המפגש בין שתי הקבוצות האלה מזכיר לי את המזרח של סוף שנות האלפיים, של לברון ג'יימס נגד המכונה של צ'אנסי בילאפס, ריפ המילטון, טיישון פרינס וצמד הוואלאסים. הכדורסל שראינו בסיבוב הראשון במזרח, ברובו, הזכיר את השנים האלה. זאת לא מחמאה. קבלת ההחלטות בהתקפה הייתה רעה, האחוזים מחוץ לאזור הטבעת היו רעים ושתי הקבוצות, בסדרות ממש לא גדולות של כדורסל, ניצחו 3:4 את אורלנדו ואת טורונטו בהתאמה. אחת מהן תהיה בגמר המזרח. מי? ננסה לבדוק.

מאזן בעונה הסדירה: 2:2. קליבלנד ניצחה במשחק האחרון בין הקבוצות ב-3 במרץ.

דטרויט: 22:60, ראשונה במזרח. ניצחה 3:4 את אורלנדו.

קליבלנד: 30:52, רביעית במזרח. ניצחה 3:4 את טורונטו.

הקבוצות שניצחו הכי הרבה משחקים במזרח ב-2025/26 ו-2024/25 ראש בראש. אפשר למצוא לא מעט קווי דמיון. לשתיהן יש הגנה לא רעה, גבוה צעיר עם תדמית פלייאוף מפוקפקת וסקורר אדיר בעמדות הגארד, דונובן מיצ'ל בקליבלנד וקייד קנינגהאם בדטרויט. שניהם שחקנים שיכולים לנצח משחקים ואולי גם סדרות לבד, ובאותה מידה לעוף בצורה מאכזבת כמו מה שכמעט קרה לשתיהן. הפיסטונס היו בפיגור 3:1 מול אורלנדו רעה ובפיגור 17 ברבע השני של משחק 6 בחוץ ועלו. קליבלנד קליבלנד הייתה צריכה שבעה משחקים מול טורונטו נטולת עמנואל קוויקלי ובלי ברנדון אינגרם למחצית מהסדרה.

כדורסל גדול, כנראה, לא יהיה פה. זאת שאלה של הגנה ואופי, יחד עם הביתיות של דטרויט ואולי טיפה עומק ומזל. אנחנו נספר לכם שבעונה הסדירה שתי הקבוצות היו במאזן 2:2, או 1:1 אחרי הגעת ג'יימס הארדן. כל קבוצה ניצחה פעם אחת בבית ופעם אחת בחוץ, ונראה שיש לכל אחת מהן תשובה לכלים של השנייה. בגדול, ובשונה מחלק מהסדרות במערב, קשה להגיד שיש כאן תוצאה שתפתיע אותנו, מסוויפ לכל צד ועד שבעה משחקים. זה אולי אומר משהו על הרמה של הקבוצות, ולכן את הפריוויו הזה בחרתי לכתוב בגישה קצת שונה. לא למה לא, אלא למה כן.

למה דטרויט תנצח את הסדרה?

פלייאוף, בחלק מהמקרים, הוא שאלה של רצפה יותר מאשר של תקרה. כולנו ראינו את הרצפה של דטרויט. קייד קנינגהאם לא שיחק חודש והתחמם בהדרגה, טוביאס האריס היה טוב במשחקים 4-7 אבל שאר השחקנים, מג'יילן דורן ועד אוסאר תומפסון ודאנקן רובינסון, לא נראו טוב מול אורלנדו. אורלנדו, בדומה לפיסטונס, היא קבוצת הגנה טובה ופיזית שיודעת להוציא התקפות מאיזון. קשה להגיד אותו דבר על קליבלנד. הפיסטונס עדיין ניצחו אותם, כשהם מגיעים עם מומנטום וביטחון עצמי אחרי שלושה ניצחונות רצופים והפיכה מ-3:1.

