ה-NBA ממשיכה לחפש דרכים להכניס עניין לתוך העונה הסדירה, כשהשבוע הוגדר בידי קברניטי הליגה הטובה בעולם בתור "שבוע היריבויות". ממשיכים לנסות לדחוף לנו את החזרה של קליי תומפסון לגולדן סטייט כיריבות (כשהוא אמנם בכושר לא רע), וקצת קשה להגדיר יריבויות של ממש בליגת הכדורסל הטובה בעולם, אבל מי אנחנו שלא נשתף פעולה?

03:00 – יוסטון רוקטס (15-25) – סן אנטוניו ספרס (13-30) – הדרבי של מריו אלי

אם לא הבנתם למי מתייחסת הכותרת, מוזמנים לחפש "Mario Ellie Kiss of Death" ביוטיוב. אין הרבה בני 26 שיודעים מי זה מריו אלי, ובכנות אין יותר מדי בני 26 שיעלו על הפרקט. מדובר בשתיים מהקבוצות הצעירות ביותר ב-NBA, וכאן זאת לא רק יריבות היסטורית (כשהמתקדמים יזכרו את החסימה של מאנו ג'ינובילי על ג'יימס הארדן בפלייאוף), אלא יריבות שהליגה בונה. שתי הקבוצות הטקסניות יכולות וצריכות להיות מהבולטות ב-NBA בשנים האחרונות.

נתחיל מהמארחת. יוסטון עשויה להיות אחת הקבוצות הפעילות ביותר בשוק הדדליין בהתחשב בכך שאין לה רכז של ממש, מה שלא מונע ממנה להיות אחת מההתקפות הטובות ב-NBA. הרוקטס מובילים את הליגה בזריקות וקליעות ל-2 ובריבאונד ההתקפה, כשהשילוב בין חיית מיד ריינג' כמו קווין דוראנט למפלצות כמו אלפרן שנגון וסטיבן אדאמס, 4.5 ריב' התקפה ב-22.7 דקות למשחק, נותנת להם את כל הכלים בצבע והופכת למשחק מעניין מול ויקטור וומבניאמה.

למרות זאת, אין להם מנהל משחק אמיתי עם כל האהבה לשנגון ולאמן תומפסון שמובילים את הקבוצה באסיסטים ומאבדים לא מעט. הטורקי עם 29.6% מהשלוש העונה, התאום עם 20.3% וג'בארי סמית', שאמור לרווח, עם 34.5% מחוץ לקשת. ריד שפרד משחק כדורסל מצוין בחודשים האחרונים וטרי איסון עם 46.9% מדהים מהשלוש, אבל לא בטוח שזה יספיק בפלייאוף.

לא בטוח שזה מספיק מול קבוצות טובות. הרוקטס הפסידו ב-4 מ-6 האחרונים, כולל שני משחקים מול פורטלנד ואחד מול אוקלהומה סיטי. בשני המקרים מדובר בקבוצות ארוכות שפשוט הצליחו לשבש את ההתקפה שלהם, כשמול הת'אנדר הם אמנם לקחו 23 ריבאונדי התקפה, אבל קלעו ב-33.7% מהשדה ו-29.2% מהשלוש. מצד שני, נגד מינסוטה הם הצליחו לקלוע ב-12 מ-29 מחוץ לקשת, אבל זה כלל 10 מ-14 של דוראנט וריד שפרד. לא יקרה בכל יום, גם לא 4 פעמים בסדרה. כל זה מציב את יוסטון בדיוק באמצע: מדרגה אחת מתחת לאימפריות של המערב, מדרגה אחת מעל פניקס והלייקרס. ה"אמצע" הזה, בדרך כלל, מוביל לטריידים.

