11 משחקים היו לנו הלילה, כאשר איתם כתב על 5 מתוכם ועמיחי על היתר. בנוסף לזה, הדורבן כתב במקביל לאיתם על הניקס נגד הספרס, ועמיחי החליט להעלות את שני הסיקורים האלה. כמו כן, למשחק של אטלנטה נגד פורטלנד יש גם סיקור מהשטח.

ניו יורק ניקס (39- 22) – סן אנטוניו ספרס (43- 17) 114- 89:
איתם אברמוביץ':
למשחק הגיעו הניקס בעיצומה של תקופה לא יציבה ועם רצון להשיג סוף סוף ניצחון גדול נוסף העונה, בעוד סן אנטוניו החמה הגיעה עם רצף של 11 ניצחונות וחודש פברואר מושלם. מדובר בשחזור של גמר הגביע בו ניצחו הניקס. למשחק – הניקס מראים שוב שהם קמים ונופלים על שני דברים מרכזיים: א. הקליעה לשלוש (הלילה – 17 ב-35%) וב. היכולת של ברונסון להיות יציב תוך כדי משחק. שני הדברים הללו קרו הלילה והביאו את הניצחון לניו יורק.
הניקס שלטו במשחק לכל אורכו כשניצחו את כל ארבעת הרבעים כשהפער באחרון הגיע ל-14 ובכך נקבעה תוצאת הסיום: 89-114, וומבי עדיין לא ניצח בקריירה בגארדן (0 מ-3) והרצף האדיר של הספרס נקטע.
הספרס הפסידו על משחק מבולגן (לא אופייני) וקליעה רעה לשלוש (9 שלשות ב-26.5%). בלטו בניקס: ברידג׳ס 25 נקודות, ברונסון 24 ו-7 אס׳, טאונס 12 ו-14 ריב׳, הארט 7/10/10. בספרס: וומבי 25 ו-13 ריב׳, ואסל 18 ו-7 ריב׳, ערב חלש לקאסל.
הדורבן:
כל רצף סופו להישבר, ואם כבר להישבר, שיהיה הכי מכוער שאפשר. וכך, אחרי 11 ניצחונות רצופים וחודש פברואר מושלם, התחיל לו חודש מרץ בהפסד צורב של סן אנטוניו במדיסון סקוור גארדן, אולם שבו ויקטור וומבניאמה עדיין לא הצליח לנצח בקריירה הקצרה.
שורה ארוכה של סלבריטאים התייצבה ביציעי "המכה של הכדורסל" – מלארי דייויד ובן סטילר ועד לוופי גולדברג – למשחק צהריים ששודר גם בשידור חי במסיבת צפייה מיוחדת שהספרס ערכו לאוהדים בפריז, כחלק מ"שבוע הספרס", שבוע חגיגי רווי פעילויות מיוחדות. אבל בעוד שאלו מהעיר שאינה נרדמת לעולם נהנו מחגיגה של שחקניהם על הפרקט, מעריציו של וומבניאמה בעיר האורות לא ממש נהנו לראות אותו הלילה.
זה לא היה סתם הפסד, אלא תבוסה. הספרס קלעו את מספר הנקודות הכי נמוך העונה, ולא באמת נראו בתמונה רוב שלבי המשחק, למרות שההפרש, כביכול, היה בר השגה עד לדקות האחרונות ממש. הם גם הובילו די בבטחה ברבע הראשון, אבל אז ריצת 26-2, שנמשכה עמוק אל תוך הרבע השני, הפכה את הקערה על פיה והכתיבה את הטון של המשחק.
במובנים רבים הניקס בנויים לעמוד טוב מול הספרס, עם הפיזיות שלהם והיכולת להצר את צעדיו של וומבניאמה, אבל הספרס כבר ניצחו אותם העונה, רק לפני חודשיים. נכון שזו לא אותה ניקס, שהתחזקה בטרייד דדליין, ועדיין – זה לא היה הערב של אף אחד מטקסס בגארדן.
