לרגל סיום העונה הסדירה, ותוך ניצול העובדה שהפלייאוף מתחיל רק בעוד כמה ימים, החלטנו לכנס כמה מחברי הצוות של הופס על מנת לבחור את כל פרסי העונה. חילקנו את הפרסים ל-4 כתבות שיעלו בשבוע הקרוב, החל מהיום כמובן, כשהיום אנחנו נבחר את השחקן השישי, השחקן המשתפר ומאמן העונה, מחר נתמקד ברוקיז, ביום רביעי בהגנה וביום חמישי יגיע הדיון הלוהט על חמישיות העונה וה-MVP.

איתנו בצוות הבוחרים – Stockton2Malone, אבי טרכטמן, איתם אברמוביץ', מתן יעקובי, רועי ויינברג, ועמיחי קטן.

השחקן השישי:

סטוקטון: ריד שפרד (יוסטון רוקטס) – 13.5 נקודות, 2.9 ריבאונדים, 3.4 אסיסטים, 1.5 חטיפות, 39.4% לשלוש, 55% אפקטיבי, 80.2% מהקו.

לו פייטון פריצ'ארד היה יכול לקבל, הפרס כמובן היה הולך אליו, אבל אין מה לעשות, הוא פתח ביותר מידי משחקים השנה. לכן, אחרי התלבטות קשה, הפרס הולך לריד שפרד. סיפור יפה, אחרי שלא קיבל הזדמנות להוכיח את עצמו בעונת הרוקי שלו, השנה הוא ממש פרץ כמשחק הראשונה מהספסל של קבוצת צמרת. הוא גבר על מועמדים אחרים כמו קלדון ג'ונסון ונאז ריד בין היתר בזכות העובדה שהקבוצה משתפרת בעקביות כשהוא עולה על הפרקט, בניגוד לחלק מהמועמדים האחרים, כפי שמראה מדד ה-VORP בו הוא מוביל משמעותית על המועמדים האחרים.

אבי: קלדון ג'ונסון (סאן-אנטוניו ספרס) – 13.2 נקודות, 5.4 ריבאונדים, 1.4 אסיסטים, 36.3% לשלוש, 58.2% אפקטיבי, 79.4% מהקו.

כבר במחצית העונה, דירגתי אותו כשחקן השישי הטוב בליגה, ושום דבר שקרה בחצי השני לא גרם לי לחשוב שאני לא צודק. נכון, שקלדון ג׳ונסון לא לבד בהרכב השני של הספרס, כי יש שם גם את הארפר, אבל הוא מדלוור כל פעם מחדש. למה לא אחרים? כי חאקז משחק בקבוצה בינונית, וכי הארדווי ג׳וניור אמנם נותן עונה סטטיסטית טובה, אבל סטטיסטית מתקדמת רעה, הוא לא מוכיח שהוא משפר את הקבוצה. קלדון ג׳ונסון כן.

איתם: קלדון ג'ונסון (סאן-אנטוניו ספרס) – 13.2 נקודות, 5.4 ריבאונדים, 1.4 אסיסטים, 36.3% לשלוש, 58.2% אפקטיבי, 79.4% מהקו.

הסווינגמן בן ה-26 שנבחר בסוף הסיבוב הראשון ב-2019 הוא אחד הסיפורים המרתקים לעכברי הליגה. משחקן שהתחיל את קריירת ה-NBA שלו כהבטחה וכסקורר לשחקן ספסל בקבוצה מנצחת ואחד שסוג של שמו בצד עבור ההצלחה. ג׳ונסון, ראה את הדברים, וקיבל החלטה להפוך להיות הדבק של סן אנטוניו, בלעדיו דברים לא נראים אותו דבר. הוא מכוון את ההגנה, מייצר שטחים בהתקפה וקולע כ-13 נקודות למשחק כשבכל 82 המשחקים העונה הוא עלה מהספסל. בפער השחקן השישי.

