להיבחר? או לא להיבחר? זאת השאלה / עילי שטרן

להיבחר? או לא להיבחר? זאת השאלה / עילי שטרן

סדרת הגמר בין מיאמי לדנבר סיפקה לנו הוכחה לכך שקבוצות יכולות להגיע עד לגמר הNBA בעזרת הקבוצתיות והעזרה של שחקנים שבדרך כלל תפקדו כשחקני משנה בתפקיד מרכזי כשלא פחות מ7 שחקני מיאמי ששיחקו בסדרת הגמר לא נבחרו כלל בדראפט. מהעבר השני בדנבר גם 7 שחקנים שנבחרו בסיבוב השני של הדראפט.

כל זאת גרם לי לתהות האם ישנה מגמת גידול בהצלחת שחקני NBA שלא נבחרים בדראפט או נבחרים בבחירות נמוכות ואף לפקפק מעט בערכו של הדראפט.

ובעיקר לשאול את השאלה מה עדיף: להיבחר? או לא להיבחר?

תחילה חשוב להסביר בכלליות על הדראפט עצמו:

  • בניגוד לדעה הרווחת שהדראפט הוא אקסקלוסיבי לשחקנים הטובים בעולם כל אחד (אפילו אם הוא לא שחקן כדורסל) יכול להירשם לדראםט הNBA
  • הדראפט עצמו כולל שני סיבובים כשבכל סיבוב 30 בחירות, 14 הבחירות הראשונות נקבעות בהגרלה או בשמה "לוטרי" ושאר הבחירות מחולקות לשאר הקבוצות הנותרות לפי הקבוצה עם המאזן הגרוע ביותר ואז בסדר הפוך בסיבוב השני כך שלכל קבוצה בעיקרון יש שתי בחירות דראפט. אחת בסיבוב הראשון ואחת בסיבוב השני.

היסטוריית הדראפט בקצרה:

לדראפט מספר גלגולים לאורך היסטוריית הליגה, הדראפט הראשון התקיים ב1947 נבחרו בו 80 שחקנים, מספר השחקנים הלך וגדל וב1960 כבר היו 20 סיבובים. וב1970 עשר שנים מאוחר יותר נקבע שיא הבחירות בדראפט (239 שחקנים).

השלב הבא קרה ב1974, הדראפט הוגבל ל10 סיבובים אך לא בגלל מספר הבחירות הגבוה אלא שקבוצות היו בוחרות במפורסמים מקומיים או אתלטים שכלל לא עסקו בכדורסל כמו ברוס ג׳נר ואף הייתה פעם בה נבחר פוליטיקאי.

מאז דראפט 74' היו מספר שינויים אך הגדול שבהם היה 15 שנים מאוחר יותר בו הוגבל הדראפט לשני סיבובים כפי שאנו מכירים אותו כיום. דראפט 89' לא היה "מוצלח" במיוחד אך הביא שמות גדולים בבחירות יחסית מאוחרות כמו טים הרדאווי (14) שון קמפ (17) ולדה דיבאץ' (26) ודינו ראג'ה (40).

*נתון מעניין שמראה על הצורך בקיצור הדראפט בדיעבד הוא שרק 132 שחקנים שנבחרו מתחת לבחירה ה100 דרכו על פרקט אולם NBA (כלומר מקומות 100+)

מזל(?)

לוטרי או לוטו בעברית כשמו כן הוא משחק של מזל, הגרלה שעלולה לחרוץ גורל של קבוצה לX שנים הבאות או להעלות אותה לגדולה.

הבחירה הראשונה היא ללא ספק היוקרתית ביותר הן לקבוצה והן לשחקן הנבחר כשהוא מייצג את השחקן הטוב ביותר של מחזורו. לאורך השנים היו קבוצות שהגיעו לערב הלוטרי עם אחוזים נמוכים ולעיתים אף מאוד נמוכים לזכיה בבחירה הראשונה אך בכל זאת אלת המזל כנראה נגעה בכדור הפינג-פונג הנכון והעניקה להם את הבחירה הזו. לפעמים זה הלך יותר ולפעמים פחות אך זכות הראשונים הושגה. הנה מספר דוגמאות לסיכויים על גבול האבסורדים שקרו מאז ששונה פורמט הדראפט לזה שאנו מכירים כיום.

