חדר מסיבת העיתונאים מפוצץ מקצה לקצה. כל השמות הגדולים בעולם סיקור הנבא נמצאים פה – שאמס, זאק לואו, הווארד בק, בריאן ווינדהורסט, ועוד ועוד. כל הכיסאות תפוסים, בקושי לעמוד יש מקום, כולם מחכים למייק בראון מאמן הניקס שאמור להיכנס לחדר בכל רגע. אבל אז נכנסת מוניקה מקנאט, כתבת הספורט הראשית של רשת MSG (ובעצם ״כתבת הבית״) ואומרת לחלל החדר ״It's so good to see all of you locals agains" כשהיא מדגישה את ה״local״ ומתחילה לחלק כיפים וחיוכים לכל כתבי הניקס הקבועים ברמיזה ברורה לכך שמבחינתה כל השאר הם רק אורחים, טרמפיסטים. זה אולי אנקדוטה זניחה אבל אני חושב שזה מבטא היטב את התחושה סביב הקבוצה – כל העולם נגדנו, לא נותנים לנו מספיק כבוד, לא באמת מכירים את הקבוצה כמו שמגיע לה, מעין ״הו תודה רבה באמת שנזכרתם לסקר אותנו בגמר המזרח, איפה הייתם כל העונה הסדירה??״.

לא עוברות שתי דקות וגם בראון נכנס. הרבה שאלות מתייחסת למאצ׳-אפ הישיר מול קליבלנד. המאמן כהרגלו בקודש מפרגן ליריבה, מונה את כל יתרונותיה (4 אולסטארים, ארבע מקלעי השלשות הכי טובים בפלייאוף עד כה ועוד) ובשקט נראה כאילו הוא אפילו מנסה להוריד ציפיות. הניקס מפתיעים בפלייאוף הזה – גם ברמה אבל במיוחד בסגנון, ולעניות דעתי נוח לקואץ׳ בראון לבוא מעמדת הקבוצה המפתיעה. אף אחד לא יעיז לכנות את הניקס אנדרדוג בסדרה הזו, אבל אולי כדי להישאר עם רגליים על הקרקע ולא לקפוץ למחשבות על גמר הליגה, בראון גם לא רוצה לקרוא לקבוצה פייבוריטית. כשכתבת מסקיי ספורט גרמניה מציגה את עצמה, המאמן מיד מתבדח על הגרמנית שלו (ומרשים את הקהל בעזרת שתי המילים היחידות שהוא יודע) ומספר על הקשר שלו למדינה. הכתבת בחוסר מודעת עצמית שואלת על הדקות שהוקפורטי (הגרמני) צפוי לקבל כאילו זה הדבר החשוב ביותר בסדרה הממשמשת ובאה ובראון עונה לה יפה מאוד ובסבלנות.

בסוף מגיעה השאלה שהיה ברור שתגיע – על פערי המוכנות בין הקבוצה שנחה לקבוצה שנמצאת בדיוק בקצב אחרי ניצחון במשחק 7 ובראון עונה יפה ״האם הספרס ניצחו אתמול כי הת׳אנדר נחו לפני בניגוד לספרס, או שפשוט הספרס היו הקבוצה הטובה יותר אתמול? האמת? אני לא יודע, אי אפשר לדעת, אבל אנחנו מאמינים שאנחנו מוכנים״. ועם ההצהרה הזו נגמרה מסיבת העיתונאים (ואז אישרו עוד שאלה אחת אחרונה אבל פחות חשוב כרגע).

האולם מלא בעיתונאים ושחקני עבר (רשימה חלקית – דני גרין, אימן שאמפרט, אנדרסון ורז׳ואו, סשה ווצ׳יץ׳) מצידי המגרש בזמן שעל הפרקט ג׳יימס הארדן וג׳רט אלן מתחממים בצד אחד וחוזה אלבראדו וקארל אנתוני טאונס בצד השני. האולם מסודר למשעי כשעל כל מושב מחכה חולצה ומגבת כמיטב המסורת ונראה שהכל מוכן ורק נשאר להתחיל.

