ארבעה משחקים בלבד ביום שלישי הקרוב, אבל אחלה של משחקים. נתחיל עם המפגש בין דטרויט ללייקרס בניחוח גמר 2004, נעבור דרך בוסטון ויוטה בדרבי הפרטי של גורדון היווארד ונמשיך עד לסקרמנטו וקליפרס בדרבי קליפורנאי. נקנח בממפיס ופילדלפיה, הדרבי הפרטי של אלן אייברסון ויקיר המערכת טוני רוטן. למה הוא יקיר המערכת? אין לי מושג.

05:30 – לוס אנג'לס לייקרס (10-20) – דטרויט פיסטונס (8-24)

נתחיל מהמארחת, שהפסידה בצורה די מביכה ליוסטון במשחקי חג המולד. ג'יי ג'יי רדיק ביקר את המאמץ של חלק משחקניו, כשמאז הם אמנם ניצחו 101:125 את הקינגס אבל מתקשים להרשים מול יריבות טובות או בהרכב מלא. אוסטין ריבס צפוי להעדר לחודש מהמגרשים, מה שמחזיר את הלייקרס לנקודת המוצא של לברון ג'יימס ולוקה דונצ'יץ'.

התקפית זה יכול לעבוד, כי עדיין מדובר בשני סקוררים טובים מאוד (לברון, שחוגג היום את יום הולדתו ה-41, קולע 20.5 נקודות עם 6.7 אסיסטים למשחק), אבל ההגנה לא שם וכאן הביקורת של רדיק מוצדקת. כל מי שחשב שהשילוב של ג'יימס ודונצ'יץ' פשוט יגרום לדברים להסתדר מעצמם בפלייאוף, כולל הח"מ, נפל במבחן המציאות.

הלייקרס ספגו במשחקים האחרונים 135 נקודות מיוטה (וניצחו), 132 מפניקס ו-119 מיוסטון. מאז החזרה של לברון, הקבוצה במאזן 6:10 ועם הדירוג ההגנתי ה-28 בליגה (לעומת 4:11 והמקום ה-17 לפני כן). הם עדיין מנצחים משחקים צמודים כי לוקה דונצ'יץ' בעונת קריירה, פחות או יותר, אבל התקרה והרצפה של הקבוצה הזאת לא תקבע דרך לוקה, אלא דרך פרמטרים כמו הגנה או ריבאונד. בשניהם התוצאה פשוט לא מספיק טובה. באופן אירוני, אגב, העדרו של ריבס עשוי לשפר את הלייקרס כי יהיה שחקן נוסף עם אוריינטציה הגנתית בחמישייה. זה כנראה יהיה מרקוס סמארט או ג'ארד ונדרבילט, שניהם הרבה מעבר לשיא, אבל זה יספיק מול לא מעט קבוצות.

האם זה יספיק מול דטרויט? הקליפרס המשתפרת הפתיעה את דטרויט במשחק מדהים של קוואי לנארד, שקלע 55 נקודות ב-17 מ-26 מהשדה ו-16 מ-17 מהעונשין. הם ניצחו ב-6 מ-9 המשחקים האחרונים ומאיימים, לפחות באופן תיאורטי, על אוקלהומה סיטי והמאזן הטוב בעונה הסדירה.

לאורך העונה דטרויט עם ההגנה השנייה בטיבה ב-NBA וההתקפה השמינית בטיבה, הקבוצה היחידה במזרח שנמצאת בעשירייה הראשונה בשתי הקטגוריות. יש להם היררכיה ברורה ובעיקר סגל צעיר ורעב עם שחקנים כמו קייד קנינגהאם בעונה ששווה חמישיית ליגה ראשונה, ג'יילן דורן שעשה קפיצה ואוסאר תומפסון שמשיג נקודות בהתקפה.