החדשות הכי משמעותיות בסן אנטוניו, בהפרש, הן החזרה של וומבי לגבהים מתחילת העונה. הצרפתי קלע 35 נקודות עם 9 ריבאונדים על מינסוטה ללא הסנטרים שלה ו-33 הלילה מול יוטה, הפעם הראשונה בה הוא קולע מעל 30 בשני משחקים רצופים מאז נובמבר.

סן אנטוניו עצמה ניצחה בשלושת האחרונים, גם אם זה לא מול היריבות המרשימות בעולם (מילווקי, מינסוטה בהרכב חסר ועכשיו יוטה). בהתחשב בכך שוומבי כבר פספס 14 משחקים אני מאמין שלא יושיבו אותו בצד ויסכנו את הקייס שלו לחמישיות העונה, כשהואלמעשה לקח 18 זריקות מול יוטה לעומת 20 של פוקס וקאסל יחד. דילן הארפר קלע 15 ב-6 מ-7 מהספסל.

הגיוון הזה הוא הספרס, ונראה שחסרה להם חתיכה אחת בשביל ללכת עד הסוף, אולי פורוורד טוב יותר מהאריסון בארנס. זא קבוצה עמוקה שיודעת מה היא רוצה מעצמה ולומדת תוך כדי העונה, כשמצד שני יוסטון יכולה לטעון שהיא גם כזאת אך תתקשה משמעותית בלי סטיבן אדאמס. סן אנטוניו ב-10.

05:00 – דנבר נאגטס (14-29) – לוס אנג'לס לייקרס (16-25) – הדרבי של ג'אבל מגי

למה ג'אבל מגי? השחקן הראשון שקפץ לי לראש ושיחק בשתיהן. בדיקה זריזה מראה שגם כרמלו אנתוני, ניק ואן אקסל, קנטביוס קלדוול פופ, ראסל ווסטברוק וג'ארד ונדרבילט שיחקו הן בלייקרס והן בדנבר. המפגש נבחר לשבוע הזה, כנראה, בגלל סדרות הפלייאוף בשנים האחרונות. דנבר הדיחה את הלייקרס מהפלייאוף ב-2023 ו-2024, בעוד הלייקרס ניצחה אותה ב-2020. מתוך תשע סדרות פלייאוף של לברון ג'יימס במערב, שלוש היו נגד ניקולה יוקיץ' שלא ישחק הערב. באופן מעניין, שתי הקבוצות במקום שונה לגמרי חרף המאזן הצמוד.

דנבר היא הקבוצה של החבר'ה האחרים. מאז פציעתו של ניקולה יוקיץ' הנאגטס במאזן 4:7, חרף ההפסד המפתיע לקוטלת הענקיות שרלוט בראשון. התקופה הזאת, קצת כמו החודשיים של דני אבדיה כרכז בפורטלנד, נראית בדיוק כמו מה שיהפוך אותם לקבבוצה מסוכנת יותר בפלייאוף ואחת שיכולה לאיים בלעדיו.

ג'מאל מארי, ששיחק בשמונה משחקים מתוכם, קולע באחוזים מדהימים (28.8 נק' ב-50% מהשדה ו-42% מהשלוש) לצד 8.5 אסיסטים ויכול להוביל התקפה. ארון גורדון שחזר מפציעה מניע כדור כמו שלא הניע לאורך הקריירה, ויש כמובן את פייטון ווטסון, 22.5 נקודות ב-50-40-71, ג'יילן פיקט וזיק נאג'י. שחקנים שאולי לא הטובים ביותר בדנבר על הנייר אבל כאלה שיכולים לעמוד על שלהם בפלייאוף ומכניסים עומק.

השאלה הגדולה ביותר לקראת החצי השני של העונה בעיניי, אצל הנאגטס, היא ההגנה. ב-11 המשחקים מאז הפציעה של יוקיץ' היא לא מספיק טובה, אבל אין סנטר של ממש כשגם יונאס ולנצ'יונאס פצוע. אם הם יצליחו להיות אחת מ-10 ההגנות הטובות בהרכב מלא? יש מצב שמדובר בפייבוריטית לאליפות.

