1. התמונה ששלח לי שגב מטוס ישר מהאולם המפורסם ביותר בעולם, נשמרת כאן לכל הזמנים: הטי שירט עם צילום כל שחקני הניקס העומדים – הלוואי והלוואי, לא רוצה לנחס – להיות אלופי ה-NBA לשנת 2026! הוא גם צרף כמה מילים אבל הם רק ביני ובינו.

2. המשחק בו חזרה הניקס ממרתף הלוזרים לרמה של הווינרים!

The Knicks were out of it at halftime, but they crawled their way back to take a dominant 3-1 series lead. Jesse D. Garrabrant / NBAE via Getty Images ers hy>DIT- CREDIT

המשחק החל, ואני חצי רדום, אבל מספיק 'ער' לראות את הספארס עושים מהניקס הפועל רעננה כשהם מובילים ב-29 נקודות. עיני עצומות ואני שואל את עצמי אם יש טעם להילחם נגדם – לראות קבוצה עדיפה, שתשלוט ב-NBA משך 10 השנים הבאות. אני כבר לא זוכר באיזה שלב פקחתי עיניים, שמתי את הקומקום על האש ללגום קפה טורקי, ואני פוקח עיניים: גוואלט!!! הספארס מובילים ב-19, אז מה השמחה הזאת? אני עומד לשאול את שימון לפשר ההתלהבות כשאתה מקטין את ההפרש ל-19. לחסל דפיציט של 19 נקודות ברמה הגבוהה ביותר בנ.ב.א הוא מבצע הנראה כבלתי אפשרי.

כן? בלתי אפשרי? גם אני חשבתי ככה.

התעוררתי לרעש עצום. רעש שרק הקהל הניו יורקי מסוגל להרים. עכשיו אנחנו שרופי הניקס – מפגרים רק ב-12, בהפרש שב-NBA לא קורה הרבה, אבל כשהוא קורה, הקבוצה המקומית נכנסת לעולם כדורסל אחר, אולי מהמאדים.

אני מחפש את הכוכב החדש של הניקס – ג'יילן ברונסון. רבים מאשימים אותו בהפסדי הניקס. טוענים שהוא מחזיק בכדור יותר מדי. כן? אז כיצד אליפות הנ.ב.א היא עתה בידיים של ברונסון והניקס לא להפסיד?

הניקס אלופת המזרח מתמודדת עכשיו על שליטה ב-NBA, אז במה יש להאשים את ברונסון? מאשימים אותו שהוא מחבק את הכדור יותר מדי ובזאת מאט את הניקס מלהגיע לטופ. אני יודע ומכיר את הסרגל בו מודדים את ברונסון: אפילו באתר שלנו אני מעריך ישנם איזה 20 גולשים בגובה 1.85. שלא האמינו שהניקס תגיע לגמר הנ.ב.א, ואם תגיע היא תושפל ע"י קבוצות 'גבוהות'. אז אנחנו מקנאים בגמד הזה העושה יש מאין, ומחזיר יותר מכל אחד את הניקס ממרתף מסריח מלא חרא של עכברים וחתולים אל שוויון אחרי שפיגרו ב-29 נק'.

שימון, האם אתה יכול לתאר לעצמך חזרה מדפיציט של 29 נק' ב-NBA? זהו הפרש גדול מנשוא, כפי שאומרים החברים שלי מתל יוסף. אני מחשב לעצמי את הזמן הנותר, וכיצד הניקס צריכים לשחק עתה, כשאומרים להם על הספסל שזהו קמבק לדורות; הישג הסטורי.

ברונסון המושמץ (בעיקר ע"י קנאים בגובהו) משחק את משחקו: כולם יודעים מה הוא עומד לעשות, ואף אחד לא יודע מה לעשות בנידון; כיצד לעוצרו מלקלוע עוד 30 נק'? וכמעט 30 בממוצע. זאת סטטיסטיקה ששייכת למייקל ג'ורדן, ולא לאיזה גמדון המתגורר היום במנהטן.

עכשיו אני מגיע לאננובי: על מצחו כתוב בכתב שרק מיוחדים רואים – 'סוס עבודה'. משחקו הוא משחק של שחקן הרוצה לתרום יום עבודה יעיל עבור הכסף שמשלמים לו. ובכן, 1.2 שניות סיום הוא עשה 'טיפ'- הנגיעה בכדור – של החמצת שלשה של ברונסון, והוא – עם 31 נקודות לפתע קבר את ה-33, ויותר חשוב, הוא חתם נצחון הניקס אחרי שהיו עמוק, עמוק, בקבר.

אני, אוהד הניקס משנת 1961, הרגשתי מין רצון לחבק את אננובי, וכל שחקן ניקס אחר. אז בלית ברירה חיבקתי את הכר, והחלטתי שאני כותב מחר. אז עכשיו הוא 'המחר'.