מונדיאל 2026 הסתיים שלשום, ולאחר שנתנו לצוות מספיק זמן לעכל, לחשוב ולכתוב, הגיע הזמן לסיכום המונדיאל. כל אחד מהמשתתפים כתב על המונדיאל בכללי, באופן ספציפי על הגמר ובחר משחק נוסף ראוי לציון ושחקן מצטיין (לא בהכרח רודרי שנבחר או מסי שהיה צריך להיבחר – העורך) להתייחס אליהם. איתנו בצוות היום, עמנואל אוחנה הלקין, מתן יעקובי, ניר חבצלת, Stockton2Malone, אהרון שדה, Jefffoster10 ועמיחי קטן.

1. מה דעתכם על הטורניר באופן כללי:

עמנואל: אני לא יודע מה איתכם, אבל אני נהניתי מכל רגע במונדיאל הזה. היו לי הרבה חששות לקראת הטורניר, ורק בערך שבוע לפני שריקת הפתיחה התחלתי באמת להתלהב ולהיות בהייפ לקראתו – ואני חייב להגיד שהוא עמד בכל הציפיות. שלב הבתים אומנם לא היה מדהים, ובעיקר המחזור האחרון היה הרבה פחות מותח ממה שאנחנו רגילים אליו, אבל גם בשלב הבתים היו לא מעט משחקים ורגעים נהדרים. מיד אחרי שלב הבתים היה לדעתי הרגע שבו המונדיאל הגיע לשיאו. שלב 32 האחרונות היה מצוין, ושמינית הגמר הייתה מדהימה – במיוחד שלושת המשחקים הרצופים של ברזיל-נורבגיה, אנגליה-מקסיקו וארגנטינה-מצרים. בהמשך הכל קצת נרגע, אבל רק קצת. בקיצור, לדעתי קיבלנו כאן את אחד מהמונדיאלים הגדולים אי פעם – שנתן לנו רגעים, משחקים ושערים שלא נשכח הרבה מאוד זמן. חודש ושבוע שהיו פשוט תענוג של כדורגל.

מתן: וואו איזה מונדיאל מטורף, אחד הטורנירים היותר מיוחדים שהיו. לראשונה נחשפנו למונדיאל ביותר מ-2 מדינות, רעיון אדיר שבוצע בצורה מגניבה וגרם לנו האוהדים לחוות מגוון תרבויות בעולם. בנוסף לזה, לראשונה קפצנו ל-8 משחקים במקום 7 שזה הגדיל את כמות משחקי הנוקאאוט ויצר עוד שלב שהיה נהדר והפך לדרמה של ממש. חוץ מהחוויה של הטורניר הזה, מקצועית הוא היה מדהים, הכוכבים הגדולים הגיעו ובענק כמו ג'וד, מסי, אמבפה והאלנד. היו נבחרות חזקות שהתקשו וחלקן גם הודחו בסנסציות, היו לנו סיפורי אוהדים מרגשים, שירים שלא נשכח, והכי חשוב אלופה ראויה מאין כמוה עם השחקנים הטובים בעולם.

ניר: הטורניר התעלה על הציפיות שלי. כשהגדילו את הטורניר ל-48, ציפיתי שיהיו המון משחקים לא תחרותיים, אבל רוב המשחקים היו טובים וגם היו לא מעט הפתעות. בנוסף, זה היה הטורניר שבו הכי הרבה כוכבים הגיעו אליו בכושר שיא וזה העלה את רמת הטורניר. מסי, אמבפה, קיין, הולאנד, ויניסיוס ועוד. ספרד שלטה ללא עוררין בטורניר עם יעילות יוצאת דופן והגנה היסטורית, צרפת אכזבה מאוד בחצי הגמר ונורווגיה נתנה טורניר ענק שרק גורם לנו לתהות מה היא יכולה לעשות בעוד ארבע שנים.

סטוקטון: בגדול, אני מרוצה. היו הרבה דרמות ושערים בדקות האחרונות, וגם הרבה שערים באופן כללי, ובזכות הואר, נמנענו מרגעים מביכים של משחקים המוכרעים בגלל טעויות שיפוט. כן היו שתי נקודות שפל ראויות לציון, שהן השעיית האדום לארה"ב בצעד תקדימי, גם אם בפועל זה כנראה הוציא אותם מהעניינים והעביר את המומנטום ליריבה מבלגיה, ומגוון קונספירציות בעקבות המשחק בין ארגנטינה למצרים, כגון הכנסת מידע שקרי לעמוד ויקפדיה של שופט המשחק, פרנסואה לטקסייה, כאילו הוא יהודי או הטענה שליאו מסי הוא יהודי ו/או ציוני. נכון אנחנו מקבלים את זה לרוב בצחוק, אבל זו התנהלות מאוד מטרידה שפוגעת בענף.

