עיצוב – עומר משען

האולסטאר מפורטלנד

דני אבדיה הוא אחד השחקנים הטובים ב-NBA. ניתן כבר לכתוב, לומר ולצעוק זאת בכל מקום – הפורוורד הישראלי של פורטלנד הוא כוכב במלוא מובן המילה וההתייחסות, הוא מקבל את השומר מספר 1 של היריבות, הוא השחקן שצוותי השידור מתייחסים אליו, הוא בפה של כל מאמן, כוכב ואיש שמכיר NBA היום. המעמד שלו הוא מעמד בלתי נתפס, בחלומות הכי פרועים שלנו לא חשבנו שזה יגיע כל כך מהר.

מאז שנפגשנו בכתבת המעקב בפעם האחרונה פורטלנד הפסידה ארבעה משחקים וניצחה שניים, אחרי תקופה מאתגרת מאוד ופתיחת עונה עם לוח משחקים קשוח הבלייזרס ואבדיה ניצבים במקום ה-10 בטבלת המערב במאזן 16:10 שלילי, שווה לזה של דאלאס מהמקום ה-11. כעת, אחרי תקופה של פציעות ומשחקים קשים – הפצועים מתחילים לחזור והלוח נראה יותר נוח, וזה בדיוק הזמן של הטרייל בלייזרס בהובלת דני לצאת לרצף של ניצחונות ולנסוק קדימה. המערב פחות חזק ממה שחשבנו בפתיחת העונה והבלייזרס מסוגלים להתחרות עם גולדן סטייט, ממפיס, פיניקס ומינסוטה שמקדימות אותם.

השבועיים האחרונים של אבדיה היו טובים, היו עליות ומורדות והוא התקשה בהיעדר הפצועים, הצוות המסייע שעמד מסביבו לעיתים ייאש אותו (כך היה נראה), ונראה שלא היה לו עם מי לעבוד וזה מעט תסכל אותו. אבל עדיין – דני המשיך להעמיד מספרים טובים ולהיראות מספיק טוב גם ברצף הזה (שקורה, ועוד יקרה, זו קריירת NBA, בטח של כוכב בצעדיו הראשונים)

לפני שממשיכים לנקודות לשיפור ולשימור, אני רוצה לשים זרקור על המהלך המדהים שאבדיה די הכניס ל-NBA, מהלך שהפך פופולרי, זה הולך ככה:
‏1. דרייב לסל עם כדרור חזק ותנועה ברורה
‏2. כניסה לצעד וחצי
‏3. עצירה ממש באמצע הצעד וחצי
‏4. הטעית זריקה + המתנה שהשומר/ים יאכלו אותה
‏5. סיומת בסל
‏6. חגיגה (:
קטע לדוגמה שהוא מבצע את המהלך

קטע לדוגמה שמייקל פורטר ג'וניור מבצע את המהלך:

נקודות לשימור –

בכיר בליגה בסטטיסטיקות מקו העונשין
מי היה מאמין שהרוקי שזרק פחות מזריקת עונשין למשחק (!) יהפוך לשחקן עם הכמות השלישית ב-NBA לזריקות עונשין – אחרי לוקה דונצ׳יץ׳ (12.3) ושאי (9.7) מגיע דני אבדיה שזורק 9.6 זריקות עונשין במשחק – זה נתון פסיכי. בנוסף, אבדיה שלישי, אחרי אותם שניים (רק בשיוויון ביניהם בצמרת עם 28) בכמות האנד-וואן ב-NBA העונה עם 26 מהלכי קליעה + זריקות עונשין. היינו כחולמים.

