ה-  HECKLER ("הפה הגדול")

 רובין פיקר מטריף את הליגה

וושינגטון די.סי. 1994

"אל תקשיבו לריילי. אין לו מושג. הוא אשם בהפסד לרוקטס. למה השאיר את סטארקס על המגרש וצייר תרגיל שסטארקס זורק מהשלוש, בשנייה האחרונה בסיום המשחק השישי עם יוסטון, כשסטארקס מפשל כל המשחק עם 2 מ-14, כשיש לו על הספסל את יוברט דייויס, אחד הטובים מהשלוש בליגה? ספר לשחקנים שלך מה עבר לך בראש באותן דקות, או. קיי? איזה מין מאמן זה ריילי? אתם חושבים שלחינם שחקני הלייקרס אמרו 'הוא או אנחנו?' היי, ריילי, אל תספר לנו שאתה קונה את חליפותיך בארמני. אתה קונה אותן ב-K-MART (מין כלבו עממי). אתה הפוני הגדול של הליגה. אתה הפסדת לניקס אליפות. אני לא מבין איך לא מגרשים אותך מ-'התפוח הגדול' שאתה במו ידיך הפכת לשזיף קטן-קטן…"

הדברים נאמרו במשך 30 או 40 שניות במהלכו של פסק זמן אחד בלבד. שחקני הניקס ניסו  להיראות כאילו איש לא מקשיב, ומאמנם, פאט ריילי, דיבר אל שחקניו כאילו מאומה לא קרה, כאילו הוא לא שומע, אך פניו האדומות, שיניו החורקות והזיעה בצדעיו סיפרו סיפור אחר לחלוטין. ה-HECKLER (פה גדול, מטרידן) המטורף רובין פיקר, עורך דין מצליח בעיר הבירה, מתחיל להיכנס לעצמותיו של ריילי. אני מכיר אותו כבר שנים, על המגרש, בחדרי הלבשה ובמסיבות עיתונאים. מעולם לא ראיתי את ריילי כך. כה עצבני, בוער מבפנים.

"היי, ריילי, מה עם הספר העצוב שלך, 'מוטיבציה'? אם אתה יודע כל כך הרבה על מוטיבציה, איך זה שנתת לשחקניך לשבוק נגד הרוקטס, והשנה ישבקו נגד הבולטס? היי, צ'ארלס סמית, מה עם חמש ההחמצות מתחת הסל נגד הבולס בפלייאוף? איך אתה מתכונן לשמור על וובר?… מייסון, מה הסיפור אתך? שמעתי שבכיתה ח' נשארת כיתה כל כך הרבה פעמים, שהתלמידים התחילו לחשוב שאתה המורה… היי, ריילי, כמה שערות יוצאות מהג'ל שלך. מוטב שתיקח 'טיים' ורוץ לשירותים להסתרק".

למה שפיקר עושה בכל משחק בית של הבולטס קוראים כאן TAUNTING – מילה שאין לה תרגום מדויק בעברית. משהו הקרוב ל"לעשות צחוק מהיריב". להעליב ולפגוע בו.

לפני שבוע הייתי בוועידה לביומכניקה בוושינגטון ומיהרתי למשחק החוץ של הניקס, לראות את כריס וובר במדי קבוצתו החדשה, וושינגטון בולטס, וזכיתי לראות מקרוב את ההצגה של ה-"HECKLER FROM HELL", כינויו של פיקר בין שחקני ה-NBA – המטרידן הגדול בספורט, הפה הגדול בליגה. ההקלר מהגיהנום. רובין פיקר בן ה-51 בכבודו ובעצמו, אגדה מהלכת, עורך דין מצליח שבין השאר מפרסם מודעות בעיתונים בזו הלשון – "עורך דין מפולפל יעזור לך, גבירתי, לחלוב את כל הכסף מהאקס העשיר שלך" – לשעבר התובע המחוזי של מחוז פיקסוויל שבווירג'יניה, ליד וושינגטון. עורך הדין המכובד מוושינגטון חי בשביל דבר אחד: להטריד, לפגוע ולהעליב את הקבוצה היריבה של הבולטס. "אני לא אוהד", אמר לפני שבועיים לוושינגטון פוסט, כשנודעה העברתו של וובר לבולטס, העברה שעשתה סוף סוף מהבולטס קבוצה לגיטימית. "אני השחקן מספר 13 של הבולטס. תפקידי להביא בין 2 ל-8 נקודות למשחק באחוז גבוה, ואם לא, נכשלתי. אני מתכונן למשחק, מזיע ומוציא אנרגיה כמו כולם".

