אחרי הדיון על קליבלנד בשבוע שעבר, בו הרוב חשב שלא מדובר בקונטנדרית, אנחנו חוזרים למערב ואל המדורגת 2 הספרס. בצד התומך נמצא כמובן הדורבן, ואילו בצד הנגדי עומד הפעם דור בלוך.

למה כן – הדורבן

אם הייתם אומרים לי לפני תחילת העונה שנגיע לחודש מרץ והספרס יהיו במקום השני במערב, הייתי צוחק לכם בפנים. בטח אם הייתם מוסיפים את המילה "קונטנדרית". למעשה, זה כמעט מה שעשיתי לחברתי ציפי שמילוביץ', שיש לי אותה מוקלטת שחור על גבי פודקאסט מתנבאת שהספרס יסיימו בטופ 6 – ובהינתן בריאות אפילו טוב מזה. אבל הנה, הגענו עד הלום, וזו המציאות. הכצעקתה?

המציאות גם הראתה שבעונה שעברה יוסטון סיימה במקום השני במערב כשהיא אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה, רק בשביל לעוף בסיבוב הראשון לגולדן סטייט. אמנם בשבעה משחקים ומול סטף קרי שקשה להמר נגדו, כמו שסקרמנטו וקרן הלייזר שלה למדו על בשרן, ועדיין – הציפיות היו גבוהות יותר בתום העונה. לכן, אני אבין את כל מי שמסרב להתלהב מהספרס בינתיים, למרות שיש הבדל בינה לבין יוסטון. למען האמת, כמה.

נתחיל בזה שיוסטון אמנם הייתה קבוצת הגנה מופלאה, אבל הרבה פחות מזה בהתקפה. למעשה, גם בדירוג ההגנתי היא סיימה רק 5 בעוד שהספרס הם מקום 3 בינתיים. זה לא שאין לספרס חסרונות התקפיים, למשל בקליעה איכותית משלוש, אבל ניכר שהשחקנים מצליחים להתגבר עליהם – ולראייה, הקבוצה מקום 5 בדירוג ההתקפי.

גם אם שמים את הנתונים הסטטיסטים המתקדמים בצד לרגע, ויש לא מעט כאלה שתומכים בקייס של הספרס, מבחן התוצאה לא משקר: בעוד שיוסטון, כבודה במקומה מונח, סיימה במקום השני, ייתכן שאם היו לה שני הפסדים יותר היא הייתה מידרדרת אפילו עד למקום החמישי. המערב בעונה שעברה היה צמוד מאי פעם, ויוסטון הצליחה לנצח את המשחקים שאסור להפסיד ועזרו לה להינעץ בצמרת, אבל סן אנטוניו משחקת בליגה אחרת העונה. היא בפער של 6-7 משחקים על פני המקום השלישי, וקרובה להבטיח את המקום השני בטבלה כחודש לסיום. כבר עכשיו, אם תנצח רק 3 מתוך 15 המשחקים שנשארו לה, סן אנטוניו תסיים במאזן טוב משל יוסטון בעונה שעברה. ההיגיון הבריא אומר שהיא תנצח קצת יותר מאותם 3.

למה לא – דור בלוך

הספרס הם פשוט פנטסטיים וזה תענוג, כל מה שעמיתי המלומד כותב הוא אמת צרופה, אבל הרשו לי לצנן את החגיגה כי יש הבדל גדול בין קבוצה צעירה ומלהיבה ל-ק-ו-נט-נ-ד-ר-י-ת ,ב-ק' דגושה.

ב-7 הראשונים של הספרס יש שחקן אחד ששיחק בפלייאוף, ואין אף שחקן שעבר סיבוב. ורק אחד מהם הוא מעל גיל 26, אני לא יכול להדגיש עד כמה האפשרות שהספרס תהיה קונטנדרית העונה (ובואו נגדיר קונטנדרית כקבוצה שמגיעה לגמר המערב לצורך הנוחות, זה בוודאי נכון כהספרס ות'אנדר לא באותו צד של הבראקט, עד כאן מנהלות, הלאה).

בואו נסתכל על 15 השנים האחרונות, מי שירצה להסתכל יותר אחורה לא יקבל תמונה שונה בהרבה. 15 שנים יוצרים לנו 60 קבוצות שהגיעו לגמר איזורי, תסכימו איתי שזה מדגם לא רע.

מתוך ה-60 האלה הנה הקבוצות שיכולות באיזשהי רמה להיחשב כקבוצה צעירה או חדשה במעמד:

אוקלהומה 2025 –
דאלאס 2024 –
מיניסוטה 2024 –
פיניקס 2021 –
אינדיאנה 2024 –

מעבר לזה זה המון מיאמי של לברון, גולדן סטייט של קרי (בפעם הראשונה שהגיעו לגמר המערב זה היה אחרי שנתיים של ניסיון פלייאוף עם ההרכב הזה), קליבלנד של לברון, מילווקי של יאניס, בוסטון של טייטום ובראון וכו'.

אף אחת מ-5 הקבוצות שצויינו לא קרובה בגיל הממוצע או בניסיון הפלייאוף לספרס הנוכחיים.