נתחיל בהקפיצה הגדולה ביותר מבחינת אחוזים בלוטרי אי פעם, אורלנדו ב1993 שנה לאחר שבחרה בשאקיל הקבוצה הייתה ממוקמת במקום ה11 בלוטרי והיו לה 1.52% לבחור בבחירה הראשונה והיא עשתה זאת! מה הם עשו עם הבחירה? העבירו אותה בטרייד לווריורס וקיבלו את פני הרדוויי. מי הם העבירו? כריס וובר  

עוד שתי קבוצות בלבד הצליחו להגיע לבחירה הראשונה עם פחות מ2% (1.7) ולזכות בה. הראשונה מביניהן הייתה ב2010 של לא אחרת משיקגו, בחירה זו הנחיתה בעיר את הכישרון הכי גדול שנראה מאז מייקל, דריק רוז, שאם היה נשאר בריא אולי היינו מדברים על הבחירה הזו בצורה שונה מעט כאחת אולי שהביאה יותר מכמה שנים יפות ואת תואר הMVP הצעיר בהיסטוריית הליגה.

הקבוצה השניה שהצליחה לעשות זו היא קליבלנד גם מהמקום ה9 בסיכויי הלוטרי בחירה שהנחיתה את אנדרו וויגינז שעבר מיד למינסוטה בטרייד על קווין לאב ומאז, היסטוריה.

*חשוב לציין שלפני שיטת הלוטרי היה מקובל להטיל מטבע שיכריע בין שתי הקבוצות עם המאזן הגרוע ביותר מי תזכה בבחירה הראשונה. היה עובד היום?

פה זה לא אירופה:

האנק ביסאטי היה האירופאי איטלקי-קנדי (זר) הראשון בNBA  שאז נקראה הBBA ב1947 שנבחר בבחירה ה13 של הסיבוב השני. היחס לשחקן האירופאי היה כשחקן "רך" ולא אתלטי כמו השחקן האמריקאי, היו פה ושם שחקנים אירופאים ששיחקו בתפקידים משניים אך לאחר אולימפיאדת 88' בסאול שבה הגיעו לגמר ברית המועצות מול יגוסלביה הגדולה שם שיחקו דינו ראג׳ה, ולדה דיבאץ׳, דראזן פטרוביץ׳, אריבאס סאבוניס וטוני קוקוץ׳ וגם הבחירה בדטלף שרמפף הגרמני למשחק ה All-star ב1993 ובכך נהיה האול סטאר האירופאי הראשון, משהו השתנה בליגה לטובה ביחס לאירופאים. שיש לאמר עדיין נבחרו במקומות נמוכים יחסית. כיום ניתן לראות שיאניס (בחירה 15 מ-יוון), יוקיץ' (בחירה 41 מ-סרביה) מהווים את הMVP האירופאים האחרונים כשיש עתיד ורוד עוד לשחקנים האירופאים הנוכחיים בליגה.

"אנדראפטד":

לאחר הדראפט מתוך כל המאות הבודדות של הנרשמים לדראפט נבחרים כאמור 60 בלבד כלומר ישנם מספר תלת ספרדתי של שחקנים שלר נבחרים כלל ועליהם לבחור בדלת שבה ירצו להיכנס לליגה הטובה בעולם (אם בכלל). ישנן מספר אפשרויות: ליגת הקיץ שמובילה לעיתים לחוזים קצרי טווח וחוזים דו כיווניים בלגית הפיתוח כמו גם יציאה לאירופה וחזרה לNBA כשחקן מוביל. ועוד דרכים שונות ומשונות…

אחד השחקנים שלקח כזו דרך שונה ומשונה היה:

בן וואלאס- 2.06מ'

