השמות הגדולים שנחתו הקיץ באתונה ובפיראוס מספרים את הסיפור של שתי האימפריות היווניות, כשאולימפיאקוס מלטשת את הסגל שהביא את הגביע חזרה ופנאתינייקוס מגיבה אחרי האכזבה בפלייאוף עם מסע רכש נוצץ משלה. היריבות עולה עוד שלב, ושתי הקבוצות מסתערות על היורוליג עם סגלים שמציבים אותן מעל כמעט כל היבשת. אז בק טו בק אדום או שהגביע חוזר לאואקה? כי עם סגלים כאלה, עבור אחת מהן כל דבר חוץ מגביע ירשם ככישלון חרוץ!

אולימפיאקוס

זו כבר שנת הבר מצווה להשלמת הדאבל ההיסטורי בניצוחם של ספאנוליס, פרינטזיס, היינס ושאר גיבורים. מאז, הנמסיס הנצחית של אתונה הספיקה לחוות תקופת בצורת ארוכה: שני גמרים לאורך סוף עידן ספאנוליס שאחריהם הגיעה הדעיכה שהובילה לחרפת הפיצול לטים a ו-b. אחרי שנים מביכות גם בזירה האירופית וגם בזירה המקומית, הגיע ברצוקאס לייצב את הספינה. ובכל זאת, למרות סדרת עונות סדירות מוצלחות וחזרה למעמד הפיינל פור אחרי בצורת של 5 שנים, יש רבים מיקירי אולם השלום והאחווה שיגדירו דווקא את התקופה הזאת כהכי כואבת – שבה שנה אחרי שנה נגדעה העונה רגע לפני שהיד הושטה לגביע. וסוף כל סוף אחרי 13 שנים של אכזבות ציפיות והמתנה הגיעה החזרה לכס המלכות כשגם בדקות הסיום בגמר נגד ריאל מדריד זה לא היה נראה מבטיח והרבה ציפורניים נקצצו וכנראה גם נתלשו בדרך לגביע הנחשק. אז המשימה הושלמה והקוף הוסר אבל במועדון הפאר אין זמן לנוח כי המטרה הבאה היא דאבל ואין שום אופציה אחרת. רק מכבי הגדולה של פארקר ושאראס ואנדולו הגדולה של לארקין ומיציץ' הצליחו לעשות את זה לאורך ההיסטוריה. האם הגיע תורם של וזנקוב והחברים להיסטוריה משלהם?

פנים חדשות:

שני הרכשים הנוצצים של הקיץ בקו האחורי עבור אולימפיאקוס הם קודי מילר-מקנטייר (32, 1.91) ויאן מונטרו (23, 1.88). מדובר בשני שחקנים דומים ושונים ששניהם ללא ספק נתנו את עונת השיא שלהם בקריירה.

מילר-מקנטייר (יקיר הפנטזי שלי בעונה החולפת) הוא לטעמי אחד מהשחקנים שהכי היה כיף לראות באחת הקבוצות שהכי היה כיף לראות בעונה החולפת (הכוכב האדום). הנתון המדהים סביבו הוא המעורבות שלו בכ-40 אחוז מהנקודות של הקבוצה שלו במשחק (בקליעה או במסירה). בעונה החולפת הוא ניפץ את שיא האסיסטים לעונה של ניק קלאתס (486) כשמסר לא פחות מ-489 אסיסטים!! שלהשלמת העובדה הפסיכית הזאת זה שהסכום הזה זהה לסכום האסיסטים שמסר במהלך 4 עונותיו המלאות ביורוקאפ. הוא מגיע על טיקט של all around player יציב, קשוח ופיזי והוא צפוי לאייש את עמדת הרכז הפותח – קפיצת מדרגה שאין הרבה בשלים ממנו לקפוץ.