אהרון: בסך הכל היה טורניר טוב שהתפתח יפה בשלבי הנוקאאוט, אבל הסתיים עם טעם חמצמץ, עליו נרחיב בסעיף הבא. לא אהבתי את הפורמט של 48 נבחרות, שמאפשר לנבחרות להעפיל לנוקאאוט בלי לעשות יותר מדי בשלב הבתים, ואפילו פורמט של 64 כבר עדיף לדעתי, כי הוא לפחות יחזיר פורמט נוח והגיוני יותר.

פוסטר: קודם כל, "אני כאן בגלל אשתי", שהיא אושיית הכדורגל הבכירה בבית משפחת פוסטר, כפי שנוכחתם לדעת. ברמה האישית, כל הנבחרות שאנחנו אוהבים – אורוגוואי והולנד מהצד שלי, אנגליה וגרמניה מהצד שלה – אכזבו בסופו של דבר, מי יותר (אני מסתכל עליך, מרסלו ביילסה) ומי פחות (אני מסתכל עליך, ג'ד ספנס). ועדיין, למרות האכזבה האישית, זה מונדיאל וזו חגיגה וזה כדורגל לווריד במשך 39 ימים. בתור צופים מהמזרח התיכון, הדבר הכי קשה בטורניר הזה היה כמובן השעות ובמשך חודש פלוס הלכנו לעבודה טרוטי עיניים, הלומי בירה במקרה הטוב או משתעלים שאריות גרעינים שחורים במקרה הרע, ככה שהרבה מהמשחקים הטובים של הטורניר, ואנגליה נגד מקסיקו בראשם, התנהלו בשעות בלתי אפשריות. גם אנחנו, אוהדי ה-NBA שרגילים לשעות הקשות, צריכים פגרה להתאוששות. המונדיאל הזה היה עמוס בסיפורים ונרטיבים, כולל הטורניר האחרון אולי של מסי ורונאלדו, השחיתות של פיפ"א, אמבפה, קוראסאו וכף ורדה, ועוד.

עמיחי: היה מונדיאל טוב מאוד, בזכות השילוב של מקומות שיש בהם תנאים מתאימים לטורניר כזה (בניגוד למונדיאל הקודם למשל), הוספת נבחרות שהוסיפה עניין ושילוב די טוב בין הפתעות להצלחה של רוב הנבחרות האיכותיות. שווה לציין אפילו 307 שערים במונדיאל, שהם 2.95 בממוצע למשחק, הכי הרבה מאז מקסיקו 1970, ובסך הכל 8 משחקים שהסתיימו בתוצאה 0-0, אחד מהם בנוקאאוט, ועוד אחד שבו השער היחיד נכבש בהארכה, שזה לא נורא בכלל ביחס לעלייה בכמות המשחקים מ-64 במונדיאלים הקודמים ל-104. חבל רק שהאחד הזה שבו השער היחיד נכבש בהארכה היה הגמר.

2. מה דעתכם על משחק הגמר:

עמנואל: אם יש נקודה אחת שלילית בטורניר הזה, שמונעת ממנו להיחשב הטורניר הגדול אי פעם – זה הגמר. באופן אובייקטיבי, זה לא היה משחק טוב. היה בו שער אחד בלבד, והוא היה לחלוטין חד-צדדי. היו בו מעט מאוד מצבים טובים, וגם הרבה דרמה לא הייתה בו, בהתחשב בזה שהשער נכבש באמצע ההארכה. ראיתי משחקים יותר גרועים מהגמר הזה, ואני בהחלט חושב שהגמר האגדי שראינו ב-2022 גורם לנו לראות את הגמר הנוכחי באור קצת יותר שלילי, אבל בכל זאת אין ספק שהוא לא היה טוב. אם כי לפחות הנבחרת הטובה יותר ניצחה, וגם זה חשוב.

