אחד הדברים שמאמנים נוהגים לשים עליו דגש הוא שמירה על הכדור. לצערם לא פעם הדברים שלהם נופלים על אוזניים לא קשובות או סתם על חוסר ריכוז ואז הם נוטים להתחרפן (רק תשאלו את סטיב קר ודריימונד גרין). לא תמיד מרגישים בהם אבל איבודי כדור הם אבן נגף שלא פעם מפסידה לקבוצה משחקים. זה אולי קצת מפתיע אבל הליגה התחילה לספור איבודים באופן רשמי רק בעונת 1973/74 למרות שלא רשמית קיים רישום מקיף החל מעונת 1970/71. אולי טוב שככה כי בקצב הגבוה של שנות ה-60 הכדורסל היה לפעמים מבולגן ואיבודי כדור היו במנה גדושה.

אפשר לומר שאיבוד לא שונה מהותית מזריקה שהוחטאה ובמידה מסויימת יש בזה אמת – עוד התקפה שנגמרה ללא נקודות. אבל איבודי כדור במיוחד כאלה של כדור חי הרבה פעמים מובילים להתקפה מתפרצת בצד השני וכמו כן אין הזדמנות לריבאונד התקפה. מה שכנראה מפריע יותר מכל למאמנים הוא הרישול וחוסר המיקוד. לא ניכנס כרגע לשאלה עד כמה הם צודקים אבל גם אנחנו כאוהדים אוהבים לזלזל בשחקנים עם נטייה לאבד את הכדור לדעת.

עם השנים הדגש שמושם על איבודי כדור והמשחק שהפך מסודר יותר הורידו באופן הדרגתי את איבודי הכדור הקבוצתיים מסביבות ה-20 למשחק לקבוצה לאיזור של 14 למשחק. בהתאם אנחנו גם רואים בעשור האחרון לא מעט קבוצות מסיימות משחק עם מספר איבודים שניתן לספור על יד אחת. עוד לא הייתה קבוצה שהצליחה לשמור על דף נקי ולא לאבד משחק שלם אבל הנאגטס של 2020/21 היו ממש קרובים. ב23 לפברואר הם פגשו את הבלייזרס וניצחו 106-111 לא מעט בגלל שלא התרשלו עם הכדור. למעשה אם ג'מאל מארי לא מנסה לסחוט פאול מהשופטים הם גם היו מסיימים את המשחק מושלמים. (שימו לב שהוא לא היחיד שאיבד משהו במהלך..)

גם הקבוצה מהצד השני לא איבדה יותר מדי באותו ערב – רק תשעה כדורים. זה אולי לא מה שהיינו מצפים מקבוצה ששיחקה עם לילארד, כרמלו, ואנפרני סיימונס אבל זה היה ערב די שגרתי עבורם. למעשה פורטלנד של אותה עונה היא הקבוצה שאיבדה הכי מעט כדורים למשחק בתולדות הליגה עם 11.1 בלבד. כנראה שכשלא מוסרים אז גם לא מאבדים.

מה לגבי הצד השני של הספקטרום? מה לגבי הקבוצות עם ידיים של חמאה שהכדורים נופלים להן מהידיים. כמו שציינו כבר העשורים הראשונים של הליגה היו משופעים באיבודים ואנחנו מוגבלים רק למה שאנו יודעים מתחילת שנות ה-70. הנאגטס של 1976/77 שרדו יפה את המעבר מה-ABA ל-NBA והצליחו לנצח 50 משחקים כדי לסיים במקום השני במערב. לרוע מזלם הם פגשו בפלייאוף את הבלייזרס שהיו בדרכם לאליפות. זה היה בעיקר בזכות ההגנה הטובה בליגה בראשות שר ההגנה בובי ג'ונס, כשבהתקפה רוב הנטל נפל על הכתפיים של דיוויד תומפסון ודן אייסל. מאמנים בכל זאת תמיד ימצאו מה שמרתיח אותם וללארי בראון זה היה קל במקרה של הקבוצה הזו כשהנאגטס איבדו בממוצע 24.5 כדורים למשחק כולל 11 משחקים עם מעל ל-30 איבודים. זה רק מעניין לדמיין את חדר ההלבשה לאחר ההפסד לפייסרס באותה עונה בו הם איבדו 38 כדורים לעומת 36 סלים בלבד שהם קלעו.