לעומתו, מונטרו הוא חיה אחרת לחלוטין. פתיחת העונה שלו בולנסיה בקבוצה רווית גארדים ורוטציות רחבות של פדרו מרטינז בתוספת לפציעה טורדנית שסחב איתו – גרמה למצב שהתפקיד שלו בקבוצה לא היה ברור עד הסוף. עם המשך העונה, הוא התחיל להיות בעל הבית בצורה הכי מובהקת שיש והפך לקומבו גארד קטלני ואת הישורת האחרונה של העונה סיים כשחקן בכושר הטוב באירופה. הוא עשה את זה קודם כל דרך יכולת יצירה ברמה חתולית חריגה, גם לעצמו וגם לאחרים. מונטרו הוא מסוג השחקנים שלא צריכים הרבה כדי לייצר יתרון – שינוי כיוון, צעד ראשון מהיר או חסימה אחת טובה מספיקים לו כדי לפרק הגנה. מהרגע שקיבל יותר אחריות, גם קבלת ההחלטות שלו השתפרה משמעותית והוא הצליח לשלב בין האינסטינקט הסקוררי שלו לבין היכולת לנהל משחק ולמצוא את החברים סביבו. וזה גם מה שהופך את הציוות שלו עם מילר-מקנטייר לכל כך מעניין – אחד נותן יציבות, פיזיות ושליטה והשני נותן ניצוץ, יצירתיות והתפוצצות. שני גארדים שונים מאוד, אבל כאלה שביחד יכולים להצית את הדמיון ולהפוך את הקו האחורי של אולימפיאקוס לבלתי ניתן לעצירה.

יחד עם קורי ג'וזף על ריכוז המשחק וטיילר דורסי ואוון פורנייה על הקליעה – הם יוצרים קו אחורי אימתני, עמוק וכנראה וללא ספק האיכותי ביותר ביבשת.

רכש נוסף שהגיע הוא אמבייה אנדייה (27, 2.03), שמגיע אחרי שלוש עונות בוילרבאן ובהקשר שלו אי אפשר להתעלם גם מהעזיבה של אלק פיטרס. אנדייה אמנם לא מגיע כתחליף עבורו (רחוק מזה) אבל הוא כן אמור לקחת חלק משמעותי בדקות שיתפנו בעמדה 4 ולהעניק לברצוקאס משהו שונה לחלוטין ממה שפיטרס נתן בזמן המנוחה של וזנקוב. אם פיטרס היה בראש ובראשונה נשק התקפי, קלעי עילית שמרווח את המגרש ומעניש כמעט כל מטר שההגנה נותנת לו, אנדייה מביא את ההאסל שלו דווקא דרך אתלטיות והגנה.

ופה גם מתעורר סימן השאלה הגדול: העזיבה של פיטרס משאירה חור לא קטן בכל הקשור לקליעה ולריווח בעמדה 4, ואנדייה לא אמור להיות זה שימלא אותו מבחינה התקפית. לכן נראה שאולימפיאקוס למעשה בחרה לשנות את האופי של העמדה, ולא פשוט למצוא לפיטרס מחליף. פחות סקורינג וקליעה טהורה, יותר אנרגיה, הגנה, ריבאונד ומשחק מעל הטבעת.

חמישייה מסתמנת:
PG: קודי מילר-מקנטייר (קורי ג'וזף)

SG: יאן מונטרו (טיילר דורסי, אוון פורנייה, יאנוליס לרנצאקיס)

SF: קוסטאס פאפאניקולאו (טייסון וורד)

PF: סשה וזנקוב (אמבייה אנדייה)

C: ניקולה מילוטינוב (דונטה הול, טייריק ג'ונס)

דירוג העמדות:

עמדת הרכז – 8/10: כפי שנכתב, מילר-מקנטייר הוא כרגע טופ 5 רכזים ביורוליג בשילוב עם הדקות שיתרום קורי ג'וזף מהספסל ומחליף שיגיע מן הסתם על העמדה של תומאס ווקאפ

עמדת הקלע- 10/10: מונטרו דורסי ופורנייה זאת שלישיית קו אחורי קטלנית. כולם כאן (פרט ללרנצאקיס) קלעים שבכל יום נתון יכולים לדפוק גם 30 נק' למשחק ואף צפונה.