לא של סטף קאסל, שהתקשה מול האקספלוסיביות של ג'יילן בראנסן, לא של ג'וליאן שמפייני, שגדל לא רחוק משם בברוקלין ופשוט לא פגע בכלום הלילה, ולא של דיארון פוקס, שכבר זמן מה משייט בקרוז קונטרול ולא ממש נראה כמו מי שעוד רגע הולך להרוויח 50 מיליון דולר לעונה. הצדיקים היחידים בסדום היו וומבניאמה, שלפרקים ניסה אבל לא הצליח לבד, וגם דווין ואסל שנחלץ מדי פעם לעזרה.
הניקס צופפו יפה את הצבע, והכריחו את הספרס לזרוק מרחוק אם הם רוצים לנצח (ספוילר: הם קלעו רק 26% מחוץ לקשת), ומנגד נלחמו חזק על כל ריבאונד והשיגו 18 כאלה בהתקפה – חלקם הגדול של קארל אנתוני טאונס שנראה כאילו הוא משחק במטרה להוריד קוף ענקי מהגב. גם 22 איבודים, שהובילו ל-24 נקודות קלות יותר וקלות פחות של החבר'ה מהתפוח הגדול, תרמו לחוסר היכולת של הספרס לעשות משהו בהתקפה. ל-5 מהם היה אחראי מיילס ברידג'ס, שידיו הארוכות כבר הציקו לספרס בעבר.
"הם לא הקבוצה הכי נבזית ומכוערת, ולא משחקים כדורסל מכוער", אמר וומבניאמה עם פנים חתומות מלאות אכזבה בסיום, "אבל הם גרמו לנו לשחק מכוער".
כן, זה בהחלט היה מהמשחקים הנוראיים ביותר לצפייה לכל מי שאוהד סן אנטוניו, אבל טוב שכך. מתישהו ההפסד הזה היה צריך להגיע, הרי, ועדיף שיגיע כשיש עוד קצת זמן לסיום העונה. בטוח שהספרס יפיקו ממנו את שיעורי הבית, במטרה לעלות מחדש על דרך המלך לפני שיתחיל הפלייאוף המיוחל.
רק שבתקווה, הם לא יקלעו עכשיו לרצף חדש – הפעם של הפסדים – כי המשך הלו"ז בטווח הקרוב לא קל וכולל שידור חוזר מול דטרויט בחמישי, ומפגש מול האקס קוואי יממה אחת אחר כך. למעשה, רק באמצע החודש, בעוד למעלה משבועיים, יהיה להם משחק מול קבוצה שוויתרה על העונה. עד אז הם יצטרכו לנסות את כוחם בין השאר מול יוסטון, מול דנבר ומול שארלוט, הממתק הלוהט של העונה. למזלם, לפחות בינתיים הם עם מרווח נשימה במקום השני, אבל הכל יכול להתהפך עד השבוע הבא. כמה הפסדים, וסיר הלחץ יתחיל לבעבע. ואז, נראה באמת מה שווים וומבניאמה וחבריו.
ברוקלין נטס (15- 45) – קליבלנד קאבלירס (38- 24) 102- 106 / איתם אברמוביץ':
ללא דונובן מיטשל אך עם ג׳יימס הארדן (שהיה בסימן שאלה), הקאבלירס משיגים בברקליס סנטר את הניצחון השביעי (לעומת הפסד אחד) בעידן הארדן בקבוצה. זה הלך להם קשה, הנטס היו יותר טובים ברוב שלבי המשחק, בעיקר בזכות דני וולף שהשאיר את המשחק חי עם שיא קריירה בנקודות (23), אך בסוף, זה מסוג ההפסדים שברוקלין חיה איתם בשלום – נלחמו כל המשחק ועל קטנות בסוף הם הפסידו, משחק שאם צפיתם בו – לא הייתם חושבים שברוקלין בטנקינג, וזה לדעתי משרת את האינטרסים שלהם, מפסידים בערימות (8 רצוף כרגע) אבל בכדורסל לא רע, פטנט.