אני חוזר לסיבוב קצר בחדר העיתונאים ומנהל שיחה קצרה עם איאן באגלי (כנראה בכיר מסקרי הניקס) ומייק מאנקוזו על הציוץ ששאמס הרגע צייץ משולי הפרקט בגארדן – דאלאס מפטרים את המאמן ג׳ייסון קיד, מאמן שהניקס רצו להחתים אצלם לפני שהחתימו את מייק בראון. איך שגלגל מסתובב לו.

20 דקות לפני פתיחת המשחק הקאבס עולים לחימום אחרון ולמרות שהאולם עוד לא קרוב להיות מלא (כל האוהדים באזורי vאוכל בטבעת שמקיפה את האולם) הבוז ניכר וכך גם התרועות עם כניסת שחקני הניקס לחימום. בזמן החימום מוקרנות סטטיסטיקות של שחקני הניקס, כל פעם שחקן אחר, על המסך הגדול. כשתמונתו של או ג׳י אננובי מוקרנת לצד הנתון שלו, הקהל מעודד בקול גדול, להראות כמה התגעגעו אליו וציפו לחזרתו למרות הצלחת הקבוצה בלעדיו.

הגארדן מלא והטירוף בהמנון ובהצגת השחקנים עובר כל גבול, יש מצב שהתחרשתי. יאללה, מתחילים!!

רבע 1:

לניקס לקח שתי דקות שלמות עד שקלעו נקודות ראשונות אבל שתי הנקודות הפשוטות האלו של מיקאל (שרק צימצמו ל-2-3) מרימות את הגארדן באוויר ברמה שגם העיתונאים סביבי מחליפים מבטים של ״מה לעזאזל הולך פה?״. למרות זאת הניקס פותחים חלודים מאוד עם 2 מ-9 מהשדה (כולל 0 מ-5 לשלוש) ובפיגור 4-10 עם 6:40 לסיום הרבע בראון לוקח פסק זמן. וזה עובד. הניקס הפסיקו לזרוק שלשות, קלעו 6-4 מהזריקות הבאות, יצאו לריצת 3-10 ושלחו את הקאבס לפסק זמן משלהם כשהם עולים ליתרון ראשון, 13-14, קצת פחות מ-4 דקות לסיום הרבע. הניקס ממשיכים את הריצה ועולים ל-13-20. בשלב הזה הניקס חוזרים לזרוק שלשות וחוזרים להחטיא אותן (כבר 0 מ-8) מה שמאפשר למריל לעשות מהלך של שלוש נקודות באנד וואן בהתקפת מעבר. קלארקסון בתגובה קולע את השלשה הראשונה של הניקס כדי לשמור את היתרון על 7 וזה גם תוצאת הרבע הראשון – 16-23 למארחת.

רבע 2:

הרבע השני מתחיל כששתי הקבוצות הולכות יותר פנימה ומצליחות להשיג נקודות, השלשות לעומת זה, עדיין לא נכנסות לאף אחת מהקבוצות. אולי זה הזמן לספר לקאבס שמאנם בעונה הסדירה הניקס היו מקום שלישי בליגה בכמות שלשות שהם קלעו אבל את הפלייאוף הם מובילים בנקודות בצבע. ההפרש ממשיך לנוע באזור ה-7-9 כשכל פעם שהקאבס מצמצמים קצת הניקס מיד מגדילים את ההפרש חזרה אבל אחרי שתי שלשות רצופות של מריל והארדן כשהתוצאה מצטמצמת ל-35-38 עם 4 וחצי דקות לסיום המחצית, בראון לוקח פסק זמן. הקאבס כבר מצמצמים להפרש נקודה בלבד אז הארט אומר חלאס לעניין וחודר על סטרוס ואלן ביחד ובכל זאת קולע ואחריו גם ברידג׳ס מאסיסט של קא״ט. מיטשל קולע שלשה ועבירה ומצמצם חזרה לנקודה בלבד. למרות עוד שתיים של הארט מהקו, סטרוס קולע שלשה ומביא לשיוויון 44-44 דקה לפני הירידה למחצית. ג׳רט אלן מעלה את האורחים ליתרון עם 1 מ-2 מהקו אבל בראנסון לוקח את היתרון בחזרה עם זריקת מיד ריינג׳ אופיינית. למרות הנקודות של בראנסון הסיום של המחצית שייך ללא אחר מאשר דונובן מיטשל שקובר שלשה עם 2.5 שניות לסיום המחצית וקובע את התוצאה על 46-48 לקאבס בירידה לחדרי ההלבשה למרות שרוב המחצית הייתה בשליטה ברורה של הניקס.