אז לדנבר יש התקפה ואין כל כך הגנה. ללייקרס אין את שניהם. ההפסד לפורטלנד היה משחק חסר חשק של קבוצה שרוצה שהעונה תגמר, כשמאז הם נראו טוב יותר באופן משמעותי מול טורונטו במשחק בו דיאנדרה אייטון קלע 25 נקודות ב-100% מהשדה עם 13 ריבאונדים, כשלוקה דונצ'יץ' חזר מהפציעה.

אייטון הוא אולי המייצג ללייקרס. קבוצה עם פוטנציאל שיכולה להיות טובה, על גבול המצוינת, אבל לא מצליחה להביא את זה בכל משחק. ההתקפה שלהם לא קולעת באחוזים מספיק טובים, ההגנה שלהם לא שם, אבל הם יכולים לנצח משחקים צמודים כשיש להם את ג'יימס ואת דונצ'יץ'. שנה שעברה האמנתי שזאת קבוצה שיכולה לזכות באליפות. השנה? הם עלולים ליפול לפליי-אין.

לוקה קלע 25 נקודות בחזרה מהפציעה. לברון שחקן של 23/6/7 בגיל 41, אבל המציאות היא שאין מספיק מסביבם. הלייקרס יכולה להיות קונטנדרית אם היו שחקנים שקולעים ב-40% מהשלוש והם נכנסים לצבע ומגיעים ל-120 נקודות במשחק, כשיש להם שניים כאלה (רוי האצ'ימורה וניק סמית' ג'וניור). הלייקרס הייתה יכולה להיות קונטנדרית אם ההגנה הייתה טובה והם היו צריכים לקלוע יותר מהיריבה, אבל המציאות היא שאין מספיק סביב ג'יימס, דונצ'יץ' ואוסטין ריבס הפצוע. יש סיכוי לא רע שג'ייק לארביה הוא השחקן הרביעי בטיבו של הקבוצה הזאת.

הניצחון על הראפטורס בבק-טו-בק היה השני ב-7 המשחקים האחרונים, אחרי ניצחון על אטלנטה קורסת. מצד שני, הם קיבלו חזרה שחקן ברמה של דונצ'יץ'. על פניו זאת קבוצה טובה יותר מדנבר בלי יוקיץ', אבל האנרגיות של הנאגטס, בטח בבית, מרגישות כאילו הן גדולות מעט על הלייקרס ועל הפוטנציאל ההגנתי שלהם. לכן אני חושב שנראה כאן את דנבר מנצחת ב-12.

02:00 – פילדלפיה 76' (18-23) – פניקס סאנס (17-26) – הדרבי של צ'ארלס בארקלי

בארקלי מעט נעלם. התוכנית Inside the NBA קיימת אך זוכה לפחות תהודה בתוך ESPN, במה שהוביל ברמה מסוימת לשיח חיובי יותר על כדורסל. אנחנו מתעסקים במה שטוב, ולא מה שרע, ויש לא מעט טוב גם בשתי קבוצותיו לשעבר של צ'אק. טירייס מקסי נראה כמו הגארדים הגדולים של שנות ה-2000, פניקס שומרת "כמו פעם", וזהמאחד שלאמתעסק בהן רק בשביל להגדיל את עצמו בשונה מבארקלי ושאקיל אוניל.

נתחיל מהסיקסרס. רוב העונה מאחורינו וסיום בשישייה בהחלט ריאלי, כשאחרי פתיחה של 1:5 הם מדשדשים סביב 50% הצלחה. ראינו שיפור מסוים בקבוצה שהייתה 14:16, אבל יש שיגידו שזה מושפע מלוח משחקים נוח. בתקופה שחלפה מאז הם עם ההתקפה השמינית בליגה, אבל במקום ה-28 באחוז הסלים שהגיעו מאסיסטים.