יש שם כמה סימני שאלה לקראת הפלייאוף, בעיקר כל מה שקשור לשחקן נוסף שיכול למסור או לייצר לעצמו זריקה. כרגע האלטרנטיבות לקייד הן טוביאס האריס, שחקן עם תדמית עגומה בפלייאוף, או ג'יידן אייבי שלוקח צעד אחורה בכל עונה מאז הגיע לליגה. זה לא מספיק, וסביר שנראה חתיכה נוספת בפאזל.

כדורסל של עונה סדירה שונה מהותית מכדורסל של פלייאוף, ובעונה הסדירה זאת קבוצה של 60 ואפילו 65 ניצחונות. ההגנה תספיק מול רוב הקבוצות, כשבמקרה של הלייקרס ספציפית יש להם יתרון אחר – הפיזיות.

דורן ואוסאר הם מה שחסר לצד לברון ולוקה, שחקנים שרוצים יותר מהיריבה וינסו להעיף אותה מהפרקט עם האנרגיה שלהם. אנחנו נראה פרק נוסף ביריבות בין איזייאה סטיוארט ללברון ג'יימס הלילה, וכשמוסיפים לזה את המסה שלהם בצבע ואת הקליעה החשודה של הלייקרס (34.8% ב-33.8 זריקות למשחק, בשני המקרים מקום 23 בליגה)? זה הולך לדטרויט ב-15.

04:00 – יוטה ג'אז (19-12) – בוסטון סלטיקס (12-19)

יוטה מסתובבת לה סביב המקום העשירי במערב, לפחות עד שהפצועים של פורטלנד יחזרו או עד שהקליפרס יסגרו את הפער. קיונטה ג'ורג' נראה כמו הדבר האמיתי ולאורי מרקנן מזכיר לנו שהוא אחד השחקנים הכי פחות מוערכים בליגה, מה שגורם לקבוצה שמשחקת עם יוסוף נורקיץ' וסבי מיכאליוק בחמישייה להיראות כמו אחת שתעשה בעיות לכל יריבה ב-NBA. ממש עכשיו הם ניצחו את דטרויט ואת סן אנטוניו.

וויל הארדי מאמן כדורסל מצוין, כשהג'אז שלו משחקים כדורסל חובב שלשות והנעת כדור, מה שמתחבר בין היתר לשילוב של מרקנן, ג'ורג' ונורקיץ' יחד בחמישייה. ההגנה לא מספיק טובה וכנראה שבשלב מסוים נראה אותם הולכים על טנקינג לקראת דראפט עמוס, אבל ההתקפה שלהם במקום הנכון והכישרונות הצעירים (ג'ורג', קולייר, וולטר קלייטו, קייל פיליפובסקי) מראים פוטנציאל וסימנים של מי שיובילו את המערכת בהמשך. אייס ביילי בן ה-19 מקבל דקות ולא כל כך מצדיק אותן, אבל הוא אחד השחקנים הצעירים בליגה.

האם זה יספיק מול בוסטון, הקבוצה בה אותו הארדי שימש במשך שנים כעוזר לצד ג'ו מאזולה? לא סביר. יש הרבה מאוד דמיון בין הסגנון של שתי הקבוצות עם דגש על שלשות, רק שהג'אז במקום השני בליגה בכמות האסיסטים למשחק ובוסטון במקום השלישי מהסוף. רצף הניצחונות של הסלטיקס נעצר בהפסד מפתיע לפורטלנד, אבל יש שם כישרון שיכול להספיק גם לגמר, אם איכשהו ג'ייסון טייטום ישחק כדורסל בפלייאוף.

ג'יילן בראון בעונה אישית אדירה עם 29.7 נקודות, 6.3 ריבאונדים, 4.8 אסיסטים והגנה יוצאת דופן. דרק ווייט מצליח להתעלות בהתקפה, למרות מספר טעויות לא אחראיות כולל בסוף המשחק מול הבלייזרס, ונכנס לנעלי ג'רו הולידיי בהגנה. התגלית הגדולה היא פייטון פריצ'ארד שמצליח לעמוד על שלו גם כשחקן חמישייה ולצידו נמיאס קייטה, כוכב נבחרת פורטוגל שעושה עבודה לא רעה בכלל בתור סנטר.

