כשמנתחים את הבעיה של הטניס בשנים האחרונות, מביאים על מיני תירוצים שכל אחד נשמע יותר פתאטי מהשני.
התירוץ הראשון, יש יותר שחקנים בסבב אז יותר קשה להיכמס למאיה הראשונה. ראשית השאלה, האם בשנות השמונים באמת היו פחות שחקנים, על שום מה ולמה? היתה טלוויזיה, היו חסויות, כבר אז היה כסף, אז למה פחות?
אבל אם הולכים עם התזה הזאת, אז סבבה, שחקנים ישראלים לא יכולים להיכנס למאיה הראשונה, אין מספיק מקום. אבל הם אפילו לא במאיה החמישית שאלוהים יעזור, הטניסאי הישראלי הכי גבוה בדירוג נמצא מעל המקום השש מאות, אצל הנשים יש את לינה גלושקו בין המאתיים לשלוש מאות וכל השאר מחוץ לאלף. אז מה קשור עודף שחקנים? לא רלוונטי.
התירוץ השני, בגלל שרוב הטורנירים באירופה אז השחקנים הישראלים לא משתתפים במספיק טורנירים ולא יכולים לצבור נקודות דירוג.
נו באמת, נניח וזה המצב, מישהו באמת מאמין שאם יש טניסאי ישראלי ברמה של מאיה ראשונה, מה שיעצור אותו זה כמות טורנירים? אז במקום להגיע למאיה הראשונה תוך שלוש שנים, הוא יגיע תוך ארבע, חמש, אם יש רמה גבוהה אזמן הסתם הוא יגיע מתישהו לטורניר של הרבה נקודות וינצח שם ואז יזנק למעלה. אז גם התירוץ הזה לא רלוונטי.
התירוץ הבא, מתקנים. אין מספיק מגרשי טניס בישראל, ויש גם את אין מגרשי חימר בישראל אז השחקנים לא יכולים להתאמן על חימר ואז אין להם סיכוי ברולאן גארוס.
דבר ראשון, יש טונות של מגרשים בארץ, בכל חור פה יש מגרש, ושף אחד לא יבלבל את המוח עם ענייני המנויים ושאר השטויות, לא רלוונטי.
העניין הוא לא כמות המגרשים, אלא מה עושים במגרשים ואיך מתאמנים בהם, השחיין מארק ספיץ למשל, שחה בילדותו בנהר שליד ביתו, אז מה, גם אצלו החוסר בבריכות השפיע? בגלל זה הוא לקח במינכן רק שבע ולא שמונה מדליות זהב?.
התירוץ הבא, גנטיקה. וזה חרטא מארץ החארטות, באחד משידורי השחייה דווקא, אומר הפרשן, מאמן לשעבר, "אם רק היו מביאים לי שחיינית גבוהה הייתי מביא אותה למדליה", משפט יפה, יש רק בעיה אחת, יש בישראל שחייניות גבוהות, שלושת השחייניות המובילות בנבחרת הגובה שלהן סביב המטר שמונים (שבשחייה נשית זה גבוה).
אין בטניס הישראלי שום בעיית גנטיקה, יש פה יוצאי אוקראינה ורוסיה ומשנות החמישים הציפו את ישראל יוצאי פחות או יותר כל מדינת ספורט מובילה בעולם, גרמנים, יוגוסלבים, הונגרים, אמריקאיים, זה למשחקי כדור. ובאתלטיקה (בריצות הארוכות) יש פה יוצאי מרוקו, אלג'יריה, טוניסיה ומשנות השמונים תשעים, יוצאי אתיופיה.
כלומר אין בטניס הישראלי שום בעיית גנטיקה, יש גנטיקה מושלמת. לאסלן קראצב היתה גנטיקה ממש טובה וגם אחלה טניס, אבל למאמן ישראלי כזה או אחר הפריע שאבא שלו היה אומר דברים ואז התחילו עם זה שהילד אסלן לא ממושמע ועושה בעיות, אז אסלן הלך לרוסיה והטניס הישראלי איבד ווחאד שחקן.
