פריוויו לפריוויו/גברת פוסטר

שלום חברים, אז ברוח שני משחקי רבע הגמר האחרונים וחמשת המשחקים האחרונים סך הכל (אני מתנגדת סדרתית לפיקציה הזו של המשחק על המקום השלישי – מה נקרא, אף אחד לא זוכר איך קראו לסגן של לברון (תראו איך עשיתי לכם רייג'בייט ככה על המשפט הראשון)), ברוכים הבאים לספיישל פוטבול מנג'ר!

אתם בטח שואלים את עצמכם מה זה אומר "ספיישל פוטובול מנג'ר", אז בואו תצללו איתנו רגע למסע מרגש במשחק שהוא כל כולו שילוב בין כדורגל לטבלאות אקסל.

המסע שלי עם פוטבול מנג'ר התחיל אי שם עוד לפני פוטבול מנג'ר הראשון לשמו, פוטבול מנג'ר 2005. הייתי ילדה יחסית קטנה עם אנגלית די מקרטעת, אבל התאהבתי במשחק שאחי הגדול שיחק, צ'מפיונשיפ מנג'ר (ותהרגו אותי, לא זוכרת איזה מהם). אהבתי כדורגל, אהבתי סימס (נא לא לשפוט) וזה הרגיש לי שילוב מרהיב של השניים. אל תשאלו למה. אחי זנח את המשחק, אבל בשבילי זו הייתה אהבה לכל החיים (מינוס הפיאסקו במשחק המנג'ר האחרון).

את פוטבול מנג'ר 2005 "רכשתי" (כלומר, נדנדתי מספיק להורים כדי שייקנו לי את המשחק) – וקדימה לעבודה. שם, כמו כל אדם שמשחק פעם ראשונה בגיל צעיר מדי במשחקים מורכבים – רציתי לרכוש את כל הכוכבים הגדולים, השמות החמים והובלתי כמובן למכבי חיפה שערורייתית ואסון במימדים קולוסאליים. אחר כך, כמו כל אדם ששיחק בפעם השנייה בפוטבול מנג'ר 2005, פיתחתי אובססיה לפרדי אדו. הו פרדי אדו. איך נפלו גיבורים. בכל מקרה, לא אלאה אתכם במסעות שלי לאורך השנים עם שחקנים אמיתיים, ריג'נים שהרגישו אמיתיים ואליפויות מרגשות של קבוצות מליגה שמינית באנגליה. כמה שעות הלכו (ועדיין) על המשחק הנהדר הזה (נב, jefffoster ואני במסעות חיפוש אחר משחק המנג'ר המוצלח של עולם ה-NBA, ראו הוזהרתם מפני המלצות עתידיות).

כן אלאה אתכם בניתוח אה-לה-מנג'ר של שני המשחקים הקרובים יחד עם האדון. מה זה אומר בפועל? כל אחד ינתח צד אחד במשחק בסגנון מנג'ר – בהינתן השחקנים שזומנו לנבחרת מה ההרכב שהיינו בוחרים, מי השחקנים ועוד עניינים כאלו ואחרים. Let's goooo.

00:00 אנגליה – נורווגיה

הצד של אנגליה/ גברת פוסטר

גילוי נאות חשוב בראשית הדברים, אנגליה נותרה הפייבוריטית היחידה שלי מבין השמונה האחרונות. כמו כולם אני נהנית מצרפת, מתרגשת עם נורבגיה ומתרשמת מארגנטינה, אבל הלב רוצה מה שהלב רוצה. ככה זה כשגדלים עם אבא שמספר סיפורי אגדות על לוחמים אדירים עם שמות מצחיקים כמו ג'ורג' בסט ונובי סטיילס. אין ברירה.

