הרי החדשות ועיקרן תחילה: נבחרת ישראל בבייסבול ניצחה הלילה (09.03.2026, 02:00 שעון ישראל) את נבחרת ניקראגואה במיאמי והבטיחה את העפלתה לטורניר הבא שיהיה (אם וכאשר) ב2029. הנצחון, 5:0, היה הגדול ביותר של הנבחרת בטורניר הWBC אי פעם, shutout (נצחון על האפס) ראשון בהיסטוריה, והעובדה שניקראגואה הצליחה להגיע 5 פעמים בלבד לבסיס הראשון (שני היטס) מלמדת על הדומיננטיות של הנבחרת במשחק החשוב ביותר שלה בטורניר. לישראל נותרו 2 משחקים הערב (19:00, שידור ישיר בערוץ הספורט) מול הרפובליקה הדומיניקנית ומחר (02:00 בלילה) נגד הולנד. לישראל עדיין סיכוי תיאורטי להעפיל לשלב שמינית הגמר אם תנצח את הולנד.

ובהרחבה. נבחרת ישראל הגיעה לWBC 2026 עם מטרה אחת ברורה, לשמור על המקום בטורניר הבא. הWorld Baseball Classic הוא בגדול גביע העולם בבייסבול, רק שככה גביע העולם היה נראה אם האמריקנים היו מנהלים אותו. בכדורגל, כדורסל ואחרים, רק המארחת וזוכת הגביע עולות אוטומטית לטורניר, כל השאר, מוקדמות. בבייסבול, 16 מתוך 20 הנבחרות בטורניר יבטיחו את מקומן בWBC 2029, כשהנבחרת במקום האחרון בכל בית תצטרך לשחק במוקדמות כדי להעפיל לטורניר הבא. שזה אומר לכתת רגליים שלוש שנים מול כל מני סלובקיה ואל סלבדור וכמובן בלי אף שחקן מייג'ור ליג לגיטימי (ומעט מאוד מיינור ליגרס). העובדה הזו הופכת את ההישרדות ליעד העיקרי, אפשר לומר היחיד, של הנבחרת, כמו של נבחרות אחרות כברזיל, אוסטרליה, צ'כיה, וכן, ניקראגואה.

ארץ המוגבלויות הבלתי אפשרית

אלא שכדי להשיג את היעד הזה, חייבים לנצח, ופה מגיע הטוויסט בעלילה, הWBC לא מציג נבחרות טובות וטובות יותר, אלא נבחרות חביבות ומולן מפלצות ענק כגודזילה, קינג קונג והאגו של אילון מאסק. בכל בית יש לפחות אחת, אם לא שלוש נבחרות שעכשיו שימו אותן בMLB, ליגת הבייסבול האמריקנית, וכל הישג פחות מסוויפ בworld series יחשב ככשלון. האאוטפילד של הרפובליקה הדומיניקנית למשל כולל את חוליו רודריגז, הכוכב ממסיאטל (חוזה של 209 מליון דולר ל12 שנה) בסנטר, את פרננדו טאטיס ג'וניור מסן דייגו (340 מליון דולר ל14 שנים) בימין ואת חואן סוטו מניו יורק מטס (765 מליון דולר ל15 שנה, השחקן היקר בעולם). נבחרת וונצואלה עולה עם שחקנים כמו רונלד אקוניה ג'וניור (אטלנטה ברייבס) ויוחניו סוארז (סינסינטי רדס), ואפילו הולנד מתהדרת בזאנדר בוגארטס, קנלי יאנסן ואוזי אלביז, שחקני MLB לגיטימיים. גם לישראל יש את הכוכבים שלה, אבל זה לא כוחות מול מה שהולך אצל שתי הגדולות בבית.