מתן: היימה האקז ג'וניור (מיאמי היט) – 15.4 נקודות, 5 ריבאונדים, 4.7 אסיסטים, 31.7% לשלוש, 53.9% אפקטיבי, 76.9% מהקו.

השחקן שקלע הכי הרבה מהספסל העונה, יצר הכי הרבה, לעצמו ולאחרים, ועשה את זה גם באחוזים טובים. בניגוד לקלדון ג'ונסון למשל, האקז צריך לייצר לעצמו את רוב הנקודות שלו, ובמקרה של ג'ונסון הספרס טובים איתו על הפרקט, אבל טובים יותר בלעדיו. הצלחה קבוצתית היא רלוונטית כשמדברים על MVP או חמישיות העונה, אבל בשביל השחקן השישי, צריך בעיקר את מי שעולה מהספסל ועושה הכי הרבה עבור הספסל, וזה האקז.

רועי: אג'אי מיטשל (אוקלהומה סיטי ת'אנדר) – 13.6 נקודות, 3.3 ריבאונדים, 3.6 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 34.7% לשלוש, 53.6% אפקטיבי, 87% מהקו.

הת'אנדר סבלו מהמון פציעות ושייטו לראשות המערב, לא מעט בזכות מיטשל. השחקן הכמעט אלמוני הכפיל את כמות הנקודות שלו, אפשר להם להחזיק בלי גילג'ס אלכסנדר והיה מדהים בעיקר בחצי הראשון של העונה. הוא אמנם שיחק 57 משחקים (כשהמגבלה לא רלוונטית לפרס הזה, אבל מונעת ממנו להיות מועמד לשחקן המשתפר למשל), אבל היכולת שלו הייתה סופר משמעותית לת'אנדר כשהם במאזן 50- 7 במשחקים בהם הוא שיחק. עצם האיום מהשלוש והשקט הם חלק חשוב בקבוצה הזאת, והוא חתום על חוזה מגוחך. סם פרסטי גאון.

עמיחי: היימה האקז ג'וניור (מיאמי היט) – 15.4 נקודות, 5 ריבאונדים, 4.7 אסיסטים, 31.7% לשלוש, 53.9% אפקטיבי, 76.9% מהקו.

אחרי עונה שנייה חלשה, האקז נכנס העונה היטב לתפקיד השחקן השישי של מיאמי, שיפר את היכולת שלו לקלוע ולייצר לאחרים, ומוביל את שחקני הספסל בנקודות למשחק העונה, כשהוא עושה את זה באחוזים טובים מהשדה. המועמדים האחרים שהוזכרו כאן הם לגיטימיים, אבל מבחינתי שחקן שישי הוא קודם כל מי שמניע את ההתקפה בדקות של המחליפים או לפחות מייצר חלק משמעותי ממנה, והאקז הוא לדעתי זה שעושה את זה בצורה הטובה והמשמעותית ביותר מבין שחקני הספסל העונה. הוא אמנם מקבל לא מעט דקות, אבל מדורג שישי בדקות למשחק אצל מיאמי, כך שיש באמת חמישייה לפניו.

השחקן המשתפר:

סטוקטון: דני אבדיה (פורטלנד טרייל בלייזרס) – 24.2 נקודות, 6.9 ריבאונדים, 6.7 אסיסטים, 31.8% לשלוש, 52.1% אפקטיבי, 80.2% מהקו.

התלבטות בין דני, צמד מאטלנטה ג'יילן ג'ונסון וניקיל אלכסנדר-ווקר וג'יילן דורן. לכל אחד יש נקודת חוזקה, אבל גם חולשה מול האחרים. דני השחקן המוביל של קבוצתו, מוביל כדור והיוצר העיקרי רוב העונה. ג'ונסון מעמיד סטטיסטיקה הכי מרשימה ובין היתר השיג 13 טריפל-דאבלים העונה. ניקל הוא השחקן שהכי הפתיע, שהגיע בתור מחליף לטריי יאנג וגרם ליאנג לעבור בטרייד כי איתו מנצחים יותר, ואילו דורן משחק בקבוצה הכי טובה מבין החבורה הזאת. אין מה לעשות, צריך להחליט, אז אני אלך עם דני אבדיה. אפשר להאשים בכך שאני בוחר אותו בגלל שהוא ישראלי, יכול להיות, השנה דני ממש הפתיע את כולם, כולל את עצמו, גם בשיפור הכדרור שלו, גם ביכולת הליכה לקו וגם יכולת להיות היוצר העיקרי של הקבוצה שלו.