הקבוצה מתבססת על הכישרון האישי של טייריס מקסי, 38.4 דקות למשחק ב-12 המשחקים האחרונים, ועל ג'ואל אמביד שבשקט יחסי עם 27 נקודות ו-7.6 ריבאונדים למשחק בתקופה הזאת. זה יספיק לשישייה, אבל ההתקפה לא מספיק חכמה וההגנה לא מספיק איכותית בשביל להרתיע קבוצות טובות. ובכל זאת, אחלה עונה.

אתקן את עצמי – זה מספיק לשישייה במזרח. פניקס משחקת במערב. הסאנס בכושר נפלא כשההגנה שלהם מהכיפיות לצפייה בליגה, לא כי יש כאן איזה סכמה פורצת דרך אלא פשוט כי יש שחקנים קשוחים שלא מוותרים ליריבה. ראיין דאן, דילון ברוקס, קולין גילספי, אוסו איגהדרו וגרייסון אלן נלחמים, דווין בוקר מוסיף סטאר קווליטי וכל זה הופך את המאמן ג'ורדן אוט למי שראוי, לפחות בעיניי, לתואר מאמן העונה.

הקבוצה במאזן 4:10 מאז הכריסמס, כשההגנה שלה היא השלישית בטיבה מתחת דטרויט ואוקלהומה סיטי, מוליכות המזרח והמערב. כשמחברים בין האינטנסיביות וסוללת השומרים לקבוצה שחיה מאחד על אחד, סביר להניח שיהיו לשמש תשובות. פניקס ב-8.

03:00 – שיקגו בולס (22-20) – לוס אנג'לס קליפרס (23-19) – הדרבי של קריס דאן

קריס דאן, איכשהו, הוא סמל עבור שתי הקבוצות האלה – עבור הבולס הוא פוטנציאל מבוזבז, שכן הוא נבחר מעל ג'מאל מארי ועבר אליהם אחרי שנה בטרייד של ג'ימי באטלר, ועבור הקליפרס הוא פוטנציאל לזהות מהשנה שעברה, קבוצת הגנה קשוחה. זהות שמתחילה לחזור בהדרגה.

למרות זאת, נתחיל דווקא מהשוורים. שיקגו קרועה בין קובי ווייט שעולה מהספסל ומייצר לעצמו, ניקולה ווצ'ביץ' והפוסט-אפ או ג'וש גידי והמשחק המהיר, למרות שהקצב שלה הוא רהביעי בגובהו בליגה. הקבוצה הזאת התחילה את העונה ב-0:5 (זוכרים?) ויצאה לרצף נוסף של חמישה ניצחונות, אבל אם מתעלמים מהם – שיקגו ב-22:9. חוסר היציבות הזה נובע בין היתר מהניסיון לדחוף לכמה כיוונים, כשהם יכולים על פניו לנצח כמעט כל קבוצה בליגה.

מצד שני, זאת קבוצה שיש לה תקרה ואין לה כל כך רצפה. הבולס לא שומרים בצורה מספיק טובה בהתחשב בגיל הזה וחוסר ההיררכיה משפיע גם בפן ההגנתי, למרות שיש שם תגליות כמו מאטס בוזליס ואולי אפילו ווייט עצמו, למרות שלתחושתי הוא יעבור קבוצה בפברואר. ג'יילן סמית' בן ה-25 לא רע, אבל בוזליס וגידי הם היחידים שנראים כאילו יש להם פוטנציאל להוביל קבוצה טובה יותר. לכן, על פניו, הפתרון פשוט – להעיף את כולם, לתת להם את הכדור ולקוות לכדורי פינג-פונג שיביאו להם את קאם בוזר בדרך לדור שני במדי הקבוצה. קל להגיד, אבל זה הפתרון על פניו בשיקגו מאז 2019 בערך.