אם אני תומאס טוכל, מה אני עושה:

מי שקצת קרא את הפוסטים שלי כבר כנראה יודע, אני מחבבת שני מערכים – 4-2-3-1 ו-3-5-2 (צ'אבי אלונסו מוסר ד"ש). אממה, בהינתן שאין לנו שחקן שיתפוס את כל הקו בימין אפילו לא בצורה סבירה (מתגעגעת אליך טרנט), ניצמד ל-4-2-3-1 ההו כה מסורתי לאנגליה.

מזכירה את מצב הפציעות של האנגלים כפי שידוע לנו כיום: מארק גהי, ג'ורדן הנדרסון עם הפציעה הביזארית של הטורניר, ריס ג'יימס (שלא ברור אם יוכל לעלות או לא, מבחינתי תמיד בחזקת פצוע), דקלן רייס שבספק למשחק וקוואנזה שקיבל אדום ועל הראש (ככה זה כשראש המדינה שלך הוא לא דונלד טראמפ…).

אז קצת יותר בהרחבה על המערך שלי –

בשער כמובן פיקפורד, אין צורך להרחיב.

הגנה:

שני בלמים NCB (No nonsense CB). בלמים חזקים שמתרכזים בבלימה משמעותית של המפלצות הנורבגיות (ברמה הפיזית) ובראשן שלישיית ההתקפה האימתנית של סורלות'-האלאנד-נוסה שמגובים על-ידי כדורים מרשימים שנשלחים אליהם מהקישור. אמנם עלול לפגוע בהנעת הכדור מאחורה ויצירת מצבים התקפיים, אבל בלי בלמים חזקים ויציבים אנגליה בסכנת ספיגה והסתמכות מוגזמת על ג'ורדן פיקפורד, שלא ידוע בעקביות רבה בהופעות שלו.

הבחירה שלי? סטונס ובהינתן כשירות ואימונים – דן ברן. תודו שקצת הופתעתם (ולפני שתתרעמו, קונסה גם פה, פשוט בתפקיד קצת אחר).

מבחינת מגנים, מגן ימין – Fullback מסורתי. תפקיד מאוזן, תומך בהתקפה, אבל מאזן עם הגנה. מנצלת פה את ההיסטוריה של קונסה בצד ימין ומשבצת אותו. עשה עבודה נפלאה בטורניר הזה כבלם ומצער אותי להוציא אותו מהתפקיד הזה, אבל בהיעדר שחקנים טובים ומתאימים אני אישית הייתי סומכת את צד ימין עליו.

מגן שמאלי – Inverted Fullback. תפקיד מסורתי יחסית, אבל עם עליות והצטרפות לקישור ולהתקפה. תמיכה לצד שמאל הלעיתים לא מתפקד של אנגליה. ניקו אוריילי הנהדר כמובן. אני לא חובבת של ספנס וחושבת שהנבחרת הנורבגית רק תמחק את היתרון היחסי היחיד שלו, הפיזיות, ולכן אשמח לראות אותו מסופסל במקרה הזה.

קישור: בהינתן יכולת משחק של רייס (מסתמן שיש לו וירוס בטני), כמובן – DLP (Deep lying playmaker) שיתחיל התקפות מאחור עם מסירות עומק מדויקות. לצידו, DM קלאסי שייתן הגנה חזקה ואיתנה מול המפלצות הנורבגיות וימנע מתפרצות. עד כה המפתחות לעמדה הזו ניתנו לאליוט אנדרסון, שלמרות חיבתי הגדולה אליו בעונה הסדירה האחרונה שהייתה, נותן לדעתי טורניר מאד לא מרשים. אני נותנת את המפתחות לקובי מיינו היקר לליבי.

נב, בהיעדר כשירות של רייס, משנה קצת את ההוראות ובמקום שני קשרים אחוריים קלאסיים מעלה קצת במגרש את אחד השחקנים ומשחקת עם אזה כבוקס-טו-בוקס פליימיקר, יכול לשבת עליו (ועל זה נאמר *אזה* דרמה). נקווה שלא נגיע לזה (או לעוד בדיחות אבא בעתיד).

