לא מצליחים לסיים אפילו בין 10 הראשונות.

ריאלי – פיניקס שוב תהיה קבוצה טובה. לא מפחידה כמו אוקלהומה סיטי, לא עמוקה כמו האלופות, אבל בהחלט קבוצה שאף אחת לא תרצה לפגוש בסיבוב הראשון. בוקר ימשיך להיות העוגן, ברוקס וברידג'ס יתנו לה אופי, גרין יראה שיפור אבל עדיין יהיו סימני שאלה, ומאלואץ' יקבל את שנת הלימודים המואצת שלו. מקום 7-10 במערב נראה כמו אזור הגיוני, ומשם הכול תלוי ביריבה ובבריאות.

השורה התחתונה

פיניקס לא צריכה מהפכה. היא כבר עשתה את החלק הקשה בעונה שעברה והחזירה את עצמה לפלייאוף. עכשיו היא צריכה להוכיח שה-37-45 היו רק ההתחלה, ולא התקרה.

הקיץ היה שקט יחסית, אבל העונה עצמה ממש לא תהיה כזאת. כי עם בוקר, גרין, ברידג'ס, ברוקס, מאלואץ' והמתנה של מארק וויליאמס מעבר לפינה, בפיניקס יש מספיק כישרון כדי לחלום.

עכשיו רק צריך לראות אם יש גם מספיק כדורסל כדי להגשים את החלום.