הקליפרס, מנגד, בתנופה. הקבוצה שהייתה ב-21:6 היא אחת הטובות בליגה בסטרץ' האחרון, אבל קבוצה שמגיעה למשחק הזה בבק-טו-בק בלי קוואי לנארד הפצוע ואחרי 39 דקות של קריס דאן, הוא ולא אחר, מול וושינגטון. בהתחלה זה נראה כאילו זובאץ וקוואי דורכים מעט אחד על השני, אך אחרי הפציעה של האחרון התפקיד של הסנטר בצבע משמעותי אף יותר.

הקבוצה יכולה וצריכה לשאוף לפלייאוף בהתחשב בחולשה של ממפיס, חוסר הניסיון של פורטלנד והפציעה של ג'ימי באטלר. הם ב-2:13 ב-15 המשחקים האחרונים, המאזן הטוב ב-NBA, עם ההתקפה השנייה וההגנה השישית הכי טובה בליגה. הרבה מזה נפל על לנארד, ואם הוא ייעדר לתקופה ממושכת הסיכוי שלהם קלוש.

לא סביר שנראה אותו הלילה, אבל לא בטוח שהם צריכים אותו מול שיקגו בינונית. ההגנה של הבולס לא מספיק טובה בעיניי בשביל להתמודד עם הארדן, שחקן של 26 נקודות ו-8 אסיסטים למשחק בתקופה הזאת. קליפרס ב-17.

05:00 – גולדן סטייט ווריירס (19-25) – טורונטו ראפטורס (19-25) – הדרבי של פטריק מקאו

פטריק מקאו הוא השחקן האחרון ב-NBA שזכה בטריפיט, אחרי ששיחק בגולדן סטייט של קווין דוראנט ובטורונטו של קוואי לנארד. שניהם היסטוריה רחוקה (לפחות עבור הקבוצות האלה), ועכשיו אנחנו עם שתי קבוצות שאני לא כל כך יודע מה אני חושב עליהן. מקאו, אגב, מועמד לבחירה לאולסטאר של הג'י ליג השנה.

הראפטורס פתחו את העונה ב-5:14, ומאז ב-14:11 בינוני מאוד. על פניו, נראה שזאת קבוצת פליי-אין. ההגנה שלהם אחלה, אבל רק אחלה. אחרי ההתלהבות של פתיחת העונה הם במקום ה-10 בליגה בדירוג ההגנתי וה-27 ביעילות ההתקפית, שילוב של העדר עומק והעדר סטאר קווליטי של ממש, עם כל האהבה לסקוטי בארנס וברנדון אינגרם.

החזרה של אר ג'יי בארט אמורה לסייע ולהעניק להם סקורר נוסף, כשהם במאזן 2:4 במשחקים בהם שיחק בתקופה הזאת. מאז הוא הספיק להיפצע פעם נוספת ולפספס את המשחק מול הלייקרס, כשלמעשה הוא שיחק 58 משחקים בכל אחת משתי העונות הקודמות ובדרך לנתון דומה השנה.

לא מופרך לטעון שטורונטו צריכה בריאות של ארבעת שחקניה המובילים בכל לילה בשביל לנצח, וזאת דרישה מוזרה ב-NBA, בטח בהתחשב בהיסטוריית הפציעות של בארט וברנדון אינגרם. זה עשוי להפוך אותם למועמדת לטרייד, בין אם הם רוצים לשדרג את אחד השחקנים (קוויקלי על ג'ה מוראנט?) או לייצר עומק, כזה שיוכל להוביל למשל להגנה טובה יותר. היכולת בלי בארט לא מספיק טובה, כפי שראינו בתבוסה 110:93 מול לייקרס בינונית.

גולדן סטייט אמנם ניצחה את מיאמי, אבל אולי איבדה את העונה שלה. ג'ימי באטלר קרע את הרצועה הצולבת, כשהוא בעצם היה השחקן השני של הקבוצה לצד סטף קרי והיחיד שיכול להוביל התקפה מלבדו. כרגע האיום השני בטיבו הוא ברנדין פוזדיימסקי, כנראה, וזה לא מספיק.