הרצפה של דטרויט היא ההגנה שלה, זאת שהייתה השנייה בטיבה בעונה הסדירה. זאת שעצרה את אורלנדו על 79, 83 ו-94 נקודות במהלך סדרת פלייאוף ב-2026 הגדולה, למרות יתרון הסייז של המג'יק בעיקר בעמדות הפורוורד. גם בימים בהם דורן מסיים סדרה עם 10.6 נקודות למשחק, דאנקן רובינסון קולע ב-37% מהשדה (כשכמעט כל הזריקות מחוץ לקשת) ואוסאר תומפסון נראה כמו חור שחור בהתקפה, הם הצליחו לשרוד, אמנם בהשפעת הפציעה של פרנץ וגנר.

ניסיון פלייאוף הוא דבר שנבנה, בטח במקרה של דטרויט. זאת סדרת הפלייאוף השלישית של הקבוצה הזאת והחזרה מ-3:1 הראתה אופי ותכונות שלא ידענו שיש לחלק מהשחקנים, בפרט יקיר המערכת דניס ג'נקינס (וברמה מסוימת גם איזייאה סטיוארט). לאורך כל העונה הזאת הם היו טובים יותר, ובמשחק שבע ראינו את קנינגהאם, האריס ודניס ג'נקינס קולעים יחד ב-13 מ-18 מהשלוש.

קנינגהאם כנראה השחקן הטוב ביותר על הפרקט בסדרה הזאת, בטח בהתחשב בסיבוב הראשון שעבר על דונובן מיצ'ל. שלושת המשחקים האחרונים מול אורלנדו הראו לנו גרסה חדשה שלו, אחרי 15 מ-46 מהשדה במשחקים 3-4 בהם הקבוצה הפסידה בחוץ. לא בטוח שיש לקליבלנד שחקן שיכול לשמור על גארדים בצורה כל כך טובה לאורך זמן בסדרת פלייאוף, וכבר ראינו שחקנים מתבגרים לנו מול העיניים בפוסט סיזן מוצלח. זה חלק מהקטע, וזה יכול להספיק לגמר אזורי ואולי אפילו לגמר בהתחשב ביכולת של היריבות האחרות במזרח. שנה הבאה, כשאינדיאנה תהיה בריאה, בוסטון תבנה סגל עם גבוהים אמיתיים וקבוצות אחרות יתחזקו, הגעה לשם תהיה קשה יותר.

השילוב של מומנטום, ביתיות והשחקן הכי טוב בסדרה אמור להספיק לניצחון בסדרת פלייואף. לדטרויט, במקביל, יש כלים בהגנה. אוסאר תומפסון היה רע וספג לא מעט ביקורת מול אורלנדו, אבל זאת הייתה קבוצה שמשיגה נקודות דרך הפורוורדים שלה. אפשר לדמיין אותו שומר על ג'יימס הארדן בניסיון לשבש את כל המשחק הקבוצתי של הפיסטונס, בזמן שדורן מחכה בצבע והקבוצה מנסה לתת למיצ'ל לנצח אותה לבד. אפשר לדמיין את קנינגהאם מוחבא בהגנה מהצד השני, למרות שהוא שומר לא רע בכלל, וכאמור קשה לעשות את המצ'-אפ הזה באותה צורה בצד השני. תוסיפו לזה את הרזומה של הארדן ומובלי בפלייאוף, וזה של דטרויט בקלות. לא?

למה קליבלנד תנצח את הסדרה?

ניסיון. אם אורלנדו לא קולעת 19 נקודות במחצית השנייה של משחק שש, כל הפריוויו הזה נראה אחרת. המג'יק הפסידו את הסדרה יותר ממה שדטרויט ניצחה אותה, כשהפיסטונס הם יריבה שונה מטורונטו מרובת היוצרים. קייד קנינגהאם שחקן מעולה, נכון, אבל הוא שחקן שקלע ב-34% מהשדה ו-17% מהשלוש מול קליבלנד בארבעת המשחקים שלה בעונה הסדירה. דטרויט ניצחו סדרה אחת בהתאם למלטדאון גדול של היריבה, כמו מה שבדרך כלל קורה כשקבוצה מאבדת יתרון 1:3. בסדרה אחרת, מול קבוצה שהרגע ניצחה משחק שבע?

