ההימורים של אנדולו עם הומאז' למונאקו (עליה השלום), הריענון המסקרן בסגל של פנר והמעבר הצהוב תרתי משמע של לארקין ובשיקטאש חוזרת ליורוליג עם אגודת האקסים של מכבי ת"א. באיסטנבול בונים עלילה לדרמה טורקית חדשה, עכשיו רק נשאר לראות מי יוצאת מזה מועמדת לגביע ומי חוזרת בינואר לשוק.

פנרבחצ'ה

לפנר יש כבר כמה שנים קטע מוזר עם התקרה של עצמה. מצד אחד מדובר במועדון שחזר באופן קבוע לבמות הכי גדולות, ומצד שני תמיד נדמה שיש עוד הילוך שאמור להגיע ולא תמיד מגיע בזמן. שאראס כבר החזיר את הגביע האירופי לאיסטנבול ב-2025 והכניס את עצמו למועדון המצומצם של מי שזכו ביורוליג גם כשחקנים וגם כמאמנים, ובעונה האחרונה פנר שוב הגיעה לפיינל פור אבל נעצרה בחצי הגמר מול אולימפיאקוס.
וזה בערך הסיפור של המועדון הזה בשנים האחרונות: מספיק טוב כדי שאף אחד לא ירצה לקבל אותו בדרך, אבל לא תמיד מספיק טוב כדי להיות זה שנשאר עומד איתן עד הסוף. אצל מועדון רגיל אלה צרות של עשירים, אבל איכשהו אצל פנר זה כבר מתחיל להרגיש כמו חשבון פתוח מפוספס שחוזר ונשנה בשילוב עם מין נאיביות לקראת הישורת האחרונה כמו שראינו ממנה בעונה האחרונה. העונה הקרובה אמורה לענות על השאלה אם הזכייה של 2025 הייתה שיא של פרויקט או רק הפרק הראשון שלו. שאראס כבר הוכיח שהוא יודע לקחת קבוצה עד הסוף, ועכשיו הוא צריך לעשות משהו אפילו יותר קשה – להשאיר אותה שם. בפנר אין באמת מקום ל"עונה סדירה טובה", כי כשאתה חי כל כך הרבה זמן באזור של הגדולות, השלב הבא הוא לא עוד סימון וי על פיינל פור אלא ללכת עד הסוף בהסתערות.

פנים חדשות:

במעבר ענק ומפתיע, שיין לארקין (33, 1.80) בסופו של דבר חוצה את הכביש ופותח עידן חדש ואולי אחרון בקריירת היורוליג, יחד עם טרנט פורסט (28, 1.93), ובן טיפוחיו של שאראס – איגנאס סארגיונאס (27, 1.93) הם יחזקו קו אחורי סופר מוכשר ומנוסה.

לאחר אחת הסאגות המכוערות בעולם הספורטיבי בקיץ, תם עידן לארקין באנדולו אפס: 8 עונות, דאבל יורוליג היסטורי, שבירת שיא נק' למשחק לשחקן יורוליג (שהספיק להישבר מאז), ומיליון רגעי קסם שגרמו לכל אוהד כדורסל לתפוס את הראש. אלא שהפרידה הזאת הייתה רחוקה מלהיות רומנטית. מה שהתחיל בחוסר ודאות סביב העתיד שלו הפך מהר מאוד לקרב אגו פומבי, עם מסרים סותרים, עקיצות ומערכת יחסים שהתפרקה מול העיניים במקום להסתיים בכבוד כמו שמגיע לאחד הסמלים הגדולים בתולדות המועדון. צריך גם להגיד את האמת: לארקין של השנתיים-שלוש האחרונות כבר לא אותו חייזר מהשנים של הדאבל. הפציעות לא היטיבו איתו, הכניסה והיציאה מהקצב הפכו תכופות יותר, והיו תקופות שבהן הוא נראה הרבה יותר אנושי ממה שהתרגלנו וכל זה בשילוב עם עונות רעות שחוותה הקבוצה שלו. ועדיין, גם בגרסה של מעבר לשיא, לארקין הוא תוספת כוח משמעותית ושחקן שכל קבוצה הכי גדולה רוצה אצלה. אם הגוף ישתף פעולה, המעבר שלו לפנר יכול להיראות הרבה פחות כמו פרק סיום נחמד ויותר כמו הזדמנות אחרונה להזכיר ליבשת שבכל זאת מדובר באותו השחקן הטוב ביותר ביורוליג של תחילת העשור.