לכן אחת השאלות המתבקשות היא מה עושים מכאן. האם מנסים להוריד הילוך, לתת לצעירים להתשפשף ולקבל בחירה גבוהה שתוביל לשחקן נורמלי (מה שהווריירס ניסו ב-2021 ולא כל כך הצליחו עם הבחירה בג'יימס ווייזמן, מכל האנשים), או אם מנסים להעביר את הצעירים על שחקן אחר בשביל אול-אין נואש לפליי-אין? האם יש ערך טרייד אמיתי לשחקן בינוני כמו ג'ונתן קומינגה, למוזס מודי או פוזדימסקי?

גם הם לא יודעים. המציאות כרגע עגומה יותר, והיא שהמון נופל על סטף בן 37 שכבר עכשיו עם 19.4 זריקות למשחק, מספר שרק יעלה. יש לטורונטו את הכלים בשביל להתיש אותו ואולי לכל קבוצת NBA שפשוט תיתן לחבר'ה האחרים של הווריירס לנצח אותה. זה הולך להיות עצוב. טורונטו ב-18.

04:00 – יוטה ג'אז (29-14) – מינסוטה טימברוולבס (16-27) – הדרבי של מייק קונלי

לא מעט שחקנים עברו בשתי הקבוצות, כולל מייק קונלי ורודי גובר שהיו חלק מהקבוצה הגדולה האחרונה של יוטה והיו שחקני חמישייה אשתקד במינסוטה. קווין לאב מהצד השני היה אחד השחקנים הגדולים בתולדות מינסוטה ובעונה נחמדה מאוד אצל הג'אז. עברו כבר אנחנו בעונה הרביעית שחלפה מאז שיוטה עשתה טריידים על רודי גובר ודונובן מיצ'ל. בעונה הראשונה בתחילת הריבילד, הם ניצחו 37 משחקים ויוסטון 22. השנה יוסטון בדרך לרביעייה הראשונה במערב, בקצב של 52 ניצחונות. יוטה? בדרך ל-27.

כיף להיכנס ביוטה ובטח בדני איינג', על אוסף בחירות ובנייה איטית, אבל יש עם מה לעבוד. ווקר קסלר שהגיע בטרייד על גובר גמר את העונה בשלב מוקדם, קיונטה ג'ורג' בן ה-22 מקבל תפקיד גדול בהתקפה ונראה כמו שחקן שיכול להוביל קבוצה וגם אייס ביילי, שחקן עם תקרה ענקית והרבה סימני שאלה, מקבל דקות.

מצד שני, הקבוצה במאזן 16:6 ב-22 משחקיה האחרונים, הגרוע בליגה. ההגנה שלהם היא ההגנה הכי גרועה בכל ה-NBA בתקופה הזאת וכ-5 מ-10 השחקנים שמקבלים את כמות הדקות הגבוהה ביותר בני 28 ומעלה. איזייאה קולייר, ברייס סנסבואו וקייל פיליפובסקי כבר כמה שנים ביוטה, וקשה להגיד שראינו מהם משהו. לאן זה הולך?

לא לכיוון של מינסוטה, לפחות כרגע. הטימברוולבס בעיניי מועמדת לאליפות לכל דבר ודיברתי על זה גם בשבוע שעבר, בין היתר בזכות השילוב בין הסטאר קווליטי של אדוורדס להגנה חסרת נקודות תורפה. הם אמנם הפסידו לאחרונה לסן אנטוניו, אך זה קרה בלי גובר וכשנאז ריד נפצע אחרי חמש דקות, לא סיטואציה אידיאליית מול ויקטור וומבניאמה.