דונובן מיצ'ל מעולם לא עשה גמר אזורי. זה נראה רע מול טורונטו בחלק גדול מהמשחקים, נכון, אבל קליבלנד כאמור אחרת. רובינסון והאריס לא מאיימים כמו בארט או סקוטי בארנס שעשו עבודה יוצאת מהכלל בסדרה הזאת, ואוסאר תומפסון, טוב ככל שיהיה, הוא רק שחקן אחד. ניצחון חוץ אחד מספיק כדי לשנות את המומנטום ולהחזיר לדטוריט את כל השדים שהיו שם לאורך הסדרה.

קליבלנד ניצחה סדרת פלייאוף בה קלעה באחוזים רעים, כולל מיצ'ל עצמו. יכול להיות שבפלייאוף זה יראה אחרת, ובתיאוריה יהיה לה קל יותר להגיע לצבע מול האריס ודורן שנראה רע מול אורלנדו. גם אם ג'ארט אלן לא רשם פלייאוף מדהים התקפית בלשון המעטה, אוון מובלי יכול להיות גדול עליו ויהיו פה דקות בהן הוא ישחק כסנטר.

קליבלנד הסתבכה מול אורלנדו, בין היתר כי היו לה שלושה יוצרים שידעו לזהות את נקודות החולשה. ברנדון אינגרם, הסקורר המרכזי של הראפטורס בעונה הסדירה, סיים את הסדרה עם פציעה ולפניה קלע 12 נקודות ב-32.8% מהשדה. אולי קנינגהאם השחקן הכי טוב בסדרה, אבל 5 מ-7 השחקנים הטובים ביותר בה, ואולי גם 3 מ-4 הטובים ביותר, ילבשו את המדים של קליבלנד.

יש לדטרויט שומר על אחד, אוסאר תומפסון, ושני יוצרים. גם אם הוא ינסה לעצור את הארדן שמסוכן יותר כפליימייקר, זה ישחרר את מיצ'ל. אותו דבר בכיוון ההפוך. המפלצת הדו-ראשית של קליבלנד, יחד עם אסים כמו דניס שרודר שבהחלט יכול לשחק טוב יותר ממה שראינו ממנו נגד הראפטורס, יכולה להפוך לחידה שלדטוריט אין את הכלים לפתור.

לטייריס הליברטון היה את פסקל סיאקם. לג'ימי באטלר היה את באם אדביו. לג'ייסון טייטום היה את ג'יילן בראון. אפילו לטריי יאנג ב-2021 היה את ג'ון קולינס. מי מספר 2 בדטרויט? טוביאס האריס? קליבלנד מוכנה לתת לו לנצח אותה לבד. הוא נראה טוב במשחקים האחרונים מול אורלנדו, אבל מישהו חושב שהוא יוכל לעשות את זה שוב. זה של קליבלנד בקלות, לא?

מי תנצח את הסדרה?

קשה לדעת. אני חושב שקנינגהאם אכן השחקן הכי טוב בסדרה, אבל קליבלנד עמוקה יותר ובעיקר מנוסה יותר בריצות פלייאוף. מצד שני, להוציא מיצ'ל (שגם בעצמו נשען בעיקר על השנים ביוטה), אין לה שחקן אחד שמוכח כמי שמתעלה בפלייאוף. כשדטרויט חזרה מ-3:1 המומנטום אצלה, אבל אפשר לראות בקלות איך זה יסתבך. המצ'-אפ בין דורן לאלן קריטי, ויש לא מעט דברים מעניינים שיוכרעו במשחק הראשון (אליהם אתייחס בפריוויו למשחקי הערב), אבל בסופו של דבר הניסיון יכול להכריע רק אם אנחנו בטוחים שהוא משמעותי, למשל כמו מה שהיה לקבוצות הגדולות של מיאמי או גולדן סטייט בזמנו. קשה להגיד את זה על קליבלנד. כפי שכתבתי בהתחלה, כל תוצאה מרגישה ריאלית. אם אני צריך לבחור? 2:4 פיסטונס.