פרנסיסקו לינדור (צילום:nytimes.com)
בזמן שהאריסון ביידר ודין קריימר ייצגו נאמנה את ישראל, נבחרות אחרות (ספויילר טרי – לא יפן), כבר העפילו לחצי הגמר של ה-WBC, אליפות העולם בבייסבול, שמשמשת גם כסוג של טורניר הכנה לעונת 2026 הממשמשת ובאה. אז לצורך סיקור כולל של הטורניר, מי משחק איפה, מה הסיכויים של מי, ומה קורה עם הנבחרת שלנו אי שם בפלורידה, הבאנו עליכם את פרק מספר 277 של A Kosher Hot Dog, פודקאסט הבייסבול העברי הראשון בתבל.
ומי אם לא אלעד ליבנה מתאים להתארח בפרק שכזה? גם אליפות העולם, אך אולי חשוב מזה, סיקור הבית המזרחי של הנשיונל ליג, ביתם של אלעד, ארז והניו יורק מטס שלהם. ננסה להבין מה כל כך התחדש שם בקווינס, האם הפילדלפיה פיליס הם אותה אדרת בשינוי גברת, למה זה מרגיש שהברייבס מאטלנטה לא עשו יותר מדי, ועד כמה כדי להתעניין בוושינגטון נשיונלס ובמיאמי מארלינס.

אני אשמח להבין מה מעניין בביסבול, בתור אחד שגר בארה"ב ומתאים לי ללכת למשחקים אבל זה פשוט לא מצליח לרגש
יש הרבה תשובות לזה, אבל כולן באות מאנשים שכבר בתוך הסיפור, וזה קצת כמו להיכנס לאיזה ז'אנר מוזיקלי נגיד ג'אז או אופרות, זה לא מיידי, אתה לא יכול לשמוע מיילס דייוויס או דון ג'יובאני ולהגיד "הבנתי", יותר סיכוי שתגיד "לא יודע מה אתם רוצים ממני זה משעמם רצח".
רוב מי שאוהבים בייסבול התחילו עם זה בצעירותם, שיחקו או צפו במשחקים ובשלב הזה הם אוהבים בייסבול כמו שאוהבים קולה, זה לא באמת טעים, אבל התמכרת. אגב, אותו דבר כמעט בכל ספורט, פוטבול, כדורסל, כדורגל, הוקי, רק שבייסבול אין לו את הפיזיות של פוטבול, המהירות והאתלטיות של כדורסל וכן הלאה, אז זה בגדול אותו דבר, רק פחות מיידי.
לכל השאר אין לי בשורה גדולה, תמיד אומרים "אין מצב שאתה לא רואה את המשחק הזה והזה ולא יוצא אוהד". אז צר לי, מה שלכם היתה דרמה גדולה למישהו מהצד היה שלוש שעות של מישהו זורק כדור שוב ושוב. הדרך להיכנס לזה היא פשוט להכנס לזה, קודם כל אם יש לך את הגישה לראות משחקים במגרש, אז לך על זה, החוויה היא נהדרת, בין אם זה מייג'ור או מיינור ליג, אין כמו בייסבול, השילוב של משפחות, אוהדים, בידור וספורט הוא מאוד מהנה לכל אדם, בין אם אוהד ובין אם סתם בא להנות.
אחרי זה אפשר להתחיל קצת להכנס לחוקים, לשמות, לסיפורים, לשחקנים, להיסטוריה, לכל מה שמסביב, אתה כמובן מוזמן להאזין לפודקאסט שלנו, אנחנו מנסים להנגיש את הענף גם למי שלא מתמצא, ויש תמיד סדרות וסרטים וספרים ומוזיקה ומה לא, זה עולם ומלואו, בהרבה מובנים יותר עשיר ומגוון מהעולם שמקיף ענפים אחרים, כולל כדורגל עולמי.
אז זהו, בגדול, כדי להבין מה מעניין בבייסבול תצטרך להבין מה מעניין בבייסבול, זה טעם נרכש, שלדעתי שווה את ההשקעה, ולא מדובר בשנים, פשוט צריך לעבור את מחסום ה"זה משעמם". אם סתם בא לך ללכת למשחקים אז אפילו יותר טוב, לא צריך להבין כלום כדי להנות. אבל בשביל באמת להתחבר, צריך לעשות את הצעד הראשון.
תודה על ההסבר, אני חייב להגיד שהגעתי לאמריקה לפני קרוב לעשר שנים. התחלתי לאהוב הרבה דברים חדשים, פוטבול זה אחד מהם. ויש הרבה דברים שירד לי מהם, למשל כדורגל אני כבר פחות עוקב כי המשחק מרגיש לי שכונה מדי. גם השעות מן הסתם מקשות.
לפני שעברתי לכאן הייתי שרוף כדורגל יותר אפילו מכדורסל.
ועדיין בייסבול מרגיש כמו משהו ששמים ברקע, ולא משחק שמצריך ריכוז מסועים.
וכן, הייתי וגם אהיה במשחקים, אבל כמו רוב הקהל, הגב תמיד אל המגרש והפנים אל האנשים שבאתי איתם.
ויש יאמרו שזה היופי של המשחק, שאפשר לשים ברקע ושהבילוי במגרש הוא חברתי ולא כולם בוהים בשחקנים מתרוצצים. בצעירותי זה מה שבגדול משך אותי לבייסבול (וקריקט), הייתי שם ברקע בזמן שהייתי עושה דברים אחרים ומדי פעם השדר היה מסב את תשומת לבי למשהו. מהון להון התחלתי קצת להתעניין בנעשה, אבל עד היום אם אני לא keeping score אז הצפיה היא לא 100% דבוק למסך כמו בספורט אחר. וכן, ברגע שמתחילים לצפות בספורט אמיתי אז הכדורגל מתחיל להרגיש יותר ויותר כמו שכונה…