כל הכתיבה והנתונים נכונים ל-18/02/2026, אחרי סופ״ש האול-סטאר ולפני החזרה מהפגרה.

מאזן 20-35 (13-17 מאז היומן אחרון ב-17/12/2025), מקום 3 במזרח (חצי משחק מתחת לבוסטון).

רציתי לכתוב יומן עונה פעם בחודש אבל החודשיים האחרונים היו עמוסים, כולל סיום סמסטר בביה״ס וכתיבת תעודות לתלמידים ככה שלא הגעתי לכתוב יומן בסיום שלושה חודשים מפתיחת העונה. אח״כ הגיעה חופשה שגם מנעה ממני להתרכז בכתיבה והנה אנחנו כאן ביומן השלישי לעונה, כ-4 חודשים מפתיחת העונה.

בחופשה, לשאלתכם, נסענו לדיסניוורלד באורלנדו (ותודה להוריי שהביאוני עד הלום) ושם כמו בכל פארק שעשועים יש הרבה רכבות הרים. מה שמייחד אותן הן שהן כולן ממותגות ואמנם הניקס עוד לא שייכים לדיסני אבל אם הם רוצים לבנות רכבת הרים חדשה אני חושב שלגמרי אפשר למתג אותה כ״ניו יורק ניקס 2026 Rollercoaster״.

והאמת שאפשר לסקור את כל מה שעשו עד פגרת האול-סטאר כדי להדגים את זה אבל אין צורך, אפשר להסתפק ב-4 המשחקים האחרונים לפני הפגרה. ארבעה משחקים בשישה ימים ואלו התוצאות:

תבוסה ב-38 הפרש לדטרויט (מוליכת המזרח) בחוץ. יומיים אח״כ הניקס מנחילים לבוסטון (שניה במזרח) תבוסה משלה ב-22 הפרש גם כן מחוץ לסקוואר גארדן. שוב יומיים אח״כ והניקס מפסידים בבית בהארכה לאינדיאינה הקבוצה עם המאזן השלישי הכי גרוע בליגה כולה. והופס (בחולם, לא כשם האתר) יום למחרת ביום שני של בק-טו-בק שוב בחוץ הניקס מנצחים את פילדלפיה (שישית במזרח) בלא פחות מ-49 הפרש. תודו שהייתם רוצים לעלות על המתקן הזה.

וזה בעצם מה שמאפיין את הניקס של העונה – כשהיא בשיאה היא נראית כמו הteam to beat in the east וכשהם לא, הם נראים כמו קבוצה שעלולה להיות מודחת בסיבוב הראשון (כן, אני לא מגזים) בהפתעה על הנייר אבל לא שוק גדול למי שעוקב. אבל למה? מה בעצם גורם לזה?

לדעתי יש 3 סיבות. הסיבה הראשונה – מדובר בקבוצה חדשה. נכון, השלד העיקרי היה גם שנה שעברה אבל השינוי בצוות האימון ובפילוסופיה שלהם מייצר הרבה אלמנטים של קבוצה חדשה. לא רק שצריך ללמוד שיטה חדשה (והשיטה של בראון והצוות שלו שונה שנות אור בשני צידי המגרש מהשיטה שתיבס רץ איתה ב-4 השנים שקדמו לזו) אלא גם הרחבת הרוטציה גורמת לזה שהשחקנים צריכים ללמוד יותר שחקנים אחרים לשתף פעולה איתם במגוון הרכבים שונים (שנה שעברה תיבס רץ עם החמישייה + דוס + פיין בלית ברירה ורובינסון כשהיה בריא. העונה רשימת השחקנים שקיבלו דקות משמעותיות כוללת לא פחות מ-11-12 שחקנים וזה לפני שנדבר על השינויים הנוספים בטרייד דד-ליין).

סיבה שניה היא הפציעות. נכון, כל הקבוצות חוות פציעות ושל הניקס כנראה לא הגרועות ביותר אבל מקבוצה ששמה בשנים האחרונות קודם כל דגש הגנתי ורק אחרי זה דגש הגנתי ורק אחרי שניהם עוד קצת דגש הגנתי ובסוף בסוף בסוף גם דגש הגנתי היא הפכה השנה לקבוצה שלא רק מתרכזת בהתקפה, גם ההתקפה שלה דורשת הרבה יותר תזוזה, השתתפות ומאמץ מכולם. שחקנים שנחשבו לסטופרים הגנתיים צריכים פתאום להתאמץ גם בהתקפה וכולם נדרשים לתת מעצמם יותר גם בהגנה בגלל זה. לכן, דווקא חוסרים של שחקנים שתמיד יתנו את האקסטרה מאמץ, בטח בהגנה, כמו הארט, רובינסון ואננובי (כל אחד בתורו) היו משמעותיים לניקס יותר מפציעה כזו או אחרת (וגם פה הרחבה קלה נוספת בהמשך בהתייחסות לטרייד דד-ליין).