הארדן הוביל את קלעי הקאבלירס עם 22 נקודות להן הוסיף 9 ריבאונדים, 8 אסיסטים ו-4 שלשות, אלן עם 20 ו-6 ריב׳, מובלי 17 ו-13 ריב׳, מריל 15 ב-4/6 לשלוש. בנטס, וולף הצטיין עם 23 נקודות (שיא קריירה), 9 ריב׳, 5 אס׳, 2 חט׳ ו-3 שלשות, פורטר ג׳וניור עם 23, גם בן שרף שחזר מליגת הפיתוח שיחק וקלע 4 נקודות ומסר 4 אסיסטים ב-18 דקות מהספסל. השם המפתיע: גרנט נלסון שקלע 11 ביכולת טובה במשחקו השני בליגה, הוחתם השבוע בנטס.
דנבר נאגטס (37- 24) – מינסוטה טימברוולבס (38- 23) 108- 117 / איתם אברמוביץ':
אחת הבשורות הגדולות ב-NBA בתקופה האחרונה מבחינתי היא השיפור שעושים הוולבס, הן הגנתית, הן התקפית ובכלל – הם מזכירים מאוד את הכושר של הפלייאופים המוצלחים בשנים האחרונים, שיש קליק חזק והכל עובד. הלילה, הוולבס, שכבר עוקפים את הנאגטס בטבלה, מנצחים בעיקר על פרשיות, אתלטיות ועומק – שישה שחקנים קלעו בספרות כפולות, אדווארדס 21, מקדניאלס 20, היילנד 18, דיווינצ׳נזו 17, רנדל 14 וריד 11.
בדנבר, שוב הופעת ענק של הג׳וקר יוקיץ׳ לא הספיקה (9/13/35) ומשהו מרגיש עייף מאוד בדנבר בתקופה האחרונה, די דומה למה שקרה להם בעונה שעברה מה שבסוף הוביל לפיטורין המפתיעים של מייק מאלון. הנאגטס בשנה שעברה התעוררו לקראת הפלייאוף בזכות הזעזוע על הקווים, מעניין אם ואיך הם יצליחו לצאת מהעייפות וחוסר היצירתיות בתקופה האחרונה.
אטלנטה הוקס (31- 31) – פורטלנד טרייל בלייזרס (29- 33) 135- 101 / איתם אברמוביץ':
ללא אבדיה, שארפ ורוברט וויליאמס – הבלייזרס ספגו תבוסה לא נעימה באטלנטה מהקבוצה המקומית שממשיכה להתחבר ולהראות יכולת טובה, שימו לב להבדל בין משחקים בהם המשחק יותר פתוח (כמו הלילה) למשחקים יותר קשוחים עם הגנות צמודות בהקשר של ההוקס, מכיוון שיש להם המון שחקנים שמתבססים על אתלטיות במשחק ומהירות, בעיקר גם בכנפיים, כשיש משחקים שההגנה מהצד השני רפויה – קשה לא לראות אותם מביסים ומגיעים למספר רב של נקודות, כמו הלילה.
אוקונגו הוביל את המקומיים עם 25 נקודות, 10 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, קומינגה הוסיף 20, מקולום 19, אלכסנדר ווקר 15. מנגד, 23 להולידיי, 15 ו-15 ריב׳ לקלינגן, 14 לקרייצ׳י מול האקסית. פורטלנד לא באמת יכולה למכור משהו כששני השחקנים הכי טובים שלה העונה, אבדיה ושארפ – לא משחקים. זה עבד פה ושם, אבל לאורך זמן, ובטח מול קבוצות טובות – זה פשוט לא יכול לעבוד.
אורלנדו מג'יק (31- 28) – דטרויט פיסטונס (45- 14) 92- 106 / איתם אברמוביץ':
הפתיחה הייתה שייכת למג׳יק שניצחו את החצי הראשון והיו נראו בדרך לניצחון ביתי על מוליכת הקונפרנס, אך בחצי השני הפיסטונס הציגו את הטיקט המרכזי שלהם – הגנה, ואחרי שבחצי הראשון ספגו 57 נקודות (31 ברבע השני), הם עצרו את המג׳יק על 35 בלבד לאורך החצי השני כולו ועצרו אותם על סכום של פחות מ-100 נקודות. אם הם יהיו אלופים העונה – זה מתחיל בהגנה. הגאונות או הסחת הדעת בהגנה של הפיסטונס היא שאין איזו שיטה סדורה, אלא באמת אובר מאמץ של כל שחקן, הם מורידים את הגוף, רצים, עושים רוטציות – ומנצחים.