מינסוטה הפסידה גם ליוסטון בהרכב מלא, ואחרי שהייתה יחסית בריאה בחצי הראשון של העונה אנחנו רואים אותה מתמודדת עם יותר פציעות. ככה זה בעונה הסדירה של ה-NBA, ובסוף המטרה שלהם היא לא לנצח את יוטה. היא לנצח במאי ולהגיע ליוני.

למזלם, יש תסריט ריאלי בו הם לא צריכים את אדוורדס או את גובר בשביל לנצח כאן. רנדל והעומק עשויים להספיק מול ההגנה הגרועה ב-NBA שנמצאת בכושר רע, רע מאוד, ולא כל כך רוצה לנצח. מינסוטה ב-27.

05:00 – סקרמנטו קינגס (31-12) – מיאמי היט (21-22) – הדרבי שמחכה לגודו

דביון מיצ'ל הוא השחקן הכי טוב שהצלחתי למצוא ליריבות הזאת, בתחרות עם מייק ביבי שפתח בחמישייה של מיאמי בגמר NBA. ברמה מסוימת, זה דרבי הפחד – שתי קבוצות שמאמינות שדברים יכולים להתחבר ולהפתיע, כשסקרמנטו ראתה את דומנטאס סאבוניס מוביל אותה לעונה הטובה מזה 20 שנה ב-2023 בה מיאמי עשתה גמר. מצד שני, זה נדמה ששתיהן מחכות לאיזה גיבור על, דמות מיתולוגית כמו גודו של סמואל בקט, וממשיכות להמתין. אולי הוא יבוא מחר. זאת העונה שבה לא קורה כלום, פעמיים.

הקינגס קיבלו חזרה את סאבוניס וניצחו בארבעה משחקים רצופים לפני ההפסד לפורטלנד הלילה. יש להם אולסטארים מזדקנים כמו דמאר דרוזן וראסל ווסטברוק שיתנו 120% בכל משחק, אבל זה לא בהכרח מספיק. ברצף הניצחונות האחרון כן ראינו את הפוטנציאל הזה מתממש, כשמול ניו יורק המתקשה למשל ראינו חמישה שחקנים בדאבל פיגרס או הגנה מפתיעה מול יוסטון.

ובכל זאת – ווסטברוק בן 37. דרוזן בן 36. זאק לאבין בן 30. מאליק מונק בן 27, סאבוניס (שחזר מפציעה ושיחק בשני משחקים) בן 29. ה"ליבה" הצעירה שלהם, אם יש כזאת, זה הרוקי ניק קליפורד והתגלית מקסים ריינו. לא מספיק, מה שהופך גם אותם למוכרת מעניינת בדדליין הקרוב. מי תרצה לקנות?

אולי מיאמי. ההיט בעונה מאכזבת, שוב. לפעמים זה נראה כאילו הם עומדים להתחבר עם כמה ניצחונות רצופים, ואז לא. ההגנה סבירה, אבל לא טובה. ההתקפה טובה, אבל לא יציבה. בשני המקרים זה סימפטום של סגל שפשוט לא מספיק מוכשר, או לכל הפחות אחד בלי אלפא דוג.

ההיט הצליחו לקלוע 122 נקודות בניצחון על אוקלהומה סיטי ואז לחטוף 135 מהווריירס. הם ניצחו את פניקס, דנבר ודטרויט אבל הפסידו לאינדיאנה. חוסר היציבות הזה מראה שיש אחלה שחקנים – חיימה חקז, באם אדביו, נורם פאוול, קלאל וור ודביון מיצ'ל – אבל רק אחלה. אם תרצו, זה המפגש בין קבוצה אחלה לבין אוסף שחקנים בסדר.

על פניו, הקבוצה אמורה לנצח. מיאמי מאומנת יותר וטובה יותר, אבל ההיט הראו את הכישרון שלהם בבעיטה בדלי מול חלשות. יחד עם ההצלחה האחרונה של הקינגס, אני מאמין שנראה פה ניצחון של סקרמנטו ב-12.