אבי: ג'יילן דורן (דטרויט פיסטונס) – 19.5 נקודות, 10.5 ריבאונדים, 2 אסיסטים, 65% אפקטיבי, 74.7% מהקו.

שאלתי את ביקרסטאף במשחק שראיתי בין דטרויט לשארלוט מה הוא חושב, ולמרות שהוא מוטה באופן ברור, אני מוטה להסכים איתו – ג׳יילן דורן הוא האיש שלי. והנה הסיבות למה לא אחרים – NAW הוא אחלה, אבל אני לא בטוח כמה הוא השתנה, כמו כמה הסיטואציה שלו (כלומר, לא לשחק עם אנט) השתנתה. ג׳יילן ג׳ונסון הוא מקרה טוב יותר, וכבר עכשיו אחד ממנהלי המשחק הטובים בליגה, הוא גם נשאר באותה קבוצה. אותו כנ״ל אבדיה. שניהם מועמדים ראויים בעיניי יותר מאשר ניקיל. אבל פחות מאשר דורן, שהוא כרגע אחד מהסנטרים הטובים בעולם, באחת הקבוצות הטובות בעולם. אז ככה זה.

איתם: דני אבדיה (פורטלנד טרייל בלייזרס) – 24.2 נקודות, 6.9 ריבאונדים, 6.7 אסיסטים, 31.8% לשלוש, 52.1% אפקטיבי, 80.2% מהקו.

האולסטאר הישראלי קפץ העונה מ-16.9 נקודות ליותר מ-24 נקודות בממוצע למשחק, בעיניי, הוא צריך להיות קונצנזוס לתואר. נכון, אלכסנדר-ווקר ודורן עשו קפיצה אדירה ואין לזלזל בכך, אבל אבדיה הפך משחקן רוטציה בתחילת העונה שעברה לאולסטאר ולשחקן שמוביל כמעט לבד קבוצה לפליי-אין ולמקום השמיני במערב. הוא בטופ-10 העונה בנקודות בקלאץ׳ (2 הדקות האחרונות שההפרש מתחת ל-5), מהמובילים בליגה בעונשין ובמהלכי סל ועבירה ואחד החודרים והמייצרים הטובים בליגה מדרייבים. התואר הזה שייך לטורבו.

מתן: ג'יילן דורן (דטרויט פיסטונס) – 19.5 נקודות, 10.5 ריבאונדים, 2 אסיסטים, 65% אפקטיבי, 74.7% מהקו.

הסנטר האימתני של דטרויט חווה קפיצת מדרגה מדהימה ביחד עם הקבוצה. דורן היה הבורג ה-2 בחשיבותו של הקבוצה שהובילה את המזרח כל העונה, וברגע הפציעה של קייד, שנדמה היה שדטרויט יכולים להרשות לעצמם קצת להוריד הילוך, דורן דווקא העלה הילוך התקפי והראה שהוא גם יכול להיות צלע מרכזית יותר בהתקפה. פער גדול מהעונה שעברה, גם במישור הקבוצתי וההגנה שבה דורן הוא חלק מרכזי, וגם במישור היכולות ההתקפיות האישיות של דורן.

רועי: דני אבדיה (פורטלנד טרייל בלייזרס) – 24.2 נקודות, 6.9 ריבאונדים, 6.7 אסיסטים, 31.8% לשלוש, 52.1% אפקטיבי, 80.2% מהקו.