מתן: הגמר היה מבאס ולא עמד בציפיות שלנו, אבל אם נסתכל בצורה אובייקטיבית, שני הגמרים הקודמים עם 6 שערים בכל אחד מהם היו החריגים, ובמיוחד הגמר הקודם עם הדרמה הגדולה של הפנדלים. אם נתעלם מהעבר הקרוב, ראינו את הנבחרת הטובה בעולם יושבת על ההגנה של ארגנטינה, מאיימת המון לשער ולא מאפשרת לנבחרת היריבה לבעוט לשער בכלל עד למחצית השנייה של ההארכה. ספרד שיחקה מצוין, דיבו מרטינס היה בהופעה אדירה עם 11 הצלות, ואמנם לא היה פה גמר שייזכר לדורות, אבל כן קיבלנו הופעה של הנבחרת הכי טובה בעולם שמצליחה בסוף להכניע את הנבחרת הכי קשוחה שיש. לא משחק יוצא דופן, אבל גם לא מאכזב במיוחד.

ניר: הגמר לא התעלה לרמה גבוהה, אבל זה רק כי ספרד פשוט היו טובים מדי. תענוג לראות איך בעולם שבו הכדורגל הרבה יותר מהיר, ספרד נשארת נאמנה לסגנון שלה ובמקום שהיא תתאים את עצמה למשחק, היא מכריחה את היריבה לנסות להתאים את עצמה אליה וזה כמעט תמיד עובד.

סטוקטון: הגמר היה מאכזב מאוד. עם זאת, אני מנסה להוריד ציפיות, כי רוב משחקי הגמר נראים ככה, קשים לצפייה ועם רמה פחות גבוהה. החריגים הם שני הגמרים הקודמים, אבל הם שני היחידים בהם נכבשו יותר מ-2 שערים במאה הנוכחית, ואם תחפשו גמר כזה בלי צרפת תצטרכו לחזור אחורה עד ל-1986.

אהרון: משחק מאכזב שמוביל לכך שהמונדיאל נסגר בטעם חמוץ. גם בגלל ההפסד של ארגנטינה וגם בגלל הרמה הנמוכה של המשחק.

פוסטר:

אם זה היה הטורניר האמריקאי המושלם, הרי שהארגנטינאים, שכל משחק אצלם זו טלנובלה והכל אצלם דרמה, ורגש, וסיפור גדול מהחיים, היו זוכים ומספקים את הקתרזיס המושלם. אבל, וכאן מגיע שברו של החלום האמריקאי, סופו של כל נראטיב, כל סיפור, להיכנע בפני עובדות מוצקות. אפורות, קרות ומשעממות כמו בטון, אבל גם חסונות כמוהו, העובדות במקרה הזה הרסו סיפור טוב, סיפור מצוין. עובדה ראשונה היא שהספרדים היו הנבחרת הטובה, היציבה והיעילה בטורניר. עובדה שנייה היא שבסופו של דבר ארגנטינה נהנו מצבר של ניסים, התפרקויות של היריבים מנגד, מסי, טון של מזל ושני טון של שיפוט אוהד כדי להגיע לגמר, לא על גבי כדורגל גדול. עובדה שלישית היא שהגמר הזה לא היה כוחות לרגע. אז נבחרת ספרד, ששום דבר בה לא נוצץ, התמודדה מול נבחרת שהזוהר וההילה סביבה הסתירו, עד שלב מסוים, את החולשה והשבריריות של הקונסטרוקציה הזו שהיא ארגנטינה, ופשוט כיבתה עליה את האור והפכה את סינדרלה ללכלוכית עם האופי של האמא החורגת בסיפור.

עמיחי: מתוך 10 גמרי המונדיאל האחרונים, צרפת העפילו ל-4, וניצחו 3- 0 ו-4- 2, לצד הפסדים בפנדלים אחרי 1- 1 ו-3- 3. ב-6 הגמרים האחרים נכבשו 6 שערים בסך הכל, בכל המקרים הנבחרת המפסידה לא כבשה, ובחצי מהם ארגנטינה הפסידה 1- 0. התוצאה הנמוכה והמשחק החלש של ארגנטינה בהחלט היו מאכזבים, וגם התוצאה הסופית עבור רובנו ככל הנראה, אבל הדומיננטיות הספרדית כן הייתה מרשימה, וההגנה של ארגנטינה עשתה מספיק כדי לשמור על מתח עד לסיום. יש משהו טראגי קצת אבל גם יפה בשחקן היסטורי שלא פורש בשיאו, אלא ממשיך גם כשהוא כבר לא מצליח לסחוב את הקבוצה שלו או את עצמו עד לזכייה, כשהצופים זוכרים היטב שמסי של לפני 5/10/15 שנים היה מסוגל לעשות את מה שהוא לא הצליח הפעם.

