הפלייאוף מתקרב והחשמל חוזר. אתמול צפיתי עם ג'וניור בסטף וחבורת הסנדלרים שנקראה פעם גולדן סטיט כמעט ועוקץ את KD והנפילים של יוסטון.
החשמל בגוף חוזר, הכל צף ועלה, "הופס איים בק!!!"

לרגל הקאם-בק והפלייאוף המתקרב, 3 נקודות קצרות:

1. לייקרס

אי אפשר שלא להתבאס. השילוב הקסום של לוקה-ריבס, לברון הילד- שמסרב- להזדקן וקבוצת הפאר שמנסה לחזור לקדמת הבמה מספרים סיפור מרתק שגם שונאיה הגדולים ביותר מתקשים להתעלם.
יש ללייקרס כמה בעיות:

חוסר איזון
הלייקרס קבוצת התקפה לא נורמלית, לוקה יכול לעשות סל מתי שהוא רוצה, ריבס הוא שחקן שיתן דקות מנוחה לכל אולסטאר מבלי לדאוג שההתקפה תתקע ולברון הוא מכונת כדורסל. אבל הגנה, אוי ההגנה.
הם ממוקמים 8 ברייטינג ההתקפי אבל מקום 20 ברייטניג הגנתי. מה עושים?
יש בלייקרס מספר שחקנים עם אוריינטציה הגנתית לא רעים בכלל. הבעיה שרובם זוכים להתעלמות משמעותית מרדיק. ואנדרבילט שומר ארוך ונהדר אבל קלעי בינוני מהפינות שם זה מקומו העיקרי בהתקפה. ג'קסון הייז הוא דרק לייבלי לעניים שחוטף מרדיק בכל הזדמנות על טעויות שעושה, נשארנו רק עם האצ'ימורה וסמארט(כמו לקרוא למדוזה: "יפה") ולארביה שמקבל לא מעט משימות הגנתיות.

OVERUSE
זו טבלת רצף 14 המשחקים של הלייקרס בהם הפסידו רק פעם אחת.
השימוש בשלישיה ובלוקה דונצ'יץ' בעיקר, מוגזם!
ננסה לתרץ בשם רדיק כשאתה על הסוס אתה לא רוצה לעצור והיתה תחושה שזה לא ייגמר לעולם. אבל זיכרונות הפלייאוף משנה שעברה מזכירים את השחיטה שלהם בדקות, וחבל שרדיק לא למד את הלקח.
עוד קפץ במבחן העין העובדה שOKC הובילו ב30 הפרש, המשחק גמור ומי על המגרש כמעט ללא מנוחה? צדקתם השלישיה.

המשחק מול OKC נתן להם כמה סטירות, מלבד נושא האיזון, ההגנה החלשה והשימוש המוגזם בשלישיה. אני ממש נהניתי מהם, חבל שיומן הפלייאוף יהיה דומה לשנה שעברה: מינסוטה ב4-5 משחקים.

בניה מחדש

למרות לברון האדיר הלייקרס חייבת לבנות מחדש עם שחקנים שיתאימו לצמד רוקה-ריבס. חייבים לשדרג את ההגנה, אייטון הוא לא הטימייט הכי מתאים ללוקה, ושומר בינוני ואיטי מאוד. לא יודע איך לפתור את בעיות תקרות השכר וכו' אבל זה כבר סיפור שמישהו אחר יכול לספר הרבה יותר טוב ממני. גאפורד או ניק קלקסטון פנויים?

2. דני

שיקום מי שלא צופה במעקבדיה המצוין!!
אמרו עליו כל כך הרבה. אני זוכר איך הקפדתי לרכוש את ערוץ הNBA בהוט כשכספי התחיל לשחק. איזה קללות שחררנו כשירד לספסל, וכמה עצובים היינו אחרי שנפצע בגולדן סטייט לפני שזכה לשחק בפלייאוף.
אבל עם כל הכבוד לכספי, יש פה סיפור אחר לגמרי.
רוצו לצפות בפורטלנד- קליפרס אם לא הספקתם. לראות את הראיון בסיום עם הMVP של המשחק הגדול הזה וקריאות העידוד מהיציע (משל היינו ביד אליהו) היו מרגשות ממש. אז נכון שיש לו גנים סרביים, ואחרי התודה הגדולה לאבא-זופי דני הוא משלנו לגמרי.

ראינו אותו משתפר במהון תחומים בתקופת הזמן הזו, פיזית, טכנית ומנטאלית. אבל הסיגנצ'ר מוב של דני הפך לאחד הכלים ההתקפיים הכי קשים לעצירה העונה. ננסה להסביר.