ייתכן שפיקר ממעיט בערכו והוא שווה יותר ממספר הנקודות החד ספרתי שנקב. נראה שזה תלוי בערב שיש לו. האם הוא בכושר? האם "תפס" יום חם? ישבתי בשולחן העיתונאים, ליד ספסל הניקס, ובמשך שעתיים וחצי רצופות שמעתי את כמות המלל הגדולה בהסטוריה של הדיבור. רוב הזמן השתנתי מצחוק או סתמתי את אוזני כשמאסתי במלל האינסופי, אבל כשהסתכלתי על שחקני הניקס ופאט ריילי בראשם, ראיתי רצח בעיניהם. אוי, לו רק יכלו לשים את ידיהם על צווארו וללחוץ. שמעתי וקראתי עליו בעבר, אך רק בהצגה חיה אתה מבין את הטירוף והחוכמה שיש לבן אדם. רק כשאתה שומע אותו יורה חיצי לשון במהירות 120 קמ"ש לשעה בלי לעצור, בלי לגמגם, בלי לחזור על מילה אחת פעמיים ובלי להסס – אתה מבין את מהות התופעה.

לא לחינם, כותרת המאמר שעסקה בו במגזין "ספורטינג ניוז" היתה מלה אחת: "MOUTH" (פה). במאמר אחר עליו במגזין "סלאם" הייתה הכותרת: "ROAR" (שאגות). לא לחינם יצאה ליגתה-NBA בחוק אוהדים מיוחד הידוע כ"חוק פיקר", שבמהותו הוא נתינת רשות לאנשי הביטחון לזרוק מהמשחק טרדן וצרחן כמו פיקר, המפריע למאמן אורח לתת הוראות לשחקניו. פיקר תבע מיד את ה-NBA על "התערבות בזכותי כאזרח להנאה ולבידור", ומובן שהליגה נאלצה לשנות את החוק. הליגה גם רצתה לאסור על כניסתו לאולמות, אך פיקר צחק והגיב: "אולי בברית המועצות של 1960. לא בוושינגטון של לינקולן וג'פרסון! אם יעזו לעשות זאת, אתבע אותם לדין ואקח מהם את בניינם הראשי בשדרה החמישית במנהטן".

הרוקי'ס של הניקס, מונטי ויליאמס וצ'ארלי וורד, לא גרעו ממנו עין כל המשחק. הם פחדו פחד מוות מתי יתחיל לעלות גם עליהם. שעתיים עברו בלי אף מילה, והם חשבו שהסיוט נחסך מהם הפעם. פתאום, הקול הרועם מצרצר: "היי, וורד! חבל לבזבז עליך מילים. אתה אפס. מקרה אבוד. היי, וורד. אתה לא רואה שאתה מבזבז את זמנך בכדורסל? ועכשיו גם בפוטבול לא רוצים אותך (וורד היה אול-אמריקן בתפקיד הקוורטרבק, אך העדיף את ה-NBA על ה-NFL, מ.ל)". ומיד ההמשך, "היי, יואינג, אתה WIMP (נמושה, אפסי) מספר אחת בליגה. אתה וריילי הולכים לפספס את זה בגדול, בדיוק כמו שפישלתם נגד הרוקטס. אתם רפדים או סנדלרים. אולי אינסטלטורים. אבל מה לכם ולכדורסל? היי, יואינג, אתה לא רק הסנטר מספר 3 ב-NBA. אתה בקושי הסנטר השלישי בטיבו באוניברסיטת ג'ורג'טאון, פור גוד סייק. אתה שלישי, ש ל י ש י אחרי מורנינג ומוטומבו. שלישי באוניברסיטה רדודה!"

וככה זה מתנהל במשך כל המשחק. פיקר לא סתם עומד ומדבר במהירות אדירה בקול צרחני ונוהם. הוא קיבל בבית משפט מקומי את הזכות להשתמש ברמקול ידני בזמן המשחק (שימוש ברמקול חשמלי נאסר עליו), והוא עומד לו מעל ספסל הניקס, או כל קבוצה אורחת אחרת, צועק, צורח ומדקלם, קורא שירה, מדבר על בת דודתם השמנה שאף גבר לא רוצה ועל אחותם המטומטמת שלא גמרה עממי.

