אפי, שמתחיל כאן סדרה בשם "המזכיר הכללי" שתעסוק בשחקנים שקצת נשכחו, נולד בשנות ה-80, אוהב את שנות ה-90, התעצב בשנות ה-2000, וכל מה שקרה אחר כך בגדר חסוי…

בנ.ב.א

בשנות ה-90 העליזות (וההגנתיות משהו) היה שחקן ב-NBA שהיווה חלק משמעותי מהנוף – פעמיים אולסטאר, חלק משני טריידים ששינו כמה פרנצ'ייזים – טרל ברנדון

ועכשיו חלק מכם (הצעירים) אומרים לעצמכם "מי??". החלק השני (היותר מבוגר) אומר לעצמו "וואלה מוכר לי השם", והחלק האחרון (נגדיר אותם עכברי כדורסל) אומר לעצמו "יואו שכחתי שהוא קיים"…

אז בשביל זה אני פה…

טרל ברנדון נבחר בדראפט 1991, בבחירה 11 על ידי קליבלנד שתקעה אותו על הספסל כמחליף למארק פרייס, שהיווה מין סטף קארי של התקופה.

ברנדון סיפר לימים, בוולוג בפייסבוק של שרה סינתיה, על כך שבעונת הרוקי שלו הוא לא היה מוכן לאינטנסיביות ולתחרותיות של המקצוענים, מה שגרם לו להתאמן חזק יותר. כדוגמא הוא מספר איך באחד המשחקים הראשונים שלו בליגה הוא עלה מהספסל נגד הסלטיקס, לארי בירד תפס אותו תוך כדי המשחק בפינת המגרש וצרח עליו: "היי רוקי!! תגיד למאמן שלך, לני ווילקינס, שהבחור הלבן ששומר עליי זה עלבון בשבילי!! אני דורש שישים עליי את אחד מ'האחים'" (כינוי לשחורים)…

בירד התכוון לקרייג אילו – אותו בחור אומלל מהצד הלא נכון של "הזריקה" המפורסמת של מייקל ג'ורדן בפלייאוף 1989. מייקל קלע מעליו, ולמזלו הרב קרייג אילו התכופף ולא קיבל מספרת לפרצוף מהחגיגות של מייקל אחרי שהזריקה נכנסה.

ברנדון מעיד שהוא היה בשוק מלארי בירד, אבל המסר עבר, והעבודה הקשה השתלמה. ב-1995, במקביל לעובדה שהברכיים של מארק פרייס התפרקו – ברנדון קיבל את המפתחות למשרת הרכז הפותח של קליבלנד. אבל זה קרה כשקבוצת האולסטארים של תחילת שנות ה-90 – עם לארי נאנס, רון הארפר ושות' – כבר לא הייתה קיימת. קליבלנד הייתה קבוצת אמצע טבלה משעממת ללא כוכבים משמעותיים, וההנהלה חיפשה סופרסטאר שיגיע וימצב את הקבוצה לצמרת. טרל ברנדון נבחר לאולסטאר בשנתיים שבהן שימש כרכז הפותח עם ממוצעים של כ-19 נק' ו-6 אס' למשחק, ובהנהלה הבינו שיש מה להציע בטרייד.

הטרייד הבומבסטי הראשון בו ברנדון היה מעורב קרה ב-1997. הטרייד שלח את שון קמפ, שהשתגע מהחוזה של ג'ים מקילווין, מסיאטל לקליבלנד, בעוד וין בייקר עבר לסיאטל, וברנדון עבר במקום בייקר למילווקי יחד עם טיירון היל.

שון קמפ השמין בקליבלנד ועשה 7 ילדים מ-6 נשים שונות עד שפרש.

גם וין בייקר הלך בסיאטל לאיבוד תוך דעיכה איטית למורת רוחו של גארי פייטון.

התהליך הזה לא פסח גם על טרל ברנדון שלאחר שתי עונות אולסטאר התחיל להיפצע אבל עדיין הראה ניצוצות מדי פעם כשהיה בריא.

עד עונת 1999 המקוצרת ברנדון שיחק בסה"כ 65 משחקים במילווקי, והעמיד ממוצע של כ- 15 נק' ו- 7 אס' למשחק. לא רע, אבל לא האולסטאר שאנחנו מכירים.

באותה תקופה רכז פותח אחר בליגה, שהיה מפונק משהו, ולאחר מכן גם הבינו שחסרו לו כמה ברגים במוח, התחיל להתגעגע הביתה (ההבנה שיש מעליו בהירארכיה את קווין גארנט תרמה לעניין) ודרש טרייד, מה שמוביל לטרייד הבומבסטי השני שעירב את גיבור מאמרנו.

סטפון מארבורי אכול הגעגועים (וכנראה גם הקנאה בגארנט) נשלח לניו ג'רזי נטס, סם קאסל עבר למילווקי, וטרל ברנדון מצא את עצמו במינסוטה.

ב-4 עונותיו במינסוטה טרל ברנדון מצא דווקא את יכולת המסירה שלו, וממוצע האסיסטים שלו עלה לכמעט 10 למשחק. לשם שינוי, הוא לא קינא בקווין גארנט אלא הלעיט אותו, ואת טום גוגליוטה (עוד שחקן נשכח, נושא למאמר אחר), בכדורים.

הפציעות לא עזבו את ברנדון. ב-2002 נפצע אך עדיין תרם לקבוצה – צ'ונסי בילאפס טוען שבתקופה זו טרל ברנדון שימש לו כמנטור, והדריך אותו בנבכי הליגה, ושממנו הוא, צ'ונסי, למד הכי הרבה.

ב-2003, בעודו פצוע, הועבר לאטלנטה בטרייד, לא שיחק בה אפילו משחק אחד, ופרש רשמית ב-2004. אולי זו הסיבה שהשחקן הזה, חלק משמעותי מהנוף בליגה בשנות ה-90, נשכח – הקריירה הקצרה מדי.

לאחר הפרישה

ברנדון לא נשאר ללא עבודה – כיום הוא בעלים של מספרה ידועה ואופנתית בפורטלנד בשם TB, המשרתת שחקני נ.ב.א רבים.

ברנדון הקים חברת אחזקות ונדל"ן בשם TB ENTERPRISES ואפילו חברה להפקות מוזיקליות בשם TB MUSIC.

כנראה שהעסקים הולכים טוב כי ב-2008 בוצע נסיון סחיטה – ברנדון וחברו, שחקן הפוטבול לשעבר אנתוני ניומן, קיבלו מכתבים אנונימיים בהם נדרשו לשלם עשרות אלפי דולרים ולא – האמהות שלהם ייפגעו.

ברנדון וניומן השאירו תיקים מלאים בשטרות של דולר אחד במקום שנדרשו, והמשטרה הציבה מעקב במקום. אדם בשם בובי הייז לקח את התיקים, נעצר ע"י המשטרה, ונשפט ל-3 שנים בכלא באורגון בעוון סחיטה.