הנאגטס יכולים להתנחם לפחות בעובדה שהם לא הקבוצה שאיבדה הכי הרבה כדורים במשחק אחד. ה"הישג" הזה שמור ללייקרס של עונת 1973/74. זו הייתה עונת מעבר ב-LA כשאחרי שנתיים בגמר ווילט פרש וג'ים מקמילן עבר לברייבס תמורת אלמור סמית שהיה אמור ללדאוג (וגם דאג) לסגירה של הצבע. ג'רי ווסט כבר לא היה ילד ונפצע מספר פעמים במהלך העונה והקבוצה כבר הסתמכה בעיקר על גייל גודריץ'.

ב15.2.21974 הלייקרס אירחו בפורום את הסופרסוניקס כשג'רי ווסט שרק חזר מפציעה אחרי פגרת האולסטאר שוב נפצע עשרה ימים קודם. למעשה הם עדיין לא ידעו זאת אבל ווסט לא ישוב יותר לשחק ויפרוש בתום העונה. את המשחק האולטרא מערבי הזה ניהלו דווקא שתי אגדות מהמזרח. ביל שרמן שאימן את הלייקרס באליפות הראשונה שלהם ב-LA כשמהעבר השני ביל ראסל האגדי שאימן את סיאטל והי שותף עם שרמן לארבע אליפויות במדי הסלטיקס. בין הקבוצות התפתח משחק רע עד רע מאד שראסל הגדיר כ"אפילו לא הייתי שם את זה בקטגוריה של כדוסל שכונתי זה היה יותר כמו משהו שמשחקים על החוף". היה לו על מה להתעצבן כי הסוניקס שלו איבדו 25 כדורים וקלעו ב37% מזעזעים מהשדה.

מהעבר השני הקבוצה הביתית לא שיחקה הרבה יותר טוב. רק שבוע קודם באטלנטה הם איבדו שיא ליגה של 40 כדורים והפסידו. היית מצפה שבבית הם יהיו יותר חדים אבל הלייקרס שברו את השיא של עצמם ואיבדו שיא שעומד עד היום של 43 כדורים. זה אפשר לסוניקס לחזור מפיגור 18 ברבע הראשון למשחק צמוד ברבע האחרון. ה"פושע" הראשי היה ג'ים פרייס (לא אח של מארק אבל כן אח של מייק..) שאיבד 13 כדורים למרות שבמרבית העונה הוא עשה עבודה טובה בלתפוס את המקום של ווסט בניהול המשחק. אבל לא הכל רע, הגיבור של הרבע הרביעי היה פט ריילי שעלה מהספסל וקלע 11 מ-15 הנקודות שלו כולל שני סלים קריטיים שמרו מרחק מהסוניקס והשאירו את הלייקרס ביתרון. לצידו גייל גודריץ' הוביל עם 28 נקודות והאפי היירסטון נתן דאבל דאבל מרשים של 21 נקודות ו-23 ריבאונדים כדי לתת ללייקרס ניצחון ראשון מאז הפציעה של ווסט 96-112.

ראסל לא חסך מילים כאמור ומה שהיה לו לומר על חניכיו הוא "אתה צריך לשחק הגנה נוראית כדי לספוג 112 נקודות בזמן שהיריבה נותנת לך את הכדור במתנה 43 פעמים. אם היינו עושים משהו אחד נכון מבחינה יסודית היינו מנצחים ב-12 הפרש". מהצד השני שרמן ניסה להיות קצת יותר חיובי " אתה צריך לתת מאמץ פיזי גדול כדי להתגבר על 43 איבודים" והמשיך עם לא מעט הומור עצמי "אנחנו מובילים את הליגה באיבודים, נראה שלפחות הבטחנו את המיקום שלנו עם המשחק הלילה"