קישור קדמי: מימין לשמאל – inside forward (חותך פנימה לתקוף מהאמצע) – שחקן 10 חופשי – Wide Winger עם הוראות לשחק קצת יותר נמוך. כמובן המשמעות היא סאקה-בלינגהאם-גורדון. לדעתי ההגנה הנורבגית היא בסוף החולייה החלשה ומשחק חזק, מהיר וכן, גם יצירתי (מילה גסה עבור מנג'רים אנגליים), תערער את הנורבגים ותשבור אותם, למרות פערי הפיזיות. מקווה שלא יחששו מנילנד השוער אחרי שתי תצוגות שוערות מרשימות ביותר.

התקפה: כמובן, הטארגט פורוורד האהוב עלינו, הארי קיין, שמשלב את התפקיד המסורתי עם המון ירידה אחורנית, יצירת מצבים ודחיפת המשחק. איך אפשר שלא לאהוב אותו.

הצד של נורווגיה/ jefffoster10

אח, הז'לובים הסקנדינבים האלה שהעיפו את הרקדנים הברזילאים (למרות שבואו, לתת את הכדור לויניסיוס ולהתפלל לדריבל זה לא בדיוק רונאלדיניו מוסר לרונאלדו וריבאלדו בתווך פותח רגליים). הנורווגים, לכל הפחות, הגשימו את הציפיות מהם מלפני הטורניר, כאשר רבים מיצבו אותם כסוס שחור (די כבר עם זה, נבחרת פייבוריטית שלא הייתה הרבה זמן במונדיאל היא לא סוס שחור), תוך הפגנת כדורגל יעיל בסך הכל במשחקים מרובי שערים (כבשו 12 גולים מול 10 ספיגות בחמישה משחקים), כאשר מעל כולם נוצץ ארלינג הלאנד עם שבעה שערים עד כה, כשהוא מפגין את כל הארסנל הקטלני שלו – בראש, בסיומת וגם, כמו השער השני נגד ברזיל, בבעיטות מרחוק – נשק שהוא לא משתמש בו הרבה אבל הוא כנראה הוא רואה אדום בעיניים כשהוא רואה את אליסון והרגיש צורך לבעוט, מהמקום, בעיטה חדה ומדויקת ששום תפילה לא הייתה עוזרת לזה הדומה לישו להגיע לכדור הזה.

נורווגיה משחקת במערך 4-3-3, עם רביעיית הגנה סולידית בסך הכל, כאשר המגנים תומכים בהתקפה אך לא באופן רצוף וקבוע, לא נראה את ריירסון מדורטמונד לדוגמה מבלה 20 מ' משער היריבה כמו אשרף חכימי. הקישור הנורווגי מנוסה ומאוזן מאוד, בין סנדר ברג שהוא 6 קלאסי, אודגור שהוא פליימייקר קלאסי למרות שארטטה סייע לו להפוך למגוון יותר ופטריק ברג שהוא 8 קלאסי, ושלישייה קדמית נפיצה גם אם לא טבעית, כאשר סורלות' מאתלטיקו משחק בכנף למרות שהוא חלוץ חוד. בחוד פשוט נמצא, אתם יודעים מי.

אם אני סטאלה סולבאקן, מה אני עושה:

בשער הייתי ממשיך עם נילנד שנותן טורניר נפלא אחרי עונה קשה בסביליה, טורניר שכנראה יזכה אותו בהארכת הקריירה בקבוצה חדשה. גם את ההגנה לא הייתי משנה מההגנה הרגילה של סולבאקן (ריירסון-אייר-האגם-מולר וולף), אבל כן הייתי מורה למגנים לתקוף יותר, לעלות יותר קדימה ולבצע בלי הפסקה עקיפות על הקו כדי לפתוח אופציות מסירה ו/או הגבהה לעבר התרנים במרכז הרחבה. ריירסון עושה את זה יפה בדורטמונד, אין סיבה שלא יעשה כן בנבחרת.