שלא כמו לארקין שמגיע אחרי השיא, טרנט פורסט מגיע לאיסטנבול אחרי תקופה שבה עוד היה נדמה שהוא רק מגרד את התקרה של עצמו. אמנם הוא מגיע מבאסקוניה האפורה ולא עם ההילה של כוכב יורוליג מוכח, אבל כן מביא איתו את החבילה שבפנר אוהבים אצל גארדים כאלה – גודל, פיזיות, הגנה ויכולת לעשות קצת מהכול וזה גם מה שהופך אותו למסקרן אם הוא יסתגל לקצב ולדרישות של היורוליג, הוא יכול להפוך מהר מאוד מה"רכש הפחות נוצץ" לאחד השחקנים שהכי קשה להוציא מהרוטציה.

בשונה משניהם, סארגיונאס הליטאי עוד לא חווה את במת היורוליג אבל מדובר בפרוספקט מעניין שהוא בעצם החתמה של מאמן. שאראס מלווה את את ההתפתחות שלו כבר תקופה, מכיר בדיוק מה הוא מקבל ממנו ובעיקר מאמין שהוא יכול לתרגם את הכישרון שלו מריטאס וילנה גם לרמה הזאת. ואם כבר מדברים על דמיון, חדי העין כנראה יזהו בו לא מעט מטאריק ביברוביץ' – ולא רק במראה, אלא בקליעה ובידיים הזריזות. זה מקבל עוד יותר משמעות דווקא עכשיו, כשהאחרון, שהיה אולי השחקן הכי חשוב בסגל, עושה את הקפיצה ל-NBA ומשאיר אחוריו חלל גדול ולא מעט דקות ותפקיד שפנר כבר התרגלה לקבל ממנו. סארגיונאס כמובן עוד רחוק מהשחקן שביברוביץ' הפך להיות, אבל אם שאראס באמת רואה בו את היורש הטבעי לפרויקט הקודם שלו למרות השוני בסייז ובעמדה הטבעית של שניהם, יש סיכוי טוב שהחור ירגיש קטן בהרבה ממה שנדמה על הנייר.

שלושת אלה מצטרפים כמובן לוויד בולדווין וטאלן הורטון-טאקר שיובילו בראש את אחד מהקווים האחוריים העמוקים והמגוונים ביבשת.

אם ננבור יותר פנימה, לא נוכל להתעלם משני השמות הגדולים שמצטרפים ויפקדו את עמדות הסמול – שאבון שילדס (32, 2.01) ו-וויל קלייברן (36, 2.01). גם ג'וני ג'וזאנג (25, 2.01) יחזק את העמדה.

כמו קפטן שנמאס לו להחזיק ספינה טובעת, שאבון שילדס החליט שהגיעו פארסות עד נפש והגיע הזמן לעבור למקום עם יותר עתיד, תקווה וחלום מאשר מילאנו. אז הוא אמנם לא באמת חווה יותר מדי הישגים קבוצתיים במסגרת האירופית במהלך 6 עונותיו באיטליה, אבל ביסס לעצמו מעמד של סווינגמן יוצר ושומר מסור. מדובר במהלך מעניין מאוד של פנר להביא שחקן רעב עם ניסיון יורוליג מוכח שיכול וצריך להוסיף הרבה בשני הצדדים.

ואם אמרנו ניסיון – אמרנו וויל קלייברן, שכמו שיין לארקין עושה את המעבר בעקיפין מהיריבה באיסטנבול אחרי עונת מספרים טובה בברצלונה וגם כמו לארקין מדובר בשחקן שכבר בשלהי הקריירה שלו ומשתמש בכוחיו האחרונים של הסוס שנשארו לו. אבל גם הוא מביא איתו קילוגרמים של ניסיון יורוליג ולמי ששכח גם קלייברן הוא אלוף אירופה לשעבר עם צסק"א של איטודיס ובעיקר חיית מאני טיים וקלאץ'. הוא עשוי להתחרות עם שילדס על עמדת ה-3 הפותח.

כשחקן משלים, פנר שמה את ידיה על ג'וזאנג שמגיע לליגה הבכירה באירופה מזניט אליה הגיע אחרי שתי עונות ביוטה ובמינסוטה. ב-VTB הוא הרשים בעונה החולפת עם לא פחות מ-45% מחוץ לקשת. אחלה תוספת מהספסל לדקות המנוחה של שני הווטרנים הנ"ל שיצטרכו אותן.