  • שחקן שלא כל כך מצא את עצמו לאחר שלא נבחר בדראפט '96  דראפט שבו כן נבחרו אלן אייברסון,ריי אלן,קובי בראיינט וסטיב נאש.
  •  שיחק משחק אחד בליגה האיטלקית בקבוצת ויולה רג'יו קאלאבריאה שבה שיחקו מאנו ג'ינובילי קן בארלו ממכבי תל אביב וג'ו בראיינט אבא של קובי בראיינט
  • עבר לוושינגטון שם לא הרשים במיוחד התקפית אך בעונתו השלשישת כבר העמיד ממוצע של 2 בלוקים למשחק
  • ביסס את מעמדו כאחד השומרים הטובים אי פעם

ללא ספק השחקן שלא נבחר בראפט הכי טוב אי פעם כשרשימת ההישגים שלו (בעיקר ההגנתיים) כמעט ולא נגמרת.

4 השתתפויות במשחק האולסטאר, 4 זכיות בתואר שחקן ההגנה של העונה(הכי הרבה בהיסטוריה בתיקו עם דיקמבה מוטומבו הגדול), 5 בחירות לחמישיית ההגנה הראשונה, מלך החסימות לשנת 2002, פעמיים מלך הריבאונדים 2002,2003 וכמובן אליפות NBA עם דטרויט בעונת 2003/4.

אם היה לכם מעניין עד כאן ותרצו לשמוע עוד קצת לעומק על שחקנים אנדראפטד, שחקני סיבוב שני מהעבר, מההווה וכאלה שעוד נראה ונשמע עליהם בעתיד והכי חשוב לקבל את התשובה או לפחות את דעתינו על השאלה הנשאלת, אני ממליץ לכם להיכנס לפרק הספיישל של פודקאסט "גיים סבן" בפרק "להיבחר או לא להיבחר זאת השאלה" בו התארחתי לא מזמן.

האזנה נעימה!

https://podcasts.apple.com/il/podcast/game-seven-%D7%92%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A1%D7%91%D7%9F/id1695484395?i=1000621439137

לפוסט הזה יש 38 תגובות

  1. תיקון: צ"ל שחקים מתחת למקום 100 ולא מעל 100 כי "מעל מאה" פירושו במיקום גבוה יותר (99-1) ומן הסתם הכוונה הייתה שרק 132 שחקנים שנבחרו במקומות 101 ומטה (=מתחת 100) דרכו על פרק אולם נב"א.

    שאלות: מדובר ב-132 שחקנים מתוך כמה שנבחרו מתחת למקום 100?
    כמה שחקנים במקומות 100-76 דרכו על פארקט אולם נב"א ומתוך כמה שחקנים סה"כ מדובר וכמה מתוך כמה לגבי מקום 100 לבדו?
    שאלות זהות לגבי מקומות 75-51 ומקומות 50-40 ולגבי מקום 50 לבדו.

    1. תודה! תוקן 🙂
      קשה להגיד בדיוק כי רובם לא מתועדים כמו שצריך אך הייתי אומר שמדובר באלפים אם אנחנו לוקחין בחשבון שמדובר בדראפטים שהלכו לאורך מעל 40 שנים מי שנבחרו ושיחקו מתועדים וכך אני מאמין שהגיע המספר 132.
      קח לדוגמא את ארטיס גילמור שנבחר בדראפט 1971 בטו נבחרו 237 שחקנים, שיחק 12 עונות בליגה קריירת NBA יותר ממכובדת