פרובינציאליות בצד, אבדיה עשה את הקפיצה הגדולה ביותר. מעטים חזו שפורטלנד תשחק כדורסל ברמת פליי-אין, בטח עם כל הפציעות ומאמן שמעביר את העונה במעצר. זה מתחיל מאבדיה שלקח על עצמו המון בהתקפה, מצא דרכים להיכנס לסל וניצח לבד משחקים. הפער בינו לבין השחקן השני בטיבו בכל לילה בפורטלנד גדול יותר מכל מועמד אחר, בטח כששניים מהמובילים (ג'יילן ג'ונסון וניקיל אלכסנדר-ווקר) שיחקו יחד.

עמיחי: דני אבדיה (פורטלנד טרייל בלייזרס) – 24.2 נקודות, 6.9 ריבאונדים, 6.7 אסיסטים, 31.8% לשלוש, 52.1% אפקטיבי, 80.2% מהקו.

ניקיל אלכסנדר-ווקר הוא הפייבוריט בסוכנויות ההימורים וייכנס לסקר, והוא בהחלט מועמד ראוי, אבל חלק ניכר מהפריצה שלו הגיעה בחודש האחרון של העונה, וזו בדיוק הסיבה שבעונה שעברה בחרתי בדייסון דניאלס ולא באבדיה שפרץ בחודש האחרון. מעבר לשיפור הסטטיסטי המשמעותי, אבדיה דורג 66 בדירוג ESPN ערב תחילת העונה ומאז מוכר ככוכב הבלעדי של קבוצה ראויה שנמצאת בפליי-אין, היה האיש המרכזי של פורטלנד כל העונה, וסיים את העונה הסדירה עם יכולת נהדרת במשחקים המכריעים. אני רוצה גם להודות לאבי ומתן שבחרו במישהו אחר, אבל בניגוד לשנתיים הקודמות בהן הוא סיים שישי ושמיני במרוץ הזה, הפעם התואר צריך להגיע לאבדיה.

מאמן העונה:

סטוקטון: ג'יי בי ביקרסטאף (דטרויט פיסטונס) – מאזן 60- 22.

ממש התלבטתי בינו לבין ג'ו מאזולה, בסוף נוטה לכיוון של מאמן דטרויט, בגלל התהליך שהקבוצה עברה, רק לפני שנתיים הייתה הבדיחה של שניצחה רק 14 משחקים ועכשיו היא לוקחת בביטחון את ראשות המזרח. יש להעיר כאן שהם לא עשו יותר מידי מהפכות בסגל, לא מעט שחקנים שהיו בעונת החרפה של מונטי ויליאמס, נשארו כאן, לכן התרומה של ביקרסטאף כל כך נראית לעין.

אבי: צ'ארלס לי (שארלוט הורנטס) – מאזן 44- 38.

אני גר בצפון קרוליינה כרגע, אז אולי אני מוטה אבלצ׳ארלס לי לקח קבוצה שכבר שנים היא הבדיחה של הליגה, והייתה אמורה לנצח 20 ומשהו משחקים, והוא ינצח לפחות 43 (אולי 44) ויגיע לפליי אין. יש עוד חבר׳ה שעשו דברים יפים (בעיקר אוט של פניקס ומאזולה של בוסטון, שניהם מועמדים ראויים) אבל בשבילי זה המאמן של שארלוט, ולו בשל העובדה שהוא לקח שחקן של ״בלי כדור״ כמו קנופל והפך אותו למועמד מוביל לרוקי העונה…  שלא לדבר על זה שהוא לימד את לאמלו לשחק הגנה, את ברנדון מילר למסור וכו׳ וכו׳. אציין גם, שמיץ׳ ג׳ונסון של הספרס ניצח 18.5 משחקים יותר מהצפוי, ולי ניצח 17.5 יותר, ורק בגלל הדוגמטיות של הליגה ג'ונסון לא בין המועמדים המובילים. אז למה לי? כי באחוזים הוא ניצח 66% יותר מהצפוי ואילו ג׳ונסון, כמו גם ג׳ורדן אוט של פניקס, ניצח רק 42% יותר מהצפוי. אז זה למה לי. וגם כי ללי אין את וומבי, ולג׳ונסון יש.