קל לשכוח את זה, אבל בוסטון התחילה את העונה ב-5:3. מאז הם עם המאזן השלישי הכי טוב במזרח, 7:16, ההתקפה השנייה בטיבה בליגה, הנט רייטינג השני בטיבו בליגה והגנה שנמצאת בדיוק באמצע. הם קונטנדרים לכל דבר, בטח אם מצרפים את טייטום. זה עוד רחוק, אבל עד כה ההתקפה שלהם מספיק טובה בשביל להחזיק אותם בעונה הסדירה.

אני מאמין שזה מה שיקרה מול יוטה. הג'אז אמנם הצליחו לגבור על סן אנטוניו ועל דטרויט במשחקים בהם ההתקפה שלהם התפוצצה, אבל לא סביר שנראה אותם מגיעים שוב לאחוזים כל כך גבוהים מחוץ לקשת. תוסיפו לזה את היוכלת של הסלטיקס להתאושש אחרי הפסדים ורמת ה-urgency של מי שנאבקת על המקום השלישי במזרח, ולכן אני חושב שזה הולך לבוסטון ב-12 הפרש.

06:00 – לוס אנג'לס קליפרס (21-10) – סקרמנטו קינגס (24-8)

טיירון לו אמר לפני ארבעה משחקים שהוא רוצה שהקבוצה שלו תנצח 35 מ-54 משחקים עד סוף העונה. מאז הם ב-0:4, כולל ניצחונות על יוסטון ועל דטרויט. נדמה שהפציעה של איביצה זובאץ עשתה טוב לקבוצה הזאת, כי היא שחררה את הפקק מהצבע.

ברוק לופז שפותח על חשבון זובאץ הוא הקלע השלישי של הקליפרס בארבעת המשחקים האלה עם 13.5 נקודות למשחק, כשעד עכשיו היו לו 28 זריקות מהשלוש ו-7 זריקות ל-2. ברגע שלופז מרווח ככה, משמעותית קל יותר לקוואי לנארד, ג'יימס הארדן וג'ון קולינס להיכנס פנימה. הוויתור על הקליעה של הקליפרס מהקיץ, עם החלפתו התמוהה של נורמן פאוול בג'ון קולינס, פגע בהתקפה שלהם משמעותית. ההגנה לא הייתה שם מלכתחילה, אבל זה חלק אחד מהשינוי הגדול של הקבוצה.

החלק השני הוא קוואי לנארד, רק בן 34 כשהברכיים בנות 68. נכון לכתיבת שורות אלה קוואי עם 27.5 נקודות למשחק, שיא קריירה, ב-62.4% טרו שוטינג (מרחק 0.2% משיא קריירה). הוא קלע 41 נקודות מול יוסטון ו-55 מול דטרויט כשהוא מגיע למקומות שהוא אוהב, זורק המון מיד ריינג' וקולע אותו בהתקפה שנותנת לו ולג'יימס הארדן את החופש שהיה חסר להם בתחילת העונה.

מוקדם לדעת איך זה יראה כשזובאץ יחזור, ואולי עדיף להם להטריד אותו למקום אחר תמורת שחקן שמתאים יותר למקסם את הליבה הנוכחית, אבל מה שמעניין אותנו כרגע הוא המרחק שלהם מהפליי-אין: 2.5 משחקים נכון לעת כתיבת שורות אלה, כשהם מחזיקים ברצף הניצחונות הפעיל הארוך בליגה. ריאלי.

עכשיו הם פוגשים את סקרמנטו, במאזן 24:8. הקינגס למעשה הפסידו ב-11 מ-14 משחקיהם האחרונים, כשהם ניצחו את מיאמי (כמובן), יוסטון ודאלאס. יש שם כמה תגליות מעניינות כמו מקסים ריינו או ניק קליפורד, אבל הקבוצה לא מספיק טובה בשביל לנצח קבוצות עם שאיפות, בטח כל עוד דומנאטס סאבוניס בחוץ. ראסל ווסטברוק שפוגש את קבוצתו לשעבר בעיקר מחטיא, דניס שרודר משחק את דרכו ליורוליג וזאק לאבין אמנם קולע, אבל מזכיר לנו (או לי) את קווין מרטין – סקורר של קבוצות קטנות שיישארו קטנות.