  2. לא בטוח שהשאלה להיבחר או לא נענתה כאן או קיבלה התייחסות.
    הדראפט הוא מנגנון אדיר שהצדיק את עצמו לאורך שנים רבות בכול הליגות המקצועיות בהם זה נערך. בליגות המקצועיות אין ירידת ליגה כך שקבוצה חלשה יכלה להיתקע שנים רבות במרתפים ללא אופציית יציאה אילו לא הייתה מצליחה להחתים שחקנים שיבואו לשחק אצלה.
    הדראפט הוא משחק בתוך משחק, הוא משלב מזל מצד אחד בזכות הבכירה, כאשר הוא מעלה את הסיכוי עבור קבוצות להם הייתה עונה רעה יותר. אך הוא גם נסמך על היכולת לבחור שחקן שגם יתרגם את הפוטנציאל האישי וגם הפוטנציאל להשפיע על מאזן הניצחונות של הקבוצה. החוזים הקבועים לא מאשפשרים לשחקנים לנהל משא ומתן על שכר ולסחוט קבוצות לא רצויות כפי שעשו ג'ימי ג'קסון וגלן רובינסון בשנות ה-90 כשאיימו לשבת בחוץ. השכר הוא אותו השכר, כאשר לקבוצה שבחרה בך יש לפחות את הזכות להציע את החוזה השני הכי רווחי עבור השחקן. אז גם אם שחקנים מפעילים טריקים, רוב הסיכויים ששחקנים טובים שנבחרים אמורים לשחק לפחות 4-5 שנים בקבוצה במינימום. ואם הכול מוצלח אף להגיע ל-8-9 עונות.
    .
    לגבי שחקנים שלא נבחרים או יורדים מטה. יש לעניין בכול זאת הסברים מחוץ ליכולת של שחקן לשחק כדורסל. בדיוק היה כתוב באחד המעורבים על טרייסי מקריידי שחיבל באימונים בבוסטון כדי לשדר להם שהוא לא רוצה שיבחרו בו. אופציה נוספת היא מידע מקדים מדאיג. או רפואי או אישי. כולם זוכרים את המקרים בהם המידע לא בא לידי ביטוי והקבוצה הבוחרת הרוויחה. אך שוכחים את המקרים שלא. רויס ווייט שהיה מלא בפוביות טיסה הוא דוגמא. קם וויטמור השנה למשל עבר מידע לגביו לגבי דוחות רפואיים, אך הסוד הגלוי הוא שמאמנו במכללות לא ממש שש לומר עליו דברים טובים כאדם וכשחקן. זה מאוד נדיר כי מאמן מכללות חייב מתוקף היותו מגייס להפוך ל-cheerleader הכי גדול של השחקנים והיבחרותם בדראפט היא סוג של אות גבורה על התוכנית בעתיד. הדבר הזה גרם ל-19 קבוצות לוותר עליו. אם הוא הופך לשחקו אדיר ומאומן, כולם נראים רע. אם הוא עושה צרות, אז יוסטון תיפטר ממנו ולא ירדו עליה בכיוון שזה הפסד של בחירה 20 ולא של בחירה 4.
    .
    לגבי סיבוב שני, חשוב לזכור שזה שונה מסיבוב ראשון. קבוצות היו חייבות להציע חוזה מינימום של שנה עם אופציה ל-3 במקרה והם רוצים לשמור על הזכויות של השחקן. יש לו מעט קבוצות סיבוב ראשון שמבקשות מהקבוצות לא לבחור בהם אם נופלים לסיבוב השני מכיוון שלא יחתמו על החוזה. זה מאפשר להם לא להיבחר ולקבל חוזה גבוה בהרבה כ-UNDRAFTED. כמובן שזה סיכון כי לא תמיד שחקן הוא טוב מספיק להיות מוחתם ללא בחירה, אך חלק מהשחקנים בטוחים מספיק. לפעמים קבוצות בכוונה בוחרות שחקן שידוע להם שלא יגיע מכיוון שגם ככה אין להם מקום בסגל.
    בכול מקרה ב-CBA החדש, הם גם הציגו את חריגת בחירת הסיבוב השני, מה שייתן לקבוצות את היכולת לקבל יותר אפשרויות להחתים את השחקנים שנבחרו בדראפט בסיבוב השני. זה מאפשר לקבוצות לחהחתים שחקן של בחירות סיבוב שני לעסקה לשלוש שנים, עם שכר שנה ראשונה בשווי של עד המינימום, או חוזה לארבע שנים. זה כולל חריגות כאלה ואחרות שהם סינית עבורי. זה נועד לאפשר לקבוצות גמישות בכך שהם מבטיחים שכר לרוקי בסיבוב השני כדי שלא יתפתה להיעלם מהר או שיגרום לכך שאם הוא פתאום כן מצליח הוא מנהל משא ומתן לשכר שהוא גבוה ממה שמשלמים לנבחרי סיבוב ראשון.

