לאורך ההיסטוריה, ראינו לא מעט שחקנים ששיפרו את מצבם הכלכלי בזכות ריצת פלייאוף אחת טובה. בין הדוגמאות הבולטות אפשר למצוא את ביסמק ביומבו, טימופיי מוזגוב ואפילו ברוס בראון. הפלייאוף זו הבמה המרכזית להוכיח את הערך שלך עבור הקבוצה ואם שחקן מצליח להוות פקטור משמעותי, יחד עם החוזים המנופחים שרק ממשיכים לעלות, הוא יוכל לסדר לו ולמשפחתו עתיד כלכלי זוהר.

הנה כמה שחקנים שעם הופעות פלייאוף איכותיות, יוכלו לשדרג את החוזה הבא שלהם בכמה מיליונים טובים:
*הבהרה חשובה, השחקנים שבחרתי הם כאלו שמסיימים חוזה העונה/עונה הבאה.*

רוברט וויליאמס(פורטלנד טרייל בלייזרס): וויליאמס חתום על חוזה של 48 מיליון דולר ל-4 עונות שמסתיים העונה.

במהלך הסדרה הנוכחית מול סן אנטוניו, ראינו את דונובן קלינגן מתקשה מאוד גם מול וומבי, אבל גם מול הגארדים והפורוורדים המוכשרים של הספרס ומי שהתאים יותר לסיטואציה הוא טיים לורד. וויליאמס, שלא ידוע כסנטר התקפי במיוחד, סיים בדאבל-פיגרס בשלושה מארבעת המשחקים בסדרה, כשהוא ממשיך להיות עוגן הגנתי ורים פרוטקטור טוב כשחוסם 1.5 חסימות בממוצע למשחק.

רוברט וויליאמס ידוע כסנטר פציע, כשלא שיחק יותר מ-61 משחקים באף עונה בקריירה שלו, אבל בכל שנייה שלו על הפרקט מבינים את הערך שלו, בטח בצד ההגנתי והעונה התחלנו לראות אותו גם זורק שלשות ואפילו קולע אותן ב-39.1%.

המשחק הקרוב של פורטלנד צפוי להיות האחרון לעונה, וכבר עכשיו אפשר לומר שטיים לורד בריא הוא שחקן שכל קבוצה רוצה כסנטר מחליף ועכשיו כשהוא גם מראה שהוא מסוגל קצת לרווח את המשחק בצד ההתקפי, אני מאמין שהחוזה הבא שלו יהיה גדול ומשמעותי הרבה יותר.

איו דוסומו(מינסוטה): דוסומו מתבבר כשחקן בעל אחד החוזים המשתלמים בליגה, כשחתם על חוזה של 21 מיליון דולר ל-3 שנים אשר מסתיימים העונה.

דוסומו עבר במהלך הדד-ליין למינסוטה וכבר מהשנייה הראשונה זה התברר כבינגו, כאשר הוא מוסיף עומק לקבוצה הקשוחה הזו.
במשחק האחרון מול דנבר, דוסומו נתן את משחקו הטוב בקריירה, כשקלע 43 נקודות מהספסל והיה זה שתפס את מקומם של אדוארדס ודי-וינצ'נזו הפצועים כדי להוביל את הטימברוולבס לניצחון ענק על דנבר וקירב אותם אל עבר השלב הבא.

דוסומו הוכיח העונה שהוא יכול להתעלות בשני צדי המגרש, כשראינו אותו מספק לא מעט תפוקות גדולות כשנדרש לכך. הוא שיפר העונה בצורה משמעותית את הקליעה שלו מחוץ לקשת(קולע בכמעט 44%), תוך כדי יעילות, ניהול משחק והגנה קשוחה, ואין ספק שהחוזה הבא שלו יתחיל בדו-ספרתי.

מיטשל רובינסון(ניו יורק): רובינסון חתום על חוזה של 60 מיליון דולר לארבע עונות שמסתיים העונה.

לרובינסון יש יתרונות וחסרונות ברורים והוא גם לא טורח להסתיר אותם. הוא אחד הריבאונדרים הטובים בליגה, בטח בפן ההתקפי, כאשר הוא גם רים פרוטקטור מעולה ושולט מתחת לסלים.

ההשפעה של רובינסון לא פעם באה בדברים שלא רואים בסטטיסטיקה, אם זה מהלכי האסל, סגירות לריבאונד ודיפלקשנים, אבל כשהוא משחק טוב, אי אפשר להתעלם מהדברים האלו. בסדרה הנוכחית הוא מעמיד ממוצעים של 6 נק' וכמעט 6 ריב'(חצי מהם בהתקפה) וכל זה בפחות מ-15 דקות למשחק.