קאנינגהם שוב הצטיין עם 11/6/29, 23 לטוביאס, 16 ו-10 ריב׳ לדורן, 24 ו-11 ריב׳ של באנקרו מנגד לא הספיקו, המג׳יק קלעו ב-37.7% מהשדה וב-27.8% לשלוש, זה… לא משהו, בלשון המעטה.
שיקגו בולס (25- 36) – מילווקי באקס (26- 33) 120- 97 / עמיחי קטן:
מילווקי באו במומנטום יחסית חיובי ושיקגו עם 11 הפסדים רצופים, וככה זה היה נראה במחצית הראשונה, שהסתיימה ביתרון 66- 51 לאורחים, אבל את הרבע השלישי שיקגו ניצחו 36- 23, והיתרון של הבאקס ירד ל-2 לקראת 12 הדקות האחרונות. בדרך כלל זה מעיד על משחק צמוד, אבל בשביל זה צריך ששתי הקבוצות יקלעו לסל, ומילווקי לא ממש עשו את זה. 8 נקודות בלבד היו לבאקס ברבע האחרון, הכי מעט לקבוצה ברבע העונה, ושני סלי השדה שלהם ברבע (מתוך 21 ניסיונות) הגיעו אחרי שההפרש כבר עבר את ה-20 לזכות הבולס.
סקסטון הוביל את קלעי שיקגו עם 22 נקודות ו-3 חטיפות, גידי רשם 20, 14 ו-10, בוזייליס קלע 20, ליקט 7 קרשים וחסם פעמיים, מילר קלע 15 עם 2 חסימות, ג'ונס קלע 13 עם 6 אסיסטים, יבוסלה רשם 12, 7 ו-5 עם 3 חטיפות וניצחון ראשון מאז שעבר לשיקגו, ואילו ריצ'רדס רשם 11 ו-7 עם 2 חסימות.
אצל מילווקי, פורטיס קלע 18, תומאס קלע 15, גרין קלע 13, רולינס רשם 11, 7 ו-7 ופורטר את קוזמה קלעו 10 כל אחד.
אינדיאנה פייסרס (15- 46) – ממפיס גריזליס (23- 36) 106- 125 / עמיחי קטן:
ממפיס שלטו בצבע, גם בריבאונד וגם קלעו 60 לעומת 40 של אינדיאנה, איבדו פחות כדורים, והיו עם 100% מהקו ומדויקים יותר באופן כללי. כל זה הוביל ל-7 קלעים בספרות כפולות לעומת 5 של הפייסרס, שחקן נוסף בדמותו של וולטא קלייטון ג'וניור שלא הגיע לשם, אבל חילק 14 אסיסטים, ומחצית שנייה בשליטתם הסתיימה בניצחון במשחק שהיה לי הכי קשה למצוא סיבות לצפות בו עבור הפריוויו. עם פתיבר וג'ףפוסטר הסליחה.
הנדריקס הוביל את ממפיס עם 19 נקודות, וולס קלע 18, פרוספר קלע 17, פיפן קלע 16 עם 5 אסיסטים, רופר קלע 16, ג'קסון קלע 11 עם 9 קרשים ו-3 בלוקים וספנסר קלע 10. כאמור, קלייטון חילק 14 אסיסטים, ולצד זה קלע 7 נקודות והוסיף 4 חטיפות.
אצל אינדיאנה, ווקר קלע 21, פוטר רשם 18 ו-9, האף קלע 14 עם 3 חסימות נגד האקסית, פיטר קלע 11 עם 2 חסימות וקאם ג'ונס קלע 10 וחילק 10 אסיסטים.