למה כן – הדורבן

עזבו את הדוגמה של יוסטון. אנחנו פה לדבר על הספרס ולמה הם יכולים להגיע עד הסוף. ובכן, כדי להגיע עד הסוף צריך לעבור את אריות המערב, וגם כאן הספרס הראו שהם לא קוטלי קנים: המאזן שלהם מול אוקלוהמה סיטי, דנבר ושאר הקבוצות שמתהדרות בתואר "קונטנדרית" הוא חיובי מובהק, כשאת אוקלהומה סיטי לבדה הם ניצחו 4 פעמים. גם את דטרויט ואת בוסטון הם ניצחו פעמיים, ובסך הכל יש להם מצ'אפ טוב מול הרבה מהקבוצות שטוענות לכתר. נכון שהם נראו לא טוב מול מינסוטה, הפיזית, אחת מהבודדות שהספרס מגיעים מולה בחיסרון מצ'-אפי, אבל הכל יכול לקרות בסדרה של 7 משחקים.

לספרס יש גם משהו שכל קונטנדרית צריכה – סופרסטאר שמנצח משחקים ונמצא בדיוני MVP. הוא אולי לא עושה את זה עם תצוגות התקפיות של 40 נקודות וטריפל דאבלים, אבל קשה להפריז בהשפעה שלו על המשחק, ועל הניצחונות בעיקר. לא רק המאזן מול דטרויט העלה אותו מעל קייד קנינגהם ויוקיץ' בטבלאות ההימורים לזכייה בתואר – נכון לרגע כתיבת שורות אלה הוא במקום השני, נושף בעורפו של שג"א – אלא התרומה שלו בפועל לקבוצה. גם אם הוא לא יזכה העונה, לכשיזכה מתישהו, יש מצב שהוא יהיה הראשון מזה המון שנים שעושה את זה בראש ובראשונה בגלל ההגנה.

למה לא – דור בלוך

הגעה של הספרס לגמר המערב תהיה לא פחות מאירוע חסר תקדים בליגה ורצוי להזכיר למה. הפלייאוף הוא עולם אחר, יקום נפרד מהעונה הסדירה זה פשוט לא דומה. כשאתה נתקל בזה בפעם הראשונה זה הלם. ואפשר להזכיר כאן את כל אותן קבוצות ואותם כוכבים שהיו צריכים להפסיד פעם אחר פעם אחר פעם לפני שהצליחו לזכות בכל. מהבולס של ג'ורדן, הקאבס של לברון (בקדנציה הראשונה), בוסטון של טייטום ובראון ועוד ועוד ועוד.

וומבי קאסל והארפר עומדים לגלות שזה כדורסל אחר, אגרסיבי יותר, איטי יותר, על הקרקע יותר, וכזה שבו היתרונות שלהם יתקשו לבוא לידי ביטוי והחסרונות יבלטו יותר.

למה כן – הדורבן

נכון שהספרס חסרי ניסיון בפלייאוף – אבל גם כאן יש תקדימים וסייגים: רק לפני שנתיים אינדיאנה הגיעה לגמר המזרח אחרי שבילתה כמה עונות בלוטרי. כמה שנים קודם פיניקס הגיעה הכי רחוק שאפשר, עד לגמר, אחרי שבמשך עשור (!) ברצף לא הייתה לה הופעת פלייאוף אחת לרפואה. הספרס הנוכחיים אולי לא היו במעמד הזה מבחינת השחקנים – אבל הצוות והמעטפת המקצועית בהחלט יודעים וזוכרים מה עושים. יש להם חתיכת זיכרון ארגוני. גם בל נשכח שלוומבניאמה יש קצת ניסיון במעמדים מכריעים. הקיץ הוא סחב את נבחרת צרפת כל הדרך לגמר האולימפי, ובדצמבר הגיע לגמר הגביע – טורניר שעם כמה שמקטינים בחשיבותו, מספק לכל הפחות את התחושה של "משחק על כל הקופה".

אני מודה, הספרס מאתגרים אותי העונה יותר מאי פעם, בין אם כאוהד שמלווה אותם מקרוב כבר עשרות שנים, ובין אם כ"פרשן" שמנסה לחוות דעה אובייקטיבית על סמך מה שהוא ראה ומכיר. כל מה שחזיתי שיקרה לפני תחילת העונה צחק לי בפנים, כי לא האמנתי שהם יצליחו להיות כל כך טובים. הם מקדימים את לוחות הזמנים של הבנייה מחדש בשנות אור, וללא ספק נהנו מזה שהתסריט הכי טוב שלהם לעונה התממש, אבל אי אפשר לקחת מהם את מה ששלהם – וזה שהם קונטנדרים.

למה לא – דור בלוך

הייתי מוכן לתת הזדמנות לקבוצה צעירה מהסוג הזה, לו זאת הייתה עונת מעבר בליגה, אבל זה לא המצב.

אל הפלייאוף הזה מגיעות קבוצות בשלות עם ניסיון, שיודעות איך להתמודד עם המעמדים האלה, בראשם כמובן אוקלהומה ודנבר, אבל אל תשכחו גם כמה פעמים השחקנים של מיניסוטה היו במעמדים האלה ובמידה רבה גם יוסטון.

אם אתם רוצים ללכת נגד ההיסטוריה, להיסחף בהייפ, אני מזמין אותכם לעשות זאת, אני אוהב את הספרס, זה כיף, אבל את הכסף שלי הייתי שם במקום אחר, כי ההיסטוריה בסופו של דבר, בדרך כלל, מנצחת.