עמדת הסמול פורוורד- 6/10: כנראה נקודת התורפה (אם יש כזאת בקבוצה שכזאת). פאפאניקולאו כבר מתקרב לגיל הפרישה וטייסון וורד עדיין לא הוכיח שהוא שחקן שאפשר לבנות עליו ברמות הגבוהות ביותר של היורוליג למרות שעשה שיפור אדיר.

עמדת הפאוור פורוורד: 8/10: מצד אחד, כנראה השחקן הטוב ביורוליג. מצד שני, לא הגיע תחליף ראוי לפיטרס.

עמדת הסנטר: 10/10: פשוט עמדה מושלמת. מילוטינוב, הול וג'ונס שלושתם סנטרים פותחים בכל קבוצת יורוליג וביחד יוצרים גודל, יעילות, הגנה ובתכלס הכל. מפחיד!

תחזית: מקום ראשון

מקנטייר את מונטרו. תמהיל מושלם וחסר אגו.

פנאתינייקוס

אם אצל אולימפיאקוס מדובר בסיפור של סגירת מעגל, אצל פאו הסיפור הוא כמעט הפוך – קבוצה שכבר חזרה לפסגה, ועכשיו צריכה להוכיח שהחזרה הזאת לא הייתה אפיזודה חולפת. במשך יותר מעשור המועדון הכי מעוטר של יוון באירופה חיפש את הדרך חזרה לימי אוברדוביץ', דיאמנטידיס ובאטיסט, כשבדרך הגיעו שנים של חוסר יציבות, החלפות מאמנים וסגלים שלא באמת הצליחו להחזיר את פאו למועדון הסגור של הגדולות. ואז הגיע קואוץ' עתאמן ואיתו משוגע עם קבלות ושטרות ששמו מתחרז עם קופולוס. סלוקאס חצה את הכביש מהיריבה המושבעת, נאן הפך תוך זמן קצר לאחד הסקוררים הכי מפחידים באירופה, לסור סיפק נוכחות אדירה בצבע ופנאתינייקוס עברה מקבוצה שמנסה להיזכר מי היא למכונת השמדה. הזכייה ביורוליג החזירה את הירוק למרכז הבמה והזכירה לכולם שהמועדון הזה לא מגיע לאירופה כדי להשתתף – אלא כדי לשלוט.
ועדיין, אי אפשר להתעלם גם מהעונה הרעה האחרונה, שבה קבוצה שנבנתה כדי ללכת עד הסוף נראתה לא פעם לא יציבה, פגיעה ובעיקר רחוקה מהסטנדרט שהיא עצמה הציבה ונעדרה מהפיינל פור בבית שלה. דווקא בגלל זה, העונה הקרובה מרגישה כמו מבחן אופי אמיתי. ז'ליקו, חמוש באותם דיאמנטידיס ובאטיסט סוגר מעגל וחוזר למועדון שעשה (גם) איתו קסמים ועם קבוצת הגלקטיקוס שנבנתה באתונה לקראת העונה הקרובה – בפנאתינייקוס כבר אין מקום לתירוצים או לעונות מעבר. המטרה ברורה: להחזיר את המועדון למעמד שבו לא שואלים אם הוא מועמד לזכות, אלא מי מסוגל לעצור אותו בדרך לגביע.

פנים חדשות:

מסע הרכשים של פנאתינייקוס בקיץ הזה גרם לשפשוף עיניים בקרב כל אוהדי הכדורסל. נתחיל בעמדת הפורוורד שמקבלת בוסט על סטרואידים עם צירופם של אייזק בונגה (26, 2.03) וגרשון יבוסלה (30, 2.01).