3. תבחרו משחק נוסף ראוי לציון:

עמנואל: לדעתי המשחק בין ארגנטינה למצרים היה הטוב בטורניר, אבל עליו כבר כתבתי בסיכום אחרי השמינית אז אבחר במשחק אחר: חצי הגמר בין ארגנטינה לאנגליה, במיוחד המחצית השנייה, היה משחק שלא אשכח הרבה זמן. שתי נבחרות ששונאות אחת את השנייה (ברמה שהאוהדים שורקים בוז בהמנון של הנבחרת השנייה) נפגשות בחצי גמר המונדיאל. המחצית הראשונה לא הייתה מעניינת במיוחד, אבל המתח והמעמד של המשחק גברו על האכזבה מהמחצית הראשונה. לעומת זאת, המחצית השנייה שילבה כדורגל טוב עם שיא המתח, הלחץ והדרמה. זה התחיל משער יפה מאוד של אנתוני גורדון שהעלה את אנגליה ליתרון, ולאחר שהיא ירדה אחורה התחיל המטח הארגנטינאי. נגיחה לקורה של מקאליסטר, נגיחה של ניקו גונזאלז שנהדפה ע"י פיקפורד ואז שער יפה מאוד של אנזו פרננדס שהשווה את התוצאה. ובתוספת הזמן, בישול קסום של מסי סידר שער ניצחון ענק ללאוטרו מרטינז, ששלח את ארגנטינה לגמר עם קאמבק היסטורי וכתב עוד פרק בספר שאינו נגמר – זה שמתעד את הלוזריות האנגלית.

מתן: אני בוחר לציין את ה-2- 0 של ספרד על צרפת בחצי הגמר הראשון. במשחק הזה אנחנו ראינו איך הנבחרת ההתקפית ההיסטורית מקבלת שיעור בענווה, איום אחד משמעותי לשער, וגם הוא היה לידיים של אונאי סימון. משחק מדהים בו ראינו איך נבחרת מוכשרת כל כך יכולה להיות מנוטרלת באמצעות שליטה בקצב, חכמת משחק והגנת ברזל של הספרדים.

ניר: חצי הגמר בין אנגליה לארגנטינה. המשחק הזה מבחינתי המחיש שעם כל הכבוד לכוכבים הגדולים, המאמן הוא גורם לא פחות חשוב. אנגליה עלתה ליתרון בדקה ה-55 והכל היה בידיים שלה, אבל מהר מאוד טוכל קיבל החלטות פחדניות כאשר נותרו עוד כ-25 דקות לסיום המשחק. מרגע השער, הנבחרת הלכה אחורה באופן בוטה ולא ברור והזמינה את הארגנטינאים ללחוץ ולאיים. טוכל עשה חילופים נוראיים והמתין על החילופים הנחוצים עד שכבר היה מאוחר מדי. יותר משזה היה ניצחון ענק של ארגנטינה, זה היה הפסד של אנגליה.

סטוקטון: בשלב הבתים נהניתי מהמשחק בין הולנד לשוודיה, ולמרות שההולנדים הביסו 5- 1, המשחק היה פחות חד-צדדי מכפי שהתוצאה מתארת. בלב הנוקאאוט היה כמובן את ארגנטינה נגד מצרים והדרמה שם, ומנגד את נורווגיה נגד ברזיל. אפשר לשאול האם נורווגיה היא הגרסה החדש של אורוגוואי, כלומר מדינה עם אוכלוסייה קטנה מאוד שמעמידה נבחרת כדורגל איכותית.

אהרון: ללא ספק ארגנטינה נגד מצרים, אך על זה דיברנו בסיכום שבין השמינית לרבע. אחריו, משחקי חצי הגמר ששניהם הוכרעו על מאמנים. בעיקר ספרד שביטלה לגמרי את צרפת, אך גם ההתעוררות של ארגנטינה, קצת בסיוע טוכל, וההצגה של מסי בשליש האחרון. גם הקרב על המקום השלישי שווה הרהור נוסף, כי הוא זה שהפך את אמבפה למלך השערים, גם של המונדיאל הזה וגם בכל הזמנים, בניגוד למסי שהפסיד את התואר האישי הזה בגלל שניצח את אנגליה, וזה קצת כמו שמשחק האולסטאר ייכנס לחישובי מלך הסלים.