בוא ניקח את משחק השיא שלו בזריקות עונשין מול דטרויט. תראו איך הוא עושה את הסל הבא:

התחלת התנועה תהיה בשני שלבים.
שלב 1- יצירת המגע. כמו שלמדנו בקטסל כשעושים צעד וחצי(Lay-up) מתחילים ברגל המובילה ומצרפים צעד נוסף וניתור ברגל השניה. זה לא עוזר לשחקנים נמוכים לסיים מבלי לחטוף חסימה לפרצוף. לא נעים.
כדי לעקוף את הבעיה התחילו לבצע צעדי זיג-זאג או eutostep-move. יאניס היה ממש ממש טוב בזה.
אבל הגמדים לא יכולים להנות מהשינוי הזה אם אין להם נתונים פיזיים כאלה. מה עושים? מתנגשים ביריב או באמפ (Bump) בעגה המקצועית. למהלך קוראים Veer Step.
במצב שהמגן נמצא בתנועה מקבילה לשחקן ההתקפה הוא לא יכול לסחוט עבירת תוקף. חסרה לו העמידה היציבה שמשכנעת את השופטים לתת את שריקת הצ'ארג'.
כשSGA מתחיל את הצעד הראשון הוא עושה אותו לתוך הגוף של המגן, זה יוצר דחיפה של המגן לכיוון הטבעת.
הצעד השני יהיה ליצרת מרחק קטן וסיומת זריזה בסל. נשמע פשוט אבל היום שחקנים מתאמנים שעות על סיומת בסל עם מגע. מאמני הכדורסל והשחקנים שבנינו מכירים את כריות הטאקוונדו המגיעות תדיר לאימוני הכדורסל כדי לדמות את המכות בדרך לסל.

כלומר, אם פעם המתקיף היה מחפש את הדרך המהירה ביותר לברוח מהמגן, עכשיו המתקיף בעצם צד את המגן, דוחף אותו לתוך החזה וכשמהגן מאבד שיווי משקל לזמן קצר נשאר למתקיף להניח את הכדור בסל.
מי שצפה בעונג רב במפגש הסנטרים של יוקיץ VS וומבי ראה את הסרבי עושה את הבאמפ לוומבי שעדיף עליו בגובה. זו דרך מצויינת לנצל יתרון על וומבי החוסם האדיר.

דני עושה את זה במהירות שיא תוך שהוא מנצל את הגודל והמהירת שלו להגיע לנקודות קרובות לסל, לקבל את המגע ולסיים בסל.

הוא מייצר יתרון בצד ימין של הסל. קולינס ירדוף אחריו וידביק אותו כשהוא על הצד השמאלי של אבדיה. במקום שדני ילך לסל בצורה אנכית, הוא עושה את הצעד הראשון שמאלה לתוך הגוף של קולינס, מייצר את המגע במהירות ומסיים באנד וואן!!!

כאן הוא מוסיף סבסוב לחדירה ומגהץ את ג'ונס ג'וניור בדרך לסל פאול נוסף.

ולמי שרוצה לעבוד על זה מוזמן לצפות גם בסרטון הנחמד הבא, כולל כרית המגע שסיפרנו עליה מקודם.

3. MVP

אחד הפרסים החשובים של הNBA הוא נושא שנוי במחלוקת. למה התכוון המשורר? ננסה לענות ולתת את הזוית שלנו.
מי הכי מוכשר?
משמעות המילה היא Most Valuable Player. השחקן היעיל ביותר. אם נבדוק מי השחקן היעיל ביותר בליגה נקבל את הנתונים הבאים:

PER (Player Efficiency Rating) הוא המדד הקלאסי ליעילות. הוא משקלל את כל התרומה החיובית של שחקן (נקודות, ריבאונדים, אסיסטים, חטיפות, חסימות) אל מול הפעולות השליליות (החטאות, איבודים) ומחשב אותם לפי דקות משחק.

אבל נכניס נתונים נוספים:
למי הכי "מגיע"? אנחנו מאוד אוהבים בתור אנשי חינוך לציין את המשתפרים והמתאמצים ולא רק את גאוני הכיתה, הכוכבים שמוציאים 100 בכל בחינה בנונשלנטיות מעצבנת. אם ניקח את מי ש"מגיע" לו, נוכל להמר על מועמדים כמו קייד קניגהם(כרגע מחוץ למרוץ מסיבת היעדרות) וג'יילן בראון שסוחב את הקבוצה כנגד כל הסיכויים לצמרת המזרח.
למי יש את הקבוצה הכי גרועה? אין ספק שOKC קבוצה מעולה ועמוקה מאוד. גם הספרס קבוצה נפלאה, האם זה מוריד מהערך של SGA ווומבי, כי הם "מתאמצים" פחות כדי להשיג ניצחונות? האם לוקה לדנבר ויוקיץ' ללייקרס משנה את המאזן של הקבוצות?
את מי הייתם בוחרים ראשונים לקבוצה שלכם? הרבה עניין של טעם והקשר של מה יש לכם בקבוצה אבל שאלה מעניינת וחשובה.
אבל שאני מנסה לענות על כל השאלות האלה אני חושב שהג'וקר הוא השחקן הטוב ביותר, היעיל ביותר, וה"מביא נצחונות" הטוב ביותר מכולם.

יש חשמל באויר, אני ממש מקווה שנזכה לפלייאוף עם כל הכוכבים נקי מפציעות עד כמה שניתן ונשלח שוב בקשה לאדון סילבר- קצר את העונה ל70 משחקים, פלייאוף ללא הכוכבים דומה למשחק ללא קהל.