כשג'ורדן בא עם הבולס נעמד פיקר ארבעה מטרים מעל ספסלם ומדקלם פרקים מהספר "חוקי ג'ורדן", המעמידים את AIR באור מאוד לא חיובי, כשכל הבולס בולעים את נשמתם או מתפקעים מצחוק. אבל מדי פעם "נשבר" שחקן ופורץ בצחוק פרוע, ואז כל השאר מצטרפים. המאמן פיל ג'קסון לא מסוגל להעביר מילת הסבר אחת בפסק הזמן.

לארי בירד, בספרו "דרייב", הקדיש לפיקר עמוד וציין שמכל אוהדי הליגה, רק אותו היה רוצה לשים בשק ולהדק את הקצוות. פעם, נגד הסלטיקס, הביא פיקר פח זבל למושבו ועליו כתב "פרנץ' ליק גארבג' דיפרטמנט" (מחלקת הזבל של פרנץ' ליק', עיירתו של לארי, שבה שימש פעם אוסף זבל). למשחק מול הבולס הוא הביא רולטה והחל לקרוא את הסיכויים למייקל ג'ורדן. מייקל לא הצליח לכבוש את חיוכו. לצ'ארלס אוקלי הוא צרח, שלושה מטרים מאוזניי, "תגיד להם, אוק, תגיד להם שכדורסל וסקס הם שני הדברים היחידים בעולם שאפשר לעשות וליהנות גם בלי להיות טובים בהם. תספר להם, אוק. אתה הרי הדוגמה החיה", וכשאוקלי תקע בו מבט של רצח ידע פיקר  שהוא קלקל לו שתיים-שלוש קליעות.

כשהסאנס באו העירה למשחק נגד הבולטס הוא צעק אל בארקלי: "שלושה המבורגרים. גבינה. בשר. בייקון. שבע ביצים. פרנץ' פרייז ולחמניה עם שומשום". בארקלי העמיד פנים כאילו אינו שומע, אך חבריו על הספסל התאפקו לא לפרוץ בצחוק. ואז הוסיף, "וזו רק מנה ראשונה". פיקר נכנס לעצבי האציל בצורה כזאת שגם בארקלי, כמו לארי בירד, הקדיש לו פרק שלם בספרו "SOMEBODY’S GOT TO BE ME".

הוא מחכה לרגע המתאים, לא שנייה מוקדם מדי או שנייה מאוחר מדי, ואז יורה לפני זריקת העונשין: "היי, שון קמפ, אתה יודע את שמות ילדיך?" כשג'ייסון קיד עמד לזרוק הוא פתאום שאל, "היי, קיד, הכית את אשתך הבוקר?" בפסק הזמן של הסלטיקס הוא צועק אל דני איינג', "אם אתה מורמוני, למה היית אמש בבאר 'צ'ירס', שתוי למחצה, עם שתי נקבות? מה עשית שם? התפללת?"

המאמן דון נלסון מצא דרך מקורית להתגבר על פיקר: פסקי הזמן של הוויריורס נעשים ליד קו העונשין כשפיקר צורח, "CHICKEN ,CHICKEN!" פעם הוא צרח אל פרנק ליידן, כשאימן את יוטה ג'אז: "לאוהדי הג'אז אין צורך בחוש הומור – יש להם את ליידן כמאמן". ליידן לא היה יכול לסבול עוד (מוקדם יותר רעם פיקר: "כדורסל, כמו זנות, מקולקל על ידי חובבים כמו ליידן"), ואחרי המשחק החל לרדוף אחריו. כשתפשו הזהירו פיקר: "היי, ליידן שמן. אני עורך דין. רק תיגע בי ואני מנקה את כל חשבון הבנק שלך". צ'ארלס בארקלי זרק עליו קערת קרח שלמה, סקוטי פיפן זרק עליו כדור (והחטיא), ולסאל תומפסון ירק עליו: "כשזה קורה, אני יודע שהשגתי את מטרתי", מגיב פיקר.