עוד שם ראוי לציון שמצטרף לסגל ויפקוד את עמדת הפורוורד הקדמית יחד עם ניקולו מלי האגדי הוא ברקסטון קי (29, 2.03). קי גם הוא חלק בפליטי ולנסיה של העונה האחרונה ודווקא אחרי שהיה נראה די כנטל בחצי הראשון שלה, גם הוא לאט לאט פילס את דרכו ברוטציה המדוברת של מרטינז ולמרות האפרוריות המאפיינת אותו, הוא היה חלק בלתי נפרד בהעפלה של ולנסיה לפיינל פור. הוא שחקן קלאסי של "לא רואים בסטטיסטיקה" והגנת האחד על אחד שלו בצבע תתרום לפנר הרבה.

ולסיום, בעמדת הסנטר מגיע מרכוס בינגהאם (26, 2.13) שהיה מועמד גם למכבי ת"א בפתיחת הקיץ וסרטק שאנלי (35, 2.13) שחוזר לקדנציה שנייה במועדון.

בינגהאם הוא ההימור התורן הקבוע של פנר בעמדת הסנטר אבל כן מגיע עם קבלות מקאזאן בעונה מוצלחת מאוד. שאנלי חוזר בעיקר כדי להביא ניסיון, קשיחות ועוד גודל בצבע יחד עם כריס סילבה שנשאר.

חמישייה מסתמנת:

PG: שיין לארקין (טרנט פורסט)

SG: וויד בולדווין/טאלן הורטון-טאקר (איגנאס סארגיונאס, מליח מחמוטוגלו)

SF: שאבון שילדס/וויל קלייברן (ג'וני ג'וזאנג, אונוראלפ ביטים)

PF: ניקולו מלי (ברקסטון קי)

C: מרכוס בינגהאם/כריס סילבה (סרטק שאנלי)

דירוג העמדות:

עמדת הרכז: 8/10- לארקין הוא עדיין אחד מהטובים במפעל לעמדה שלו ופורסט הוא גיבוי טוב מהספסל עם פוטנציאל.

עמדת הקלע: 9/10- בולדווין וטאקר הם שני גאנרים יוצרים ברמה הכי גבוהה שיש, סארגיונאס יוסיף גם הוא בקליעה.

עמדת הסמול פורוורד: 9/10- שילדס וקלייברן הם שמות גדולים ומוכחים גם כשהם די מעבר לשיא שלהם. ג'וזאנג וביטים ינסו לסייע בקליעה בדקות המשלימות שלהם.

עמדת הפאוור פורוורד: 7/10- מלי הוא נכס אבל גם כבר לא צעיר בכלל, ברקסטון קי הוא תחלופה מעניינת לדקות שלו אבל יצטרך גם הוא להוכיח את עצמו ברמות היותר גבוהות.

עמדת הסנטר: 5/10- זה כבר מנהג קבוע של פנר להזניח לכאורה את העמדה הכל כך חשובה הזו. בינגהאם הוא הימור גדול, סילבה יצטרך לעשות צעד גדול כדי להוכיח את עצמו כסנטר מתאים לגיטימי, ושאנלי ירשם בטופס בעיקר בשביל הגנה (והרבה עבירות).

תחזית: מקום שלישי

קלייברן ושילדס. שמות גדולים, החתמות גדולות?

אנדולו אפס

אחרי הדאבל ההיסטורי של אחת מהקבוצות הגדולות בהיסטוריה של המפעל, כל הפסד היה בלתי נסלח ובגדר הפתעה ענקית בעונה שלאחר מכן (22-23) שאפילו לא הסתיימה בפלייאוף. ועוד לפני שגורל אותה העונה נחרץ, באחד מיני רבי הראיונות האייקונים שלו – קואוץ' עתאמן כבר הצהיר "אנחנו לא נהיה בפלייאוף העונה, תודה רבה". הוא הסביר אחרי אותו משחק שהוא התכוון שקבוצה שמסתמכת על כישרון ולא באה לשחק כדורסל – לא תגיע לפלייאוף לעולם. ונראה שעתאמן שכבר מזמן נזרק מהספינה שהתפרקה אכן ראה את הנולד. מאז האימפריה קרסה לה לאט לאט וחזרה לימים האפורים של המועדון, כשרק פעם אחת אנדולו מצליחה להשתחל לפלייאוף ב-4 העונות האחרונות. אלא שהעונה האחרונה הכלים נשברו והתחרותיות נאבדה כשהטורקים לא היו רלוונטים בטבלה כבר מאמצע העונה. הגעתו של פבאלו לאסו לעמדת המאמן בניסיון להציל לא הושיעה והקבוצה הפכה לשק החבטות המשני לווילרבאן וסיום בבושת פנים במקום ה-19. ועכשיו בקיץ, שני השרידים האחרון שנשארו מנפילתה של האימפריה- שיין לארקין שעובר ליריבה ורודריג בובואה שפורש, בצורה אייקונית אולי מסמלים את המעבר לאנדולו החדשה לגמרי, בלי זכר מהעלייה והנפילה ובניסיון לצאת לדרך חדשה.