איתם: צ'ארלס לי (שארלוט הורנטס) – מאזן 44- 38.

שחקן העבר בן ה-41 ששיחק גם בישראל, הוא זה שהצליח סוף סוף לייצר משהו חיובי בהורנטס, משימה לא פשוטה שלפניו נכשלו בה לא פעם. טרם ברור אם שארלוט תהיה בפלייאוף או לא (מקום 9 כרגע) אך השינוי שהיא עשתה בחצי השני של העונה הוא אדיר, מאזן 12-28 חיובי ב-40 המשחקים האחרונים, הפכה לאחת מהקבוצות המהנות, ראשונה בשלשות, שלישית באחוזים, ההתקפה השביעית הכי יעילה וההגנה ההגנה ה-11. בעונת הרוקי שלו כמאמן, לי עשה פלאים. ייצר חמישייה שרצה נהדר: למאלו-קון-מילר-ברידג׳ס-דיבאטה. תנו לו את התואר.

מתן: מיץ' ג'ונסון (סאן-אנטוניו ספרס) – מאזן 62- 20.

היה מתבקש שהספרס ישתפרו משמעותית השנה, אבל אף אחד לא חשב שהם יהיו עם 60 ניצחונות ויפסידו רק לדנבר בחצי השני של העונה, בטח לא כשחלק מהריצה שלהם התחילה דווקא כשוומבי החסיר משחקים. מארק דייגנולט הוא ראוי ומוביל את אוקלהומה למקום מצוין כבר כמה עונות, אבל לא ראינו מהם משהו שלא ידענו קודם, וביחס בין הסיבות להצלחה של הת'אנדר, יש כמה גורמים משמעותיים יותר מהמאמן.

רועי: ג'ו מאזולה (בוסטון סלטיקס) – מאזן 56- 26.

מי ציפה שבוסטון תראה ככה? מגיע קרדיט גדול לג'יילן בראון, אבל לא רק. הסלטיקס המציאו שחקנים. נמיאס קייטה הפך לסנטר פותח. ביילור שיירמן וג'ורדן וולש שחקני רוטציה לגיטימיים, והכל מתחיל ביורש של פיל ג'קסון. להגיד שההתקפה מתבססת אך ורק על זריקת שלשות זאת פשטנות, אחת שלא מתארת מה שקרה בסלטיקס. מקבוצה שהייתה אמורה להיאבק על שישייה הם הפכו לפייבוריטית למזרח, וזאת גדולה של מאמן – להרים תקרה ולגרום לכל דבר להרגיש טבעי.

עמיחי: ג'ו מאזולה (בוסטון סלטיקס) – מאזן 56- 26.

להצלחה של בוסטון העונה יש כמה גורמים, אבל העיקרי שבהם הוא מאזולה. ללא טייטום ברוב העונה, וללא הולידיי, הורפורד ופורזינגיס שעזבו בקיץ, כל אחד מהשחקנים לקח על עצמו תפקיד גדול ומשמעותי יותר, ואחרי החודש הראשון של העונה, מדובר בקבוצה בטופ של הליגה לכל דבר ועניין. ג'יילן בראון עשה קפיצה מדוברת, אבל גם וויט, פריצ'רד ואחרים, ובראשם קייטה, הציגו שיפור משמעותי העונה, נכנסו היטב לתפקיד החדש, והביאו את בוסטון לעונה נוספת במקום השני במזרח. אני מרשה לעצמי כבר לומר שמדובר במאמן הטוב ביותר בליגה, ובניגוד לחלק מהעונות הקודמות, הפעם תנאי הפתיחה שלו לא היו יותר טובים משל מאמנים אחרים.