את שלישיית הקישור המנוסה באמצע הייתי גם מותיר כמו שהיא, עם הוראה לסנדר ברג לרדת לשחק ליד הבלמים כשנורווגיה תוקפת, כדי לאפשר למגנים חופש פעולה. בנוסף, הייתי מנסה לשחק עם אודגור כפליימייקר נסוג יותר ומורה לפטריק ברג, שיש לו סיומת נהדרת והוא הראה את זה בעונה האחרונה בבודו גלימט, להצטרף מקו שני לרחבה בכל הזדמנות, ולספק עוד אופציית מסירה בהתקפה. סולבאקן משחק בצורה שמרנית יותר עם ברג וחבל, כי הוא פוטנציאל איום וכאוס על הגנת אנגליה.

בהתקפה כמובן שהייתי משאיר את זה שאין לנקוב בשמו, ולידו גם אנטוניו נוסא שנותן טורניר מצוין בסך הכל בכנף השמאלית וכנראה מעלה את מחירו לשחקים. בכנף ימין, במקום סורלות' הייתי עולה עם אוסקר בוב שיותר טבעי לעמדה, וגם מכיר את הכדורגל האנגלי ובמיוחד את ניקו אוריילי שישחק מולו היום בעמדת המגן השמאלי האנגלי. מבחינת כובד המשחק, הייתי מעביר אותו בעיקר לאגפים, שם נקודות החולשה האנגליות. ג'ד ספנס, שעתיד לפתוח בימין, הוא האופציה היחידה שנותרה לטוכל בעמדה אחרי הפציעה של ריס ג'יימס (כמה מפתיע) וההרחקה של ג'ארל קוואנסה. ספנס נותן עד כה טורניר לא רע אבל הוא לא מגן ימני טבעי ויכולותיו ההתקפיות מוגבלות. מהצד השני, זה שפפ גווארדיולה קבע את ניקו אוריילי מגן לא אומר שזה נכון. אוריילי שחקן מצוין ואינטילגנט, ולמד את העמדה אולי הקשה בכדורגל ברמה טובה, אבל הוא לא מגן שמאלי טבעי או אפילו לא מגן טבעי. מול שחקן כנף שדריבל הוא לחם חוקו, החסרונות ההגנתיים של אוריילי יבלטו על פני הכישורים ההתקפיים שלו. העברת כובד המשחק לאגפים תלחץ על נקודות החולשה של האנגלים ותאלץ אותם להסיט כוח אדם לשם – וככה לדלל את המרכז, שם יחכו פטריק ברג מיודענו, ואתם-יודעים-מי.

כנראה שסולבאקן ימשיך עם מה שעבד עד כה, ונראה אם סורלות', שעד כה נותן טורניר בינוני וטרם כבש שער, ירים הפעם תרומה ממשית מול הבלמים האנגלים.

תחזית (משותפת): 2:1 אנגליה ב-90 דקות (גברת פוסטר) או בהארכה (jeffoster10), קיין עם הראשון מול שוויון של נוסא, ואת השער המכריע כובש, מכולם, המחליף קובי מיינו.

4:00 ארגנטינה – שוויץ

הצד של ארגנטינה/ גברת פוסטר

גילוי נאות לא באמת חשוב, Jefffoster הכריז בפניי עוד בדייט הראשון שמעתה אנחנו אוהדי אורוגוואי. אני כמובן נעניתי לקריאה ועל כן תוכלו לשער שאין פה חיבה יתרה לנבחרת הארגנטינאית. למרות זאת, מבטיחה לנסות להישאר אובייקטיבית.

אם אני ליונל סקאלוני, מה אני עושה?