נתוני העונשין הללו לא באים משום מקום, הם אינפלציה של היכולת של אבדיה שהפך לאחד החודרים הטובים ב-NBA עם שילוב של פיזיות, מהירות, אורך וגובה שהופכים אותו לשחקן דרייב עוצמתי וקשוח שקשה לא לעשות עבירה עליו כשהוא הולך לסל, ממש כמו באחד המהלכים המכריעים במשחק האחרון מול גולדן סטייט, אי אפשר לעצור, או לנסות לעצור אותו, ללא עבירה. אגב – באחוזים, אבדיה קולע 81.2% מהקו (92 בליגה), הוא משאיר כמעט 2 נקודות על הקו בממוצע – אפשר לשאוף ליותר, אבל זה פחות קריטי כרגע.

א-ס-י-ס-ט-י-ם-!
מי שקורא את המעקב מתחילת העונה יודע שדרשתי (במרכאות) מאבדיה לייצר יותר, להראות את היכולת שלו כפליימייקר, אני שמח לראות את זה מתממש כשדני שבר שלוש פעמים את שיא הקריירה שלו באסיסטים מאז ה-19 בנובמבר, 11 ואז 13 ואז 14. כשהגארדים של פורטלנד נעדרו בעקבות פציעות, דני ׳נאלץ׳ להיות הרכז בפועל של הבלייזרס והוא עשה את זה בצורה נפלאה.

הדוגמה הבולטת והמרשימה ביותר מהתקופה האחרונה היא המשחק מול גולדן סטייט בגביע בו מסר 13 אסיסטים, הוא הפך חבורת שחקנים שעבור רבים היא די אלמונית לחבורה שמנצחת את גולדן סטייט של סטף קרי, ג׳ימי באטלר ודריימונד גרין במשחק בעל חשיבות. ניצל את הכוח שלו בחדירות לסל ואת האש שהוא מושך בכדי להוציא החוצה לקלעים (אלו שיש…) או לסנטרים שמחכים ליד הטבעת, מנהל את המשחק, מריץ פיק-אנד-רול, ממש הדני-יוצר שדיברנו עליו לקראת הכניסה לליגה, אז אין יותר דימיון, יש מציאות, בכל פעם שפורטלנד צריכה יוצר, היא כבר באופן טבעי הולכת לדני.

Credit – Portland/X

נקודות לשיפור –

אין יותר מדי. זה באמת ברמת הלחפש בכוח, אבל אם בכל זאת צריך להצביע על נקודה שדני יכול להיות בה יותר יציב היא שורת אחוזי השדה, קיבלנו דוגמה נפלאה לכך הלילה, דני הראה שהוא יודע להתגבר מהר על רצף החטאות (כמו ברבע השני כשעשה 1-8), לאחר מכן הוא השתפר והיה טוב (זה היה המשחק של גראנט ושארפ, אז הוא די השלים אותם), וזו נקודה שצריכה להמשיך + להפסיק לחזור על עצמה, דני צריך לצמוח, ומשחקים של בין 30 ל-40 אחוז מהשדה פחות מחמיאים לו. נכון, זה קורה פעם ב… ולא לעיתים דחופות, אך אם צריך להצביע על נקודה אחת שמדי פעם חוזרת – זו הנקודה. וגם כשזה קורה, דני צריך להתאושש ולמצוא את היתרונות שלו דרך אלמנטים אחרים של המשחק.

הצמד בעיר הגדולה

דני וולף הוא שחקן NBA לכל דבר ועניין. מאז שקיבל את ההזדמנות בסוף חודש נובמבר מג׳ורדי פרננדז, הזאב לא מפסיק להופיע ערב אחרי ערב ולהוכיח את עצמו, עד כדי דיבור לכניסה לאחת מחמישיות הרוקיז של העונה והגדרה של ׳Must’ בקבוצות הפנטזי. זה שינוי כיוון ושינוי נרטיב די מדהים בתקופה כל כך קצרה, הייתה פסימיות גדולה לגביו, אבל גם אופטימיות וידיעה שלנו שברגע שהוא יקבל את ההזדמנות האמיתית – הוא יראה מי הוא, וזה מתבטא ב-8.7 נקודות, 4.2 ריבאונדים, 1.7 אסיסטים ו-41% לשלוש ב-17.5 דקות ב-11 משחקים עד כה. וגם במהלך הבא: WELCOME TO THE NBA MOMENT.