מול קבוצות כאלה, הטוב ביותר שישראל יכולה לקוות לו הוא הופעה מכובדת ומקום שיבטיח את הטורניר הבא. ההנחה היא שישראל וניקראגואה יפסידו את שלושת משחקיהן מול שאר היריבות. כלומר אחת מהן תסיים את הטורניר במאזן 4-0, והשניה במאזן 1-3. זו שתסיים עם ה1-3 תהיה במקום הרביעי המבטיח את WBC 2029. מכאן שישראל חייבת ניצחון מול ניקראגואה. וכמובן ששתי הקבוצות הללו שמרו את מיטב שחקניהם למשחק הזה, שזה בעיקר אומר דין קרמר, האייס של ישראל, זורק בבולטימור אוריולס כבר עונה חמישית, אבל גם מיטב הבולפן, שזה אומר טומי קינלי, האיש והצ'יינגאפ מהדטרויט טייגרס לא היה אמור לראות דשא עד למפגש הזה. ישראל בפועל עלתה לטורניר הזה כמו לטורניר הקודם, כשהיא מקווה לנצחון חלק מול ניקראגואה שטרם רשמה ניצחון אי פעם בטורניר ושלה שחקן אחד לגיטימי בMLB, מארק ווינטוס מניו יורק מטס.

קשה יש רק בלחם

אבל שאיפות לחוד ומציאות לחוד. עד למשחק מול ישראל ניקראגואה הרשימה מאוד בשני ההפסדים שלה בטורניר, כולל הובלה פה ושם מול הרפובליקה הדומיניקנית, אבל בעיקר ההפסד להולנד, 4:3 מווק אוף הומראן של אוזי אלביז. ניקראגואה הגיעה לאוזי אלביז ביתרון 1-3 בריצות וההולנדים נראו לא כנבחרת עם שלושה-ארבעה שחקני MLB לגיטמיים, אלא כנבחרת עם 15 שחקנים מהשורה השניה והרביעית של הבייסבול האמריקני והעולמי, כזו שעיקר הכוכבים שלה יושבים כמאמנים בדאג אאוט ושצריכה חתיאר כדידי גרגוריוס להשלים סריה באינפילד. ישראל אמנם חבטה שלוש ריצות נגד ונצואלה, אבל כשסופגים 11 אפשר להניח שהלטינוס לא התאמצו יותר מדי. זכרון הטורניר הקודם כשישראל הזדקקה לקריסה של ג'ונתן לואייזיגה, אז רליבר ביאנקיז והקלוזר של ניקראגואה להפוך 1-0 ל3-1 עדיין היה צרוב בתודעה של מאמני הנבחרת.

אבל הפעם זה היה סיפור שונה לגמרי. דין קרמר (4.1 אינינגס, שני היטס, ווק, 4 סטרייקאאוטס, אפס ריצות) שמר על כוונות מאופסות 4 אינינגס, ומנגד ישראל עלתה על הלוח כבר באינינג השני. קול קאריג, מיינור ליגר של הקולורדו רוקיז (שאוט אאוט לאלון ליישמן!) עלה עם סינגל ומיד גנב את הבסיס השני. הזורק קרלוס רודריגז (מיינור ליג, מילווקי ברוורס) הסתבך והעלה את ג'ייק גלוף (מיינור ליג, לוס אנג'לס דודג'רס) בווק אבל לא פחות מזה, קאריג ניצל רפיון רגעי בהגנת היריב וגנב את השלישי תוך כדי, תשעים פיט מה0-1 שלא בושש לבוא, עם סינגל של נואה מדלינגר (מיינור ליג, סיינט לואיס קארדינלס). התוצאה הזו נשמרה כאמור עד לאינינג החמישי.

LL ישראל? לא! WW ישראל!

באינינג החמישי, דין קרמר התחיל להזיע, כשאפשר היט למארק ויינטוס והוליך את החובט הבא. בראד אאוסמוס המנג'ר של ישראל שלח את הבולפן להתחמם. קרמר פסל את החובט השלישי, אבל עם 63 זריקות, לאאוסמוס לא היתה ברירה עקב חוקי הטורניר והוא החליף את קרמר בג'וש מליץ. מליץ הוליך את החובט הראשון שראה מה שמילא את הבסיסים, אבל פרדי זאמורה (מיינור ליג, ברוורס) גלגל לדאבל פליי שסגר את האינינג.