כשבונגה הגיע לאירופה ונחת במינכן בקיץ 21', לא נוצר איזה באזז מיוחד ואמות הסיפים לא רעדו מי יודע מה. כשהוא עבר אחרי 3 עונות די מוצלחות בבאיירן המגומגמת לפרטיזן עם מעמד של שחקן הגנתי קשוח שמשאיר הכל על המגרש – כבר היה קצת יותר רעש מסביב. אבל כשהקיץ הגיע הוולקאם באואקה זה הפך כבר לפאקינג אייזק בונגה. היום הוא כבר מגיע לפנאתינייקוס כשהשם שלו שווה הרבה יותר. בפרטיזן הוא הפך משחקן הגנתי מצוין לאחד השומרים הכי קשוחים ביורוליג וגם לשחקן התקפה נהדר וריבאונדר. הוא יכול להידבק לכוכב של היריבה במשך ערב שלם, לקחת עליו כמה עמדות שונות ובדרך גם לתרום מספיק התקפית כדי שלא יהיה אפשר להשאיר אותו לבד. בדומה להגעתו של אנדייה על המשבצת של פיטרס, כך בונגה אמור להתיישב על המשבצת של צ'די אוסמן שעזב לסלוניקי – כשגם כאן האסטרטגיה היא תוספת דלק הגנתי על חשבון מנוע התקפי.

אם כבר הזכרנו את פרטיזן, אז אי אפשר שלא להגיע לגרשון יבוסלה דרך אותו ערב בלתי נשכח במדריד. מה שהתחיל כמשחק פלייאוף הסתיים בפסטיבל מכות, ובשיאו יבוסלה החליט להוסיף לרזומה גם חניקה על דנטה אקסום. לא בדיוק הדרך הקלאסית להיכנס לפולקלור של היורוליג, אבל אין ספק שזה עבד. מאז הוא הספיק לעשות לא מעט כדי שהשם שלו יהיה מזוהה קודם כל עם כדורסל ואיזה פוסטר בפרצוף של איזה אחד לברון. יבוסלה הפך לאחד הפורוורדים הכי איכותיים ביבשת, חזר ל-NBA ועכשיו חוזר לאירופה כשחקן הרבה יותר שלם ובשל. הוא מביא לפנאתינייקוס כוח בצבע, קליעה מבחוץ ויכולת לייצר נקודות גם כשההתקפה נתקעת. בקיצור, פחות WWE ויותר שחקן שיכול להיות חתיכת אקס פקטור.

הם מצטרפים לקו קדמי ורסטילי יחד עם חואנצ'ו הרננגומז ונייג'ל הייז-דיוויס ולגיבוי דינוס מיטוגלו כשאת עמדת הסנטר ימשיך לסגור מתיאס לסור שאליו יחבור מוסטפא פאל (34, 2.18) שעושה קוסטאס סלוקאס וחוצה את הכביש מאדום לירוק. פאל מביא גם הוא גודל בצבע והוא צפוי להיות הגיבוי ללסור בדקות המנוחה שלו למרות הגיל המבוגר כבר יחסית והפציעה שהוא סוחב איתו מהעונה החולפת.

אבל יתכן והקו הקדמי הוא רק הקצפת, כי הדובדבן שנחת בעמדת הגארד הופך את הסגל ממרשים למושלם. סילבן פרנסיסקו (28, 1.85) מגיע גם הוא לקבוצת הכוכבים כשהוא בכושר הטוב בקריירה שלו ועל תקן הרכז הטוב ביורוליג. איתו מגיע גם ברנקו באדיו (27, 1.91) מולנסיה. (אגב, השניים שיתפו פעולה במנרסה הספרדית בעבר).

על הדרך המטורפת שפילס לעצמו פרנסיסקו בדרך לטופ של אירופה פירטתי כבר בתחילת העונה האחרונה בטור נפרד. העונה האחרונה שלו במדי ז'לגיריס ביססה אותו כרכז הטוב ביבשת, או לכל הפחות כאחד מהשניים-שלושה הראשונים בדיון. מה שפעם נראה כמו עוד גארד נמוך ומהיר שחי על מומנטום, הפך לשחקן שמנהל קבוצה ברמת יורוליג עם ביטחון של מישהו שמרגיש שכל משחק שייך לו. הוא מגיע לפנאתינייקוס אחרי עונה שבה כמעט כל מה שנגע בו הפך לזהב. היכולת שלו לשנות קצב, לייצר זריקה מאפס ולקרוא הגנות השתדרגה לרמה אחרת לגמרי, ובמקביל הוא גם למד מתי לא צריך ללחוץ על הגז. עכשיו מגיע המבחן הכי מעניין: לעבור מקבוצה שבה הכדור היה כמעט תמיד אצלו לידיים של סגל מפוצץ בכוכבים ולמצוא את הדרך להישאר אותו פרנסיסקו בלי לדרוך על יותר מדי אצבעות בדרך ולא להיזכר כטי ג'יי שורטס 2.