הסיבה השלישית היא, שהיא אולי גם סיבה קלה לאופטימיות, היא ההבדל בין מאזן החוץ למאזן הבית של הקבוצה. את שתי העונות האחרונות הניקס סיימה במקומות 2 ו-3 במזרח ובשתיהן היא הייתה עם 65% ניצחונות בבית ו-56% ניצחונות בחוץ. נכון לעכשיו, בדיוק שני שליש לתוך העונה, הניקס עם 75% נפלאים של ניצחונות בבית אבל רק 50% ניצחונות במשחקי החוץ. כתבתי בתחילת הפסקה שזו סיבה לאופטימיות אבל זו סיבה לאופטימיות רק כנגד החשש של להיות מודחים בבושת פנים בסיבוב הראשון כי כרגע הניקס רק שלישית במזרח (חצי משחק מאחורי בוסטון) ואם הסלטיקס יחזיקו גם ביתרון הביתיות וגם ברוח הגבית של חזרת טייטום, הניקס עלולים להיות מודחים הרבה יותר מהר ממה שהם ציפו.

לפני שאעבור לפסקה על מה שקרה מחוץ לפרקט בין הפרק הקודם לפרק הנוכחי ביומן העונתי, עוד אנקדוטה קטנה מחופשה אחרת רלוונטית: בסופ״ש ה-Thanksgiving היינו במלון ותיכננו לנו ארוחת שבת קטנה ודיכאונית בחדר המלון שלנו. הו אז הבחנתי בכמה חבר׳ה שלחלקם כיפה על הראש מתארגנים לסעודת שבת גדולה וחברנו אליהם לסעודת שבת משותפת. אלו שלא חבשו כיפה לראשם חבשו כובעי ניקס מה שהוביל לשיחה נהדרת לשולחן השבת. התאריך היה שלהי נובמבר ואני תהיתי איך האוהדים המקומיים מרגישים לגבי בראון. היו דברים חיוביים ואופטימיים יותר, היו כאלו פחות אבל השורה התחתונה הייתה אחת – ״כל זה לא משנה. אנחנו נותנים לבראון להינות מהספק במקרה הרע ולהיות מרוצים ממנו במקרה הטוב עד סיום העונה הסדירה. הדבר היחיד שמעניין זה איך הקבוצה תהיה בפלייאוף, עד אז אנחנו מוכנים לספוג הפסדים, גם קשים ולמתחרות ישירות. אבל בפלייאוף? הקבוצה תצטרך להיות מוכנה ב-100%״. וזה בעצם העניין. רכבת הרים או לא, זה בסדר גמור עכשיו. זה שכר לימוד ואנחנו מוכנים לשלם אותו. אלו חבלי לידה ואנחנו מוכנים לסבול אותם. אלו מכות קלות בכנף ואנחנו יודעים להתייצב אחריהן. הכל מקובל לגמרי כל עוד רכבת ההרים תתייצב ממש לקראת התחנה הסופית – הפלייאוף.

בקטנה – ההנחה בקרב האוהדים והעיתונאים בגארדן הייתה שהניקס לא תהיה פעילה בטרייד דד-ליין. כל המערכת שידרה שהיא מרוצה מהקבוצה הקיימת, היה נראה שאת יאניס אי אפשר להביא ושאין באמת ערך סביר לקבל עבור יאבוסלה. מה גם שהשמועות היחידות מעבר לגריק-פריק היו על אלבארדו ואם הניקס מוותרים על הפורוורד הצרפתי, גארד זה ממש לא מה שיהיה חסר להם. ואז בכמה מהלכים שבסופו של דבר עלו לניקס ביאבוסלה ושתי בחירות סיבוב שני הם אכן הנחיתו את אלבארדו. לא עברה יממה מהטריידים והניקס מודיעים שהפציעה של דוס מקברייד חמורה ממה שדווח והוא ייעדר לפחות עד הפלייאוף. עכשיו ברור מה פתאום צריך גארד נוסף שמספק D&3 במהלך שקט וחכם נוסף של ליאון רוז והפרונט אופיס. אבל זה לא נגמר פה כי כאמור, בלי יאבוסלה הניקס חסרה ווינג ארוך והופס (עדיין עם חולם) הניקס מחתימים בשוק החופשי את ג׳רמי סוהן ששוחרר מסן אנטוניו ספרס. שני השינויים האלו מגדילים את הבעיה הראשונה שתיארתי כי אלו שני שחקנים שצפויים להצטרף לרוטציה הפעילה (כרגע עומדת על אזור ה-13-14 שחקנים) ויצטרכו ללמוד את המערכת והמערכת אותם. מצד שני, הם יפצו בהקטנת הבעיה השנייה כי מדובר בשני שחקנים שמוסיפים הרבה ״רוע״ והאסל לכל קבוצה שיהיו בה ויוכלו לעזור לניקס להוסיף אינטנסיביות הגנתית שכ״כ חסרה לפעמים העונה, במיוחד כששחקנים מסוימים פצועים.

אז ההנהלה עשתה את שלה, בשקט ובצורה מרשימה כמו בכל השנים האחרונות, ועכשיו היא מאותת לבראון ״חובת ההוכחה עליך״ – יש לך סגל רחב ועמוק, שילוב של כוכבים, ווטרנים, צעירים, נושכים הגנתיים וקלעים מוכשרים, תביא אותם מוכנים לפלייאוף. שליש עונה סדירה עוד לפנינו לפני שמגיע הדבר האמיתי, בואו נראה מה יהיה.

ממש בקטנה – אלבארדו בניקס זה שידוך משמיים. הוא ניו יורקר אמיתי (גדל בקווינס) ונראה שגם הוא וגם הקהל מתים על החיבור הזה 🧡💙