בוסטון סלטיקס (40- 20) – פילדלפיה סבנטי סיקסרס (33- 27) 114- 98 / עמיחי קטן:
3 המשחקים הקודמים בין הקבוצות העונה הסתיימו בהפרש מצטבר של 4 נקודות, אבל הפעם פילי היו בלי אמביד, מה שגרם לכך שקייטה של בוסטון שלט בצבע. הסיקסרס צמצמו פיגור 16 ל-6 כשנותרו 4 דקות לסיום, אבל במהלך הבא שלהם מקסי החטיא 3 פעמים וגם אוברה ואדג'קומב, ואחרי 4 ריבאונדים בהתקפה בסוף וויט לקח את הריבאונד וקייטה קלע עבור בוסטון. הסל הזה נענה ב-1/2 מהקו של אדג'קומב, אבל משם עד לסיום בוסטון רצו 9- 0 עם 6 נקודות של קייטה ושלשה של שיירמן.
קייטה הוביל את בוסטון עם 27 נקודות, 17 ריבאונדים (10 בהתקפה) ו-3 חסימות ב-10/14 מהשדה ו-7/10 מהקו, בראון רשם 27, 8 ו-8, וויט קלע 21 עם 8 אסיסטים ו-2 חטיפות וחסימות, שיירמן קלע 12 וניקולה ווצ'ביץ' רשם 11 ו-12.
אצל פילי, מקסי קלע 33 עם 6 אסיסטים ו-2 חסימות ב-12/34 מהשדה, אדג'קומב קלע 23, בארלו רשם 14 ו-8 עם 3 חטיפות ודראמונד רשם 10 ו-12 עם 4 חטיפות.
דאלאס מאבריקס (21- 39) – אוקלהומה סיטי ת'אנדר (47- 15) 87- 100 / עמיחי קטן:
אוקלהומה סיימו את הרבע הראשון ביתרון 36- 25, ומול הסגל הנוכחי של דאלאס הם לא היו צריכים הרבה התקפה מעבר לזה. שיי דאג לשמור על רצף המשחקים של 20+ נקודות ואז קלע עוד קצת ליתר ביטחון, ההגנה עשתה את העבודה, והת'אנדר הופכים לראשונים בליגה שמבטיחים רשמית מקום בטופ 10. יש להם מסע של 5 משחקי חוץ בין ה-17/3 ל-25, ואני מהמר שבמהלך הרצף הזה הם יבטיחו רשמית את המקום בטופ 6 ובפלייאוף, ועם ההפסד של הספרס, הם הגדילו את היתרון במאבק על ראשות המערב ל-2.5 משחקים. לגבי דאלאס, העובדה שקופר פלאג פצוע עשויה לגרום לקנופל לנצח אותו במאבק על רוקי העונה, למרות ששם אין את מגבלת ה"אין שכל אין דאגות" של ה-65 משחקים.
שג"א הוביל את אוקלהומה עם 30 נקודות, 5 אסיסטים ו-4 חטיפות, הולמגרן רשם 19 ו-9 עם 2 חטיפות וחסימות, ג'ו קלע 14 ומקיין קלע 11.
אצל דאלאס, קיילב מרטין קלע 18, כריסטי רשם 14 ו-7 וגם ברנדון וויליאמס קלע 14.
לוס אנג'לס קליפרס (28- 31) – ניו-אורלינס פליקנס (19- 43) 137- 117 / עמיחי קטן:
הקליפרס שוב עוברים את פורטלנד במאבק הצמוד על מקומות 9-10 במערב וקוטעים לפליקנס רצף של 4 ניצחונות. רבע ראשון של 43 נקודות סידר לקבוצה הביתית את ההובלה לכל אורך הדרך, ולמרות שהפליקנס צמצמו לפרקים, קוואי והחברים שמרו על היתרון ועל הניצחון הזה, וככל הנראה נראה אותם שומרים על מקום בטופ 10 המערבי, בפעם ה-15 ברציפות (כולל פעם אחת שהם הודחו בפליי-אין ופעם אחת שהם סיימו מקום 10 לפני שהמציאו את הפורמט). אצל הפליקנס נציין שזאיון נעדר בגלל פציעה, אחרי שיא קריירה של 35 משחקים רצופים בהם הוא היה כשיר.
קוואי הוביל את הקליפרס עם 23 נקודות ו-5 אסיסטים, מילר קלע 19 עם 8 אסיסטים ו-3 חטיפות, ג'ונס קלע 17 ולופז את קולינס רשמו 16 ו-7 כל אחד.
