המאזן בעונה שעברה:

56 נצחונות מול 26 הפסדים, הפסד 4:3 בסיבוב הראשון לפילדלפיה (עד עכשיו קשה לי להאמין שאני כותב את זה)

העונה שעברה:

את העונה שעברה החלו הסלטיקס ללא טייטום הפצוע, שהשאיר את הבמה לחברו מצמד ה-J – ג׳יילן בראון. בראון מצידו קפץ על ההזדמנות והחזיר בממוצע של כמעט 29 נקודות למשחק, 6.9 ריבאונדים ו-5 אסיסטים. הקבוצה תפקדה בצורה מעולה, וקשה היה לשים לב שבורג חשוב כמו טייטום נעדר. השלשות עדיין היוו חלק משמעותי בסכמה ההתקפית ומזולה מצא מינון נכון של ווייט, פריצ'רד וההרכב שנשאר כדי לפצות על מה שנעדר. בוסטון הייתה מאומנת היטב – דבר שגם הוביל לזכייתו של מאזולה בתואר מאמן העונה. ההפתעה מהרמה הגבוה וקצב הנצחונות התחילה חרושת שמועות על חזרה מוקדמת של טייטום ושאיפות לאליפות. ככל שההצלחה גדלה, והתברר שבראון מוביל קבוצה גם התהיות לגבי השילוב של טייטום ובראון עלו שלב וסימני השאלה על שילוב מוצלח ומחודש בין שניהם. טייטום חזר לקראת סוף העונה, נראה מעולה והקבוצה העלתה את רמת הציפיות. ואז הגיע הפלייאוף והסדרה מול פילדלפיה.

קריסה. ככה, בפשטות, אפשר לתאר את מה שקרה לבוסטון, לרגע נדמה שהם יצדיקו את ההייפ עם יתרון 3-1 בסדרה, מומנטום בכיס, אלא שאז הגיעה הקריסה האמיתית. פילי חזרו, לקחו את שני המשחקים הבאים בלי להסתכל אחורה, ובגיים 7, מול קהל בית שכבר לא ידע אם להאמין, הפסידו 109-100 והלכו הביתה. איך בכלל מפסידים סדרה כזו? הפיל שבחדר הוא שהיא לא נלקחה מהם, היא נמסרה. עונה לשכוח, עם הרבה שאלות פתוחות לקראת הקיץ. ובכוכבית – טייטום – ההוא שחזר מפציעה כדי להרים את הקבוצה לרף גבוה יותר לא שיחק במשחק מספר שבע. מה שמביא אותנו לחלק הבאמת מעניין בסקירה הזו – עונת המלפפונים.

באו / עזבו

בשל האכסנייה המכובדת שנקראת הופס, אשתדל להשאיר את הגסויות בצד. ורק אשאל – מ ה  ל ע ז א ז ל???

דינמיקה. זו כנראה התשובה לאחד מהטריידים ההזויים שנראו בליגה. ובשביל להבין את התוצאה המגוכחת, שווה לחזור למהלך העונה. בוסטון הייתה טובה מאוד במהלך העונה שעברה, והיה לה שחקן מוביל אחד, אלפא דוג שעונה לשם ג׳יילן בראון (שגם נבחר לחמישיה השנייה של העונה). כבר בעונת האליפות בזמן שבראון זכה בפרסי ה-MVP של גמר המזרח והגמר הכללי היה ברור שלבוסטון יש שני שחקנים מובילים ברמה יחסית שווה. אבל בכל זאת, טייטום היה זה שלאורך השנים נתפס כשחקן הטוב מבין השניים. היכולת של בראון בעונה שעברה, כנראה ערערה את הסטטוס קוו, והעובדה שטייטום הצטרף לקראת סוף העונה ואיתו הקבוצה לא עברה את פילדלפיה – כשהוא מחמיץ את משחק מספר שבע – גרמה לרעש מתמשך. תוסיפו לזה את העובדה שבראון התייחס לעונה בזו שבה הוא הכי נהנה בקריירה (וזו העונה היחידה בקריירה שלו שהוא שיחק בלי טייטום) ותקבלו את הדחיפה הראשונה. אחר כך, הגיעה הצעה של בוסטון להחליף את בראון ביאניס – ואחרי זה כבר קשה להחזיר את הגלגל לאחור. אבל, בין ההחלטה להטריד את בראון לבין התוצאה – בראון ליריבה המושבעת, זו שפוגשים 4-5 פעמים בשנה תמורת פול ג׳ורג׳ (וחוזה קצר בשנה) – המרחק גדול. איך ג׳יילן תורגם לכל כך מעט, למה הוא לא ״הוגלה״ לחוף המערבי, ומה בעצם התוכנית כרגע עם החוזה הענק של ג׳ורג׳ רק לבראד סטיסנס התשובות. והיו עוד כמה שינויים.