פנים חדשות:

לקו האחורי הנבנה נוחת מלך הסלים של היורוליג מייק ג'יימס (36, 1.85) כדי למלא את מקומו של שיין לארקין יחד עם חברו למונאקו בעונות האחרונות מת'יו סטראזל (24, 1.84). עוד שם שיהיה שווה לשים עליו עין הוא דארון "פאטס" ראסל (28, 1.80) מלך הסלים וממצטייני העונה שעברה ביורוקאפ.

אחרי שנים שבהן היה הפנים, המנוע ולעיתים גם מערכת ההפעלה כולה של מונאקו, מייק ג'יימס מגיע לתחנה השישית שלו באירופה ועם רזומה שכבר לא צריך יחסי ציבור: MVP יורוליג ואחד הסקוררים הכי גדולים שהמפעל ראה.
מצד שני, גם כאן יש הימור לא קטן. ג'יימס כבר לא ילד, מגיע אחרי שנים של עומס עצום ועם משחק שתמיד הלך על הקו הדק שבין גאונות לכאוס. אבל אולי דווקא אנדולו של היום צריכה קצת כאוס מהסוג הזה. קבוצה שאיבדה בשנים האחרונות זהות, ביטחון ובעיקר שחקן שכולם יודעים שהכדור הולך אליו כשהעסק נתקע. ג'יימס מביא בדיוק את זה — יצירה מאפס, קליעה מכל טווח ואפס פחד לקחת את הזריקה האחרונה.
אחרי שנים שבהן לארקין היה האיש של אפס ברגעים האלה, הטורקים מעבירים עכשיו את המפתחות לעוד אחד שלא ממש אוהב לשחק ליד מושב הנהג. אם הגוף יחזיק והאגו ישב במקום, זה יכול להיראות פחות כמו הימור של מועדון נואש ויותר כמו הדרך הכי מייק ג'יימסית שיש להחזיר את אנדולו לחיים.

מי שהיה בצילו של מייק ג'יימס לאורך השנים, הוא מת'יו סטראזל שימשיך להחזיק לו את היד גם בקבוצה החדשה שלהם. אבל סטראזל של עכשיו הוא כבר שחקן יורוליג לגיטימי שאולי נהנה הכי הרבה ממכת הפציעות שפקדה את מונאקו לקראת סיום העונה והיה אחד מהגיבורים שסחבו אותה לפלייאוף כשרבים כבר לא האמינו. המספרים מספרים הכל: ב־12 משחקי היורוליג האחרונים שלו וכשהקבוצה הייתה חבולה ופצועה הוא עלה לכ־12.6 נק' ו־6.3 אסיסטים לערב והתחיל להיראות כמו גארד שאפשר ממש לסמוך עליו.

מי שיעשה את הקפיצה המסורתית מהיורוקאפ ליורוליג הוא פאטס ראסל שבנאפוקה הוכיח למה הוא ראוי לליגה של הגדולים כבר. מדובר בגארד קטן, מהיר וחסר פחד שחי על הקצב הגבוה וגם מוסר מהיפים שיש להציע. גם בעמדת המתאזרח של נבחרת רומניה ראסל תפס את המושכות ומאז שהצטרף הוא מעמיד 19 נק' בממוצע לערב. מה שבטוח הוא שהקלות שעשה את זה בליגה השנייה בטיבה ובמדים הלאומיים לא תחזור גם העונה והוא יצטרך להסתגל להגנות החזקות בשביל לקנות דקות על הפרקט.

אז ג'יימס וסראזל חוזרים לאחד כוחות עם ג'ורדן לויד שיהיה חייב לחזור להיות לפחות חצי הסקורר המפלצתי שהוא, אחרי עונה מאכזבת ביותר. גם אייזיאה קורדיניה ופי.ג'יי דוזייר יצטרכו להעלות את הרמה בהתאם.

אחד מהשומרים הקשוחים יתפוס את עמדה 3, וזהו קולין מלקולם (29, 2.00) ואחד מהאנדרייטים הגדולים שבהם. מלקולם מצטרף אחרי עונה טובה בהפועל תל אביב שבה הוא קצת נבלע בתוך הרוטציה האינסופית באדום. אבל מי שעקב ראה שחקן שנותן ערך כמעט בכל דקה שלו – שומר חזק, וגלו גאי שמסוגל לקחת על עצמו את המשימה הכי מעצבנת על הפרקט בלי לבקש יותר מדי כדור בצד השני. סנטי יוסטה (29, 2.00) שחוזר ליורוליג יותר בוגר אחרי כמה עונות נאות בסראגוסה הספרדית ומביא איתו קליעה והגנה – ישלים את הדקות בעמדה.