    1. תראה לי שחקן אחד שקיבל חוזה גבוה יותר כאנדראפטד.
      זה בעיקר לא כובל אותם לקבוצה אחת ונותן להם יותר הזדמנויות להוכיח את עצמם כדי לקבל חוזה (כמו אוסטין ריבס לדוגמא ).

      1. שאלה מהצלב (שאכן חשבתי שהכותב יתייחס אליה):
        מותר לשחקן לוותר לגמרי על הדראפט ולהצטרף לליגה כשחקן חופשי? אני מניח שלא, אבל לא ברור לי איך זה עובד.

        לגבי התגובה שלך לג'ון – למה בעצם לא? שחקן שהצטרף כאנדראפטד מוגבל בחוזה שלו? יש סיבה לא לתת לו יותר מאשר החוזה הקבוע של נבחרי דראפט?

        אין לי מושג אם זה נכון או לא, אבל על פי ויקיפדיה:
        Reaves went undrafted in the 2021 NBA draft after declining to be selected 42nd overall by the Detroit Pistons, opting instead to sign a two-way contract with the Los Angeles Lakers on August 3, 2021

        1. אתה חייב להיות מועמד לבחירה בדראפט כדי להיכנס לליגה. זה חד משמעי.
          יש שתי אופציות – אטו להעמיד את עצמך לבחירה מוקדמת (לפני נהגיל המיועד). או שפשוט להיות מועמד אוטומטית בשנה של ה"מחזור" שלך.
          ברגע שעברת דרך הדראפט ולא נבחרת אתה חופשי.
          שחקן שעבר אנדראפטד זה בדרך כלל כי לא חשבו שהוא שווה את ההשקעה של בחירת סיבוב ראשון – המשמעות כמו כל שחקן סיבוב שני כמעט היא חוזה מינימום.
          ריבס ביקש מדטרויט לא לבחור בו. הם היו יכולים לבחור בו אם היו רוצים.

          1. אני אדגיש אולי עוד היבט שחסר – בחירה בסיבוב השני לא מבטיחה לך כניסה לליגה (בטח בבחירות 40+). השינוי שעשו ב-CBA הנוכחי בהחלט יעודד קבוצות לקחת שחקנים שהם רוצים ברוסטר בסיבוב שני כי יש לשם כך חריגה חדשה מה שלא יצריך מהם להשתמש בחריגה אחרת להחיתם אותו.

            1. אז גם שחקן אחרי 4 שנות קולג׳ יכול לא להרשם לדראפט?

            2. כן. להירשם זה רק רישום מוקדם.

            1. זה לא החרגה. זה התאמה. גם שחקנים לא בינלאומיים לא חייבים.

            2. אז, בהנחה שיש לשחקן 21+ מסויים ביקוש, וצפי שהוא לא יבחר גבוה מאוד, דווקא נשמע שבבירור עדיף לא ללכת לדראפט.

            3. זה לא שיש לו בחירה…

            4. לא אמרנו שאחרי גיל 21 יש לו ברירה?

            5. לא. זה אתה אמרת.
              אם הוא לא נרשם מוקדם הוא הופך מועמד אוטומטית בגיל 21.
              אי אפשר להיכנס לליגה בלי להיות זמין לבחירה בדראפט .