יש ערימה של קלישאות בייסבול שמדברות על זה שיציאה מברוך היסטרי באינינג אחד חייבת להוביל להצלחה הירואית באינינג הבא. קלישאות לחוד ומציאות לחוד? לא בבית ספרנו! ישראל עלתה מעודדת לאינינג הבא, ונואה מדלינגר מיד עלה על הבסיס בהיט. עם אאוט אחד ספנסר הורביץ (מיינור ליג, פיטסבורג פיירטס) חבט אף הוא סינגל ושם את עצמו בראשון ואת מדלינגר בשלישי. האריסון ביידר, הכוכב הגדול של ישראל, סנטר פילדר בסן פרנסיסקו ג'איינטס, חבט סינגל שלישי באינינג, שלח את מדלינגר הביתה, ואת הורביץ לשני, 0-2 ישראל. דילמר מחיה, הפיצ'ר הניקראגווי, הוסיף ווק על פשע כשהוליך את RJ שרק (מיינור ליג, טורונטו בלו ג'ייז), מילא את הבסיסים, והוחלף בCJ רמירז. רמירז מיהר לנקות את הבסיסים בכדור מדוד לזאק לוונסון (מיינור ליג, סיינט לואיס קארדינלס) שרשם סינגל רביעי לישראל ועוד שתי ריצות, הורביץ וביידר מהבסיס השני, ו0-4. מספיק ודי? איפה, קול קאריג, ההוא מהאינינג השני, עם שני אאוטס חבט סינגל חמישי באינינג, שלח את שרק הביתה וקבע 0-5.

עסקים כרגיל

מכאן והלאה ישראל התעסקה בעיקר בלפסול את החובטים של ניקראגואה שרשמו עוד רץ אחד מהיט ביי פיץ' ותו לא, כולל תפיסה נהדרת של האריסון ביידר, עדיין הסנטר פילד ההגנתי הטוב בעולם. ישראל הגיעה לבסיס השני בשישי עם סינגל של מדלינגר והיט ביי פיץ על הורביץ, ולבסיס השלישי באינינג השביעי, כאשר עם שני ווקס לשרק ולבנסון ואאוט אחד, גארת' סטאבס, הקצ'ר המחליף של הפילדלפיה פיליס הוריד באנט ושלח את הרצים בסיס אחד קדימה. טומי קנלי עלה בתשיעי וזרק 7 צ'יינג'אפס לפסול את ניקראגואה ולשלוח את ישראל לחגוג לעיני 17,972 צופים (רובם כנראה לא ישראלים ו/או מניקראגואה) בloadDepot פארק, מיאמי, פלורידה.

אז מה הלאה? ישראל כאמור הבטיחה את המקום הרביעי. לניקראגואה עם מאזן 3-0 נותר עוד משחק נגד ונצואלה, גם אם תנצח (נניח) וישראל תפסיד את שני המשחקים הנותרים, במצב של תיקו התוצאה במשחק בין שתי הנבחרות קובעת, מה שאומר ישראל רביעית. ישראל תשחק מול הרפובליקה הדומיניקנית (זו עם האאוטפילד השווה מליארדים), ואז תקווה לנצחון מול הולנד. בהנחה וישראל תסיים את הטורניר במאזן 2-2 והיה ו-ונצואלה תפסיד את שני משחקיה הבאים, עדיין זה לא ממש יספיק עקב ההפסד לונצואלה, מעבר לכך שקשה לראות את ונצואלה לא מסיימת עם מאזן של לפחות 1-3. עדיין, מקום שלישי עם מאזן 2-2 יהיה תוצאה נהדרת, אבל זה כבר צרות של עשירים. המשימה, נצחון במשחק החשוב ביותר של הבייסבול הישראלי ב2026, הושגה וכמו שאומרים באמריקה with flying colors. מפה והלאה אפשר להתרווח בכורסא ולהנות ממשחק מול שמות שעושים בחמש דקות יותר כסף ממה שאני אראה עד שארית חיי.