הצבע הטורקי מתחדש בשם גדול מה-NBA – דאריו שאריץ' (32, 2.07) וגם ברונו פרננדו (28, 2.08).

אחרי עשור מעבר לים, שאריץ' משלים את הקאמבק לאנדולו. אבל בניגוד לשם הגדול ולרזומה המרשים, זאת החתמה שמגיעה עם לא מעט סימני שאלה. ה"וא"הומי" כבר מזמן לא אותו פרוספקט נוצץ שיצא לארה"ב, וגם השנים האחרונות ב-NBA היו בעיקר של תפקידים משתנים, דקות לא יציבות וגוף שעבר לא מעט. אנדולו מהמרת כאן על שחקן עם סט של מוח כדורסל, קליעה ויכולת למסור מהעמדות הגבוהות, ותקווה שאירופה תחזיר ממנו גרסה הרבה יותר משמעותית מזו שראינו לאחרונה. אם הקצב והסגנון יתיישבו עליו טוב, הוא יכול להפוך לאחד הביגמנים הטובים ביבשת.

ברונו פרננדו, לעומתו, הוא הימור קצת פחות נוסטלגי. בניגוד לשאריץ' שניסה להיאחז ב-NBA כמעט עד הרגע האחרון, פרננדו הבין מוקדם יותר שהמקום שבו הוא יכול באמת לקבל תפקיד, דקות ומשמעות כנראה נמצא ביורוליג. הוא מגיע אחרי עונה טובה בפרטיזן עדיין ועם החבילה הפיזית שהפכה אותו מלכתחילה לשחקן NBA — רק שעכשיו הציפייה היא למצוא במה שמתאימה יותר למה שהוא יודע לעשות.

בשילוב עם גאורגיוס פאפאיאניס, קאי ג'ונס וברייס דסרט – נוצר כאן קו קדמי עם סייז מטורף.

חמישייה מסתמנת:

PG: מייק ג'יימס (מת'יו סטראזל, דארון ראסל)

SG: ג'ורדן לויד (אייזיאה קורדינייה, פי.ג'יי דוזייר)

SF: קולין מלקולם (סנטי יוסטה, ארקאן אילמאז)

PF: דאריו שאריץ' (ארקאן אוסמאני)

C: ברונו פרננדו (קאי ג'ונס, גאורגיוס פאפאיאניס, ברייס דסרט)

דירוג העמדות:

עמדת הרכז: 8/10- מייק ג'יימס מהטובים ביבשת וסטראזל עשה קפיצה אדירה. ראסל אופציה טובה מאוד מהספסל.

עמדת הקלע: 6/10- סימן שאלה גדול. מצד אחד לויד, קורדיניה ודוזייר כולם שחקנים כישרוניים, אבל בעונה שעברה זה היה נראה רע מאוד.

עמדת הסמול פורוורד: 6/10: מלקולם כבר מספיק מנוסה בשביל לקחת על עצמו את העמדה, אבל יוסטה עוד לא ואילמאז לא ברמות האלה.

עמדת הפאוור פורוורד: 7/10- שאריץ' גם הוא סימן שאלה גדול אבל עם פונציאל להיות מפלצת. אוסמאני לגמרי מתאים לפקוד את עמדת ה-4 המחליף ויתרום הרבה.

עמדת הסנטר: 7/10- ברונו פרננדו הוא סנטר יורוליג לגיטימי להוביל את הקו הקדמי וקאי ג'ונס הראה ניצוצות בעונת הרוקי שלו. לעומתם, פאפאיאניס כבר הרבה אחרי השיא וממעט לשחק כשגם דסרט לא צפוי לראות יותר מדי דקות. גודל יש ובשפע.