אצל הפליקנס, פירס קלע 28 עם 2 חסימות, קווין קלע 19, מארי קלע 17 עם 5 אסיסטים, מרפי קלע 16 וביי קלע 14.
לוס אנג'לס לייקרס (36- 24) – סקרמנטו קינגס (14- 48) 128- 104 / עמיחי קטן:
הלייקרס התגעגעו למשחקים שהם גומרים כבר ברבע הראשון, וזה השני שלהם ברציפות. הפעם דונצ'יץ' סיים את הרבע עם 12 נקודות ו-5 אסיסטים והרבע הסתיים ביתרון 36- 18 של הקבוצה הביתית. לוקה הוסיף עוד 13 נקודות ברבע השלישי ולא חזר לרבע האחרון, בו לברון היה זה שקלע 10 כדי לשפר את המספרים שלו. הקינגס במרחק של 5 משחקים ממקומות 13-14 במערב ובדרך הבטוחה לסיים אחרונים, ואילו הלייקרס אמנם במקום השישי במערב ועם יתרון של 2 משחקים בלבד על פיניקס השביעית, אבל במרחק חצי משחק מדנבר ומשחק וחצי בלבד מיוסטון ומינסוטה במקומות 3-4, כך שזה עשוי להיות קרב צמוד.
דונצ'יץ' הוביל את הלייקרס עם 28 נקודות ו-9 אסיסטים, לברון קלע 24 עם 5 אסיסטים, ריבס קלע 12 עם 5 אסיסטים ו-2 חסימות, אייטון קלע 12 וקנארד קלע 11 עם 5 אסיסטים.
אצל סקרמנטו, קליפורד רשם 26 ו-7, ריינולד רשם 16 ו-13, ווסטברוק קלע 14 עם 5 אסיסטים, יובנקס קלע 10 עם 2 חסימות וגם מונק קלע 10.

הפיסטונס יקחו השנה אליפות
יפה סיקור משובח תודה.
איתם תוכל להרחיב עלהיכולת הנוכחית של בן שרף איך הוא משתלב ,בלוח התוצאות יש לו הרבה יותר מדי החטאות , מעניין לשמוע
מהן הנקודות החזקות והחלשות שלו.
דני וולף בהחלט בדרך להפוך לשחקן מצוין
במכללות כבר אותתת על הכיוון אשמח גם לראות סירטונים על שניהם .
בקשר לפורטלנד כתבתי בקדימון קבוצה טפשה .
נכון ליכשיו רוב הקבוצות בליגה בעיקר בשל המאמנים הן כאלו .
רוב השחקנים לא מבינים כי הבסיס הוא שליטה בקצב ,או חושבים רק על המאזן האישי
והחוזה הבא , או שניהם ,אז לפעמים יש קטעי משחק נהדרים לצפיה ולפעמים הכל חושך .
אם אין נסיון לשליטה בקצב , אז המשחקים הופכים להיות חד צדדיים לכיוןן הקבוצה בהה השחקנים תופסים יום קליעה משובח ,רק שלא
זה המשחק ,ולא זה היה ספורט.
תודה חברים
הספרס יותר פישלו משהניקס הרשימו אבל עדיין ניצחון נאה על קבוצה שהגיעה במומנטום נפלא של 11 ניצחונות רצופים.
דנבר מאבדים גובה. יוקיץ' לעיתים מצליח לעשות כמה מהלכים הגנתיים נאים אבל יותר מדי פעמים משמש כקונוס שעוברים אותו כמו מים בדרך לסל. במיוחד בצד הזה של המגרש חסרונם של גורדון ווטסון (שביצע השנה גם קפיצת מדרגה התקפית), זועק לשמיים.
עקב ההפסדים הרבים בזמן האחרון אני רואה את המאבק לmvp מתרחק ממנו ומתמקד יותר בשיי וקייד שבמידה ויסיים במאזן בטוב בליגה או קרוב לזה יש לו קייס טוב כי הוא היוצר האמין היחידי בסגל מוגבל התקפית והשיפור הקבוצתי מאשתקד הוא אדיר.