הבעיה הרצינית ביותר של מיטש היא הפציעות. לאורך 8 השנים שלו בליגה, רק בעונה אחת שיחק מעל ל-70 משחקים, כאשר ב-4 מהן שיחק פחות מ-60 משחקים ובשלוש עונות שיחק לא יותר מ31 משחקים. הניקס, שנמצאים בשיוויון 2:2 בסדרה מול אטלנטה ובהחלט יכולים לנצח, יכולים לייצר ריצת פלייאוף ארוכה ואם רובינסון יצליח לשמור על עצמו בריא וימשיך להיות דומיננטי בצבע בשני צדי המגרש, החוזה הבא שלו יוכל להיות משמעותית גבוה יותר.

לוק קנארד(לוס אנג'לס לייקרס): קנארד חתום על חוזה של 11 מיליון דולר לעונה אחת.

לאורך 9 שנות הקריירה שלו, קנארד מיצב את עצמו כקלעי שלשות אדיר, אבל ככזה שלא משפיע יותר מדי על המשחק. לצד הופעות ענק, היו לו יותר מדי משחקים בהם הוא לא הורגש בכלל.

המעבר ללוס אנג'לס עשה לו טוב, בעיקר בעקבות הפציעות של דונצ'יץ' וריבס שנתנו לו יותר דקות משחק, וקנארד לקח את זה בשתי ידיים.
יחד עם לברון ג'יימס ומרכוס סמארט, קנארד היה אחד הגורמים המשמעותיים להתנהלות הסדרה בין הלייקרס לרוקטס עד כה, כשבארבעת המשחקים בסדרה מעמיד ממוצעים של כמעט 18 נק' וכמעט 5 ריב', תוך כדי שהוא קולע ב-52.2% מהשדה ו-45% מהשלוש.

אם קנארד ימשיך ביכולת הקליעה המרשימה הזו(בעיקר של שני המשחקים הראשונים) ויראה יציבות, יהיו לא מעט קבוצות שישמחו לקבל קלעי איכותי שכזה והוא יזכה לחוזה ארוך טווח וגדול הרבה יותר מהנוכחי.

מרכוס סמארט(לוס אנג'לס לייקרס): סמארט חתם על חוזה של כ-10.5 מיליון דולר לשנתיים עד סוף העונה הבאה(בה יש לו אופציית שחקן).

סמארט הוא ללא ספק אחת ההפתעות הנעימות של הפלייאוף הנוכחי. השחקן, שעבר רכבת הרים בקריירה מזכייה בתואר שחקן ההגנה של השנה במדי בוסטון ועד למצב שהוא עובר לוושינגטון וויזארדס כחלק מטרייד שולי, מוכיח בפלייאוף הנוכחי שהוא עדיין יכול להיות נכס משמעותי בליגה.

בהיעדרם של לוקה דונצ'יץ' ואוסטין ריבס, הגארד מוביל יחד עם לברון ג'יימס את הלייקרס ליתרון 3:1 מבטיח על יוסטון רוקטס, תוך כדי שהוא נותן תצוגות ענקיות בשני צדי המגרש. בשלושת המשחקים הראשונים מול הרוקטס, סמארט מעמיד ממוצעים של כ-20 נק', כ-8 אס', קצת יותר מ-3.5 חטיפות למשחק ואפילו קצת יותר מחסימה וחצי. סמארט מוכיח בפלייאוף הזה שלניסיון אין מחיר ובתור אחד שהיה לא פעם במעמדים האלו, הוא מראה ללייקרס ולשאר הקבוצות בליגה ששווה להן להילחם עליו.

בסופו של יום, הפלייאוף הוא ה"וול-סטריט" של הכדורסל. שבועות בודדים של ריכוז, הגנה חונקת ושלשות במאני-טיים יכולים להוסיף עוד אפס לצ'ק שייחתם בקיץ. השחקנים האלו לא נלחמים רק על הכבוד של המועדון או על טבעת שתשב בכספת – הם נלחמים על המעמד שלהם בשרשרת המזון של הליגה. מי מהם ימנף את הבמה הגדולה ביותר כדי להפוך למיליונר החדש של ה-NBA, ומי יגלה שהמניות שלו צללו בדיוק ברגע הלא נכון?

שחקנים שנשארו מחוץ לרשימה אבל ראויים לאזכור:
סנדרו מאמוקלשווילי(טורונטו ראפטורס), בונז היילנד(מינסוטה טימברוולבס), דונטה דיוינצ'נזו(מינסוטה טימברוולבס, קרע את גיד האכילס).

עכשיו תורכם: אם הייתם ה-GM של קבוצת NBA בקיץ הקרוב – על מי מהרשימה הזו הייתם מהמרים ונותנים לו את ה"חוזה המוגזם" של העונה? כתבו לי בתגובות!