תחזית: מקום תשיעי

ג'יימס, סטראזל ולויד. הקו האחורי של מונאקו עשה רילוקיישן

בשיקטאש

בפעם האחרונה שבה המועדון הטורקי דרך על הבמה המרכזית של היבשת, נטפליקס השיקה את בית הקלפים, גאנגם סטייל חצה את רף מיליארד הצפיות ביוטיוב ואלימפיאקוס השלימה בק טו בק. אז במהלך 13 שנים מאז אותה עונה ביורוליג ועד לקאמבק הנוכחי, בשיקטאש לא נעלמה מאירופה אלא טיילה בין המפעלים המשניים של היבשת, כולל עונה שבה הידרדרה אפילו עד היורופקאפ והתרחקה שנות אור מהשולחן של הגדולות. בדרך היו עליות, ירידות, ניסיונות לבנות משהו מחדש ובעיקר הרבה שנים שבהן המועדון נשאר שם מוכר יותר בגלל השם והקהל מאשר בגלל מה שעשה בפועל בזירה האירופית. וזה גם מה שהופך את החזרה הזאת למעניינת. בשיקטאש לא מגיעה עכשיו עם חזה נפוח ועם הצהרות על פיינל פור. להפך. היא חוזרת צנועה, בלי יומרות גדולות ובלי לנסות למכור סיפור שהיא עדיין לא. המטרה הראשונית הרבה יותר פשוטה ריאלית והיא להוכיח שהיא שייכת שוב לבמה הזאת, להיות קבוצה מעצבנת שאף אחת לא רוצה לקבל בערב רע ולנסות לבנות מחדש את המעמד שלה צעד אחרי צעד.

הסגל:

בגזרת הגארדים, ניתן להבחין בקלות בשני שמות מוכרים שעברו במכבי ת"א במהלך הקריירה שלהם – סקוטי ווילבקין (33, 1.88) שהותיר חותם כאחד הסמלים של המועדון ודיוויד דג'וליוס (27, 1.83) שבלשון המעטה לא ממש קרע רשתות בתקופה הקצרה ביד אליהו. ג'יילן נוואל (27, 1.93) שעלה כמועמד להפועל ת"א בעונה החולפת ודקוואן ג'פריס (29, 1.96), מגיעים יחד עם שני האקסים בצהוב, מביאים איתם גובה ואתלטיות מתפרצת והם יחברו לדבון דוטסון (27, 1.88) ול-ברק אוגורלו (30, 1.92) וישלימו איתם קו אחורי שצריך לקחת בחשבון.

אם אזכרנו את לארקין ומייק ג'יימס שמגיעים בתור כוכבים אחרי השיא אבל עדיין כוכבים, ווילבקין מוטל בספק תחת ההגדרה הזו. אותו שחקן שחרך רשתות בתל אביב ונכנס ללב של האוהדים הצהובים די הלך לאיבוד מאז. בפנר הוא מהר מאוד איבד את מעמד האליל והגו טו גאי והפציעות חתכו לו רצף והיו לא מעט תקופות שבהן הוא נראה יותר כמו זיכרון מהסקורר ההוא מאשר הסקורר עצמו. כמובן שהפציעות והירידה במעמד פגעו ביציבות שלו והיו לא מעט תקופות שבהן הוא נראה יותר כמו זיכרון מהסקורר ההוא מאשר הסקורר עצמו. אבל דווקא בשיקטאש עשויה להתאים כמו כפפה ליד לשחקן שיודע וזוכר איך צולפים מכל עמדה ומקום שמבינים שהתפוקה שלו תגיע באופן יותר מתון כשעדיין אף אחד לא יפול מהרגליים אם נחזור לראות הצגות אישיות ממנו פה ושם. שנזכה.

המקרה של דג'וליוס הפוך לחלוטין מזה של ווילבקין: מי שמיעט לקבל קרדיט ולא הרשים במדים הצהובים-כחולים, רשם פריחה מחודשת במדי מנרסה והזניק אותה לעונה היסטורית שהסתיימה בפלייאוף, כשהוא מנהיג את הקבוצה. עכשיו הוא ינסה להוכיח שהוא בשל להוביל קו אחורי של קבוצת יורוליג.

אצל ג'יילן נוואל הסיפור קצת אחר. במינסוטה הוא כבר נראה כמו אחד מאותם שחקנים שמצאו לעצמם נישה נוחה ב-NBA, ובעונת 22/23 אפילו רשם 10.8 נקודות בפחות מ-20 דקות לערב. ואז משום מקום הקריירה התחילה להרגיש כמו סיור מאורגן בין חוזים קצרים, קבוצות תחתית ו-G League, כשכל כמה חודשים נדמה שהוא שוב פותח פרק חדש ואז אורז מזוודה. אחרי גיחה לפורטו ריקו בעונה האחרונה, אותה סיים כמלך הסלים הוא מגיע לאיסטנבול עם טיקט של סקורר שלא רואה בעיניים וינסה להביא את זה לראשונה לבמה האירופית.

