חוק בוסמן היה אמור לפגוע גם בנבחרת הגרמנית ובכל נבחרת חזקה בעולם, אם גודלים שחקנים טובים אז באמת שלא משנה איפה הם משחקים.
העניין הוא לא חוק בוסמן אלא אובדן זהות והתנתקות משורשים, לברסה היו כמה שנים לא טובות, ואז הביאו את צ'אבי. הוא הבין מיד מה הבעיה וחזר למורשת של קרויף. זה לקח זמן, אבל כבר אחרי עונה אחת ברסה לקחה עוד פעם אליפות, אמנם היה לתהליך של צ'אבי מחיר בליגת האלופות, וברסה פעמיים רצוף לא עברה את שלב הבתים, אבל אנחנו רואים עכשיו שברסה חזרה לצמרת האירופאית.
יותר מדי שנים יש בכדורגל האיטלקי התנתקות מהקטנאציו, והקטאנציו בשביל איטליה זה מה שהטוטאל פוטבול בשביל הולנד, זה מה שפיאט 500 בשביל איטליה, מכונית שבהתחלה היתה סוג של קטנוע עם ארבעה גלגלים, אבל זאת המכונית שנותנת לאיטלקים זהות וגאווה לאומית. אז להרבה איטלקים יש מכונית מודרנית וליד יש גם את ה500 בשביל נסיעות בתוך העיר, למה? כי זה שלנו, כי אנחנו איטלקים.
האיטלקים הפסיקו לשחק עם הגנה אגרסיבית, הפסיקו לנעול את איזור הרחבה, והתוצאה, שלושה מונדיאלים בחוץ.
הטוטאל פוטבול הוא לא מושלם, התקפת המשולש של טקס וינטר רחוקה מלהיות מושלמת, אבל אחת עשרה אליפויות לא הולכות ברגל. ותחשבו מה יקרה ליאנקיז אם יקראו לאיצטדיון שלהם בשם אחר. ולא להאמין איך הפיסטונס הפכו עוד פעם לבד בויז והנה, הם חזרו לצמרת. והאם בישראל אוכלים פלאפל רק בגלל שזה טעים, לא, זה חלק מהזהות הישראלית.
ועכשיו מסתכלים לעבר העתיד, למרות הכשלונות, העתיד דווקא נראה לא רע, באסטוני עדיין אחד הבלמים הטובים, ובמילאן יש את בארטסאגי, מגן שמאלי גבוה, ויש את קאלאפיורי וטונלי, ובוא נהיה הוגנים ונזכיר שאם איטליה היתה מצליחה למשוך עוד עשר דקות, היא היתה עכשיו במונדיאל וכל הדיון היה אחר לגמרי.
יו"ר ההתאחדות, קל להפיל עליו את הכשלון, אבל בסוף הכדורגל האיטלקי תמיד היה מושחת ונגוע בפוליטיקה ושחיתות, למעשה כשיש בליגה האיטלקית משחק נקי, מתקשרים מהמשטרה לשאול אם הכל בסדר. ככה שהעניין הוא לא השחיתות. באיטליה תמיד היתה מאפיה ושחיתות ועדיין הם בירת האופנה והאוכל העולמי.
זה גם לא המהגרים, איזה שטויות אנשים אומרים בעניין הזה, בכדורעף נשים האיטלקיות הן אימפריה עם דאבל של זהב מפאריס וזהב מאליפות העולם שנה אחרי, וכל זה בזכות פאולה אגונו בת של מהגרי עבודה מאפריקה. בקיצור, שום קשר, ובכלל, יש בנבחרת האיטלקית רק בן מהגרים אחד, אז מה זה החרטא הזאת.
זהות, מורשת, שורשים, צורה, זה מה שמביא הצלחות. יחזירו את זה, איטליה תחזור לצמרת, ימשיכו לחכות את ספרד, אז איטליה תמשיך לשבת במונדיאל בבית.

אומרים צריך להביא את פפ גוארדיולה. איך לומר, זה יהיה עוד מינוי שעל הנייר נראה מבטיח, במעשי לא יצא מזה כלום. גוארדיולה בשלב שהוא כבר מעבר לשיא, הוא לא מצליח יותר בסיטי, כי מה לעשות, אחרי עשר עונות במועדון ושמונה עשרה שנים כמאמן ראשי, יש רגע שזה מגיע למיצוי, אצל יוהאן קרויף הרגע הזה הגיע בגיל 49 שלאחריו הוא לא אימן יותר ברמות הגבוהות. אין לפפ מה לתרום לנבחרת איטליה, זה יהיה מינוי מהמיותרים שהיו בהיסטוריה של המשחק, כמו שקפאלו לא תרם יותר מדי לנבחרת האנגלית ככה גם פפ במקרה האיטלקי.
ואם כבר קפאלו, מילאן של שנות התשעים זה קפאלו, הוא בנה את מאלדיני בנוער, הוא אימן את הנוער שם ארבע שנים, אחרי זה היה עוזר של סאקי, ואז כמאמן הראשי, הפך את מילאן שסאקי התחיל, לקטלנית, גרנדה מילאן. הבסיס אגב, היה הגנה של ארבעה. קבוצה התקפית, מורשת של טוטאל פוטבול, וקבוצה שתהפוך אולי לגדולה בהיסטוריה.
הביאו את בופון וגאטוסו, שמות ראויים, אבל מי שבאמת צריך לנהל את הנבחרת זה פאולו מאלדיני. האיש שהיה הבסיס של מילאן במשך עשרים שנה הוא האיש שישקם את הנבחרת.
אומרים זה הקלציופולי שהרס את הכדורגל האיטלקי, שטויות, ב82 איטליה זכתה במונדיאל, כשהכוכב הגדול של אותו טורניר, חזר מהשעיה חודש לפני הטורניר, פאולו רוסי לא שיחק שנתיים, אחרי שהיה מעורב בפרשת שחיתות שטלטלה את הכדורגל האיטלקי. והקלציופולי התפוצצה חודשיים למונדיאל 2006, שבסיומו איטליה זכתה. אז נו באמת, שום קשר לשחיתות, שקיימת בכל הכדורגל האירופאי, בכל הליגות המובילות מוכרים משחקים ומשפיעים על שיבוצי שופטים, אז התירוץ הזה לא רלוונטי.
הרבה שנים חוליית ההגנה של הנבחרת היתה השלישייה של יובנטוס, קייליני, בונוצ'י וברצאלי, מהלך הגיוני, לקחו אותם בילט אין מיובנטוס ושמו בנבחרת, למה לסבך את העניינים סתם. את העקרון הזה צריך לקחת לשדרה הניהולית, להביא את מאלדיני ולשים לצידו עוד שחקני עבר שהיו איתו במילאן, אחד מהם יכול להיות אנצ'לוטי בתור מאמן, למה בעצם לא נלחמו עליו ונתנו לו ללכת לברזיל? זה לא היה בגלל הכסף, כן? יש באיטליה מספיק "בעלי חברות אחזקה" שהיו יכולים לעזור עם התשלום.