שלושה פוזשנים לתוך המשחק הראשון בחצי גמר המערב בין סן אנטוניו למינסוטה, פזלתי אל הפינה הימנית העליונה של המסך, שם התנוססה התוצאה של חצי גמר המזרח ששוחק באותו רגע, בין ניו יורק ניקס לפילדלפיה. הניקס הובילו כמעט ב-30 הפרש, לא זוכר בדיוק כמה, אבל היו קרובים מאוד ל-100 נקודות. יהיה קשה מאוד להגיע ל-100 נקודות הלילה בטקסס, חשבתי לעצמי, אחרי ששני המגדלים הצרפתיים, וויקטור וומבניאמה ורודי גובר, חסמו שלוש פעמים באותם שלושה פוזשנים ולא איפשרו לאף אחד לקלוע סל.

עוד לפני שנודע שאנתוני אדוארדס חוזר במפתיע פחות משבועיים אחרי שנפצע בברך, וישחק כבר במשחק הראשון בסדרה, היה ברור שמינסוטה תתן פייט, כי גם בהיעדרו הזאבים הצליחו להכות את דנבר שוק על ירך, ולא בזכות ההתקפה. מנגד, בטקסס נמצא לו חייזר שזכה לא מזמן בתואר שחקן ההגנה של העונה, בפעם הראשונה בתולדות הליגה פה אחד, והחייזר הזה בא להוכיח שהתואר ניתן לו בצדק כשכבר אחרי שלוש דקות היה עם 3 חסימות, בדרך ל-7 בהפסקה.

כבר ראינו בסיבוב הראשון כמה משחקים עם תוצאה נמוכה ומחזות קשים לצפייה, אבל באותם המשחקים הקבוצות פשוט נראו רע. הן לא בדיוק התקשו בגלל יכולת מופלאה של היריבה. הלילה זו הייתה אופרה אחרת, אופרה לכל חובבי ההגנה. בלוק רדף בלוק, חטיפה רדפה חטיפה, ולא זוכר כמה פעמים שחקנים תפסו את הראש אחרי שנאלצו לקחת זריקה רעה או גרוע מזה, נגמר להם שעון ה-24.

בשלב מסוים נראה היה שוומבי רודף כבר אחרי תואר שחקן ההגנה של העונה הבאה, כששבר את שיא המועדון לחסימות בפלייאוף עם 10 ואחר כך, כמובן, את שיא הליגה כשחסם בפעם ה-12. רק שכדי לנצח בכדורסל לא מספיק לחסום, צריך בסוף גם לקלוע, משהו שהוא לא בדיוק הצטיין בו במשחק. למעשה, בשתי הקבוצות השחקנים עבדו מאוד קשה בשביל לקלוע הלילה, במיוחד ג'וליוס רנדל שהזיע 42 דקות, ובמשך דקות ארוכות סחב את ההתקפה של מינסוטה על הגב.

מהבודדים שנראה היה שזה קל להם היה אדוארדס, שבדקות המוגבלות ששיחק לא הראה שום זכר לפציעה. במשך שלושה רבעים הוא נח, נתן לחבריו לסחוב את האלונקה ולהביא את הקבוצה למצב שבו הוא רק צריך לפתוח מבערים קצת ברבע המכריע. ואז הוא התעורר, עם 11 נקודות שהביאו לקבוצתו את המומנטום בדיוק בזמן. הם עלו ליתרון הגדול במשחק של 9, והשאירו לסן אנטוניו אבק. סן אנטוניו לא ויתרה, ואדוארדס גיבור המשחק גם טעה בסוף עם איבוד כדור וחוסר סגירה בריבאונד, שעזרו לסן אנטוניו לצמק ולהגיע למרחק של זריקה מנצחת, אבל השלשה של ג'וליאן שמפייני רק פגעה בטבעת, והיא הפסידה.

"עשיתי הרבה טעויות בסיום, אני מאוכזב", אמר אדוארדס בסוף, כאילו הוא לא ניצח הרגע בחוץ, בניגוד למה שהרוב חזו, וחזר לשחק בכלל, בניגוד למה שכל מומחה רפואי מטעם עצמו סבר.

אף אחד לא חשב שזה הולך להיות קל, אבל עכשיו הספרס יצטרכו להתמודד עם עוד משהו חדש: להיות עם הגב לקיר, בפיגור בסדרה. לא רק זה, הם בפיגור במשחק שבו אדוארדס היה בהגבלת דקות, וכשוומבניאמה פשוט לא מצליח לעשות נקודות בגלל שעשו עליו הגנה נפלאה. 

הם יתעודדו מזה שרוב חבריו של וומבי דווקא כן הגיעו למשחק – במיוחד דווין ואסל שהיה חם מחוץ לקשת ודילן הארפר הרוקי, שהצליח לתפוס פעם אחר פעם את ההגנה של מינסוטה לא מוכנה במתפרצת, בזכות זריזותו המתפרצת.

באופן מוזר, נקודת האור העיקרית מבחינתם היא דווקא שדיארון פוקס היה חושך מצרים. בניגוד למה שהיה עם וומבי, זה לא היה בגלל שעשו עליו עבודה נהדרת – הוא פשוט לא תיפקד וזה עליו. רק ששחקנים בקליבר של פוקס בדרך כלל לא נראים רע שני משחקים ברצף, בטח שלא לאורך סדרה.  שום דבר לא גמור לקראת המשחק השני, ובשתי הקבוצות יודעים את זה. הסדרה הזו הולכת להיות צמודה, ובתקווה לכולנו אוהדי הכדורסל, גם ארוכה.