דקוואן ג'פריס מגיע לבשיקטאש אחרי מסלול אמריקאי די טיפוסי של שחקן שהיה מספיק טוב כדי להישאר בסביבה של ה-NBA, אבל אף פעם לא מספיק יציב כדי ממש להיתקע שם. הוא עבר בין סקרמנטו, יוסטון, ממפיס, ניו יורק ועוד כמה תחנות, ובין לבין המשיך להוכיח בג'י ליג שיש לו הרבה יותר מסתם גוף ואתלטיות. העונה האחרונה הייתה אולי הכי טובה שלו, עם יותר מ־20 נקודות למשחק בסטוקטון וקליעה מצוינת מבחוץ, ועכשיו הוא מגיע לאירופה בנקודה שבה כבר אין הרבה טעם בעוד חוזה קצר לעשרה ימים — אלא בניסיון להפוך סוף סוף לשחקן עם בית ותפקיד אמיתי.

ברק אוגורלו, שלקח חלק קטן באותה זכייה גדולה של פנרחבצ'ה ב-2017, חוזר ליורוליג אחרי עשור ומביא הרבה אנרגיה.

דבון דוטסון הוא רכז קטן ומהיר שחי על חדירות, לחץ על הטבעת וקצב גבוה, ופחות על משחק מסודר של חצי מגרש. הוא לא קלעי גדול במיוחד ולא איזה מנהל משחק קלאסי, אבל כשהוא מצליח להכניס את המשחק למהירות שלו הוא יוכל לעשות הרבה צרות ליריבה בדקות המשלימות.

בכנף – פורקאן קורקמז (29, 2.02) חוזר ליורוליג ולאיסטנבול שהובילה אותו ל-NBA ואיתו מטקאן בירסן (31, 2.05) שמגיע מהיריבה העירונית פנר. בנוסף, ו-ויטו בראון (31, 2.03). בראון ושני הטורקים יסייעו לאנתוני בראון (33, 1.98) הוותיק בעמדת המפתח.

אחרי שנים ב-NBA שבהן כבר הצליח לבנות לעצמו מעמד של קלעי לגיטימי מהרוטציה, קורקמז, כמו חברו לקבוצה ווילבקין מגיע לבשיקטאש עם שם הרבה יותר גדול מהתפקיד שאמור להיות לו עכשיו. הקריירה שלו קצת נתקעה בין דקות לא יציבות, ירידה במעמד וחזרה לאירופה שלא באמת החזירה מיד את הגרסה הכי טובה שלו במונאקו. אבל הכישרון ההתקפי לא נעלם והוא גם מסוגל במעטפת שכזאת להמציא את עצמו מחדש ולהביא את יכולת הקליעה שיש לו.

בירסן, שמעולם לא יצא מגבולות טורקיה במהלך הקריירה שלו, ברוב עונותיו ביורוליג בקושי נספר כשחקן משלים אלא יותר שחקן של הבלחות מהספסל. גם הוא יקווה לפלס את דרכו בדרך לתחנה השמינית שלו בליגה הטורקית.

לעומתם, הקריירה של אנתוני בראון הייתה הרבה יותר סדורה. ביורוקאפ הוא הוכיח מזמן שהוא גדול על המפעל, עם תפוקת נקודות מרשימה כ-42% לשלוש בכל התקופה בליגה השנייה בטיבה באירופה. ולישראלים השם הזה אמור לצלצל עוד קודם: בראשון לציון הוא הספיק לתת ב-2021/22 16 נק' ו-5.6 ריב' בעשרה משחקים, עוד לפני שהקריירה שלו באירופה קיבלה כיוון הרבה יותר רציני. כמו אחרים, בראון מבצע את המעבר מהיורוקאפ ליורוליג לקראת סוף הקריירה שלו, וירצה להשאיר חותם גם שם.

ויטו בראון הוא עוד שם שנותן גודל, בעיקר בזכות היכולת שלו לקלוע מבחוץ ולשחק גם כ־3 וגם כ־4. הוא לא אמור להיות אחד הכוכבים של הסגל ולא הרשים גם הוא בתקופה הקצרה במונאקו, אבל כשחקן רוטציה הוא מוסיף את מה שקבוצה חדשה ביורוליג צריכה.

בקו הקדמי מתייצבים שני סנטרים אקסים צהובים – אנטה ז'יז'יץ' (29, 2.10) שממשיך בקבוצה אחרי עונת שיא ו-ווניין גבריאל (29, 2.06) שכמו דג'וליוס – אוהדי מכבי תל אביב יעדיפו לשכוח את התקופה שלו בצהוב. יוג'ין אומורוי (29, 1.98) שהיה מנקודות האור בבאסקוניה האפורה ומאדי סיסוקו (25, 2.06), הפרוספקט ששייך לריאל מדריד ומחכה לפרוץ ישתפו פעולה עם קונור מורגן (32, 2.06) שהוא למעשה השחקן הוותיק ביותר בסגל.