עד כה ה-4-1-2-1-2 של סקאלוני עבד, אין מה לומר. אבל, כמובן, תמיד יש לי מה לומר, אז יאללה בוא ננצל את הבמה. תצוגות המשחק עד כה היו נהדרות וכיפיות לצפייה, אבל ארגנטינה הציגה לא מעט דקות של יכולות חלשות מול קבוצות לא חזקות בכלל. קייפ/קאבו ורדה גרמה להם להזיע 120 דקות ומצרים כמעט והגיעה לארץ המובטחת אם לא כמה שריקות שלא נשרקו וקריסה מצרית טוטאלית (כולנו שמענו אלפי בדיחות והשוואות ליום הכיפורים ולכן אחסוך לכם עוד אחת). מה נקרא, לא התרשמתי. לכן, אני מציעה שינוי מרעיש (שלא יקרה בחיים, אבל יאללה זרמו איתי) של 4-2-3-1 א-סימטרי:

הגנה: שני בלמים –CB (בלם קלאסי) מימין ו- Ball Playing CB משמאל שיודע להריץ כדורים קדימה ולתת מסירות ששוברות את קו ההגנה. המשמעות היא (לצערי) קוטי רומרו בימין וליסנדרו מרטינז שהוכיח שאולי אולי סופסוף חוזר לעצמו משמאל.

מגן ימני Fullback מסורתי ומשמאל Wing back שמשלב את התפקיד של מגן קלאסי עם תפקידים של שחקן כנף ועולה למעלה לתמוך בהתקפה. מתבקש לפיכך מולינה וטגליאפיקו. מדובר בהגנה מאד דינמית עם יכולות הגנתיות ויכולות ריצה עם חיסרון משמעותי – גובה. לדעתי, זו נקודה שאפשר להקריב לאור הנבחרת השוויצרית שכן בעלת התקפה יחסית גבוהה (אזורי 1.85), אבל הוכיחה שהיא לא מאד מנצלת את זה. דווקא ה"תמונת מראה" בדמות שבירת ההתקפות האיטיות של השוויצרים ומהירות בריצה קדימה יכולה להיות גורם מכריע לטובת הצד הדרום אמריקאי.

קישור: DLP (Deep Lying Playmaker) שיתחיל מימין את ההתקפות מקו אחורי יחסית עם מסירות מדויקות חוצות מרחק ו-BBM משמאל, הלא הוא הבוקס-טו-בוקס שאינו פליימיקר, מכסה את מרבית המגשר ומגיע יחסית בשלב מאוחר להתקפות. בהתאם לכך, מימין מקאליסטר/אנצו פרדננדז (העדפה אישית למקאליסטר, בעולם מושלם שניהם ביחד), משמאל דווקא פלאסיוס שלא קיבל מספיק קרדיט מסקאלוני. כמו שכתבתי, האידיאל הוא גם מקאליסטר ופרננדז, אבל לצערי דווקא בהרכב כזה פשוט לא רואה אותם מצליחים לשלב הגנה ויציאה להתקפה בצורה מאוזנת מספיק.

קישור קדמי: פה השינוי המשמעותי שצריך להיעשות. בעיני, שני קשרי אמצע התקפיים וקשר נוסף מצד ימין. מימין לשמאל: Inside forward שיחתוך לשטחים פנויים במרכז – AM 10 קלאסי  – אמצע עם חיתוך ליצירת מצבים משמאל בעת התקפה. חושבת שבצורה הזו יש יכולת להתגבר על החיסרון המרכזי הברור של ארגנטינה לאורך כל הטורניר, היעדר כנפיים. בצורה הזו יש איזשהו חיפוי יצירתי על זה עם אפשרות להוסיף קסם, אבל גם כדורגל תבניתי + דאבל פיבוט מאחורה עם עם פלאסיוס ומקא/אנצו.

הבחירה שלי? חוליאן שיקבל קרדיט סופסוף – מסי – ניקו פז. הלוואי שסולה היה באופציות להחליף את ניקו פז, אבל בוא נגיד… בחירה בין מעולה למעולה קצת פחות. חושבת שהמערך הנוכחי ירוויח לנו גם את חוליאן וניקו, ישמר את מסי ויאפשר למחליפים למצוא עמדות מתאימות (לה סולסו ואלמאדה ואולי אולי אפילו סימאונה הבן). בפועל?  אין סיכוי ששומר הראש דה פול יירד, והיופי? היופי שהוא יכול להתאים פה גם מימין (אבל קצת חבל, ואולי אפילו בקישור האחורי).