פוסטר: בהקשר של הדומיננטיות הספרדית, המשחק שאולי הכי אפיין את הטורניר הזה היה שמינית הגמר של הספרדים נגד פורטוגל, משחק שסימן את העתיד לבוא. שוב הבטון היצוק כיבה את הזוהר של הנבחרת שמנגד, קבוצה שניצחה אוסף כוכבים, נבחרת עמוסה בסיפורים שפשוט מתנפצת אל מול היציבות הספרדית (וזה לא שהפורטוגלים תקפו גלים גלים כן?). את אותו הדבר הספרדים עשו לצרפתים, ולבלגים, ולאורוגוואי מכורתי בבתים. אף אחד לא יכול היה לעצור את נושאת המטוסים הזו (ספינת הדייגים מכף ורדה דווקא הצליחה להאט אותם).

עמיחי: הקרב על המקום השלישי היה משחק כיף, בניגוד מוחלט לגמר שבו האיכות הספרדית הייתה גבוהה הרבה יותר, או אפילו ביחס למשחקים איכותיים אחרים לאורך הטורניר. כן, זה היה משחק כמעט חסר חשיבות, וכן, חבל שאמבפה הצליח במשימה היחידה שהייתה לצרפתים במשחק הזה, אבל קיבלנו 10 שערים במשחק, חלקם קבוצתיים יפים מאוד של אנגליה, כמעט קיבלנו קאמבק צרפתי מפיגור 4- 0 במחצית, ואנגליה עם ההישג השני בטיבו שלהם במונדיאל, כי בכל הפעמים הקודמות שהם הודחו בחצי הגמר הם גם הפסידו בקרב על המקום השלישי, ולגמר הם העפילו פעם אחת.

4. שחקן לבחירתכם שהצטיין במונדיאל:

עמנואל: מסי לדעתי היה צריך לזכות בתואר מצטיין הטורניר, אבל אני בטוח שעליו ועל רודרי כבר כתבו מספיק. אז אני אבחר במארק קוקורייה. המגן השמאלי הצטיין גם בזכייה של ספרד ביורו האחרון, ובמונדיאל הזה היה לא פחות טוב. בשלב 32 האחרונות נגד אוסטריה הוא בישל פעמיים. אבל החותם האמיתי שלו על הטורניר הזה הגיע בחצי הגמר נגד צרפת, שם הוא היה השחקן הטוב ביותר על המגרש, נעל לחלוטין את מייקל אוליסה ועוסמאן דמבלה באגף ימין של צרפת, והעביר את כדור הרוחב שהוביל לפנדל. ההופעה של קוקורייה במשחק הזה הייתה ללא ספק הטובה ביותר של מגן שמאלי בטורניר הזה. בגמר הוא אומנם לא השפיע כל כך, אבל היה סולידי ויהיה מאוד מעניין לראות אותו בעונה הבאה, לאחר המעבר שלו מצ'לסי לריאל מדריד.

מתן: אני בוחר כאן בלב של נבחרת אנגליה, ג'וד בלינגהאם, שאחרי עונה פחות מוצלחת עם ריאל הצליח להגיע לטורניר בכושר מצוין ופשוט היה פנטסטי. בלינגהאם הוכיח פעם נוספת למה הוא נחשב לאחד הטובים בעולם בתפקידו, והפעם גם הפך לאנגלי שכובש הכי הרבה אי פעם במונדיאל.

ניר: כנראה שלא הייתי מגדיר אותו כמצטיין הטורניר, אבל בלינגהאם מבחינתי נתן טורניר ענק. רבים ציפו שקיין יהיה זה שיסחוב את אנגליה עד הסוף, אבל בשמינית וברבע הגמר, כשההגנות התמקדו בהארי קיין, בלינגהאם לקח על עצמו את המשחק וניצח במו רגליו. גם במשחק על המקום השלישי, כשצרפת חזרו למשחק, בלינגהאם נכנס ומהר מאוד השפיע על המשחק והוא נתן טורניר ענק שמזכיר את בלינגהאם של העונה הראשונה בריאל מדריד.