אחרי שנים של חיפוש אחר קבוצה שתתאים לו – נדמה שהביג מן הקרואטי סוף סוף מצא את מקומו. אחרי עונת שיא ביורוקאפ בה היה הסנטר הכי טוב במפעל, זי'זי'ץ' רוצה לחזור להוכיח שיש לו מקום כסנטר יורוליג פותח עקבי. הפעם, כשגם תהיה לו תחרות לא קטנה עם השאר הטימייטס – האחריות תהיה יותר גדולה ועושה רושם שהוא בשיאו ובשל לקחת אותה.

גבריאל מביא איתו סגנון משחק די שונה מז'יז'יץ' הרבה פחות משחק עם הגב לסל והרבה יותר אתלטיות, חסימות וריצה למגרש הפתוח. הוא מביא לבשיקטאש אנרגיה והגנה בצבע, אבל גם לא מעט חוסר יציבות ופונטציאל שעדיין מחכה להתממש גם בגיל מתקדם יחסית. לצד ז'יז'יץ' זה יוצר צמד סנטרים עם אופי שונה , וזה בדיוק מה שהופך את העמדה הזאת למעניינת ומגוונת.

בניגוד למוגבלות של השניים, יוג'ין אומורוי הוא מעין פאוור-סנטר שקשה לאכול בגלל סגנון המשחק הייחודי שלו שפוזל לעיתים אפילו לעמדת מוביל הכדור. לבאסקוניה הוא הגיע במהלך העונה הקודמת כדי לתת מענה למי שאמור להיות המבוגר האחראי ואכן היה כזה. החתמה מעניינת.

סיסוקו הוא סנטר אתלטי מאוד שחי על ריבאונד, חסימות וסיומות מעל הטבעת, ופחות על משחק מלוטש עם הכדור. הוא מחכה לפריצה שלו והוא אמור להביא בדיוק את מה שחסר לפעמים לקבוצות עמוקות אבל קצת כבדות — רגליים טריות וקפיציות.

קונור מורגן הוא בדיוק מסוג הגבוהים שלא מושכים את כל האור. הוא סטרץ'-פור שקולע טוב מבחוץ, יודע למשוך סנטרים מהצבע ולא צריך יותר מדי כדורים כדי להיות שימושי. העונה הוא אמור לתת דקות מהספסל ובעיקר עוד אופציה לקו הקדמי.

חמישייה מסתמנת:

PG: דיוויד דג'וליוס (דבון דוטסון, ברק אוגורלו)

SG: ג'יילן נוואל (סקוטי ווילבקין/דקוואן ג'פריס)

SF: פורקאן קורקמז/אנתוני בראון (מטקאן בירסן)

PF: יוג'ין אומורוי (קונור מורגן)

C: אנטה ז'יז'יץ' (ווניין גבריאל, מאדי סיסוקו)

דירוג העמדות:

עמדת הרכז: 5/10- דג'וליוס אמנם עשה התקדמות אבל עדיין לא נחשב רכז יורוליג. דוטסון גם הוא שימש כרכז יורוקאפ בלבד ולעיתים מהספסל ואוגורלו הוא בעיקר גיבוי מנוסה, לא יותר מזה.

עמדת הקלע: 5/10- נוואל וג'פריס הם שני הימורים גדולים שיקוו להוות גניבה, בעוד שווילבקין יקווה להפתיע ולהמציא את עצמו מחדש למרות השנים הקשות שעבר.

עמדת הסמול פורוורד: 6/10- אמנם הקדנציה הקודמת של קורקמז ביורוליג לא הייתה חגיגה, אבל הוא עדיין מגיע כשם מסוכן. יחד עם הניסיון והקליעה של אנתוני בראון ובירסן כגיבוי מדי פעם מהספסל – יש סיכוי למשהו מעניין.

עמדת הפאוור פורוורד: 4/10- אומורוי התנסה באירופה רק חצי שנה עד כה ובקבוצת תחתית וכבר עשוי לקבל את עמדת ה-4 הפותח. מורגן שלא זרח עד כה כנראה כבר לא יהיה פקטור ביורוליג.

עמדת הסנטר: 6/10: כאמור, ז'יז'יץ מגיע בשיאו וגבריאל ינסה לעשות עוד צעד קדימה, סיסוקו בגדר סימן שאלה שיקווה לפרוץ בעונה הזו.

תחזית: מקום 16

האקסים של מכבי יביאו את בשיקטאש לגבהים?