כמו מונטרו שעשה עונה מדהימה בולנסיה ועובר לאולימפיאקוס, כך גם באדיו שחווה את עונת השיא שלו בקריירה עד כה עובר רק לצד השני של העיר. באדיו הוא תוספת כוח חשובה וצפוי להיכנס לנעליו הגדולות של קנדריק נאן כבר מוקדם מהצפוי בעקבות הפציעה המוקדמת שלו שתשבית איתו בישורת הראשונה של העונה. וזה מבחינתו חתיכת מבחן. בולנסיה הוא כבר הוכיח שהוא מסוגל לייצר נקודות ולראיה היה אחד ממנועי הסקורינג הכי יעילים של ולנסיה ביחס לדקות שלו (11 נק בכ-19' דק' של משחק בממוצע לערב), כך שלקחת אחריות ולתת ערבים שבהם הוא נראה כמו סקורר ששייך לרמות הכי גבוהות הוא מסוגל. עכשיו הוא מגיע לקבוצה שבה כל טעות מקבלת זכוכית מגדלת וכל רצף טוב מייצר ציפיות לעוד. הוא לא אמור להיות נאן 2.0, וגם אין סיבה לצפות לזה, אבל בתקופה שבה הכוכב הגדול בחוץ – פאו תצטרך ממנו הרבה יותר מעוד יד חמה מהספסל.

וכשיש את קוסטאס סלוקאס הווטרן, קנדריק נאן כשיחזור, וג'ריאן גרנט – הקו האחורי של פאו ייראה לא פחות מאיים מהקדמי.

חמישייה מסתמנת:

PG: סילבן פרנסיסקו (קוסטאס סלוקאס, ג'ריאן גרנט, וסיליס טוליופולוס)
SG: קנדריק נאן/ברנקו באדיו (פנאיוטיס קלאיצקיס)
SF: אייזק בונגה (ניקוס רוגאבופולוס)
PF: גרשון יבוסלה (נייג'ל הייז-דיוויס, חואנצ'ו הרננגומז, דינוס מיטוגלו)
C: מתיאס לסור (מוסטפא פאל)

דירוג העמדות:

עמדת הרכז- 9/10: פרנסיסקו כרכז בחמישייה זה הכי טוב שאפשר לבקש, השאלה היא כמה עוד יוכל לתרום סלוקאס בגילו המופלג והאם גרנט יחליט כבר אם הוא רכז או לא.

עמדת הקלע- 8/10: הרבה תלוי בקצב החזרה של קנדריק נאן ומתי ישוב לפעילות. באדיו יצטרך להוכיח שהוא שייך לרמות האלה.

עמדת הסמול פורוורד- 7/10: בונגה הוא חיזוק אדיר ובדיוק מה שפאו צריכה ל-3 בעוד שרוגאבופולוס מעבר לכמה הבלחות עוד לא הוכיח את עצמו כדי לתפוס את עמדת המחליף.

עמדת הפאוור פורוורד- 10/10: פאו הלכה כאן בכל הכוח וכל שחקן בעמדה כאן מסוגל לסיים כ-MVP בכל ערב נתון.

עמדת הסנטר: 7/10: בדומה לעמדת הסמול, גם כאן נראה שפאו קצת הקלה ראש במה שעולה מהספסל, עם כל הכבוד שיש עדיין לפאל ובהתחשב בכך שהוא יפתח את העונה בחוץ

תחזית: מקום שני

פרנסיסקו, יבוסלה ובונגה. פאו הלכה בכל הכוח.