שימו לב לגארד הצנום בונז היילנד (שעובר בין קבוצות ולא מצא את מקומו בליגה), שנתן משחק קרוב למושלם מהספסל של הזאבים ויכול לתת להם דקות פלייאוף טובות מהספסל. עכשיו יש להם שביעייה אמינה ובמידה והוא יהיה השמיני שתורם (אם יש מישהו שפינץ' ייתן לו את ההזדמנות זה הוא), אז הם יהיו במצב מעולה.
תודה לכל הצוות על הסיקורים המצויינים
דראמונד עם 4 חטיפות
ציון שבר שיא אישי של משחקים ברצף ונשבר שוב
ומעל כולם, דני וולף כוכב.
ערב וואו
😁
פילי שיחקו התקפית באותה רמה בערך כמו הסלטיקס, ההבדל היה בריבאונד התקפה כשהסלטיקס לוקחים יותר מ 20 ריבאונד התקפה, מה שאיפשר להם עוד צאנסים בהתקפה. המשחק הכי טוב של נחמיה בבוסטון בהתקפה. היה כמעט בלתי עציר. גם אמביד לא יכול עליו אמש.
תודה רבה חבר'ה
צפיתי בשידורים החיים של 2 המשחקים מניו יורק.
הטרייד שביא את חוזה אלוורדו לניקס עוד יירשם כגניבה של העונה. בעונות האחרונות, כל פעם שברונסון יורד לספסל לנוח יש ירידה ביכולת של הניקס. עכשיו שאלברדו מחליף את ברונסון, יש אפילו עליה באינטנסיביות של הניקס. בכללי, משחק מצויין של הניקס.
אצל ברוקלין יש בעיה עם המאמן גונזאלס. הוא פשוט לא יודע לנהל משחק. כל מאמן שלא פותח בחמישייה עם דני וולף הוא דפוק בראש. מהיכן הקרדיט הגדול לשחקנים בינונים ומטה כמו קלאוני, שארפ ומאן בחמישיה? דני וולף היה מצויין בשני צידי המגרש. אבל אני חותם לכם שאת המשחק הבא הוא ייפתח על הספסל.
https://nba.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=403&docID=536116 הלייקרס לקחו בשנות השמונים חמש אליפויות, שלוש מהן עם ביירון סקוט, שכרטיס הביקור שלו היה קליעות מחצי מרחק בהתקפת מעבר או פאסט ברייק, ג'ון פקסון הפך לאגדה בזכות קליעות מחצי מרחק, אבל הנטס חושבים שהזריקות האלה הכי פחות יעילות, הגיוני.
את שאריות הגוגל בויז שנשארו בליגה, צריך להוציא, וכמה שיותר מהר
קבוצות לקחו אליפות עד לאחרונה כשיש להם 3 שחקנים בחמישייה, שהמקצוע העיקרי שלהם מתחיל גם להיעלם והוא נקרא נגרות.
אז מה
רפי הבנה מוחלטים שם בליגה עזוב,ש לבן אין קליעה בכללי אבל להפוך את הכדורסל למחשב זה להקיא. כמה פיגור
פורטלנד בלי דני יכולה להיכנס לעיתים לקטגוריה של מזעזעת. מדהים האימפקט שלו על הקבוצה הזאת. בלעדיו זה בקושי קבוצת פליאין.
כרגע המקום שלהם בפליאין נראה מובטח אני מקוה שלא יתפתו לתת לו לשחק.
דנבר זה יום עסל יום בסל לא להמין התנודתיות שיש ביכולת של הקבוצה הזאת מישהו שם חייב לתת על זה את הדעת. ככה הם לא יקחו אליפות השנה.
תטדה לאיתם ועמיחי. אני ראיתי את הניקס ואת בוסטון. סקירה מעולה של שניכן!
תודה חברים. לדני וולף יש סט כישורים שאין להרבה שחקנים. בקבוצה נורמלית הוא יכול להיות שחקן חמישיה משמעותי. פילי שאחרי ה״טרייד״ על מק׳קיין זו בדיחה התקפית יותר ממה שהיתה קודם. טרייד על אמביד (רק דוראנט לא יסביר שוב שהוא פצוע) ג׳ורג׳ מורי ונרס מתבקש