סטוקטון: ללא ההרחקה המטופשת והמוצדקת שלו בגמר, ייתכן שאנסו פרננדס היה נכנס כאן. במקומו, אציין את הארי קיין, שחקן שהוא גם חלוץ קלאסי, גם יכול לשחק באגף ולהכניס משם כדורים לחברים וגם לרדת למטה ולהיות הפליימייקר שמסייע בהנעת הכדור, כמו בשער של גורדון נגד ארגנטינה. חבל רק שבגלל השנים הרבות בטונטנהאם וחוסר ההצלחה של אנגליה לזכות בתארים, למרות שפעמיים גמר יורו ומקום שלישי במונדיאל זה לא כזה כישלון, הוא כנראה יצטרף לרשימה הארוכה של השחקנים שזכו במעט תארים למרות הגדולה שלהם כשחקנים (למשל אלן שירר או דוד ז'ינולה).

אהרון: לפני הטורניר, הבן שלי אמר לי שמסי הכי טוב, והסכמתי איתו היסטורית, אך צחקתי ואמרתי לו שבגילו הנוכחי של מסי זה כבר לא המצב. אולם, המונדיאל הוכיח שהוא צדק ואני טעיתי, ומסי היה השחקן הטוב ביותר והראוי לזכות בפרס המצטיין, אבל ייתכן שבגלל שהוא קיבל כבר פעם אחת אחרי הפסד בגמר, הפעם העדיפו לתת לרודרי. בהשוואה לסגנים אחרים שנבחרו לתואר המצטיין, כמו רונאלדו הברזילאי, אוליבר קאן, זידאן, מודריץ' ומסי עצמו, דווקא הפעם הסגן באמת היה ראוי לזכות בתואר. במילותיו של חנן בן ארי, "תודה על הזכות לראות את מסי".

פוסטר: בקבוצה כזו כמו ספרד, קשה להצביע על שחקן בולט. רודרי קיבל את המצטיין (והצטרף לרשימה של אלו שניצחו את הכדורגל – זכו במונדיאל, באליפות יבשתית, בצ'מפיונס ליג ובכדור זהב. ואלה שמות: פרנץ בקנבאואר, גרד מולר, זינדין זידאן, ריבאלדו, רונאלדיניו, קאקה, ליונל מסי. הנתון באדיבות גברת פוסטר), אבל אלו השערים של אוירסאבל, והלחץ של באנה, והמסירות של אולמו, ופביאן רואיס והעבודה שלו בלי הכדור, ולאפורט שקם לתחייה, ופדרו פורו שתרם להתקפה, ואונאי סימון שנעל את השער על בריח, וקובארסי שבדרך להיות קובארזי רק בלי החמצת פנדל מכריעה, אבל אם יש שחקן שנצץ עבורי מעט מעל כל היתר, זה מארק קוקורייה, שנמצא בכל מקום במגרש. מציל גול בטוח ורץ לצד השני לתת עוד פס רוחב לגול, מצטרף ללחץ באמצע המגרש וחוזר בזמן כדי לשתק את כנף ימין של היריבה. מגן שמאלי זו לדעתי העמדה הכי קשה שיש היום בכדורגל וקוקורייה ביצע אותה באופן מושלם בטורניר, הוא היה גם בורג משמעותי במכונה הגדולה, גם שמן בגלגליה וגם התוסף לדלק כל פעם שנדרש.

עמיחי: מסי היה צריך להיבחר לשחקן המצטיין, וחבל שהשיקול איזו קבוצה ניצחה במשחק הגמר מכריעה את השאלה הנוגעת לטורניר כולו, אבל אליו כבר התייחסו. רודרי זכה בשחקן השנה בעולם ב-2023, נפצע מיד אחרי יורו 2024 ורק לאחרונה חזר לכושר, אבל הוא השחקן הכי טוב של נבחרת ספרד, קשר האמצע הכי טוב בעולם ככל הנראה והאיש שמסמל את אלופת העולם ואירופה, נבחרת סולידית בהגנה ובמרכז, יודעת לתקוף אבל זהירה ולא מלהיבה בתחום, ומקפידה לשלוט בקצב ולא לאבד שליטה. לצורך ההשוואה, הפנים של הדור הקודם שזכה במונדיאל 2010 וביורו 2008 ו-2012 היו צ'אבי ואינייסטה, גם כן קשרים, אבל כאלה שהיו חלק מנבחרת הרבה יותר יצירתית ומהנה לצפייה. אין כאן ביקורת על אף שחקן, מאמן או על הנבחרת באופן כללי, כי הם מנצלים נהדר את הכלים שיש להם, אבל אני מקווה ששחקנים יצירתיים כמו פדרי יהפכו להיות משמעותיים יותר בעתיד.