            6. ברור, בתיאוריה כל 7 מליארד אזרחי העולם עומדים לבחירה בדראפט בגיל 21. בוא נחדד עם שאלה אחרת. שחקן טיר 2, אחד כזה שקבוצות יקחו רק אם יראה מוטיבציה, יסכים להבחן, להתראיין, ואקטיבית לנסות להבחר. יש לו בחירה, או לשבת בצד או אפילו כמו ריבס לבקש מקבוצות שלא יקחו אותו וריאלית לא להעמיד את עצמו לבחירה, או, לחילופין, לתת עבודה ולנסות להבחר. יש כאן אלמנט של בחירה.

            7. מה זה יראה מוטיבציה, אקטיבית ינסה להיבחר. שחקנים מנסים אקטיבית למצוא קבוצה. בין אם יבחרו בדראפט או לא. אם תשב בצד ולא תעשה כלום אף אחד לא ייקח אותך גם אחר כך. מה שקורה לפעמים הוא ששחקנים מגיעים לאחר שקבוצות ראו אותם לסיכומים שהם יתנו להם צ'אנס (בדרך כלל זה דרך חוזה דו כיווני) ואז הם מבטלים את כל האימונים בקבוצות אחרות. בהחלט כמו שציינתי במקרה ואין קבוצה שמעוניינת בפועל לתת חוזה (זה בדרך כלל בחירות 30-40) אז היה עדיף לא להיבחר. היום עם החריגה להחתמת שחקני סיבוב שני נראה לי זה קצת משנה את ההעדפה כי הרבה יותר מהם יקבלו חוזים "אמיתיים".

      2. כאנדרפטד ישר אחרי הדראפט? אני יודע שאח של אובי טופין ג'ייקוב טופין שלא נבחר בדראפט השנה חתם בניקס אולי יש עוד השנה לא בדקתי. אבל על כל אחד כזה לרוב הם מקבלים חוזה סאמר ליג, חוזה ל-10 ימים או חוזה מינימום. אך הם גם בוחרים בקבוצה שיכולה לתת להם את הבמה הכי טובה וגם יכולים אחרי שנה או שנתיים כבר לקבל חוזה גבוה בהרבה.

        1. מה הכוונה ב'חזר'. זה שחקן שהמשחק באירופה קנה לו חוזה ב-nba זה רחוק מאד ממה שאתה מתאר. יש מספיק דוגמאות אחרות יותר מוצלחות כמו נוצ'יוני או קלדרון.

  3. להבחר. חד משמעית.
    כל אחד שנרשם לדראפט / רוצה לשחק בNBA מעדיף שזה יקרה דרך הדראפט,
    במידה ולא נבחרת – כמו שאמרת, יש עוד דרכים, אבל הדרך הקלה, הנוחה והבטוחה היא להיבחר בדראפט.

  4. מוזמנים להאזין לפרק בפודקאסט שעילי הוסיף בסוף הכתבה. שם ניסינו לגעת בשאלות שהעליתם פה בתגובות.
    מי השחקנים הבולטים שהם אנדראפטד או בחירות סיבוב שני. מה התקרה שלהם. מה המגמה בליגה.
    וכמובן האם בראי ההיסטוריה משתלם יותר להיבחר בסיבוב השני בדראפט או לא להיבחר בכלל.
    כמובן שאין תשובה מוחלטת ויש יתרונות לפה ולפה.
    אנחנו רואים יותר שחקנים בליגה (כאלה שמשתלבים ומקבלים דקות משמעותיות) שהם אנדראפטד מאשר בחירות סיבוב שני.
    אך יש יותר שחקנים משמעותיים בהיסטוריה שמגיעים מהסיבוב השני. אולי זו מגמה שמשתנה?
    מוזמנים להאזין 🙂

    1. אם אתם רוצים דיון אז כדאי שהכתוב יהיה בלתי תלוי בתוכן.
      כי בתור טיזר זה מתפזר ועושה עבודה מאד לא מוצלחת ומה לעשות שלא כולם מתים על הפורמט של האזנה.

        1. לשחקן אמריקאי מעל 21 מהקולג'.שחקן אירופאי ששיחק בקבוצה מקצוענית כבר מגיל 19 יכול להעמיד את עצמו לבחירה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט