שלושה משחקי כדורסל מחכים לנו הערב, כשבשניים מתוכם עשויות להסתיים סדרות סיבוב ראשון. בוסטון תארח את פילדלפיה וסן אנטוניו את פורטלנד, כשהמשחק המרכזי מהשלושה הוא בכלל המשחק החמישי בין ניו יורק לאטלנטה. בואו נתחיל.

במהלך הלילה האחרון קופר פלאג נבחר לרוקי העונה, בפער של 26 נקודות מקון קניפל שסיים במקום השני. הרוקי של דאלאס, השחקן הצעיר בליגה, קיבל 56 הצבעות למקום הראשון לעומת 44 של קניפל. פלאג, שנבחר ראשון בדראפט, קלע העונה 21 נקודות עם 6.7 ריבאונדים ו-4.5 אסיסטים למשחק.

02:00 – בוסטון סלטיקס (3) – פילדלפיה 76' (1)

קצת קשה לאכול את בוסטון, כמו שקשה לאכול את כל המזרח. במשחק הראשון והרביעי היא נראתה כפי שהיינו מצפים, כמה רמות מעל פילדלפיה ואולי מעל כל הקונפרנס הזה. במשחק ארבע, בו ג'ואל אמביד חזר לפרקט, הסלטיקס קלעו ב-24 מ-53 מהשלוש, 45.3%.

במשחק הראשון הקלטים קלעו 16 שלשות והביסו ב-26 הפרש, בזמן שהם הפסידו במשחק השני בבית ביום של 13 מ-50. סימן השאלה הזה ליווה את בוסטון גם בעונה הקודמת. הם לא מסתמכים יותר מדי על שלשות? האם זה יספיק בשלבים הגבוהים באמת?

לזכותה של בוסטון יאמר שהיה לה יום קליעה רע אחד מהשלוש בסדרה וזה היה ההפסד במשחק 2. במשחק שלוש הסלטיקס קלעו ב-20 מ-47, והם מצליחים לנצח משחקי כדורסל כשדרק ווייט עם 31% מהשדה ו-24% מחוץ לקשת. פילדלפיה מראש לא סומנה בתור מבחן אמיתי, והם מקבלים עד עכשיו 26.8 נקודות למשחק מג'יילן בראון ו-24.8 נקודות, לצד 9.3 ריב' ו-8.5 אס', מג'ייסון טייטום.

השילוב בין צמד הג'ייז מעולם לא נראה טוב יותר. אפשר למצוא דמיון בדינמיקה ביניהם לזאת שהייתה בין ג'ורדן לפיפן, עם כל הסיוגים המתבקשים. אחד מתמקד בקליעה ובייצור נקודות, השני משמעותי יותר בכל מה שקשור לריבאונד ולהגנה ויכול להשתלט על משחקים בעצמו. ברגע שיש לצידם את פייטון פריצ'ארד, ואם באמת נראה בהמשך הדרך את דרק ווייט חוזר ליכולת מהפלייאוף הקודם, למה שהם לא ילכו עד הסוף?

הסדרה הזאת מרגישה גמורה, אבל הסלטיקס צריכים לנצח עוד משחק. ג'ואל אמביד חזר במהירות מרשימה מניתוח התוספתן וקלע 26 נקודות (אמנם ב-9 מ-21 מהשדה). וי ג'יי אדג'קום הראה ניצוצות במשחקים הראשונים, אבל מה שפילדלפיה צריכה לצד ההגנה הוא יותר מטייריס מקסי, שקולע ב-41% מהשדה ונעצר על 14 זריקות בהפסד.

העומק של פילדלפיה לא מתקרב לזה של הסלטיקס, בטח כשלבוסטון יש את שני השחקנים הכי טובים על הפרקט. פול ג'ורג' אמנם בהופעת פלייאוף מעודדת מאוד אחרי שהושעה מכ-25 משחקים מוקדם יותר העונה, אבל זה מרגיש כאילו בוסטון גדולה על פילדלפיה. זה נכון גם מבחינת השלשות, וגם מבחינת הריבאונד.

במשחק הרביעי הסלטיקס לקחו 51 ריבאונדים לעומת 30 של פילדלפיה, מה שהתבטא ב-7 זריקות נוספות מהשדה ו-4 מהעונשין. הסלטיקס בממוצע לוקחים 10 ריבאונדים יותר מהסיקסרס בכל משחק, וזה הופך ליותר זריקות. גם אם מתחשבים באחוזים הדינמיים מהשלוש, זה הנתון שקובע את הרצפה של פילדלפיה והמעניין ביותר במשחק החמישי. האם פילדלפיה תצליח לשנות אותו, במשחק השני של אמביד? יכול להיות שכן. האם זה יספיק? אני לא חושב. בוסטון ב-23.

03:00 – ניו יורק ניקס (2) – אטלנטה הוקס (2)

איזו סדרה מוזרה. במשחק הראשון ג'יילן ברונסון קלע 28 נקודות עם 7 אסיסטים. במשחק השני סי ג'יי מקולום נראה כאילו אנחנו ב-2019 עם 32 נקודות, במשחק השלישי הוא הסתפק ב-23 ואטלנטה עלו ל-1:2. במשחק הרביעי קארל-אנתוני טאונס המושמץ הגיע לטריפל-דאבל(!) בפלייאוף, ג'יילן ברונסון קלע ב-7 מ-18 מהשדה והניקס ניצחו ב-16 הפרש.

במצטבר ניו יורק ניצחה את כל המשחקים ב-27 הפרש. בפועל? 2:2. אטלנטה מוציאה מעצמה את המקסימום, אבל קשה להגיד שזאת סדרה טובה של ג'יילן ג'ונסון (19 נקודות ב-42% מהשדה ו-28% מהשלוש) או של ניקייל אלכסנדר-ווקר (13 נקודות, 2.8 אס' על 2.8 איב'), שני השחקנים הכי טובים של אטלנטה העונה. עדיין זה 2:2, ונראה שאטלנטה פייבוריטים.

מהצד השני או ג'י אנונובי הוא כנראה השחקן היציב ביותר של הניקס עד כה. ג'יילן ברונסון בעיקר מחטיא, כשהוא עם 9 מ-22 בממוצע למשחק. קארל אנתוני טאונס מגיע ונעלם, ועל מיקאל ברידג'ס או דוס מקברייד חבל להרחיב את הדיבור. ובכל זאת, נפתחה סדרה חדשה. אנחנו במצב של 2:2, הטוב מ-3 עד הסוף, כשהניקס מארחת.

אז מה יהיה? אטלנטה נראית כמו קבוצה שרחוק המהתקרה שלה, אבל מצליחה להוריד את הניקס עם הגנה יעילה. במשחק הרביעי קארל-אנתוני טאונס נזכר שהוא גבוה יותר מאונייקה אוקונגוו והיה הטוב על הפרקט, אבל ראינו מספיק פלייאופים של הסנטר בן ה-30 הזה כדי לדעת שהוא לא יעשה את זה כל משחק. ג'יילן ברונסון ווינר ומתעלה במעמדים כאלה, וזה נראה שעדיין יש בו הופעה של 40 נקודות שרק מחכה לצאת החוצה.

מצד שני, שני הכוכבים של אטלנטה לא באמת הגיעו לסדרה. הקבוצה קלעה ב-37.1% בעונה הסדירה מהשלוש וירדה ל-32.7% עד כה, וסי ג'יי מקולום בן ה-34 אולי השחקן הכי טוב בארבעת המשחקים שעברו. ג'ונתן קומינגה נראה כמו תוספת חשובה והלחץ על ניו יורק, למרות הניצחון במשחק הקודם עם הגב לקיר. בכנות, זה מרגיש כמו הטלת מטבע.

איש המשחק שלי הוא אלכסנדר-ווקר. השחקן המשתפר של העונה יכול לשמור את ברנסון בצורה לא רעה והראה שיפור במשחק הרביעי, אבל קלע ב-7 מ-24 במשחקים 2-3, שניהם אגב הסתיימו בניצחון של אטלנטה. הוא יכול להיות טוב יותר אחרי שקלע 20.8 נקודות למשקח בעונה הסדירה, וה-5 מ-10 מהשלוש במשחק הרבייע אולי מעידים על כך שהקפיצה בדרך. אם הוא יצליח להשפיע על ההתקפה, אני חושב שאטלנטה תנצח.