מאז שנפגשנו בפעם האחרונה בכתבת המעקב, ברוקלין הראתה שיפור מסוים, היא חיברה שני ניצחונות ברצף, ניצחה בסכום שיא של 45 נקודות את מילווקי (מחוסרת יאניס) ורשמה מאזן 2-4 חיובי מאז כתבת המעקב האחרונה. הכדורסל של הנטס השתפר, הוא שיתופי יותר, הוא מאוזן יותר, הוא עדיין לא מספיק טוב – אבל אין ספק שמאז שג׳ורדי פרננדז שינה את הרוטציה ושם את הזרקור בעיקר על פורטר ג׳וניור וקלקסטון (עונות שיא) ועל הרוקיז, במרכזם וולף ודיומין, הנטס נראים יותר טוב, ביחס אליהם. דני וולף בתקופה הזו מראה יכולת נפלאה – קליעה לשלוש: גם מכדרור וגם ממסירה, יכולת לייצר, להביא האסל, ובעיקר המון גיוון מעמדות הפנים, דבר שהעלה תהיות לגבי העמדה שלו ברחבי הליגה אצל אנשים שנחשפו לזאב בפעם הראשונה. בנוסף, אוהדי הנטס הוסיפו מנהג די נחמד יחד עם המועדון – בכל פעם שוולף עולה על הלוח – נשמעות ייללות זאב באולם, וזה ענק:

לגבי בן שרף, צעדי הגדילה של הרכז הישראלי לא פשוטים, כפי שגם צפינו, הוא חווה מפתיחת העונה מספר קריאות לליגת הפיתוח, פציעה בקרסול, שפעת והמון עליות ומורדות בתוך זמן מאוד קצר – ה-׳כאפה׳ הזו שמדברים עליה שחוטפים כשנכנסים בליגה מכה חזק ברכז הצעיר, אבל היתרון הגדול שלו ביחס לאחרים הוא הניסיון. לא כל שחקן בן 19 שנכנס לליגה מגיע אחרי שחווה קרב עליית ליגה, קרב על אליפות גרמניה, קרבות פלייאוף בישראל – ומה לא. המפתח להצלחה של בן שרף יהיה הנחישות שלו. כרגע, אין יותר מדי מה לדבר או לכתוב מבחינה מקצועית. כן, בדקות שלו שרף נראה לא רע בכלל, הוא תוקף את הסל (עדיין לא מספיק ולא בביטחון שאנחנו מכירים), הוא מייצר, הוא מנסה ליזום – אבל זה עוד הססני, תנו לו זמן, אני בטוח שעד סוף העונה שרף יתייצב. במשחקים ובדקות שקיבל ראינו ממנו ניצוצות, היו מספר מהלכים שהראו שהוא ברמה וגם שהוא למד כמה דברים על שיטת המשחק של ברוקלין, למשל, הכניסה והתחלת ה-'אקשן' בהתקפה, מה הוא צריך לעשות ללא כדור, אבל יש עוד עבודה והיא בעיקר שחרור, שרף צריך להיות יותר משוחרר ולעשות את הפעולות הפשטות שהוא יודע לעשות כל כך טוב, אלו שהביאו אותו לליגה הטובה בעולם – וזה יקרה.

במקרה של שניהם, נקודות לשיפור ולשימור הן עדיין לא רלוונטיות, לגבי וולף, כנראה בכתבה הבאה כבר יהיה ניתן לרשום – צריך רצף משחקים יותר ארוך בכדי להתרשם. לגבי שרף – זה ייקח עוד קצת זמן, אבל גם זה יגיע, שוב, לדעתי עד לסיום העונה כבר אכתוב עליו גם את הנקודות הללו.

Credit – Brooklyn Nets/X

בפעם הבאה – מברקולין.

ניפגש…