התקפה: CF, 9 הכה קלאסי לאיש ואולי אולי חבר לקבוצה של ענאן חלאיילי (גאווה חיפאית, חיפשתי איפה להכניס אותו), לאוטרו מרטינז.

הסיבה המרכזית שהמערך הזה יכול להצליח בעיני הוא דווקא ההתאמה בין התפקידים השונים – כל תנועה של שחקן יוצרת שטח לשחקן אחר, במקום לגרום לצפיפות באותו אזור, מה שמאפשר זרימה התקפית טבעית ויעילה. חוליית הקישור נשארת קומפקטית ומאורגנת כדי לשלוט במעברים בין ההגנה להתקפה, תוך בניית התקפות בסבלנות, ניצול חכם של השטחים הפנויים והימנעות מחשיפה מיותרת בהגנה.

מול שוויץ לא מאוזנת, עם התקפה לא יעילה מספיק וקישור לא מתואם יכול לנעוץ את המסמר בארון בדרך אל חצי גמר נוסף.

הצד של שוויץ/jefffoster10

במונדיאל 2010, שוויץ פתחה את המונדיאל מול ספרד והדהימה אותה עם ניצחון 1:0. כנראה שזה נתן לספרדים את הכאפה שהזדקקו לה, הם אטמו הרמטית את ההגנה, ועם 4 ניצחונות 1:0 זכו בגביע הנכסף. ולמה אני מספר לכם את כל זה? קודם כל, כי במשחק נתון השוויצרים יכולים להפתיע, וגם כי גמר שוויץ נגד ספרד עשוי להיות הגמר המשמים ביותר מאז ברזיל-איטליה 1994, גם אז על אדמת ארצות הברית. מה שכן, הדרך לשם צפויה להיות מעט יותר קשה, לפחות בצד השוויצי של הדברים.

השוויצרים משחקים מעין 4-5-1 די הגנתי, כאשר ההגנה שלהם ותיקה ומנוסה מאוד עם גרגור קובל מדורטמונד בשער, דניס זקאריה שבאמצע הקריירה גילה שהוא מגן ימני לא רע (ואני זוכר עוד את ימיו כקשר התקפי מבטיח בבורוסיה מנשנגלדבאך שתמיד הייתה מנצחת את באיירן מינכן), צמד הבלמים המעולה ניקו אלבדי ומנואל אקנג'י, ובעמדת מגן שמאל נמצא מי שנמצא שם בערך מאז מונדיאל 54' – ריקרדו רודריגס (סוג של יודוניס האסלם שוויצרי רק שמשחק).

את הקישור מנהיג ביד רמה (וברגל רמה, לפרטים – כל שחקני הבונדסליגה והפרמיירליג בשנים האחרונות) גרניט ג'אקה, כשלידו רמו פרוילר הוותיק תמיד ובמשחק האחרון פתח איתם גם ארדון ג'אשירי. בכנפיים נמצאים פביאן רידר מימין ודן אנדוי משמאל, והחלוץ הפותח הוא בריל אמבולו שנראה שמשחק כבר 200 שנה אבל הוא רק בן 29, וזכה כבר ממזמן בתואר "מחמיצן הטורניר".

אם אני מוראט יאקין, מה אני עושה?

קודם כל, מוציא זקיקי שיער מהראש שלו ומשתיל אצלי.

קור הרוח השוויצרי הוא בדיוק הפתרון לטלנובלה הארגנטינאית שחווים בכל משחק של הנבחרת בתכלת-לבן.