רבע 3:

המחצית השניה נפתחת עם החטאה של מיטשל מ-3 אבל בהתקפה הבאה הוא מתקן עם 2 ומעלה את הקאבס ליתרון 4. קא״ט מחטיא שלשה פנויה לגמרי ומאמץ של ברידג׳ס על ריבאונד ההתקפה מאפשר לקא״ט לשחזר את אותו הניסיון בדיוק והוא קולע ומצמצם ל-49-50 לאורחת. קליבלנד ממשיכה להגדיל את היתרון ועולה ליתרון שיא שלה הערב עד שלב זה, 51-59 אבל הארט סוף סוף קולע שלשה ומצמצם ל-54-59. זה לא עוצר את האורחת מלהמשיך בשלה והיא עולה ליתרון 9 עם 54-63 כשבראון לוקח פסק זמן אחרי 5 דקות של משחק בתוך המחצית השניה. כעבור כמה פוזשנים משני הצדדים שאף קבוצה לא מצליחה לעשות כלום, האסל של הניקס מביא לאיבוד של קליבלנד ולסל במתפרצת של ברידג׳ס שמדליק את הגארדן. מהלכי האסל זה מדליק הגארדן מספר 1.

למרות האווירה הקאבס לא מתרגשים ועולים לראשונה ליתרון דו ספרתי 58-68. הניקס ממשיכים להיראות חלודים בהתקפה ולא מספיק מהודקים בהגנה וקליבלנד לא מתביישים לרגע בכדי לנצל את זה ולעלות ליתרון 64-77. הם גם לא מתביישים לעשות האק-א-מיטש ובמשך שלושה פוזשנים רצופים שולחים את רובינסון לקו ומתוך 6 זריקות הוא קלע רק 1. הבעיה עם ההאק-א-מיטש של הקאבס (שממשיך כמעט בכל התקפה של הניקס) זה לא רק האחוזים שלו מהקו אלא שזה לגמרי מוציא את הניקס מהקצב ולא רק את הקבוצה עצמה אלא גם את הגארדן שלרגעים ארוכים מידי ברבע הזה הוא שקט מידי. אוהדי הניקס מתים על רובינסון אבל הם גם מבינים כדורסל. כשקא״ט חוזר לפרקט במקומו של רובינסון הקהל מגיב בשמחה ומתחיל להתעורר אבל זה כבר ממש לקראת סיום הרבע שנגמר ביתרון 14 לאורחים, 69-83.

רבע 4:

הכל הולך קשה לשתי הקבוצות ואחרי 3 דקות תוצאת הרבע היא 2-2 ואף אחת לא מצליחה לייצר אפילו חצי מומנטום כי אחרי כל מהלך טוב מגיע מיד מהלך רע. וויד במהלך של שלשה ועבירה מגדיל ל-18 ומיד אחריו מיטשל בשלשה משלו מעלה את זה כבר ל-71-92 לאורחים וקריאות בוז קלות מתחילות להישמע ברחבי האולם. 5 נקודות רצופות, 2 של בראנסון ועוד שלשה של שאמט מספיקות כדי להדליק את הגארדן ואיבוד נוסף של הקאבס מרים את הטונים בארנה המפורסמת בעולם. גם קני אטקינסון מרגיש את זה ומיד לוקח פסק זמן לעצור את השטף של הניקס. 6:41 לסיום 76-93 לקאבס. הגארדן כאילו יודע שהקבוצה צריכה אותו וחוזר מפסק הזמן במלוא תפארתו מה שמוביל ל-2 של קא״ט, החטאה של הארדן בסוף שעון ועוד 2 של בראנסון וזה ריצת 0-9 של הניקס אבל הפער עדיין גדול – 13 נקודות. הארדן קולע 1 מ-2 מהקו מה שלא מרתיע את בראנסון שמצמצם ל-12. אלן מחטיא 2 מהקו ובראנסון מצמצם ל-10 בלבד, 4:30 לסיום. בהתקפה הבאה הארדן עושה איירבול ל-3 והגארדן בצהלות שמחה מחרישות אוזניים. אני לא רוצה לפתוח פה אבל… לגמרי יש פה תכונה שמשהו גדול קורה פה.

בראנסון קולע עוד 2, מיטשל מחטיא שלשה ובראנסון דופק שלשה ומזכיר לכולם מי פה בעל הבית, מי פה הקפטן, קפטן קלאצ׳! 3:30 לסיום ורק 5 לקאבס כשאטקינסון מזעיק פסק זמן אחרי ריצת 1-18 ב-4 הדקות האחרונות. בחזרה מפסק הזמן דווקא מובלי קוטע את הריצה עם שלשה ומעלה את היתרון ל-8. בצד השני אננובי קולע 1 מ-2 מהקו אבל בדרך לריבאונד של עצמו עושים עליו עבירה וזה עוד פוזשן לניקס שמנצלת אותו לשלשה מטורפת של ברידג׳ס בסוף שעון. 4 הפרש בלבד, 2:30 לסיום. קליבלנד מחטיאים אבל טאונס עושה עבירת תוקף בצד שני ואלן עם ריבאונד התקפה מעלה שוב ל-6.החטאות בשני הצדדים ואז שלשה נוספת של ברידג׳ס עושה את זה One position game. גג של קא״ט על זריקה של מיטשל והניקס יוצאים להתקפה נוספת עם בדיוק דקה על שעון המשחק. ההתקפה הזו נגמרת בשלשה מהפינה של שאמט ושיוויון 99. הארדן עם 2 בצד אחד ובראנסון משווה בצד השני. קליבלנד יוצאים להתקפה אחרונה שמסתיימת בזריקה פנויה לשלוש של מריל אבל הרוח של הגארדן נמצאת באוויר והוא מחטיא. תוצאת הסיום היא 101-101 והולכים להארכה!

הארכה:

אין מילים לתאר את מה שהולך פה בגארדן!!! אני רועד מהתרגשות, אני רועד מדציבלים, אני רועד מהמחזה המדהים שאני זוכה לראות! הניקס עולים להארכה באותו מומנטום של סיום הרבע הרביעי – אננובי מנסה דאנק עוצמתי אבל מחטיא אותו בגלל עבירה וקולע 2 מהקו. הגנת הניקס דוחקת את הקאבס לאבד כדור עם סיום 24 שניות ההתקפה ובראנסון מעלה ליתרון 4 בלי הרבה בעיות. שוב החטאה של קליבלנד, למרות זריקה די נוחה של מובלי ל-3 ואננובי הופך את זה לדאנק בצד השני ויתרון 101-107 עם 2:45 לסיום ההארכה. עוד פוזשן הגנתי מצוין והקאבס עדיין ללא נקודות בהארכה אבל גם הניקס בצד שני לא קולעת. עוד החטאה של נסיון שלשה של מובלי כששאמט תופר שלשה מנגד, מעלה את הניקס ליתרון 9 עם 1:49 לסיום ואולי שם חותמת אדירה לקאמבק האדיר הזה כשאטקינסון מבקש פסק זמן.