הראש אומר ניו יורק. אין לאוקונגוו תשובה אמיתית לטאונס, הם מארחים במדיסון סקוור גארדן ועם מומנטום אחרי שההוקס היו יכולים לעלות ל-1:3 בבית. מצד שני? תחושת הבטן שלי אומרת הוקס. בשונה משני המשחקים האחרים שמרגישים כמעט לפרוטוקול, זה 50/50. אטלנטה ב-8.

04:30 – סן אנטוניו ספרס (3) – פורטלנד טרייל בלייזרס (1)

ויקטור וומבניאמה חזר במשחק הרביעי. שני המשחקים המלאים שלו בפלייאוף הזכירו מדוע סן אנטוניו מועמדת לאליפות, כשלכל אורך הסדרה זה נראה כאילו ברגע שסן אנטוניו מעלה הילוך הסיפור נגמר (להוציא התמוטטות כמעט מקרית במשחק 2). זאת עונה טובה של פורטלנד, אבל פלייאוף הוא סיפור אחר. בטח מול הספרס.

פלייאוף, קצת כמו פוליטיקה, הוא אומנות האפשר. אתה לא צריך לשחק כדורסל טוב כדי לנצח אלא פשוט להיות טוב יותר מהקבוצה השנייה בארבעה משבעה משחקים. אם למדנו משהו על הספרס ועל מיץ' ג'ונסון בארבעת המשחקים האלה, זה שיש להם המון כלים.

סטפון קאסל, ד'ארון פוקס ודילן הארפר סבלו מעליות וירידות לאורך הסדרה. וומבי שיחק ב-2.5 משחקים, ועדיין 1:3. יש להם את הכלים לכל משחק ואת האופציה לעשות התאמות גם אחרי פתיחה אגרסיבית של הבלייזרס. הם לא שיחקו כדורסל "טוב" במשך רוב הסדרה, וגם לא ביותר מ-20 דקות בכל משחק בסדרה הזאת. זה הספיק, וזה לפני שוומבי חצה את רף 35 הדקות. לא בטוח שהוא יצטרך גם בסיבוב הבא מול מינסוטה שבורה, אלא אם דנבר תעשה את הבלתי יאמן ותהפוך 3:1.

פוקס היה אדיר במשחק השלישי. דילן הארפר נראה כמו רכז ל-15 השנה הבאות. הגנתית הם מראים אופי ואגרסיביות מהסוג שאנחנו לרוב לא רואים מקבוצה שבראשונה בפלייאוף. השילוב הזה בין חוכמה ורוע זה מה שהופך קבוצות לקונטנדריות, ואצל הספרס זה הגיע בענק. יש להם לאן להשתפר, וזאת סדרה שהם יקבלו עליה במקרה הטוב את הציון 8, אבל זה לא משנה. רק לשרוד.

פורטלנד תקח לא מעט דברים מהסדרה. דני אבדיה בהופעת בכורה טובה בפלייאוף. סקוט הנדרסון, לראשונה, נראה כמו השחקן שחלמו עליו (לפחות עד משחק 4). טיאגו ספליטר נראה כמו מאמן לשנים. האם משהו מהם יכול להוביל להפתעה במשחק החמישי? כנראה שלא, אלא אם דונובן קלינגן יגיע לסדרה אחרי משחקים מזעזעים. הוא סנטר העתיד של הבלייזרס, אבל ייתכן שהפעם עדיף לשחק איתו מהספסל, בטח בדקות בהן הספרס רצה. מצד שני, איך משחקים בסמול בול מול שחקן בגובה 2.24 מ'?

לא בטוח שיש תשובה. בטוח שסן אנטוניו יכולה לשחק טוב יותר, וסביר שהיא לא תקלע לפיגור 17 במחצית. הלוואי שפורטלנד תקלע מהשלוש ושנקבל עוד משחק פלייאוף של אבדיה (ישיר בערוץ הספורט כמובן). אני לא חושב שזה יקרה. סן אנטוניו ב-12.