הוא נזרק מהאקדמיה הצבאית וסט פוינט (התלונן על כמות האוכל, "מה זה פה? אוליבר טוויסט?"), אשתו עזבה אותו ("אתם חושבים שהוא גרוע על המגרש? חבל שלא שמעתם אותו בבית!"), אבל בנותיו מצויות בקשר הדוק עמו. הוא לא מעשן ולא שותה, רק משחק בשביל הבולטס. הוא כל כך טוב במה שהוא עושה עד שבארקלי, שפעם שנא אותו והיום "הוא חברי הטוב ביותר" (על פי האציל), שילם את הוצאות הטיסה של פיקר למשחקי הפלייאוף של הסאנס נגד הבולס. "רציתי שיעבוד קצת על פיל ג'קסון", אמר. והוא עבד. בזמן המשחק קרא לעבר ג'קסון והבולס פרקים מספרו של המאמן "MAVERICK" וכל הזמן טיבל זאת גם ב"אל תקשיבו לג'קסון, הוא לא יותר מג'ירפה בצורה ובידע. שיילך להרצות פילוסופיה". ג'קסון הגיב: "אולי כולם חושבים שהוא פגע בנו. אבל להיפך, זה רק עורר אותנו. הבן-אדם דפוק בראש. אני לא רוצה להתייחס אליו". בולשיט. כשהוא החל לקרוא בקול את פילוסופיית ה"זן" שאימץ ג'קסון, ראו את המאמן בוער מחימה. סקוטי פיפן היה חייב לעצור אותו מלעלות לשורה השלישית ולסגור חשבון עם פיקר והרמקול שלו.

ברור שפיקר לא דפוק בראש, וכולם בליגה מתייחסים אליו. שמעתי פעמים רבות שכאשר קבוצות באות לשחק נגד הבולס, פיקר הוא נושא שיחה לא פחות מהסנטר היריב. בזמן המשחק נגד הניקס, באחד מפסקי הזמן, עמד פיקר והחזיק שתי תרנגולות עשויות בד המפרפרות ברגליהן וזעק: "אל תקשיבו לריילי. הוא CHOKER (שבקן) אמיתי. תגיד להם ריילי, תגיד להם איזה CHOKER אתה". בהמשך הוא עלה על סטארקס. "היי, סטארקס, האם ריילי ביקש ממך לזרוק את הזריקה האחרונה נגד יוסטון, או שהטמטום בא ישר ממך? היי, סטארקס, תגיד לנו מה קרה. תספר ליואינג ושאר הניקס המסכנים איך גנבת להם אליפות". ואז הוא לא שכח: "15 שניות לסיום. הניקס מובילה בשמונה נגד הפייסרס. 0:00 לסיום, הניקס מפסידה בשתיים. תגיד להם יואינג. תגיד לצעירים איך עושים זאת כדי שגם הם יוכלו!"

זה עוד לא נגמר. כשהוא נכנס לאקסטזה הוא מסוגל לצרוח רבע שלם בעזרת רמקול היד שלו, כשחצי אולם השומע אותו מתפוצץ מצחוק.

ריילי לא הניד עפעף. צבע פניו הפך אדום. לפיקר זה מספיק. הוא ידע שהיה לו יום טוב נגד הניקס. הוא יכול עכשיו ללכת הביתה ולישון רגוע. את שלו הוא עשה בניצחון הבולטס 78-84.

***

פיקר כתב ספר על חייו כ-HECKLER  ב-NBA.  הוא הציע בו "מדריך להקלר מתחיל":

1. אם אתה רוצה לעשות TAUNTING, עשה זאת ביצירתיות.
2. יש 200 אלף מילים בשפה האנגלית. אתה יכול לעשות טוב יותר מלצרוח "סאן אוף א ביץ'"!
3. "טונטינג" זו יצירה. זו שירה. אתה חייב להתאמן ולהיות טוב בזה.
4. התכונן. עשה את שיעוריך. היה בטוח שהטונטינג שלך מדויק ועובדתי.
5. השתמש באמצעי אור-שמיעה שונים. כיתובים יעילים מאוד.
6. דע את החולשות של יריביך.
7. יש קו דק בין טונטינג כהפרעה ליריב, וטונטינג מעליב, שרק יגביר את המוטיבציה של יריבך. אל תעבור אותו!
8. הכי חשוב בטונטינג זה ה-DELIVERY. כיצד, ובאיזו יעילות אתה מעביר את המסר.
9. אין טעם לטונטינג אם אתה מוביל ב-40 או מפגר ב-40. הטונטינג אז הוא פאתטי.