אבל.. הקלישאה אומרת שזה לא נגמר עד שזה לא נגמר והקאבס חוזרים מפסק הזמן עם שלשה של סטרוס תוך 4 שניות ומצמצמים ל-104-110 מה שגורם למייק בראון מיד לקחת פסק זמן משלו. בראנסון ממשיך לקחת את העניינים לידיים אבל הפעם מחטיא. טאונס סוחט עבירה בקרב על הריבאונד ומייצר עוד פוזשן לקבוצה הביתית ועוד זמן שירד לו מהשעון. עבירה נוספת על אננובי שולחת אותו לקו, הוא קולע 1 מ-2 לשמע קריאות OG OG OG מהקהל. לא עוברות 5 שניות והניקס חוטפים את הכדור ויוצאים להתקפה נוספת אבל אננובי מחטיא שלשה פנויה. הקאבס מנסים מהר מהר ומחטיאים מהר מהר. אננובי על הריבאונד ומיד עבירה של הקאבס שולחת אותו שוב לקו. הפעם הוא קולע 2 מ-2, מעלה את הניקס ל-104-113 כשנותרו 40 שניות לסיום ההארכה. 10 שניות עברו, הקאבס שוב לא קלעו, אננובי שוב קולע 2 מהקו וכשהיתרון כבר על 11 כל הקהל קורא Knicks in 4. הניקס מנצחים 104-115 בעוד משחק שמזכיר לכולם איזה קבוצה יש פה.

בעל הבית, קפטן קלאצ׳, הלא הוא ג׳יילן בראנסון ולא אחר סיים את המשחק עם 38 נקודות (29-15 מהשדה) ו-6 אסיסטים וברידג׳ס עוזר לו עם 18 (11-7 מהשדה כולל 4-2 ל-3) ו-5 ריב׳. קא״ט עם משחק אמביוולנטי עדיין מסיים עם דאבל דאבל של 13 ו-13 וגם 5 אסיסטים אבל כל זה לצד 7 איבודים ואחוזים לא מספיק טובים.

אצל הקאבס מיטשל ניסה כל מה שהוא יכול עם 29 נקודות באחוזים טובים לצד 5 ריבאונדים ו-6 חטיפות אבל חוץ ממנו ומובלי (15 נק׳ ו-14 ריב׳) אף אחד בקאבס לא הצליח לבלוט.

בראון פותח את מסיבת העיתונאים בדיבור על הresilience (כושר התאוששות) של הקבוצה ושוהא חייב לפרגן להם על כך. הוא מחמיא לכל שחקני החמישייה ולשאמט ולמרות שלהארט וטאונס אולי דווקא לא היה משחק טוב, הוא מציין את החשיבות שלהם לניצחון הזה. הוא מציין את היכולת של שאמט בשני צידי המגרש, את החשיבות של רובינסון למרות בעיית זריקות העונשין וכמובן מציין שכל זה לא היה קורה אילולא בראנסון היה אחד השחקנים שמשחקים ברמת MVP של הליגה.

הקאמבק הזה של מינוס 22 נקודות ברבע הרביעי הוא הקאמבק השני הכי גדול בתולדות הפלייאוף ברבע רביעי מאז שהתחילו למדוד Play By Play ב-1997. מכיוון שקאמבק כזה הוא לא מובן מאליו, התקשורת רצתה לדעת איך זה קרה – מיד בסיום המשחק, על הפרקט, בראנסון נשאל ״איך עשיתם את זה? איך ניצחתם?״, קפטן קלאצ׳ התנשף רגע, הרים את הראש וענה בפשטות ״אני לא יודע״. אולי הוא באמת לא יודע אבל אני יודע – עם 9 דקות על שעון המשחק ופיגור של 22 נקודות בראנסון החליט שהניקס לא תפסיד את המשחק הזה, אז היא ניצחה. ככה היא ניצחה את המשחק הזה.