גם ניקולה וויצביץ׳ בעוזבים. בצד התוספות: בוסטון חתמה על מיצ'ל רובינסון לחוזה תלת-שנתי אחרי שזכה באליפות עם הניקס, והביאה גם את מייק קונלי הוותיק לתגבור מעמדת הגארד. לעומת זאת, לוק קורנט עזב, בעוד נימיאס קטה נשאר בקבוצה. בנוסף הגיעו מהדראפט כריס קנאק ודילון מיצ׳ל.

מאמן:

ג׳ו מאזולה. יצטרך להוכיח את עצמו השנה מחדש אחרי הקריסה בפלייאוף, אעז ואומר שמדובר בשנת מבחן שיכולה להשפיע על המשך הקריירה שלו.

העונה שתהיה:

האם טייטום יצליח לעשות בראון ולהוביל את הקבוצה להצלחות דומות? האם לפול ג׳ורג׳ נשאר משהו לתת בצורה עקבית או שאנחנו מדברים פה על שחקן שיבליח מפעם לפעם? עד כמה גרף ההשתפרות של וויט, פריצ׳רד והאוזר ימשיך – או שלפחות שניים מהשלושה הגיעו לתקרה שלהם? מה שבטוח הוא שאין לאף אחד ציפיות מהעונה הקרובה. זו גם לא ממש עונת מעבר כי לג׳ורג׳ והחוזה המפלצתי שלו יש עוד שנתיים.

הימורים:

פסימי:

טייטום הוא לא בראון. הוא לא שחקן מוביל והיכולת המאוד גבוה שלו תלויה בזה שיהיה לידו שחקן מוביל. ההעדרות ממשחק שבע מתבררת כהתחלה של עונה מרובת העדרויות והסגל של הסלטיקס לא מספיק חזק בלי טייטום במלוא כוחו. הקבוצה אפילו לא מגיעה לפלייאין, והארגון כולו בדרך למהפכה כלשהי.

ראלי:

טייטום נותן עונה מצויינת שמזכירה לכולם שחקן אחר שלבש ירוק בשנה לפני. הסלטיקס שומרים חזק, משחקים בצורה אינטנסיבית ומפתיעים את כולם במזרח עם עונה רגילה טובה שמעמידה אותם באחד מחמשת המקומות הראשונים. בפלייאוף, השמיכה הקצרה נחשפת, ובשנה השנייה ברציפות הקבוצה מודחת בסיבוב הראשון, הפעם בלי דרמות. פשוט סגל לא מספיק כשרוני.

אופטימי:

מסתבר שבראון הגביל את טייטום כל השנים האלו, חסם אותו מלהגיע למלוא הפוטנציאל, ועכשיו ג׳ייסון מתפוצץ על המגרש. שלושים וקצת נקודות. עשרה ריבאונדים ושבעה אסיסטים. וויט ופריצ׳ארד מעלים את הרמה שלהם ולקראת סוף העונה, פול ג׳ורג׳, שקיבל הרבה מנוחה מזכיר כולם למה החתימו אותו על חוזה מפלצתי כזה. בוסטון היא הסוס השחור שאף אחד לא רוצה לפגוש והיא נעצרת רק בגמר המזרח מול לברון ופילדלפיה (וגם בראון…)

סיכום:

הכל יכול לקרות וכנראה שהדבר הכי מעניין שייקרה העונה יהיו הסיפורים שיתחילו לצוץ על השנה שעברה, על הקיץ, ועל מה שהיא לפירוק של אחד הצמדים הכי מצליחים בליגה בעשורים האחרונים.