שוויץ סובלת מכמה פציעות משמעותיות, ובראשן הכישרון יוהאן מנזמבי, שחקן הכנף מפרייבורג שמהמשחק מול קטאר תפס את משבצת השחקן היצירתי והמלהיב בנבחרת, ובלעדיו השוויצרים לא ממש ידעו מה לעשות עם הכדור מול הקולומביאנים. גם הבלם חאקז פצוע וקשר האמצע אייבישר.

מבט על הסגל של ארגנטינה וההרכבים בהם השתמש סקאלוני מראה שהארגנטינאים מטילים יהבם על מרכז שדה חזק, שמשיג את הכדור ואז מעביר אותו למסי, ולהסתכל טוב טוב על מה שהוא עושה. כשיש לך מסי, גם השיטה הזו, של תן ותסתכל (לפרטים – שיקגו 93', לייקרס 09') יכולה לקחת אותך רחוק. מה שכן, מה שיכול לעבוד זה מה שהמצרים עשו בשמינית הגמר. ומה עשו המצרים בשמינית הגמר? מה שקייפ ורדה עשו בשלב שש עשרית הגמר. ומה קייפ ורדה עשו בשלב שש עשרית הגמר? מה שעשו קולומביה במוקדמות המונדיאל, מה שעשו קולומביה היה הכי טוב. ומה עשתה קולומביה במוקדמות? לך תזכור.

ובקיצור – מהירות ותקיפה מהאגפים.

לכן, אני מציב מערך של 4-3-3 עם אוריינטציה התקפית:

בשער ימשיך קובל, בטורניר טוב מאוד עד כה מבחינתו.

כבלמים, אני ממשיך עם אלבדי ואקנג'י, ומשמאל ממשיך עם רודריגז כי האופציות מוגבלות, אבל מימין אני מחליף את זקאריה בסילבן וידמר, שמחד טבעי יותר לעמדה ומאידך הוא שחקן כנף במקור, עם הוראה לתמוך בהתקפה כמה שיותר. הוראה טקטית נוספת תהיה קשורה, איך לא, למסי. ג'אקה לבדו לא יספיק כדי לנטרל את הדון מרוסאריו ושומר הראש שלו, ולכן כשהכדור ברגלי ארגנטינה, תהיה הוראה לאקנג'י להצטרף לג'אקה ולהיצמד למסי, להשתמש בגוף ובאתלטיות של אקנג'י כדי לסגור למסי, ככל האפשר, את נתיבי המסירה או בשפה של כדורסל – לא לתת לו לראות אור יום.

שלישיית הקישור שלי תורכב מג'אקה כקשר אחורי קלאסי, כשלפניו ישחקו ג'אשירי ופרוילר, שלישיית קישור שיכולה להתמודד טוב מול הקישור הארגנטינאי המעולה. רודריגו דה פול, "שומר הראש" של מסי על המגרש, יפגוש מולו ביריון מאיים יותר, יהיה אש וגיצים. בהתקפה, כל עוד מנזמבי לא משחק, בחוד ימשיך בריל אמבולו להיאבק בבלמים ולהחמיץ ממצבים קורצים, משמאל ימשיך דן אנדוי שגם הוא לא רע, ומימין אני מעלה את רובן ורגאס שכל פעם מוסיף מהירות להתקפה השוויצרית.

א-ב-ל, לא כל אחד יהיה תקוע באגף שלו. ההוראה הטקטית תהיה ששניהם ישחקו ביחד באותו האגף, פעם בימין ופעם בשמאל, להתיש ולבלבל את המגנים הארגנטינאים שיוצבו מולם, כרגע טגליאפיקו ומולינה, ליצור יתרון מספרי שיקשה על הארגנטינאים הבינוניים באגפים, עם ג'אשירי כשחקן שמרווח כל פעם את האגף הנגדי.

תחזית: כאן אנחנו חלוקים, הגברת אומרת 3-0 ארגנטינה, האדון דווקא הולך על 1:1 וניצחון ארגנטינאי בפנדלים מררררררררגשיםםםםםםם וסוחטי דמעות.