ועכשיו לפתרון,
יש בטניס הישראלי בעיית מנטליות, גם עמוס מנסדורף הגדול נעצר תמיד ברבעי גמר גראנד סלאם כי תמיד היה שם עוד קצת משהו ישראלי שביר ולא עמיד, כמו מה שסיפר פעם בערוץ הספורט ש. צורף, שעמוס שיחק פעם מול מקנרו ואחרי אחד המשחקונים מקנרו זורק איזה מילה ועמוס במקום לספור עד עשר ולהתרכז במשחק, מתפוצץ ואומר לצורף שהוא הולך לפרק לאמריקאי את הצורה. כמובן שמקנרו השמאלי ניצח את אותו משחק.
פעם אחרי פעם רואים בדייויס איך שחקנים ישראלים עושים מערכה טובה ואז במקום לשמור על צניעות וקור רוח הם מתחילים לעשות כל מיני תנועות מטופשות לקהל ומפסידים את המשחק. ואיך אפשר שלא להזכיר את ההתנהלות של שחר פאר במפגש הפדרציה מול רוסיה, כששראפובה שיחקה מול אובזילר והקהל התחיל לחקות את הגניחות של שראפובה ופאר עומדת בספסל הישראלי וכמעט מעודדת את הקהל להמשיך עם העניין, וזה היה פשוט גועל נפש. שם גם ראו מה זאת מנטליות של אלופה, ששראפובה לא נתנה לדבר הזה להוציא אותה מאיזון והיה נראה שהיא שרה לעצמה או משהו כזה, בכל מקרה, את האלופים והאלופות אי אפשר להוציא מהמשחק ע"י כל מיני פויעלע שטיקים של לוזרים. ובכלל, אני בספק גדול אם מה שדניז חזניוק סיפרה בזמנו על שחר פאר, באמת כזה מופרך.
יש בעיית כמויות בטניס הישראלי, כשמדברים על ההצלחה הגדולה של ההתעמלות האמנותית בארץ, זה קורה בגלל הכמויות, יש טונות של ספורטאיות צעירות שהולכות לתחום, וכשמחברים לזה מאמנת טוטאלית כמו אירה ויגדורצ'יק, אז זה מצליח, ולמי שתוהה מה יקרה עכשיו כשויגדורצ'יק כבר לא בנבחרות, התשובה מאוד פשוטה, לאט לאט יהיו פחות ופחות מדליות באליפות עולם / אולימפיאדה, איילת זוסמן היא ישראלית מדי, עדיין יהיו באיזור הצמרת, אבל מדליות לא יהיו.
אז יש בעיית כמויות, יש טונות של טניסאים צעירים שרוצים להצליח, אבל המערכת כל הזמן מסננת, יש פה איזשהי אמונה הזויה שאפשר לדעת מה הפוטנציאל של הטניסאי כבר כשהוא בן 11-12-13, וזה בלתי אפשרי. ואז מסננים ומאבדים שחקנים שאולי בעתיד כשהם יגדלו ויתחזקו דווקא כן יוכלו להגיע לטופ.
בעיית מאמנים. המאמנים הישראליים לא שווים כלום, הם יודעים לחייך ולעשות פוזות למצלמה, לייצר נכון שחקני טניס הם לא יודעים.
תמיד כשרואים מאמן טניס ישראלי הוא עומד כזה בפוזה של ג'ון ויין ומחייך כמו איזה _______. אבל כשצריך ללמד טניס נכון, כשצריך ללמד איך לחשוב ואיך לשמור על האיזון המנטלי במשחק, זה מהם והלאה. ואז מה שרואים, הטניסאים הישראלים תמיד פותחים בפול מוטיבציה, מאוד ממוקדים, אבל בנקודה מסויימת במשחק זה נגמר ואז אין שם כלום. שמעתי פעם מאמן טניס ישראלי שאומר שכל הטובים, במקום להגיע לספורט היחידות המובחרות של הצבא לוקחות אותם, זה חרטא, ליחידות האלה מגיעים בלא מעט מהמקרים בזכות קשרים וייחוס משפחתי ולא בהכרח בזכות נתונים פיזיים.
אז אם המאמנים הישראלים לא יודעים, אולי צריך להביא מבחוץ, כולם רואים איך וילי רוטשטיינר ויילה חוס הקפיצו למעלה את הכדורגל הישראלי, שוער שפתאום חותם בבאיירן ועכשיו מגן שחותם באלופת איטליה.
צריך להביא מאמנים מחוץ לישראל, לפחות לנבחרות, צריך להגדיל את הכמויות כשיטת עבודה. לא משנה מה ההישגים, יותר חשוב שהכמויות תמיד יהיו גדולות.