יש לקינגס את הכישרון בשביל להפתיע כל קבוצה, אבל זה מרגיש שהקליפרס ממוקדים מדי בשביל לתת להסחות דעת כאלה להפריע להן. תוסיפו לזה את הבור בצבע של סקרמנטו, וקיבלתם משחק שלוס אנג'לס אמורה לנצח ב-20.

03:00 – ממפיס גריזליס (17-15) – פילדלפיה 76' (14-16)

אחרי שממפיס פתחה את העונה ב-11:4, הם ב-6:11. תומאס איסלו מאמן כדורסל מצוין ששם את כל הסאגה של ג'ה מוראנט מאחוריו, כשבחודש הזה ממפיס אחת מקבוצות ההגנה הכי טובות ב-NBA ועם מאזן טוב יותר מיוסטון או מינסוטה. מגיע כאן קרדיט ללוח המשחקים, כשהיה להם ניצחון אחד בלבד מול קבוצה שנמצאת כרגע מעליהם, אבל זה חלק קטן מהסיפור.

הגריזליס ניצחו את הטימברוולבס, לא היו רחוקים מניצחון מול דנבר וסן אנטוניו ועושים כן עם שמינייה בדאבל פיגרס וכשג'ה שיחק בארבעה משחקים בלבד. ג'ארן ג'קסון ג'וניור האופציה הראשונה בהתקפה ועושה עבודה לא רעה, אבל הסיפור הוא שחקנים כמו קאם ספנסר, ג'יילן וולס, סדריק קווארד וג'וק לנדייל האנדרייטד, כדורסלנים מהגורן והיקב בלי כישרון יוצא דופן שמצליחים להתעלות איש איש בתורו להתחבר ל-DNA של הגריט והגרינד, קבוצה שמתישה את היריבה שלה ומנצחת.

פילדלפיה באה מותשת מהבית. הקבוצה שהפסידה בשלושת משחקיה האחרונים נונת לטירייס מקסי 39.7 דקות, לווי ג'יי אדג'קום 35 דקות, לקלי אוברה 34.8 ולקוונטין גריימס 31.9 למשחק. אנחנו מרגישים את העומס הזה במשחקים האחרונים, בפרט על מקסי, כשאדג'קום הרוקי סובל מחוסר יציבות.

על פניו יש לפילדלפיה עומק, אבל פול ג'ורג' וג'ואל אמביד (שנראה טוב מאוד מול שיקגו) לא עמידים מספיק בשביל להחזיק את הקבוצה לבדם. הסיקסרס צריכים משחק מדהים של מקסי בכל ערב כדי לנצח. הוא בתקופה רעה יותר, וזה מפיל את כל הקבוצה.

אפשר לבוא בביקורת למאמן ניק נרס שידוע בכמות דקות חריגה לשחקניו או לדריל מורי, אפשר להכיר במגבלות הסגל הקיים כשמשלמים כל כך הרבה כסף לג'ורג' ואמביד שזרקו ביחד כ-60% מכמות הזריקות של מקסי לבדו העונה, ואפשר להודות במציאות – זאת קבוצה לא מספיק טובה, שנלחמת יחד עם מיאמי, קליבלנד, שיקגו ואטלנטה על המקום השישי לפלייאוף. אם מקסי ייפצע, הם יפלטו מהמירוץ.

במשחק הלילה, ספציפית, נראה שיש לממפיס כל כך הרבה כלים כדי להוציא אותו מאיזון. זה מה שצריך כדי לנצח את פילדלפיה, בטח בחוץ. ממפיס תנצח ב-8 במשחק עם תוצאה נמוכה.